האישה שפלשה לדירה ומאיימת להתאבד: אני לא אגור בתחנה מרכזית
אירמה נוגיידלי פלשה לפני שבועיים לדירת "עמידר" פנויה ברחובות ומאיימת להתאבד אם יפנו אותה משם. בריאיון מיוחד היא מתארת את שיטת הפלישה. חברת "עמידר": "הפולשת מונעת לאכלס בדירה זו משפחה במצב בריאותי וכלכלי קשה
בצעד נדיר הסכימה נוגיידלי לחשוף, שלב אחר שלב, את הדרך בה פלשה לדירה בה היא גרה כיום: "חיפשתי דירה בכל מקום. אמרתי לעצמי שגם אם 'עמידר' ומשרד השיכון לא רוצים לעזור לי, אני חייבת למצוא פתרון. תמיד כשהייתי עוברת ליד בניינים ישנים, הייתי שואלת את השכנים איפה יש כאן דירת 'עמידר' והם לא היו מבינים למה אני שואלת. כל הזמן אמרו לי אין כאן דירה, תחפשי אולי במקום אחר.
"יום אחד הגעתי ללשכת שירות לתושב ברחובות למלא טפסים, ועברתי דרך השוק. פתאום ראיתי אישה זקנה נחמדה יושבת למטה מתחת לאחד הבניינים, ושאלתי אותה על דירת 'עמידר'. היא סיפרה לי שיש להם דירה כזו בבניין ושהדיירת נפטרה לא מזמן.
"שאלתי אותה באיזה קומה היא הייתה גרה, והיא אמרה לי בקומה השלישית. היא סיפרה לי על הדירה הכל, ואמרה שהאישה שגרה שם הייתה אישה טובה ושהיו לה חמישה ילדים. אמרתי לעצמי, גם לי יש חמישה ילדים, אולי אלוהים זרק אותי פה עכשיו בגלל סיבה מסוימת. הגעתי הביתה ואמרתי לילדים 'יש לנו בית', והבאתי אותם לשם".
אבל איך הצלחת להיכנס לדירה? היא מן הסתם הייתה נעולה.
נוגיידלי מחייכת חיוך ממתיק סוד: "פעם ננעלתי מחוץ לבית והזמנתי פורץ. אתה יודע שיש חברות כאלו. אז התקשרתי לחברה כזו והזמנתי מישהו הביתה. כשהוא הגיע, הוא שאל מי בעל הבית ואמרתי שאני. הוא ראה את הילדים הקטנים שלי ואפילו לא ביקש תעודת זהות. הוא שבר את המנעול ופתח את הדלת. אחרי זה הלכתי, קניתי מנעול במאה שקל ושמתי חדש. זו כבר לא בעיה".
ההתחלה כדרכן של מרבית ההתחלות הייתה ורודה: נוגיידלי נישאה בגיל צעיר מאוד, כמקובל בגיאורגיה ארץ מולדתה, וילדה שלושה ילדים עוד לפני גיל 20. לדבריה, במשך שנים היא חלמה לעלות לישראל בה ראתה עתיד טוב יותר, והיא אכן עשתה זאת יחד עם בעלה וילדיהם. מהר מאוד הבינה, היא אומרת היום, שהמרחק בין תקווה למציאות עשוי להיות גדול במיוחד.
היחסים עם הבעל עלו על שרטון והם התגרשו לפני שש שנים. מאז הם לא בקשר. לדבריה, השנים האחרונות היו הקשות ביותר בחייה. היא נאלצה לדאוג לילדיה ובמקביל לקיים את עצמה ולעמוד בתשלומי השכירות.
לפני למעלה משנתיים הכירה גבר ישראלי, שהשאיר לה שתי מזכרות אהבה בדמות שני תינוקות: האחד בן שנה ושמונה חודשים והשני
נוגיידלי אומרת כי נאלצה לעזוב את עבודתה על מנת לטפל בתינוקות ולכן לא הצליחה לעמוד בתשלומי השכירות. גם העובדה שאחד מילדיה, בן 12, נשלח להתגורר עם סבתו בגיאורגיה, לא עזרה. את הדירה ששכרה נוגיידלי נאלצה לפנות, ומאז התגוררה מספר שבועות אצל אחותה ולאחר מכן במקלט.
לפני פחות משבועיים פלשה לדירה ברחובות, ומאז היא מסרבת לצאת משם למרות איומי הרשויות, הטוענות בפניה כי הדירה כבר הוכנה ויועדה למשפחה אחרת בעלת מצב קשה משלה. עבור נוגיידלי מדובר במלחמת הישרדות.
בשבוע שעבר סיפרה לזמן ראשון רחובות כי פלשה לדירה כיוון ש"לא הייתה לי כל ברירה. אני בלי דירה הרבה זמן וברשויות כל הזמן היו מבקשים טופס אחר. יש לי עכשיו ילד עם חום ואפילו אין לי כסף לתרופות. הודיעו לי ביום חמישי מהמשטרה שיש להם צו מבית משפט ושהם באים לפנות אותי. הם רוצים שאמצא פתרון. לאן אני אלך, אני אגור בתחנה מרכזית?".
יש לך משפחה בארץ שיכולה לסייע לך?
"אין לי הורים בארץ ואין לי אף אחד אחר. מבחינתי, אני אתאבד עם הילדים שלי. אין לי לאיפה ללכת. קר בחוץ עכשיו ואין לי לאן ללכת. אני לא רוצה שהילדים שלי יסבלו".
מדוע אינך עובדת?
"אם הייתי יכולה הייתי עובדת, אבל אני נשארת עם הילדים הקטנים כי אין לי כסף למעון. אני מבקשת עזרה ושיתחשבו בנו. נראה שלא נשאר מישהו בעולם הזה שיחשוב עלינו. אני כבר לא רוצה לחיות".
איך עוברים עלייך הימים האחרונים?
"יש פחד מזה שיפנו אותי. כל דפיקה בדלת מפחידה אותי. הילדים בפחד ואני לא יכולה לצאת לסידורים. לקחתי את הילדה למרפאה, והילדים כל הזמנים מתקשרים ושואלים מתי אני חוזרת. הם כל הזמן מפחדים שהמשטרה תבוא ותוציא אותנו. הם לא רוצים להישאר לבד. כמה אפשר לחיות ככה?".
כשעלית לישראל חשבת על מציאות כזו?
"מה פתאום? חשבתי שאני עולה לישראל ואני מתחילה לחיות טוב. אני רוצה לחיות בשקט ולעשות משהו בחיים שלי. עכשיו אני לא עובדת ואין לי מסגרת לתינוקות. חשבתי לחיות חיים יותר טובים. לא חשבתי שאני אצטרך להשאיר את הלחם לבוקר לילד כדי שיהיה לו מה לאכול כמו שהיה לנו בגיאורגיה".
יש לך מחשבות על חזרה לשם?
"הייתי חוזרת אבל אין לי לאיפה. אין לי למי. אם יזרקו אותי אני כנראה אגור ברחוב. אני מתביישת ואני לא יכולה יותר. שיעזבו אותי כולם".
איך הילדים חיים במציאות הזו?
"הם לומדים, אבל לילדה שלי היו הרבה איחורים. עכשיו היא משלימה את החומר בשיעורי עזר".
איך הסתדרת עם ריהוט לדירה?
"אנשים הביאו לי טלוויזיה ומקרר, מאחותי יש לי ספה נפתחת, ויש לי מזרונים על הרצפה שאני ישנה עליהם. האמת היא שהיו לי רהיטים, אבל נאלצתי לוותר עליהם כי לא היה לי לאן לקחת אותם".
ממשרד השיכון נמסר בתגובה: "מהנתונים שבידנו עולה, כי מדובר באם חד הורית לשלושה ילדים, כאשר רק אחד מהם נכלל במניין הנפשות, שכן לשניים הנותרים אין כל אישור על כך שהם בחזקתה.
"היא זכאית לקבל סיוע בתשלום שכר דירה בסך של 774 שקלים לחודש, כפי שניתן למשפחה חד הורית המתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. ככלל, נוכח מחסור בדירות, מיועדות דירות אלה בראש ובראשונה למשפחות גדולות שלהן שלושה ילדים ויותר 'חסרות דירה' כהגדרתנו, אשר מצבן הכלכלי קשה".
"בקשותיה לקבלת דירה בשיכון הציבורי והכללת שני הילדים במניין הנפשות נדונו בוועדת אכלוס עליונה, שהחליטה לדחות את הבקשה לקבלת דירה, שכן היא אינה עונה לגודל משפחה מזכה. הוועדה דחתה את בקשתה להכללת שתי הבנות, שכן אין פסק דין למשמורת עליהן ולא נמצאה סיבה המצדיקה חריגה מהכללים. כל עוד היא תתגורר בדירה בפלישה, לא תוכל לערער על זכאותה לוועדת אכלוס ציבורית שהינה הדרג הבכיר ביותר הדן בערעורים".
מחברת "עמידר" נמסר בתגובה: "מדובר בפולשת אשר נכנסה באופן לא חוקי לדירה פנויה של חברת 'עמידר', שאמורה לאכלס משפחה עם ילדים בעלת מצב סוציו -אקונומי קשה במיוחד וזכאית לדיור ציבורי. 'עמידר' אינה מכירה את הפולשת ועניינה אינו מצוי בטיפול החברה.
'עמידר' ביקשה ממשטרת ישראל לפנות את הפולשת לדירה. ביצוע הפלישה הבלתי חוקית הינה עבירה על החוק. הפולשת הלא חוקית מונעת מחברת 'עמידר' לאכלס בדירה זו, שהוכשרה לכך, משפחה במצב בריאותי וכלכלי קשה, שעברה את כל התהליכים והמבחנים, ונקבעה כזכאית לדיור ציבורי בדירת 'עמידר'".
בעיריית רחובות מסרו כי נוגיידלי מטופלת בשירותי הרווחה של רמלה בה התגוררה בעבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם