עדיין בטיפול: באשדוד מנסים להתאושש מעופרת יצוקה
שנה אחרי פתיחת מבצע "עופרת יצוקה", שיפוץ הבניין ברחוב האלמוגים, שניזוק מפגיעה ישירה של טיל גראד, עדיין לא הסתיים והדיירים סובלים. טראומת המלחמה הותירה אותותיה בקרב רבים מהתושבים, אך יש כאלה שחייהם כבר לא חיים
תושבי העיר הבינו שגם אשדוד הצטרפה ל"מועדון הרקטות". אך בעוד אשקלון האחות מדרום, כבר סבלה מירי טילים גם טרם המבצע והייתה במוכנות כלשהי לקראת מצב של ירי טילים על העיר, את האשדודים תפסה המלחמה עם "המכנסיים למטה".
מנתונים רשמיים של עיריית אשדוד, עולה כי במהלך המלחמה נורו על העיר 15 טילים ועוד תשעה באזורים העוטפים אותה, תושבת אחת נהרגה, שלושה נפצעו באורח קשה, שלושה באורח בינוני ושמונה באורח קל. 500 אנשים הוגדרו כנפגעי חרדה.
וכך, בעוד שעבור רוב תושבי העיר מבצע "עופרת יצוקה" נשאר כזיכרון של חודש טראומתי, ישנם אנשים ומשפחות רבות שבשבילם "עופרת יצוקה" הוא אירוע שהשפיע וממשיך להשפיע על חייהם גם היום, 11 חודשים לאחר שהתותחים הפסיקו לרעום.
חבר הכנסת לשעבר דניאל בן לולו, היה בירושלים, בישיבה עם מנכ"ל משרד ממשלתי, כשפתאום החל לקבל עשרות טלפונים מחברים. "לא הבנתי מה כולם רוצים ממני. קיבלתי המון טלפונים אבל לא יכולתי לענות. בסופו של דבר קיבלתי מאחי הודעה שבה הוא אומר לי שנפל אצלי בבית טיל גראד. זה מצחיק, אבל אני הייתי בין האחרונים שידע מה קרה אצלי בבית".
אתה מגיע לבית, מה אתה רואה?
"קודם כל, הייתי צריך לעבור את כל העיתונאים שהגיעו, כי זה היה אחד הימים האחרונים של המבצע וכל נפילה הייתה מוקד לעלייה לרגל, בטח אם מדובר בנפילה בבית של ח"כ לשעבר. כל התקשורת רדפה אחריי ולא נתנה לי להגיע הביתה. מי שהיה בבית היו הילדות של בת זוגי לחיים וגם הבת שלי.
"הן בדיוק בישלו לעצמן את ארוחת הצהריים ומזל שהן היו בחלק הפנימי של הבית ולא ממש נפגעו. אמנם פינו אותן, אבל הן לא סבלו משום נזק נפשי או פיזי. כשנכנסתי הביתה בסופו של דבר, פשוט חשכו עיניי. אתה צריך להבין שזמן לא רב לפני נפילת אותו גראד, עשיתי בבית שיפוץ די גדול. ראיתי המון זכוכיות מנופצות והרס די גדול בבית, במיוחד כתוצאה מההדף. אפילו לא הספקתי לעשות חנוכת בית
אולי זה בגלל הרקע הפוליטי שלו ואולי פשוט הפקידים באמת עבדו כמו שצריך במקרה שלו, אבל השורה התחתונה היא שלבן לולו אין תלונות נגד אנשי מס הרכוש. "הביורוקרטיה הייתה הוגנת מאוד. הצגתי את כל המסמכים שהראו שבאמת הבית רק יצא משיפוץ, הראיתי להם שבאמת ובתמים נעשה בבית נזק לא קטן ושאני לא מחפש שהם ישפצו לי את הבית על חשבון המדינה. רציתי רק מה שמגיע לי".
בן לולו מספר שהוצע לו ללון בבית מלון עד אשר יסודר הנזק שנעשה בבית, אבל הוא סירב. "למרות שבמשך למעלה מחודש הייתי ללא חלק גדול מחלונות הבית, ידעתי שהתקשורת 'תחגוג' על זה שהחבר כנסת לשעבר נמצא בבית מלון, אז ויתרתי על 'התענוג'".
קיבלת את מלוא סכום הפיצויים שדרשת?
"בוא נגיד שהוספתי מעט מעבר למה שמס רכוש השקיע, אבל באמת שמדובר בזוטות. יותר כואב לי על דברים כמו ארון בו שמרתי כל מיני דברים מהילדות ומהתפקידים הקודמים שלי ונהרס, מאשר על הסכום שהוספתי. תוך חודשיים-שלושה הכל חזר לקדמותו ואני שמח שזה מאחוריי".
מי שלא שותף לדעתו של בן לולו על אנשי מס הרכוש הוא שמעון פרץ, שבזמן מבצע "עופרת יצוקה" היה עדיין תושב אשדוד. ביום הראשון של שנת 2009, נחת טיל גראד בגג הבניין בו הוא גר ברחוב אלמוגים 4 וגרם להרס של הבניין.
"אמנם זו הייתה התקופה של תחילת המלחמה, בטח בשביל אשדוד, אבל כבר באותו זמן היה פחד בבית. באותו היום הילדה ישנה איתי ביחד ואשתי בדיוק הייתה במטבח. פתאום נשמעה אזעקה ואשתי אמרה לי לקחת את הילדה ולרדת קומה אחת בחדר המדרגות, כי לא היה לנו ממ"ד. בדרך כלל אני לא ירדתי, אבל אני לא יודע למה, משום מה החלטתי שגם אני ארד. הספקתי לרדת 7-8 מדרגות ואז נשמע הבום האדיר. בדקתי שלא קרה שום דבר לילדים וישר עליתי לראות מה קרה לבית", הוא מספר.
מה ראית?
"המטבח, זה שבו אשתי הייתה רק דקה-שתיים לפני זה, נהרס לגמרי. בנוסף, חדר השינה נהרס. הגבס שהיה לנו בדירה פשוט נתלש מהמקום. פשוט כל הבית היה הפוך. אמנם מס רכוש הגיעו מהר לטפל בכל העניינים, אבל הם ממש עשו לי את המוות".
מה הכוונה?
"הם (אנשי מס רכוש, ל"א) טיפלו ושיפצו את כל מה שקשור למבנה הבית ולארונות הבית. גם הקבלנים שהם שלחו היו בסדר וסידרו את הבית מבחינת תקרה, מטבח, רצפה ודברים כאלה. אבל בכל מה שקשור לחפצים הם פשוט עשו ועדיין עושים לי את המוות. כל פעם מרחו אותי עם זה שהיו אומרים 'אנחנו נביא מומחה'. עד היום אני מחכה לאותו מומחה".
לדבריו, החשדנות של אנשי מס רכוש עברה לפעמים כל גבול. "כל דבר קטן שאתה אומר להם הם לא מאמינים. אמרתי להם שיש בעיה עם האל.סי.די, אבל הם לא האמינו, אמרו לי 'להכניס את זה לחשמל'. אבל איך אני אכניס לחשמל אם אין בכל הבית חשמל?. הם מתנערים מכל דבר, וכמו שאמרתי, מילת הקסם שלהם היא 'אנחנו נשלח מומחה'".
כיום פרץ גר באשקלון. הוא אומר שאל הבית שנפגע הוא כבר לא יחזור, אבל גם אם הוא עזב את מקום הנפילה, הצלקות שאותו אירוע השאיר מלוות אותו גם הרבה אחרי שאחרון הטילים התפוצץ.
"הילדים והאישה עד היום נמצאים בבהלה מכל דבר קטן. אם הם שומעים מטוסים שעוברים נמוך, אז הם ישר נעמדים דום כי הרעש מזכיר להם את המלחמה. כל רעש קטן גורם להם להיכנס ללחץ. ניסינו להגיש בקשה שיכירו בנו כנפגעי פעולות איבה, אבל מהר מאוד הבנו שזה פשוט סיוט ביורוקרטי, אז ירדנו מזה. ולגבי הבית, אני שמח שעזבנו אותו כי הבעיות הקשות שיש שם מבחינה הנדסית הן אדירות. אני בכלל עד היום לא הבנתי את הקומבינה ההנדסית שאישרה מגורים בבניין הזה".
מרשות המיסים נמסר בתגובה: "משפחת פרץ קיבלה פיצוי בגין הנזק למבנה כמו כן קיבלה המשפחה מימון לדמי השכירות עד לשיקום המבנה. בגין הנזק לתכולת הדירה ניתן הפיצוי, בהתבסס על חוות דעת מקצועית של שמאי. נציין כי לצורך קבלת הפיצוי בגין הנזק לתכולת הדירה, הדיירים הציגו בפני השמאי את הנזקים שנגרמו לרכוש ומהדו"ח עולה כי ניתן פיצוי עבור כל המוצרים שהוצגו.
לעניין "המומחה" לא ברור למה מתייחסת הטענה. מבדיקה בתיק עולה כי הואיל והפגיעה במבנה גרמה להפסקת זרם החשמל, לא ניתן היה לבדוק את תקינותם של מכשירי החשמל. לאור האמור, הפיצוי כלל גם תשלום לדיירים עבור הזמנת טכנאי לבדיקת שני מוצרי חשמל בבית המשפחה, אולם עד היום לא התקבלה שום פנייה שלהם בעניין ולא הומצא דוח טכנאי המעיד על נזקים שנגרמו ולא ניתן בגינם פיצוי.
יתרה מזאת, אין בפנינו כל תלונה של משפחת פרץ ביחס לגובה הפיצוי או דרך הטיפול בעניינם".
מי שנשאר לגור באותו בניין הוא רן מלכה, שמספר כי גם כיום, 11 חודשים לאחר נפילת הגראד, לא טופלו כל הליקויים. "מי שעובר מתחת למבנה, גם היום רואה שהכל שבור. מבחוץ זה נראה כמו מקום שהוא פשוט נורא".
הטיפול היה מהיר?
"מהיר? תנסה דווקא בקצב של צב. הטיפול בבניין היה לקוי שחבל הזמן. כי אם רק לפני חודשיים פינו מכאן את כל הבלגן, כנראה שמישהו כאן התרשל. אמנם בעלי המכוניות שנהרסו לגמרי קיבלו על כך פיצוי די מהיר וכך גם היה בכל מה שנוגע לתיקונים הגדולים בבניין.
"אבל הבעיה הייתה בעיקר בטיפול בדברים הקטנים. הרי אנשים לא צריכים לחיות ככה. איך במשך חצי שנה כל הבניין נשאר מגודר? בתקופת זמן כזו כבר היה אפשר לבנות בניין חדש, אז בטח שלתקן את כל הליקויים. כמעט שנה עברה ועדיין לא תיקנו את הכל. ובאמת שמעתי שיש כל מיני בעיות הנדסיות של הבניין, אבל אני מקווה שזה לא משהו רציני".
אחד הנתונים שקשה לבדוק גם שנה לאחר תחילת מבצע "עופרת יצוקה", הוא מספרם של נפגעי החרדה. רבים מתושבי אשדוד אשר סבלו ועדיין סובלים מבעיות הקשורות בחרדת מלחמה, לא פנו לקבלת טיפול, חלקם מתוך חשש להיחשף ואחרים מאותה סיבה שמשפחת פרץ ויתרה על דרישתה להכיר בבני המשפחה נפגעי חרדה – הסחבת הביורוקרטית.
לכן, סביר להניח שמספר נפגעי החרדה גדול הרבה יותר מזה שמופיע בנתונים הרשמיים. הרי ישנם רבים שגם היום קופצים מפחד בכל פעם שהם שומעים סירנה חולפת, מחשש שמדובר בנפילת טיל. קשה להם לשהות לבד בבית והם חווים שוב ושוב את מוראות המלחמה. במובנים מסוימים, לפחות מבחינתם, מבצע "עופרת יצוקה" לא נגמר.
אחת מאותם נפגיע חרדה היא אורית חנוכר מאשדוד. באחד מימי המבצע, נחת טיל גראד בשכונת מגוריה של חנוכר. מאז היא לא הצליחה לשקם את חייה, וממה שהיא זוכרת מאותו יום ניתן להבין כי היא עברה טראומה לא פשוטה. "אני כמעט ולא זוכרת כלום. סיפרו לי שהיה בום גדול ושאחר כך פינו אותי לבית חולים. יותר מזה אני לא ממש זוכרת", היא מספרת.
"אימא לא ממש חזרה לתפקוד מלא מאז", אומר הבן ערן ומוסיף: "היא הייתה בתחנת האוטובוס בדרך לעבודה, כשפתאום נשמעה אזעקה. בגלל שאין מקומות מוגנים ברחוב היא ניסתה להסתתר כמה שאפשר, אבל הטיל נחת לא רחוק ממנה והיא פשוט נכנסה להלם טוטלי".
מה זה אומר?
"היא שכבה בבית חולים במשך יומיים, כשהיא פשוט במצב של הלם משתק כזה".
מאז, היא הצליחה לחזור לשגרת חיים רגילה?
"ממש לא. אימא לא חזרה לעבוד ופשוט נמצאת מאז במצב של אבטלה. היא בטיפולים פסיכולוגיים ובעצם לא ממש חזרה לעצמה. היא לא הולכת לשום מקום לבד, תמיד יש איתה מישהו מהאחים, משפחה או חברות. אין מה לעשות, מאז היא תמיד תחת השגחה".
הכירו בה כנפגעת חרדה?
"כן. אני לא ממש טיפלתי בכל הפרוצדורה של הטפסים, כי זה היה יותר הקטע של אחי הגדול מנחם. אבל כן, ביטוח לאומי הכיר בה והבין שבאמת היא לא חזרה לעצמה מאותו היום".
אורית, איך הקשיים שלך מתבטאים ביום-יום?
"כל פעם שאני שומעת אמבולנס או אפילו כשמפילים ספר ויש בום קטן, אני פשוט מחסירה פעימה ונכנסת למצב של פאניקה", אומרת אורית. הבן ערן מספר שההוראות הרפואיות שאמו קיבלה מחייבות אותה תמיד להסתובב עם כדורי הרגעה, למקרה שהיא תיכנס למצב של חרדה.
"לאימא יש כדורי הרגעה שהיא לוקחת בכל פעם שהיא נלחצת. זה לא קל לראות את אימא שלך במצב הזה. אנחנו עוזרים לה ומקווים שכל יום של שקט יטיב את המצב שלה, אבל לצערי, כרגע זה לא המצב. קשה לי להאמין שהיא תחזור לתפקוד מלא. כיוון שהיא לא מתפקדת, אנחנו עושים את כל עבודות הבית, משטיפת כלים ועד לניקיון וקניות".
נא להמתין לטעינת התגובות
