אין עדיפות: למה בממשלה שוב דופקים את האשקלונים?
באיזה קריטריונים בדיוק אשקלון לא עומדת, כדי להיכנס למפת העדיפות הלאומית? האם איום הטילים, התחנות הפחמיות המזהמות והמצב הכלכלי הבעייתי לא מספיקים כדי להבין שכאן צריכים את העזרה הזאת יותר מהרבה מקומות אחרים?
מדהים לגלות כיצד ממשלה שקיבלה חלק גדול מכוחה מאשקלון (התושבים כאן הצביעו ברובם למפלגות הימניות – הליכוד וישראל ביתנו), מתנכרת לנו כאשר היא נמצאת בשלטון. מה הם חושבים, שהתושבים כאן מטומטמים?
מעניין אותי לדעת באילו קריטריונים בדיוק אשקלון לא עומדת, בשביל שתוכל להיכנס ליישובי העדיפות הלאומית. לא מספיק שאנחנו חיים בטווח הגראדים של החמאס? לא מספיק שבונים לנו תחנות פחמיות מזהמות בכל פעם שבא להם? לא מספיק שגם ככה המצב הכלכלי של רוב בעלי העסקים הוא לא טוב? אם כל זה לא מספיק בשביל להיכנס לרשימה המיוחדת שלהם, אז כנראה שמישהו שם צריך לתקן את הקריטריונים.
שנה אחרי עופרת יצוקה, כבר לא נופלים לנו גראדים בתוך העיר. אפשר להגיד היום שהמבצע הצליח מהבחינה הזאת. אבל הוא לא הצליח מבחינות רבות אחרות. למעשה, בדבר העיקרי לא הצלחנו:
לשנות את יחס הממשלה אלינו. תמיד תושבי הדרום דיברו על הבועה התל אביבית, על כך שתושבי המרכז לא מתעניינים מה קורה עם החבר'ה שנחשבים פריפריה. כאשר יצאו בממשלה למבצע עופרת יצוקה, הרגשנו סוף סוף, אנחנו ושכנינו משדרות, שזה לא נכון. שהבועה הזאת לא קיימת. שכן מתחשבים בנו וכן שומעים את הזעקות שלנו. אבל הסיפור הזה עם העדיפות הלאומית, הוכיח שאנחנו עדיין
הרי היציאה למבצע בעזה הייתה החלטה הרבה יותר פוליטית מאשר חברתית. כלומר, הממשלה יצאה למבצע בעיקר בגלל שידעו שם שזה ייראה טוב, כשאנחנו ממש לפני תקופת בחירות. מאות אלפי קולות של תושבים מהדרום עמדו אז על הפרק.
אבל היום, כשלא רואים בחירות באופק, מתגלה פרצופה האמיתי של הממשלה (ולצורך העניין זה בכלל לא משנה אם ראש הממשלה הוא אולמרט, נתניהו או לבני). היום לא משתלם להשקיע כספים בפיתוח הדרום על ידי כניסה למפת העדיפות הלאומית, כי אין אף רווח פוליטי מיידי שאפשר ליצור מהעניין.
אני לא יודע עד כמה ההחלטה שהתקבלה בנושא היא סופית, אבל אני מקווה שהיא עוד ברת שינוי. כי אם פספסנו את ההזדמנות הזו, להיכנס למפת העדיפות הלאומית שתעזור לעסקים כאן להתרומם, עוד כמה שנים יהיה אפשר לסגור את העיר. אני מקווה שבנושא הזה כל תושבי אשקלון יהיו מאוחדים וייצאו למאבק, לפני שיהיה מאוחר מדי.
בהקשר זה רציתי לציין לחיוב את ראש העיר בני וקנין. אני לא נכנס לשאלה האם הוא טען שבעבר היינו במפה או לא. זה ממש לא העניין כאן. במקרים כאלו, אין סיבה להיתפס לקטנות. זה יותר מדי חשוב לעתיד של כולנו. כל הכבוד לווקנין שלא התבייש לתקוף במילים קשות את הממשלה ואת ראש הממשלה על ההחלטה האומללה. אין ספק שצריך הרבה אומץ בשביל להגיד דברים כאלו, ועוד בתקשורת הארצית, ועל זה מגיע לו יישר כוח.
הפעם אנחנו בסוג המצבים שבהם לדעתי גם חברי האופוזיציה צריכים להציג חזית אחידה. אומנם מפלגת קדימה כבר לא בשלטון, אבל אני מאמין שלאיתמר שמעוני יש עוד כמה קשרים שהוא יכול להפעיל אותם כדי לדחוף את אשקלון לתוך מפת העדיפות. לדעתי, אם הוא יצליח לעשות את זה, תושבי אשקלון יוקירו לו תודה ויכבדו אותו הרבה יותר מאשר כל המאבק שהוא מבצע עכשיו בהנהלת העירייה.
נא להמתין לטעינת התגובות
