מט לגויים: כך חזר בוריס גלפנד לראשל"צ עם גביע עולמי
בגיל 6 ניצח קבוצת שחקנים שפגש בחוף הים. בגיל 23 דורג שלישי בעולם. בחג החנוכה זכתה כל המדינה להכיר את בוריס גלפנד, מנצח תחרות הגביע העולמי - ההישג הגדול ביותר של שחמטאי ישראלי. לדבריו, "שחמט יכול לעזור לישראל לפתור את הבעיות החברתיות"
"רציתי להגיע הביתה עם הגביע כדי לראות את החיוך על פני הבת שלי ועל פניה של אשתי. הם התמיכה הגדולה ביותר שלי", אמר לאחר הזכייה בקול נרגש.
בשביל להשיג את החיוכים האלו, הרחיק גלפנד עד לסיביר, לעיר קאנטי מאסייסאק הקפואה אליה הגיעו 128 שחקני שחמט על מנת להתחרות על הגביע העולמי בשיטת הנוק-אאוט.
"התחרות השבוע הייתה בלתי רגילה בכל הקשור לשחמט", הוא מספר, "הרמה הייתה גבוהה ביותר, מעל לכל התחרויות שהשתתפתי עד היום. אלה תחרויות עם גביע, כלומר אין פה מקום לטעויות. מי שמפסיד מודח מיידית, ולכן צריך לשמור על ריכוז מקסימלי לאורך כל התחרות.
"ההבדל הגדול בין התחרות הזו לשאר התחרויות הוא בעובדה
בסך הכל היה גלפנד צריך להתגבר על שבעה מתמודדים בשיטת הנוקאאוט כדי לזכות בגביע. מבחינתו, משחק הגמר היה המתיש ביותר. "הדו קרב האחרון היה קשה מנשוא. רוסלן פונמריוב מאוקראינה ניצח לפני כמה שנים בתחרות וזכה בגביע. יש לו רקורד מרשים והוא מדורג ברשימת 15 השחקנים הטובים בעולם. ידעתי שאני מגיע למשוכה שיהיה לי קשה לעבור, אבל האמנתי בעצמי".
שובר השוויון במשחק הגמר היה מותח מאוד.
"נכון, האמת היא שבשלב מסוים הייתי אופטימי מאוד, משום שניצחתי במשחקון הראשון, ובמשחקון השני הייתי קרוב לניצחון ובכך להבטיח לי את הזכייה בגביע. אבל בשל סדרת טעויות שלי איבדתי את ההובלה, ונגררנו למשחק שובר שוויון נוסף. המשחק הרביעי הסתיים בתוצאת תיקו, ולמחרת הוקצו לנו 25 דקות למשחק. בשלב מסוים חשבתי שהדו קרב יהיה ללא הכרעה בלי סוף, אבל הצלחתי לאגור צמד ניצחונות ובכך לזכות במקום הראשון".
כשאתה עומד ומניף את הגביע, והתקווה מושמעת ברקע, איזו תחושה עוברת לך בגוף?
"צמרמורת, התרגשות שאין לתאר. לשמוע את המילים של התקווה זה רגע נדיר ומיוחד מאוד, ואני מאמין שאזכור אותו כל חיי. ההרגשה האישית היא שעשיתי את הטוב ביותר בצורה המקצועית ביותר. זאת המטרה שלי, לעשות את העבודה שלי בצורה מושלמת. יש לי חברים שהם רופאים, וזה בדיוק כמו שרופא מבצע ניתוח שעבר בהצלחה. יש לך תחושת סיפוק של עשייה ועוצמה ממש גדולה".
התכוננת הרבה לפני התחרות?
"משעות הבוקר עד הלילה. יש שכר עבור ההשקעה שלך. אבל גם אם הייתי מפסיד הייתי מרגיש סיפוק, מכיוון שאני יודע שעשיתי כל שביכולתי. המטרה שלי היא להמשיך להשתפר".
הרגע המרגש השבוע, היה מבחינתו של בוריס גלפנד סגירת מעגל. לפני 20 שנים בדיוק, בדצמבר 1989, הוא זכה לראשונה בתחרות שחמט מקצוענית שהתקיימה במיורקה שבספרד. מתוך 150 משתתפים ברמת רבי אומן, בוריס הצליח לנצח בגמר וזכה לראשונה בחייו בגביע.
בשנת 1991 הגיע לדירוג השיא מבחינתו, כאשר דורג במקום השלישי בעולם. כיום הוא במקום השישי. "קשה להגיד לאן אגיע בדירוג העולמי. כל ניצחון יכול להקפיץ אותך מקום, וכל הפסד יכול לדרדר אותך כמה מקומות למטה. המטרה שלי היא להתכונן היטב לכל משחק ולשחק טוב. שחמט זאת אמנות, זה ספורט וחוכמה יחד, ובעיקר זה משחק מרתק בעל חשיבות ציבורית".
איך שחמט יכול להשפיע על חשיבתם של בני הנוער?
"אם ילדים קטנים וגם בני נוער ילמדו שחמט מגיל צעיר, הם יתחילו לפתח חשיבה הגיונית, לוגית, אסטרטגית, וזה יגרום להם לפיתוח ההשכלה והחשיבה. זאת הסיבה שאני אוהב את המשחק הזה ומתעסק בו במשך כל חיי. שחמט זאת העבודה שלי, הפרנסה שלי והתחביב שלי, אני שמח שאני עושה את מה שאני אוהב".
כדי להבין עד כמה גלפנד אוהב את משחק השחמט, צריך לחזור כמעט 35 שנים אחורה. בגיל חמש הוא החל להתעניין במשחק שסחף אותו לעולם חדש והרפתקני. אביו, שלא היה שחקן טוב, לימד את גלפנד את חוקי המשחק ומספר מהלכים. משם, הוא מעיד, הדרך למעלה הייתה מהירה.
"אבי חשב שאם אלמד שחמט זה יפתח לי את האינטליגנציה. אני זוכר את חופשת הקיץ, כשהייתי בן שש, ונסענו לים לחופשה. ראיתי מספר אנשים מבוגרים משחקים שחמט, ורציתי מאוד להצטרף אליהם.
"באחד הימים שאלתי אותם אם אוכל לשחק, והם הסכימו. לבסוף ניצחתי פעמיים את כולם. אני זוכר את הבעות הפנים שלהם, שהיו בתדהמה. ילד קטן בן שש בסך הכל, מצליח לנצח אותם. אחד מהם ראה את הכישרון שלי והחליט לדבר עם אבי. משם התחלתי לפתח את הכישרון הזה עד היום".
מה החשיבות של לימוד השחמט בגיל צעיר?
"אני יכול לומר בוודאות, ששחמט יכול לעזור למדינת ישראל לפתור את הבעיות החברתיות שלה. בארץ שלנו יש בעיה של הנוער, משום שהם משועממים בשעות אחר הצהרים. אין להם במה להתעסק ולעסוק, ולכן הם פונים לפשע, לאלכוהול, לאלימות. הכל זה תוצר של שעמום.
"המטרה היא ללמד אותם עוד בגיל צעיר דרך בתי הספר, ולהכיר להם את המשחק הזה. אני לא יודע היכן הייתי היום אם אותי לא היו מלמדים בגיל צעיר. אני חושב שהילדות שלי הייתה נראית אחרת, ובצורה קיצונית הרבה יותר אם לא השחמט".
עוד שחמטאים חושבים כמוך?
"שוחחתי עם הרבה מתמודדים מארצות שונות. אנשים מארצות הברית, אנגליה, צרפת, ספרד ורוסיה. לדעת כולם לימוד השחמט יכול לעזור לצעירים, ואני חושב שצריך להעניק את ההזדמנות הזו לכולם. אני בטוח שהרבה מאוד ילדים ונערים שיכירו את המשחק יתאהבו בו, ויבינו שאפשר להתקדם וללמוד ממנו רבות".
מה למשל?
"מעבר לפיתוח החשיבה, זה משחק שמלמד אותך לכבד את היריב שלך. באף ענף אחר בעולם אין כבוד ליריב כמו שיש בשחמט, ולכן בתי הספר חייבים להכניס את לימוד המשחק לתוכנית הלימודים. העלות של זה היא ממש נמוכה. העיקר שישנם שחקני כדורגל, שיושבים על הספסל בקבוצות שלהם ומרוויחים מאות אלפי שקלים, בזמן שהחוכמה האמיתית נמצאת במשחקי השחמט".
משחק השחמט לא מפותח בארץ בכלל, מה ההסבר שלך לזה?
"אני מפנה אצבע מאשימה בעיקר לממשלה. יש פה בעיה תקציבית גדולה, שבגללה הענף הזה לא מתפתח. אם הממשלה תחליט להעניק תקציבים ראויים, אפשר יהיה לראות פה תוצר לכך. יש באיגוד השחמט לפחות עשרה מאמנים ברמה עולמית. הם מוכנים שישלחו אותם לכל מקום בארץ כדי שילמדו את הנוער, אבל הבעיה היא רק כסף".
ניסית לפנות לכנסת בנושא הזה?
"משרד הספורט לא מבין את חשיבות הנושא הזה. הם לא רק שלא עוזרים, אלא גם לא רוצים לעזור. למרות כל זאת אני מאמין שתהיה התקדמות. לשחמט אין הגבלה של גיל, כל אחד יכול לשחק".
אומרים שמגיל 40 חלה ירידה באיכות השחקנים בשחמט. אצלך זה ההיפך, אתה בנסיקה.
"למרות שחציתי את גיל 41, אני לא מרגיש שירדתי ברמה. ממש לא. לדעתי זה הכל פסיכולוגי. הגיל לא מהווה בעיה בכלל. אם אתה מוכן לעבוד קשה, ומוכן נפשית ופיזית לאתגרים, הרי שהגיל שלך ממש לא יפריע לך בשום שלב או תחרות. אין מכשול שאי אפשר להתגבר עליו ולעבור אותו בצורה חלקה. אם רוצים הכל אפשרי".
מקום ראשון בעולם הוא אפשרי עבורך?
"בוודאי. יש לי את היכולות להגיע למקום הראשון ולהוביל, אבל אני רוצה להתקדם. המטרה היא לא להיות ראשון, אלא כל הזמן להשתפר. שחמט הוא משחק שאתה צריך לשנות בו כל הזמן את הגישה והאסטרטגיה שלך. אני לא חושב על הצלחות אלא על עבודה קשה".
זה נשמע קצת כמו קלישאה.
"לא בהכרח. תראה, אני משקיע בשחמט למעלה משמונה שעות כל יום, מהבוקר ועד הלילה. אני רואה את כל המשחקים ששיחקתי, מנסה להבין את הטעויות שלי, ובכך למעשה אני מנתח כל צעד וצעד שעשיתי ומבין את ההשלכות שלו על המשחק. הניצחון הוא הדובדבן שבקצפת, אבל מבחינתי העיקר זה ללמוד ולהתקדם.
"אני תמיד עוקב אחר היריבים שלי, מנסה ללמוד את הצעדים שלהם ואת החשיבה שלהם. זה חלק בלתי נפרד מהתחרות. יש שחקנים ששיחקתי מולם כבר כמה פעמים, והניצחונות שלי באו דווקא לאחר ניתוח מעמיק של המשחקים שלהם, ולאו דווקא שלי. אם אתה לא לומד ומשתפר אתה נסוג לאחור".
אלכסנדר חוזמן, חברך והמאמן שלך, הגיע רק למשחק הגמר.
"נכון. אנחנו חברים כבר כמה עשורים, ועד עכשיו אנחנו יחד. הוא המאמן שלי, ואני מאוד מעריך אותו ואוהב אותו. לצערי בתחרות הזו הוא לא ליווה אותי מההתחלה אלא רק בסוף טס לגמר, מכיוון שהייתה לו בעיה רפואית, אבל במהלך כל התחרות היינו בקשר רצוף. עצם העובדה שאני עם אותו מאמן כבר 20 שנים זו היסטוריה, לא היה ולא יהיה דבר כזה".
אל התחרויות של גלפנד הצטרף שחקן צעיר, מקסים רודשטיין בן 21 מחולון. גלפנד רואה בו כישרון מדהים וצופה לו עתיד בתחום. "הוא בא איתי לתחרות, כי אני מאמין בו מאוד. הוא עזר לי במהלך המשחקים, ואני מקווה שנמשיך בשיתוף הפעולה. הפכנו למשפחה".
מנהג קבוע השתרש לו בשנים האחרונות. כאשר ספורטאי ישראלי מצליח, הוא זוכה לברכה מראש הממשלה, או לפחות לקפיצה על הפודיום מצד שרת החינוך והתרבות. גלפנד אמנם לא זכה לזינוק על הפודיום, אבל זכה לשיחת טלפון מפתיעה.
"הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל", הוא אומר, "כל המשפחה שלי התקשרה, והם מאוד שמחו בשבילי. אשתי תמכה בי וממשיכה לתמוך בי, למרות שהרבה תחרויות גורמות לי להיעדר מהבית. אני מאמין שבימים הקרובים אקדיש להם את כל הזמן שרק אפשר".
ראש הממשלה לא התקשר לברך?
"אמרו לי שהוא אמור להתקשר, אבל עליתי על הטיסה לארץ וטרם שוחחנו. שר החוץ, אביגדור ליברמן, התקשר אליי מיד לאחר הגמר. הוא אמר לי שהוא גאה בי מאוד, וזה סמלי שבחג החנוכה אני מנצח את היריבים מכל העולם. התרגשתי מאוד, בכל זאת, אני מייצג את המדינה שלי, הדבר החשוב ביותר שיש לנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
