צ'רלי וחצי: הכירו את השריף של הערבה
רס"מ צ'רלי ביטון הוא תחנת משטרה של איש אחד. השריף של הערבה חולש לבדו על 1.4 מיליון דונמים, שבהם מתגוררות 500 משפחות לצד 2,000 פועלים תאילנדים. איך עושים מסדר זיהוי ל-200 עובדים זרים? ומה אומרים לאישה שבעלה זרק אותה מהאוטו במדבר?
"אני מבין את הכאב של החקלאים בערבה", אומר רס"מ ביטון בנימת עצב, "מדובר באנשים שהם מלח הארץ, אני מכיר כל אחד ואחד מהם. הם שרויים במצוקה אמיתית. גם כשהם חרגו בהפגנה ממה שסוכם עמם לא נקטנו יד קשה כלפיהם. החקלאים יודעים שזאת העבודה שלי ושאני צריך לשמור על הסדר הציבורי. אני מבין שהכעס שלהם הוא לא כלפיי באופן אישי".
רס"מ צ'רלי ביטון הוא תופעת טבע. זן נדיר, אבל בהחלט לא עוף מוזר. הוא השריף הבלתי מעורער של הערבה. הממלכה שלו משתרעת על פני 1.4 מיליון דונם, והוא איש המשטרה היחיד הנותן מענה ל-500 משפחות המתגוררת בשמונה יישובים ול-2,000 עובדים תאילנדים.
ביטון הוא מלך בלי כתר, אבל כשצריך הוא מפגין מנהיגות של בעל בית עם הרבה שכל ישר, לב ונשמה.
13 שנה הוא הברומטר של המשטרה בשטח הגדול ביותר במדינת ישראל. שוטר אחד, בודד, שחי 24 שעות ביממה את השטח, מצומת הערבה ועד צומת ציחור, מכיר כל תושב, פועל תאילנדי, שיח, עץ, גבעה, נקיק נחל וערוץ ואדי.
הוא מתגורר במרכז ספיר שבערבה התיכונה, אב לשלוש בנות ודמותו הססגונית מוכרת היטב באיזור, עד כדי כך שהפך למותג גם במושגים משטרתיים. ביטון זמין ודרוך כמו קפיץ, וכשמכשיר הזימונית שלו מתחיל לצפצף, הוא כבר עמוק בתוך הטנדר המשטרתי בדרך לטיפול באירוע: החל מחדירות מחבלים, מסתננים, נערות ליווי ומבריחי סמים, דרך טיפול בעברייני רכוש ובתאונות דרכים, וכלה בחילוץ מטיילים שהלכו לאיבוד באחד מאתרי הטבע המרהיבים בערבה.
"כשצ'רלי בשטח אף אחד לא במתח", ריסס פעם אחד התושבים כתובת גרפיטי על אחד מלוחות המודעות באיזור. "זה נכון שאני מכיר את כל האזור כמו את כף ידי", הוא אומר בצניעות, "זה מקל עליי מאוד את העבודה. השטח הוא ענק ויש בזה יתרון וגם חיסרון. אני מצליח להתמודד עם כל התופעות בערבה ולא פעם, לצערי, זה בא על חשבון שעות הפנאי שלי עם האישה והבנות, אבל זה חלק מהעבודה. אני אוהב את המקום ואת התושבים ורואה בעבודה שלי שליחות לאומית חשובה".
רס"מ ביטון חוסך למשטרה כוח אדם רב: הוא תחנת משטרה של איש אחד. למעשה הוא מבצע מגוון תפקידי משטרה: בלש, סייר, איש מעבדה לזיהוי פלילי (מז"פ), חוקר, רכז מודיעין שלא פעם גם נותן כתף ומסייע לכוחות צה"ל ומג"ב המפטרלים לאורך הגבולות עם ירדן ומצרים.
"עברתי הכשרה של כל סוגי התפקידים, מהסיבה הפשוטה: תחנת משטרת דימונה נמצאת במרחק של 45-40 דקות דקות נסיעה ממרכז הערבה, וכשמתרחש אירוע פלילי או פח"ע (פעילות חבלנית עוינת, ש"א) אני נותן פתרון מיידי לאירוע", הוא מציין. "מהירות התגובה היא חשובה מאוד בעיקר ברגעים הראשונים, עצם העובדה שיש לי ניסיון בכל התפקידים זה יתרון שמסייע מאוד לחוקרים, בעיקר באיסוף הראיות או מעצר החשודים".
לביטון רומן ארוך עם הפועלים התאילנדים. מרביתם נותנים לנו כבוד ויודעים שהוא לא פראייר, ושאי אפשר לעבוד עליו בעיניים. אבל באחרונה הוא נדהם לגלות שכמה פועלים תאילנדים מצאו להם הכנסה נוספת לצד קטיף עגבניות השרי והפלפלים בחממות המושבים. מתברר שהפועלים נוהגים לייבא את סם ה"יאבה" (גרסה תאילנדית של אקסטזי) לישראל, באמצעות חבילות דואר שנשלחות לסניף בנק הדואר בעין יהב.
המידע על הברחות היאבה הגיעו לאוזניו של ביטון, ויחד עם בלשי משטרת דימונה נערך תרגיל לכמה פועלים, שהגיעו לדואר לקחת את חבילות הסם ונתפסו. "הסם הזה גורם לפועלים התאילנדים להיות ערניים מפוקסים למשך שעות רבות של היממה" מסביר ביטון, "כל כדור כזה עולה 300 שקל, עסק לא רע בכלל. אחד הפועלים שתפסתי הודה שהרוויח 30 אלף שקל ממכירת היאבה. ייאמר לזכותם שהם מכירים אותי טוב מאוד ונותנים לי כבוד".
לפני כמה שנים הוא נאלץ לערוך מסדר זיהוי לא שגרתי ל-300 פועלים תאילנדים שעובדים בערבה. צעירה בשנות ה-20 לחייה התלוננה שפועל תאילנדי חדר לביתה באחד המושבים ואנס אותה. היא
"זה באמת היה אירוע לא שגרתי, משהו נדיר", נזכר ביטון, "היינו צריכים לעצור את האנס וזו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. בעיניים ישראליות כל הפועלים התאילנדים זהים ובמשך יום שלם עברנו פועל פועל. בסופו של דבר, האנס לא הגיע למסדר הזיהוי והצלחנו לעצור אותו כשעבד באחת החממות".
גם הלוטו התאילנדי העסיק את רס"מ ביטון. אלפי פועלים תאילנדים מהמרים מדי שבוע על תוצאות ההגרלה של הלוטו התאילנדי. בני משפחה וחברים משגרים להם טפסים מחו"ל, הם ממלאים, משלמים לאיש קשר וממתינים לראות את התוצאות בטלוויזיה התאילנדית. יש כאלה שהקימו בתי קאזינו ניידים ומגלגלים עשרות אלפי שקלים מדי חודש.
"יש לפועלים התאילנדים יצר הימורים, הם מתים על זה. הלוטו התאילנדי מעסיק אותם כל הזמן, זו תעשייה בפני עצמה, ומי שמנהל אותה עושה כסף טוב, יש כאלה שגם עוסקים בהימורים לא חוקיים, וגם בזה אני מטפל", הוסיף.
מטיילים רבים חייבים את חייהם לביטון וליחידת החילוץ ערבה. מטיילים שהתייבשו ואיבדו את דרכם בנחלי הערבה קיבלו מענה וסיוע מיידי. בכמה מקרים טרגיים זה הסתיים במוות. "היה מקרה של תושב הצפון, שיצא להזעיק עזרה כדי לחלץ את המכונית שלו ושל בנו שנתקעה, וכשהגעתי למקום גיליתי שהאב נפטר ובנו לא ידע על כך. זה באמת היה רגע עצוב מאוד", הוא משחזר.
יש לו סיפורים מרתקים ומזעזעים כאחד, שיכולים בקלות לשמש כסצנות בסרטי מתח. אחד הסיפורים הקשים אירע לפני כמה חודשים. בני זוג סיימו חופשה באילת ועשו את דרכם למרכז הארץ. במהלך הנסיעה פרץ ויכוח מר בין הבעל לאשתו.
"הבעל העצבני עצר את המכונית באמצע כביש הערבה, זרק את אשתו מתוכה והשאיר לה בקבוק מים מינרליים. "זה היה מקרה מזעזע. עצוב היה לראות את האישה בוכה באמצע שום מקום ולא מבינה מה קרה לבעלה", נזכר רס"מ ביטון, "הרגעתי אותה, היא הייתה די נסערת".
באחרונה הוא עוקב אחר כנופיה שמבצעת גנבות חקלאיות, כגון מכלי מים, קולטי שמש, צינורות וציוד חקלאי יקר ערך וגם ירקות. "לא פעם אני נעזר בשוטרי תחנת דימונה שמסייעים לי בתגבור האזור כדי לעצור כנופיות כאלה, לפעמים זה מצליח - ולפעמים לא. המושבניקים בערבה לא רגילים לסגור את הבתים, ואת זה לפעמים מנצלים הגנבים", הוא מספר.
בעיני אנשים רבים בארץ, הערבה היא חור, סוף העולם שמאלה, לא יותר מכביש שמחבר את הדרך לאילת, אבל כשביטון מדבר על האיזור עיניו קורנות מאושר, נוצצות משמחה. "זה מקום מהמם, יש פה נוף מדהים, הכל פה רגוע, רחוק מכל הערים הסואנות, מערכת חינוך טובה", הוא אומר בנימה של אושר וסיפוק, "לא חסר לי פה כלום. פה זה הבית שלי והעתיד של אשתי ובנותיי, חוץ מזה אני אוהב את האנשים, את האווירה, זה משהו שלא תמצא בשום מקום אחר בעולם".
ומה קורה כשרס"מ ביטון יוצא לחופשה עם המשפחה? שאלה טובה. בתחנת משטרת דימונה שוברים את הראש למצוא לו מחליף. רב פקד אמנון קרלוקר, מפקדו של ביטון, טוען שאין לו תחליף. "צ'רלי הוא סמל, מותג, עושה עבודה טובה בתנאים טופוגרפיים לא קלים, וכשהוא יוצא לחופשה עם המשפחה דואגים מראש לחפש לו מחליף".
נא להמתין לטעינת התגובות
