ראשי » מקומי » צפון » קריותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

ד"ר יוסי ומיסטר פרי: אז מי באמת היה מנכ"ל הקריון?

חודשיים לאחר ששם קץ לחייו, התעלומה סביב דמותו ונסיבות מותו של מנכ"ל קניון הקריון יוסי פרי רק הולכת ומתעצמת. חברים לשירות הצבאי מספרים על אדם צנוע ומוכשר, אך בעל צדדים קשים ואפלים. תביעת מיליונים המציגה אותו כמאפיונר, ורומן שכתבה אלמנתו המתאר חיי נישואים עתירי בגידות של זוג מהצפון מוסיפים סימני שאלה

"אתה חושב שנחיה יחד עד שנמות? שאלתי. אני לא יודע ואני לא בטוח, ענה".
מתוך הספר "דף חדש", עפרה פרי

-הצצה לספרה של עפרה פרי

בשבועות האחרונים השורות האלה מקבלות ממד מצמרר. עפרה פרי, רעייתו של יוסי פרי, מנכ"ל חברת מליסרון וקניון הקריון בקריית ביאליק, שהתאבד בראש השנה, פרסמה לפני כשנה, ביום הולדתה ה-60, ספר המתאר שנה טראומטית בחייו של זוג צעיר, הורים לשני ילדים קטנים, שבוגדים זה בזה ללא הרף.

היא "גברת מהכרמל", שחולמת להיות אישיות מפורסמת, "מישהי שאפשר להתגאות בה" ומתעניינת בעיקר ב"דברים שבחומר, חפצים ודברי ערך". הוא קצין צעיר בצבא, "גבר נאה ובוטח בעצמו". היחסים ביניהם קשים. היא תוהה אם יחזיקו מעמד עד מותם. הוא לא בטוח. "פעם הייתי מתרגש מכל מריבה שהייתה פורצת בינינו", הוא אומר לה, "היום אני כבר אדיש".

"הספר 'דף חדש' הוא רומן", כותבת פרי בהקדמה, אבל לעתים עשוי להיווצר הרושם שהיא מתייחסת אליו כאל סיפור חייה. "לקח לי יותר משנה לשפוך את הכעסים והתסכולים שהיו בתוכי. 30 שנה חלפו, חלק מהדמויות שמופיעות ברומן כבר הלכו לעולמן, חלק עזבו את הארץ וחלק סתם התבגרו. הילדים שבסיפור כבר הורים בעצמם, הגיבורים כבר אספו חומר לסיפור חיים חדש, וגם עליי עברו תהפוכות", כתבה.

לפני כחודש עברה על עפרה

פרי תהפוד כה נוספת, כשזוג החברים הטובים שלה ושל בעלה, יונה וערן פוגל, הגישו נגדה תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה, על סכום של שבעה מיליון שקל. בני הזוג פוגל טוענים שיוסי פרי, בתפקידיו כמנכ"ל קניון הנגב בבאר שבע והקריון בקריית ביאליק, לקח מהם דמי חסות במשך שנים בסכום שמגיע לשבעה מיליון שקל.

"מעשיו אלה אינם שונים במהותם מאותן כנופיות פשע הגובות פרוטקשן מידי בעלי עסקים ברחבי המדינה. במקום איומים בשריפת העסק או פגיעה גופנית קשה, היה יוסי פרי מנצל את כוחו ואת מעמדו ומאיים בהפסקת התקשרויות חוזיות, סיכול מסירת חנויות, סילוק מהמרכז המסחרי וגדיעת מקור פרנסה", כותבים בני הזוג פוגל בתביעתם. נכון למועד סגירת הגיליון, טרם הוגשו כתבי הגנה.

מקורבים לבני הזוג פוגל מדברים על פרי כעל ד"ר ג"קיל ומיסטר הייד, קצין מוערך שהיה מיודד עם אנשי צבא בכירים, מנכ"ל קניון מכובד שהביא את הקריון להישגים כלכליים נדירים, אבל גם אדם שעל פי כתב התביעה "עשה שימוש בכוחו הכמעט בלתי מוגבל כלפי הסוחרים והשוכרים, נותני השירותים והספקים, לשם סחיטת טובות הנאה אישיות מכל מין וסוג, פשוטו כמשמעו".

"הם תקעו לי סכין בגב", אומרת עפרה פרי. "יונה פוגל הייתה חברה טובה שלי כל כך הרבה שנים, היינו חבורה מהשכונה. הם אהבו אותנו, במיוחד את יוסי. היינו שני זוגות חברים קרובים. אני לא מבינה איך לאנשים התחרפן השכל. אני אישה חזקה ואני אעמוד בכל ההכפשות האלה, אבל זה פשוט מצחיק".
 

את יוסי פרי זה פחות הצחיק. שבועיים לפני שהתאבד העבירה אליו יונה פוגל טיוטת כתב תביעה בה היא דורשת ממנו שבעה מיליון שקל. פרי מיהר להתייעץ עם עורך הדין טומי נדשי. "הטיוטה נוסחה כך שפרי היה מוצא את עצמו מרוח בעיתונים כשהוא צריך להוכיח שאין לו אחות. הסחיטה הרגה את יוסי", אומר עו”ד נדשי.

במכתב התשובה שלו, שצורף לתיק בית המשפט, כתב שבני הזוג פוגל הם צמד נוכלים וכי פרי דוחה בכל תוקף את דרישותיהם הסחטניות והשקריות. "עמדה זו של מרשי ננקטה לאחר שנלקחו בחשבון כל ההשלכות, כולל הפרסומים בתקשורת", כתב.

"הוא היה בדיכאון עמוק ביותר", אומר חברו הטוב, רמי דותן, חבר מועצת עיריית חיפה. "הוא אמר שיש לו בעיות, שמישהו מנסה לסחוט אותו, הוא לא דיבר בצורה ברורה. נתתי לו כתף של חבר, אמרתי לו שאין לו מה לדאוג, בסך הכל מנסים לסחוט אותו".

עם מנחם עינן, מנהל עסקיו של דוד עזריאלי בישראל וחבר מהשירות הצבאי, דיבר פרי בטלפון יומיים לפני שהתאבד. "החלפנו ברכות לשנה החדשה. הוא סיפר לי שיש לו בעיות אישיות עם מישהו בלי להיכנס לפרטים. זה לא היה ברמה ולא בסגנון של מה שקרה יומיים אחר כך. ניסיתי להבין מה קרה ולעודד אותו והשיחה החברית הסתיימה בברכה לשנה החדשה", אומר עינן.

את עזרא צוק, חבר קרוב, היום מנכ”ל חברת ישפר נכסים ובניין ובעבר מנכ”ל קניון גבעתיים, פגש את פרי יומיים לפני שהתאבד. “הוא סיפר לי על טיוטת כתב התביעה ואמר לי 'צוק, אני לא לקחתי אגורה'. הוא סיפר לי שהוא שכר עורך דין שהבטיח שיוציא אותו זכאי. הוא אמר לי שהוא יודע שעכשיו, במשך שנה-שנתיים, ישתו לו את הדם עד שיוכיח את חפותו. ככל שיהיה חזק".

שיחות העידוד לא עודדו. ביום השני של ראש השנה השאיר פרי פתק קטן על דלפק המטבח בביתו בחיפה, כמה מילים קצרות, לא חתומות, שהבהירו למי שקרא אותן, אחרי שגופתו התגלתה, שפרי מאס בחייו. הוא קבע עם דותן פגישה בבית קפה בחיפה. דותן היה שם בעשר בבוקר. פרי לא הגיע. דותן המודאג התקשר לטלפון הנייד שלו. הוא לא ענה. דותן התקשר לביתו. עפרה פרי אמרה לו שבעלה יצא מהבית לפני שעתיים וחצי.

"הייתה לי הרגשה לא טובה. ידעתי שהוא אוהב להתבודד בחורשה ביערות הכרמל. נסעתי לשם עם בחור נוסף. כשהתקרבנו, ראיתי שם אמבולנס. מישהו שמע ירייה והזעיק את המשטרה שהזעיקה אמבולנס".

"לחברים זהו שבר ענק", אומר דוד שגיא מקריית ביאליק, חבר קרוב, שנכנס בשבוע שעבר לתפקיד מנכ”ל הקריון במקום פרי. "אנחנו מכירים אותו 40 שנה. הוא תמיד אמר לנו שצריך להיזהר משחיתות. הוא היה מנהיג מוכשר וחרוץ בצורה יוצאת דופן".

פרי, בן 65, נולד באוזבקיסטן, לשם ברחו הוריו מפולין בזמן המלחמה. הוא הגיע עם משפחתו לארץ כשהיה בן שנה. משפחת פריימן גרה בעיר התחתית בחיפה, לאביו היה קיוסק. יוסי היה בנם השלישי, ובארץ נולדה הבת הצעירה. אחד מאחיו הוא מדען במכון רפא”ל בחיפה שזכה בפרס ביטחון ישראל.

בצבא שירת כקצין תחזוקה בגולני. אורי שגיא הכיר אותו שם, אבל "לא היינו חברים", הוא אומר, "הוא היה מחסנאי, אני הייתי חייל לוחם". בתפקידיו הראשונים כאיש קבע פרי היה ראש לשכתם של אלופי פיקוד הצפון מוטה גור, רפאל איתן ויצחק חופי. חופי זוכר אותו כ"ראש לשכה מצוין, פעיל. הוא היה בחור מאוד יעיל. לא הייתי איתו בקשר בשנים האחרונות ואני לא יודע מה עבר עליו, אבל הופתעתי כשנודע לי שהוא התאבד".

רמי דותן, חברו הקרוב, קצין תחזוקה ראשי ותא”ל במילואים, היה מפקדו של פרי ברוב שנותיו בצבא, למד איתו בקורס פו”מ וגר איתו בדירה משותפת בהרצליה במהלך הקורס. "שלחתי אותו ללמוד בקורס ניהול אפסנאי בארצות הברית. כשהייתי קצין אפסנאות בפיקוד צפון חיכיתי בתפקיד עד שהוא קיבל ותק והחליף אותי. המלצתי עליו לכל התפקידים שלו בצבא, הייתי האבא הרוחני שלו. הוא היה קצין טוב מאוד אם כי נחשב לאגואיסט. אני יודע שהיו חילוקי דעות על התנהגותו כבן אדם, אבל אותי הוא כיבד ואני עמדתי מאחוריו בכל".

קצין בכיר אחר שהכיר את פרי בזמן שירותו הצבאי אומר שהוא היה אדם קשה. "אני לא שוכח אנשים ולא מפנה גב לפקודים שלי לעולם. הוא היה אחר, שוכח בני אדם, מפנה להם גב. שונה מאוד ממני. אנשים לא אחת התפלאו שאני מסתדר איתו".

צוק היה קצין חימוש של אוגדה בפיקוד צפון כשפרי היה קצין התחזוקה של הפיקוד. "את רוב תפקידיו הוא עשה ביחידות השדה כאיש תחזוקה. הוא היה אחראי על החיים השוטפים של הצבא, תמיד בקו הקדמי. הוא היה איש עבודה שמשקיע, אדם משכמו ומעלה, ואני לא טוב בסופרלטיבים. הוא היה אדם קשה, אבל מי מאיתנו שרוצה להצליח לא קשה? בעיניי זה לא דבר רע. אני העדפתי חכמים וקשים מאשר טמבלים לא קשים".

האלוף במיל' יאנוש בן-גל היה אלוף פיקוד הצפון כשפרי היה קצין התחזוקה של הפיקוד. "מבחינתי הוא היה קצין למופת, אמין וישר, שסיים את שירותו בדרגת תת אלוף אבל יכול היה בלי בעיה להיות אלוף. הוא לא היה לוחם אבל לא צריך לזלזל בתחום התחזוקה, זה עולם ומלואו. נפוליאון כבר אמר שהצבא צועד על קיבתו. אי אפשר להילחם בלי לספק את הציוד הנדרש. זו לוגיסטיקה מאוד מורכבת ויוסי עשה את זה בצורה יוצאת מן הכלל. הייתי בהלם כששמעתי שהוא התאבד וכשקראתי על כתב התביעה נגדו, אם כי אני לא יכול לדעת מה קרה מעבר למסך".

בתפקידו האחרון היה פרי עוזר ראש אגף אפסנאות לתחזוקה. מנחם עינן, שהיה ראש אג”א, אומר שפרי היה קצין מצוין. “אני לא מכיר את הצדדים האחרים שלו", הוסיף.

בצבא הכיר פרי את אשתו, עפרה. לבני הזוג שלושה בנים: אייל, הבכור, מהנדס; רוני, מעצב גרפי; ובן, סטודנט למינהל עסקים. כמו למילי שבספר, גם לעפרה פרי היה במה להתעניין. כמנכ”ל מליסרון, חברת האם של הקריון השייכת לאחים עופר, הרוויח פרי כשלושה מיליון שקל בשנה. אנשי עסקים בחיפה מעריכים את הונו האישי בכ-30 מיליון שקל.

לחבריה סיפרה עפרה פרי שליאורה עופר, יו"ר מליסרון, אמרה לה שהיא אינה מאמינה שפרי לקח מבני הזוג פוגל דמי חסות. הוא הרי הרוויח אצלנו כל כך הרבה, אמרה לה עופר, לטענתה, הוא לא היה זקוק לשום דבר נוסף.

לפרי היה עסק נוסף. ביחד עם אבי מוסלר, מנכ"ל אמות השקעות וחבר חיפאי, הוא היה הבעלים של משרד גדול לניהול נכס בעיר התחתית בחיפה. הם ניהלו את הנכס באמצעות חברת להב הזהב. מוסלר, שקשריו עם פרי נותקו בשנים האחרונות, אומר שלפני כשבע שנים הם מכרו את המשרד "ומבחינתי כל מה שקרה אחר כך הזוי".

לאחרונה קנה פרי בית בשכונת דניה בחיפה ושיפץ אותו. את הבית הישן לא מכר והתכוון להשכיר אותו אחרי שיעבור לגור עם אשתו בבית החדש. גם לעפרה פרי היה עיסוקים משלה. היא למדה ספרות באוניברסיטת חיפה.

בהקדמה לספר היא כותבת שזה לא היה קל להיות "גם אמא, גם רעיה, גם בת, גם חברה, גם סטודנטית וגם אישה עובדת, וכל זה לגמרי לבד, כי בעלי היה בצבא ולא נמצא בבית פרט לסופי שבוע. כלומר, לא ממש שותף לחיי הבית או לחינוך הילדים". היא עבדה כמגיהה וכעורכת ופתחה חברת שיווק למוצרי יסוד באינטרנט, "איטס מיי ווי מרקטינג".

חבריו של פרי אומרים שלמרות עושרו הרב הוא היה אדם צנוע. "את תוכנית החיסכון הראשונה שלו אני פתחתי לו", אומר דותן. "הוא היה אדם מחושב. כשהוא הרוויח 500 שקל הוא הוציא 500 שקל. כשאבא שלו נתן לו במתנה 4,000 דולר הוא לא ידע מה לעשות עם זה".

עזרא צוק אומר שפרי לא היה אדם שמנפנף בעושרו. "הוא נסע בוולוו של החברה, לא לבש מותגים, לא ענד רולקס ולא נופף בכסף. כשהוא היה מגיע לתל אביב אכלנו בשיפודייה חומוס ושני שיפודים".

בכתב התביעה טוענים בני הזוג פוגל, שעפרה היא שנהנתה "מתוצרת פעולות הסחיטה והלכה למעשה שיתפה איתו פעולה, תוך שהיא מגדירה עצמה כמי ששולטת בו ומכתיבה לו את מהלכיו". חייה של פרי, על פי כתב התביעה, היו חיי פאר ומותרות עם חופשות בחו"ל, בגדי מעצבים, בית שנרכש תמורת חמישה מיליון שקל ותכשיטים. על פי כתב התביעה, עפרה פרי הוקלטה וצולמה כשהיא אומרת שיוסי פרי לא עושה צעד בלעדיה, וכי הוא "לא בנוי כמו הרבה אנשי עסקים אחרים".

אל עולם העסקים נכנס פרי בסוף שנות השמונים כשהשתחרר מהצבא. הוא עבד תקופה קצרה במפעל "התכוף", עבר לנהל את הקניון של דוד עזריאלי בבאר שבע, אחר כך היה במשך תקופה קצרה מנהל חברת "דור אנרגיה", "ומשם עזרתי לו להגיע לקריון", אומר דותן, "אני הכרתי לו את משפחת עופר".
 

פרי עמד בראש חברת מליסרון, חברת האם של הקריון והבעלים של קניון רננים ברעננה, המתחם המסחרי חוצות המפרץ בצומת וולקן בחיפה וחברת הנדל”ן "מינרון" שבהונגריה. לאחרונה רכשה מליסרון גם את קניון רמת אביב ואת קניון סביונים ביהוד.

כחבר טוב הוא לא שכח את חבריו. רמי דותן הוא דירקטור חיצוני במליסרון. שווי השוק של החברה מגיע לכשני מיליארד שקל. בשנה האחרונה חלה ירידה ברווחי החברה. הרווח הנקי ברבעון השני של 2009 הוא 28 מיליון שקל, לעומת 47 מיליון שקל ברבעון השני של 2008.

פרי אהב את תפקידו החדש. בשנים שהיה מנכ”ל הקריון גדל שטח הקניון מ-16 אלף מ"ר ל-85 אלף מ"ר, רובם מושכרים. "הוא לקח את הקניון ממצב א' והביא אותו למצב ב'", אומר משה רוזנבלום, מנכ"ל קניוני ישראל בעבר, שהחליף את פרי כמנכ"ל מליסרון. "בצד המקצועי הוא עשה עבודה יפה. צר לי שהוא נפרד מאיתנו בצורה כזו. במקרה הזה רב הנסתר על הגלוי".

בחודשים הראשונים כמנלכ”ל הקריון הרבה פרי להשוות בין ניהול הקניון לבין תפקידיו הצבאיים. "ההבדל היחיד בהשוואה לצבא הוא שפה אני צריך להראות כמה הרווחתי ושם הייתי מראה כמה הפסדתי", אמר בראיון להארץ ב-1994. “השינוי הזה שצריך לשווק, להרוויח, ממש להרוויח כל הזמן, זה דחף אדיר להתפתחות שלא מפסיק לרתק אותי.

"גם בצה”ל, כאחראי על התחזוקה, הייתי צריך לפתח גישה ריאליסטית, בתנאים של התחככות ומקח וממכר בלתי פוסקים עם אנשים, לרבות הפוליטיקה: את ההוא ללטף ואת השני להכות ועם השלישי להישאר ככה ככה. זו הייתה הכנה טובה מאוד למה שאני עושה עכשיו. לא ממש הכרתי חיי מסחר ומרגע שפגשתי בהם פשוט התאהבתי עד הסוף".

לא כולם השיבו לו אהבה. בקריון הוא היה ידוע כמנהל נוקשה ויהיר, אומר אדם שמכיר אותו. "ההתנהלות מולו הייתה לא נעימה, לא מעט בעלי עסקים לא אהבו אותו. הוא היה טוב לבעלי השליטה אבל הרבה פחות טוב למי שהיו כפופים לו".

הוא היה אדם שעומד על שלו, אומר צוק, "ובמדינת החפיפניקים שבה אנו חיים מי שדורש שדברים יבוצעו כמו שצריך נחשב לאיש קשה".

אלי דוקורסקי, ראש עיריית קרית ביאליק שבשטחה נמצא הקריון, אומר שפרי היה "נושא ונותן לא קל. הוא לא היסס להתעמת עם העירייה על כל דבר. הוא דרש, למשל, שנפטר את גזבר העירייה, איתו היו לו לא מעט ויכוחים. אני הייתי אז סגן ראש העיר וחברי מועצת העיר התנגדו לדרישה. הוא ניגש לעתירות משפטיות בנושאים כמו ארנונה. לפעמים הוא זכה ולפעמים הוא הפסיד.

"הוא התנגד לשלם ארנונה על המעברים בקריון והפסיד בבית משפט, אבל כשדרשנו שהקריון יישא בעלויות נכבדות של פינוי האשפה הוא זכה בבית משפט. בחודשים האחרונים הוא שפע תוכניות. הוא רצה להקים דיור מוגן בקריון. אין ספק שהוא שם את הקריון על המפה והיה הכוח הכלכלי המניע של קרית ביאליק. הקריון מזרים ארנונה בסכום של 15 מיליון שקל בשנה לקרית ביאליק".

התביעה של בני הזוג פוגל, הבעלים של חברת הניקיון רן אבטחה, מציגה תמונה קשה. לטענתם, "יוסי פרי עשה את גביית דמי החסות לדרך חיים, את מרכזי הקניות לממלכתו שלו, בהם ריחף ממעל ועט על הטרף, ובין לבין נהנה ממזרקות המזומנים שפעלו בחצרותיו".

על פי כתב התביעה, כשפרי ניהל את קניון הנגב הוא נפגש עם ערן פוגל "והבהיר לו בצורה חד משמעית כי אם ברצונו להמשיך לעבוד בקניון הנגב עליו לשלם לו מדי חודש סך של 10,000 דולר במזומן, אחרת הוא ידאג לכך שתופסק ההתקשרות עם חברת רן אבטחה. בלית ברירה, על מנת לשמור על מקום עבודת התובעת, שילם ערן ליוסי פרי מדי חודש בחודשו סך של 10,000 דולר אשר נלקחו מחשבון התובעת ונמסרו לידי יוסי פרי במעטפה סגורה".

ב-1994 התחילה חברת רן אבטחה להעניק שירותי אבטחה וניקיון לקריון. יוסי פרי היה אז מנהל הקריון. "כל גוף שעבד מול יוסי פרי", כותבים בני הזוג פוגל שהגישו את התביעה באמצעות עו"ד יואב הריס ממשרד דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי ושות', "ידע כי הוא תלוי בו לשבט או לחסד. באם ירצה מר פרי, ידאג לסילוקו של אותו גוף מהקניון.

"יוסי פרי נהנה מחופש פעולה מוחלט בקניונים אותם ניהל ואיש לא התערב במעשיו. הוא הפך את מרכזי הקניות לזירת טרף, מעליה היה חג, וברגע בו היה מזהה הזדמנות, כל הזדמנות, עט על הקורבן וגזל מכל סוג ומין הבא ליד, בין אם גביית דמי חסות מדי חודש, בין אם גביית מס דרכים בגין מסירת חנויות, או כל דרך אחרת בה יכול היה להפיק טובת הנאה. בחלק מהמקרים הפעיל יוסי פרי איש קש, המכונה קוף בעגת הפשיעה, ובחלק מהמקרים לא בחל בקבלת מעטפות כסף ישירות לידיו".

על פי כתב התביעה, גם בקריון דרש פרי מערן פוגל 10,000 דולר לחודש. "בלית ברירה נכנע ערן לסחטנות זו ונתן בידיו את הכספים מדי חודש בחודשו ומתוך קופת התובעת. אי הסכמה לדרישה זו משמעותה הייתה סילוק מהקריון.

"בשנת 2005 פנה ערן ליוסי פרי והודיע לו כי אין בידי התובעת לעמוד עוד בדמי החסות אותם הוא גובה. במענה הבהיר לו יוסי פרי בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי הפסקת התשלומים פירושה אובדן ההתקשרות עם הקריון במהלכים והשיטות הידועות לו. יחד עם זאת ניאות יוסי פרי, באדיבותו הרבה, ללכת לקראת ערן ולהפחית את דמי החסות לסך של כ-20 אלף שקל לחודש".

באוקטובר 2008, על פי כתב התביעה, לא יכלה עוד רן אבטחה לעמוד בתשלומים בשל חובותיה לרשויות המס, "חובות שלא היו נוצרים לולא חלק ניכר מהכנסתה נשאב לכיסו של יוסי פרי". במרס 2009 הטילו רשויות המס עיקול על נכסי החברה בסכום של 1.4 מיליון שקל. "או אז פנו ערן ויונה ליוסי פרי ואמרו לו כי התובעת קורסת אך בשל תאוותו, וביקשו כי ייקח אחריות על התנהגותו לאורך השנים ויסייע להם להציל את החברה בדרך של השבת הכספים שנטל שלא כדין".

פרי הלווה לפוגל 850 אלף שקל. כעת תובעת עפרה פרי להשיב לה את הסכום הזה. על פי כתב התביעה שהגישה חברת רן אבטחה, אמר פרי כי אינו מצפה לקבל את הכסף בחזרה. בתחילת אפריל נחתם הסכם ההלוואה, אולם חברת רן אבטחה, שבינתיים הפסיקה את עבודתה בקריון, תובעת את מלוא הסכום.

על פי כתב התביעה, עפרה פרי הייתה שותפה לסחיטה ואף צולמה והוקלטה אומרת שבעלה "מאפיונר, הוא חי בשיטה של אני עושה בשבילך, אתה תעשה בשבילי, וזה בדיוק מה שהוא עשה עם ה-20 אלף שקל האלה. הוא בלתי נסבל והוא איום ונורא, הוא לא עושה צעד בלעדיי". פרי אומרת בתגובה שהיא תמיד כינתה את בעלה "מאפיונר" - "בלשון חיבה. הוא תמיד היה כתובת לכל מי שהיה צריך משהו. לזה אני מתכוונת".
 

בכתב התביעה טוענים בני הזוג פוגל שהם לא היו היחידים, "וכי ככל הנראה קיימים בקריון וכן בקניונים נוספים שנוהלו על ידי מר פרי או על ידי מקורביו מספר לא מועט של עסקים או נותני שירותים שנאלצו לשלם ליוסי פרי כספים רבים על מנת לשמור על פרנסתם. המדובר אפוא בדפוס התנהלות שיטתי ומתמשך".

מליסרון, על פי כתב התביעה, ידעה על מעלליו של פרי ופתחה בחקירה עצמאית משלה. במליסרון מכחישים וטוענים שהם אינם צד לכל מה שהתחולל לכאורה בין בני הזוג פוגל ליוסי פרי. לדברי מקורב למשפחת עופר, פרי לא דיווח להם על טיוטת כתב התביעה. רק יום אחד לפני החג נודע להם, ולא מפיו, על התביעה, אומר המקורב.

יולי עופר, על פי המקורב, היה בהלם כשנודע לו על ההתאבדות של פרי ועל הסיבות שדחפו אותו, לכאורה, למעשה. ליאורה עופר ואודי אנג’ל השתתפו בהלוויתו של פרי. "הוא עבד שנים ארוכות בחברה, בלי קשר למה שהוא עשה או לא עשה. זה לא היה ראוי שהם לא יגיעו", אומר המקורב.

מקורביהם של בני הזוג פוגל אומרים שלא טיוטת כתב התביעה גרמה להתאבדות, אלא מחלתו של פרי. בשנים האחרונות הוא סבל מסוכרת, לפני שנתיים עבר ניתוח קשה. כמו רבים ממכריו, גם אלי דוקורסקי היה עד לשינוי העצום שהתחולל בפרי בשבועות שקדמו למותו. “נפגשתי איתו פעמיים כראש עיר. בפגישה הראשונה הוא היה מלא מרץ ונחוש. בפעם השנייה, כחודש לפני שהתאבד, ראית אדם שאינו נמצא במיטבו".

צוק, שנפגש איתו יומיים לפני שהתאבד, היה מזועזע. "הייתי אצלו בבית אחרי שלא נפגשנו חודש וחצי. נבהלתי כשראיתי אותו. הוא לא היה רחוק מלהיראות כמו מוזלמן. הוא היה חולה בסוכרת, כמה ימים לפני זה הוא היה מאושפז בבית חולים. דיברנו על המחלה, על זה שקשה לו. אם הוא היה בריא הוא היה נלחם בהם באבי אביהם אבל הוא היה חולה מאוד. אמרתי לו 'תעזוב את העבודה, אתה הורג את עצמך, הקריון הוא עיר קטנה שמצריכה אנרגיות גדולות', והוא אמר לי 'אני לא יכול, יש לי אחריות'".

בתחילת ספטמבר עזב פרי את תפקידו כמנכ"ל מליסרון אבל נשאר מנכ"ל הקריון. "הוא אמר לי, 'צוק, אני אשתעמם עד מוות בבית בלי עבודה'".

"אותי לא מעניין שום דבר", אומר החבר הטוב רמי דותן. "אני רואה רק את החיוב. הוא היה בחור מוצלח שהפך את הקריון לאימפריה. ככה אני רוצה לזכור אותו, יפה כמו שהוא היה. את כל השאר אני לא יודע ולא רוצה לדעת".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...