לא להאמין: אברהם הדר כבר בן 80

לא להאמין. אברהם הדר, הצעיר הנצחי, מהדמויות הססגוניות והמיוחדות כל כך של אשדוד בשנות ה-50 וה-60, חוגג 80

משה אדמון | 17/11/2009 13:45 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אוי, איך שהזמן רץ. רק אתמול, נשבע לכם, הוא היה ינוקא. בן עשרים ושש. אולי שבע. עם בלורית שחורה ושפם דקיק, מטופח, כמו של גיבור נעורינו, קלרק גייבל הבלתי נשכח. והנה פתאום, באחד הימים האלה, אומרים לי בוא! חוגגים לו 80.
אברהם הדר
אברהם הדר צילום: אוסף פרטי


מההה? אברהם הדר בן 80? אתם בטוחים? כן, בטוחים. נו, אז נרים כוסית ונאחל לו עד 120. נאחל לו, בטח שנאחל, אבל אני שב ותוהה, בן 80? כבר? כן, משיבים לי. למה אתה מתקשה להאמין, כל כך מתפלא? בן כמה אתה? תעשה חשבון ותראה. אז עשיתי. ועכשיו, אל תשאלו בן כמה אני.

כן, חברים, אבריימל'ה הדר, הצעיר הנצחי, מראשוני אשדוד, שיצרו כאן בשנות ה-50 וה-60 הווי מקומי כל כך ייחודי, מחליף קידומת. הפעם שונה, יותר מתקדמת.

על "הקולנוע" של אברהם טודרס, שמעתם? היו מקרינים שם בחוץ, בערבי הקיץ, סרטים. שחור–לבן 16 מ"מ. והכל במכונת הקרנה מיושנת, מטרטרת, שהפילם היה נקרע בה לעתים תכופות. נו, ולאחר שהיו מדביקים את הפילם, הסרט היה נמשך ממקום אחר. את הקטע החסר, כל אחד השלים בדמיונו. איך שבא לו. לפי מיטב הבנתו.  

הרבה בריאות. עד 120

באותם ימים, למי שאינו יודע, התרגום לא היה בגוף הסרט כמו היום, אלא בצד, בנפרד. אברהם הדר היה אחראי על התרגום. הקשר בין הנאמר על המסך לבין התרגום, היה מקרי בהחלט, שכן אברהם לא שלט במיוחד באנגלית ועוד פחות בצרפתית. שלא לדבר על שפות אחרות.

וחוץ מזה, היה נרדם תוך כדי הקרנה. כשהתעורר, המשיך לגלגל את התרגום במקום שהפסיק, למרות שהסרט רץ בינתיים קדימה, הרחק משם, לקראת האמצע או הסוף. לא. אף אחד לא כעס עליו. למה? כי על אברהם הדר לא כועסים. בן אדם זהב, איך אפשר? מה גם, שהאנשים אז לא באו רק לראות סרט, אלא להיפגש. להחליף מילה. לפטפט קצת, לשמוע בדיחה. ואם הסרט נקרע או התרגום נתקע, אז מה?

אבריימל'ה עבד בחברת החשמל. את זמנו הפנוי הקדיש לענייני חברה ותרבות. תרבותניק, קראו לזה אז. השתתף בתכניות רדיו, כתב וערך רשימות ומאמרים, ארגן מופעים וחגיגות, מפגשים ומסיבות. שיהיה שמח. שלא ישעמם. הוא כתב גם שירים.

הרבה שירים. כשנחה עליו הרוח, דיבר בחרוזים.
אברהם ערך את העיתון הראשון באשדוד, שיצא לראשונה לאור באוגוסט 1957. "הביטאון", קראו לו. כן, שנה לאחר היווסדה של אשדוד.  כבר אז.

אברהם נמנה בין מקימי "חוג המגש". מהו "חוג המגש"? או-הו-הו, סיפור. חוג גסטרונומי, שהחל כחוג קטן, צנוע, והפך במהלך הזמן למשהו גדול ומרשים והתפרסם בארץ הודות לייחודו ולצבעוניותו. "חוג המגש" לא התמקד רק באוכל, כמשתמע משמו, אלא גם בנושאים אחרים. עד היום, לא קם לא באשדוד ולא בארץ, חוג שידמה לו. עוד אספר עליו.

אברהם בלט לא רק במרצו ובססגוניותו, במגוון עיסוקיו וכישרונותיו, אלא גם, ואולי בעיקר, באנושיותו, בטוב לבו. לפני כמה שנים עבר אירוע מוחי ומאז הוא נראה פחות ופעיל פחות. אבל שלא תטעו. הניצוץ בעיניו, אותו ניצוץ, החיוך, אותו חיוך ובן האדם, אותו אדם. חביב. חם.
מה נאחל לו ליום הולדתו ה-80? בריאות. הרבה בריאות. עד 120.   

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

משה אדמון

צילום: עצמי

לשעבר כתב הארץ בדרום ודובר עיריית אשדוד

לכל הטורים של משה אדמון

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים