פסגת הפחד: עבריינים השתלטו על איזור התעשייה של בת ים
אסור לדבר כי אחרת ישרפו לך את העסק. יש עסקים שאסור לחנות לידם. אסור לצפור או לבקש ממישהו שיזיז את הרכב שלו כי אחרת תחטוף מכות. אסור לעקוף מכוניות מסוימות גם אם הן חוסמות את הכביש. הלילה מביא איתו פריצות ומזרקים של נרקומנים. הצצה את אזור התעשייה המוזנח והמכוער של בת-ים
על פי הפרסומיםהנפגעים יצאו ממכונית יגואר שחנתה בסמוך למוסך, נכנסו לחדר אחורי במוסך שם עסקו ככל הנראה בהכנת מטען חבלה – ואז אירעה "תאונת עבודה" שהובילה לפיצוץ. השבוע השקט אומנם חזר לאזור התעשייה, אולם לבעלי העסקים באזור אין כל ספק – מדובר בפצצת זמן מתקתקת.
"קשה מאוד שלא להבחין באווירה העוינת שיש כאן", אמר השבוע י' (השם המלא שמור במערכת), בעל עסק המצוי כ-50 מטרים בלבד מהמוסך בו אירע הפיצוץ. "אני חושש, ואני אומר זאת לצערי באופן נחרץ. אנשים רבים מסתובבים פה בפחד יומיומי. תזכור את דבריי, זה לא יהיה הפיצוץ היחידי פה. אחריו יבואו עוד הרבה. כולם יודעים שמתחת לאדמה פה, באזור התעשייה, יש רחשים ויש התרחשויות ויש פעילויות כאלה ואחרות, אבל כולם החליטו כנראה להעלים עין. מי שבסופו של דבר סובל אלה אך ורק התושבים עצמם ובעיקר בעלי העסקים, שמנסים להתקיים בכבוד אבל נקלעים לא פעם למצבים לא נעימים".
איפה היית בזמן הפיצוץ בשבוע שעבר?
"בעסק שלי. שמעתי את הפיצוץ, הכל רעד פה. ישר ידעתי שזה לא פיגוע לאומני או משהו בסגנון כי פרט למעדנייה ספציפית, אין פה באמת ריכוז גדול של ציבור. אני והשותף שלי הבנו מיד שיש פה חיסול פלילי. יותר מאוחר התברר שזאת תאונת עבודה פלילית, אבל ידענו את הכיוון. ברגע ששמעתי את הפיצוץ נכנסתי לאחד החדרים בפנימיים בעסק שלי, ולאחר כדקה יצאתי, ומול עיניי ראיתי את הפטרייה הגדולה של העשן שהייתה מעל המוסך. תוך שניות הגיעה המשטרה וסגרה את האזור".
אזור התעשייה בבת ים מכוער, עזוב ומוזנח. די אם מביטים בכמות המבנים הנטושים בו, חלקם מתפוררים ממש. מעבר למפגע הנוף של אזור התעשייה, הם משמשים גם כאבן שואבת לחסרי בית שמתגוררים באותם מבנים נטושים.
מדרכה מסודרת לא קיימת באזור התעשייה, לא בקרבת בתי העסק ולא סביב האזור כולו. הכבישים עצמם ברחובות העבודה, הסוללים, המסגר, מנחם יקואל ואורט ישראל חרוכים ולא עברו חידוש מזה שנים ארוכות. בימי הגשם האחרונים נוצרו בהם שלוליות ענק המהוות מטרד עבור בעלי העסקים.
פרט לחניה הנמצאת ברחוב גנרל קינג הסמוך לאזור
ש', גם שמו שמור במערכת, תושב בת-ים, בן 42, היה אף הוא עד לפיצוץ. העסק שלו אומנם מרוחק מעט מהמוסך המדובר, אולם בכל זאת ההדף ניכר גם בחנות שלו. "גם אם תרצה לראיין עוד שני אנשים כאן, אתה לא תצליח. אתה יודע למה? כי אנשים מפחדים פחד מוות, שאם השם שלהם יוזכר יחסלו איתם חשבון".
ש. הם פוחדים שיהרגו אותם?
ש' מסתכל מבעד לחלון של העסק, לוקח אוויר ואומר: "תאמין לי, יש דברים הרבה יותר גרועים ממוות. אם מישהו ידבר, למחרת החנות שלו תישרף, הוא עצמו יהיה נתון לאלימות מצד אנשים כאלו ואחרים, ובעיקר יאבד את הפרנסה שלו.
"תסתכל על בעלי העסקים פה. גם ככה אין הרבה כאלה, אבל כולם מבוגרים יחסית, בני 40 ו-50. איך אני יכול להרשות לעצמי לאבד פה את העבודה? ברגע שמוחקים לי את העסק אין לי איך להתקיים. אנחנו לא צעירים שיכולים להרשות לעצמנו לעקור את העסק ואת המשפחה ולעבור לגור במקום אחר. אנחנו תושבי בת-ים וכאן נישאר".
ש' מוודא שאין אף לקוח בעסק שלו. הוא מתיישב על כסא מעץ דק, המבט שלו מרמז על מילותיו הבאות. נראה כי הוא בורר את דבריו בקפידה רבה. "אתה מפחד לדבר?" שאלתי. "כן. אבל אנשים צריכים לדעת מה קורה פה. האזור הזה תמיד היה החצר האחורית של בת-ים, אבל בשנים האחרונות יש פה שינוי גדול".
מה השינוי אני שואל. "בעבר לא היו פה עסקים פליליים. רוב החנויות פה נוהלו על ידי אנשים כמוני, פשוטי העם. כיום המצב שונה לגמרי. חלק גדול מהעסקים פה משתפים פעולה עם עבריינים, וחלק מהעסקים מנוהלים על ידי אותם עבריינים".
ש' מציע לי להביט החוצה. "אתה רואה פה אווירה של עסקים? מי שמגיע לקנות פה אלה רק אנשים מבת-ים. זה לא ראשון לציון או תל אביב, שאל אזורי התעשייה שלהם מגיעים מכל הארץ. אחד תושב חוץ לא יחשוב לרגע להגיע לפה. הוא יודע שהוא מסתכן. הוא יודע שמילה אחת לא במקום או מבט אחד מספיק כדי שדברים ייצאו משליטה".
"אלימות יש בכל הארץ", אני אומר לש'. "נכון", הוא מודה. "אבל פה זה חבית נפץ אחת גדולה. שמעתי שבעירייה רוצים לשדרג את האזור פה, לטפח אותו, לנסות ולהביא משקיעים ולבנות פה בניין היי-טק. לדעתי זאת רמאות של הציבור. מי לדעתך יגיע כדי לעבוד פה? תראה את המצב ברחוב. תראה את ההזנחה הגדולה שיש פה. אין פה חניה מסודרת, אין פה גישה שמעודדת אנשים להשקיע. תראה איך בראשון לציון נלחמים בפשיעה ובמקרי הפרוטקשן".
ש. יש כאן פרוטקשן?
"הפרוטקשן כאן כמעט לא קיים כי חלק מהעסקים פה הם של עבריינים".
"אי אפשר שלא להרגיש שיש באזור התעשייה בבת-ים פעילות עבריינית. האזור קורץ, בלשון המעטה, לאותם אנשים. וזה מתחיל מהקטנים ועד לגדולים", אומר לי י' ומסביר, "לאחרונה מיגנתי את העסק שלי בדלת כפולה וגדולה יותר כדי שלא יפרצו לי למקום. בזמן האחרון, אפשר לומר בחודשיים האחרונים, היו פה לפחות שישה מקרי פריצה, וחלקם אפילו לאותו העסק.
"אנחנו יודעים שברגע שאור נסגר בחנות, האפלה עולה ויחד איתה הפשיעה. בשבילי זה העסק וזאת הפרנסה, ושוד ופריצה של החנות היא פגיעה כלכלית, אבל מאיתנו קל מאוד להתעלם. ברגע שחיי אדם נמצאים על הפרק, אנשים מתנהגים אחרת. פתאום המשטרה כן מגיעה, ופתאום כן שואלים מה קורה פה. למה רק עכשיו? כל השנים הללו ההזנחה של האזור הזה הביאה את הפשיעה לפה. ברגע שנפרץ פה העסק הראשון היו חייבים לטפל פה בצורה נקודתית ושורשית".
י' מספר כי הוא מתכוון להרחיב בקרוב את העסק שלו. לדבריו, אין לו ברירה משום שהפרנסה שלו היא מקור חייו. "לומר לך שאני מפחד? אני בהחלט מפחד. לא פעם מגיעים לפה אנשים שלא יודעים כבוד מהו, ומתנהגים בצורה אלימה ובוטה. את הרכב שלהם הם מחנים מול פתח החנות. פעם אחת הערתי למישהו והוא איים שהוא ידקור אותי. שבוע לאחר מכן שוב צעקתי, על אדם אחר, שהחנה את הרכב שלו מול החנות שלי. הוא אמר לי: 'המקום הזה שלי, ואם אשמע ממך עוד מילה אחת אני אדאג שתצטער על כך'. שבוע לאחר מכן הוא חזר, ראה אותי והחליט פשוט להכות אותי. רק בזכות ההתערבות של אחד מהשותפים שלי, ניצלתי מפוגרום של ממש".
י' עלה לפני מספר שנים מארה"ב שם, על פי דבריו, המשטרה נלחמת בצורה אגרסיבית אל מול גורמי פשיעה. "ההבנה בארה"ב היא שאם בעלי העסקים מאוימים, אז גם התושבים יסבלו מזה בטווח הארוך, ולכן השוטרים נמצאים כל הזמן ובאופן קבוע באותם אזורים שבהם יש פשיעה, ולא עוזבים אותם במשך 24 שעות. כך הם מבטיחים שגם הקליינטים ירגישו ביטחון, גם בעלי העסקים ירגישו ביטחון וגם העיר עצמה מרגישה שיש על מי לסמוך.
"אי אפשר להגיע ולחסל מישהו או להרכיב מטען חבלה באזור שמוקף שוטרים. אם רק היו מבינים שהבעיה שלנו היא בעיה של כל האוכלוסייה אולי דברים היו נראים אחרת. ועובדה שבישראל זה בדיוק קורה. מאפשרים לצמח לגדול, וכשהוא כבר גדול אי אפשר להשתלט עליו".
"תראה", אומר י' כשעיניו נראות עייפות. "תביט מסביבך ותראה שרוב המכוניות פה בשעות הבוקר והערב הן מכוניות יוקרה. כמה אנשים יכולים להרשות לעצמם מכוניות כאלו? עשרה? שלושים? חמישים? בכל אזור תעשייה נורמלי אנשים מגיעים עם רכבים רגילים, ורק לכמה בודדים יש מכוניות יוקרתית. כאן המצב אחרת לגמרי.
"בת-ים המציאה או יותר נכון יצרה מציאות שונה לחלוטין. פה לכולם יש רכבים שחורים, יוקרתיים, ג'יפים שרואים רק בסרטים. זה לא נראה מוזר? אין פה כמעט מכוניות רגילות, ולרוב האנשים יש מכוניות רגילות. תנסה פעם אחת להחנות את הרכב שלך ליד אחת החנויות ותראה מה יקרה למכונית שלך ולך. יש פה קודים חברתיים שונים מאשר בערים אחרות.
"אסור לך להחנות את הרכב שלך אלא בחניונים ציבוריים או בחניות ציבוריות, בטח שלא ליד העסקים. אסור לך לצפור או לבקש ממישהו שיזיז את הרכב שלו כי אז אתה עלול לספוג אלימות שלא חווית. אסור לך לעקוף את אותן מכוניות כי אז אתה שוב מסכן את עצמך. ואחרי כל זה עוד רוצים שלקוחות יגיעו לפה? רוצים שהעיר תשגשג? שאזור התעשייה יהפוך להומה אדם? אני יודע שזה נשמע כאילו אני מתלונן כי לא באים אנשים, אבל זה לא נכון. כולם פה יאמרו לך את אותן המילים בדיוק. המשפטים יחזרו ורק השמות ישתנו".
מי לדעתך אשם במצב שנוצר?
את מירב האשמה מפנה י' אל העירייה והמשטרה, שלדבריו לא מטפחות את האזור, ומאפשרת לכל אותם גורמים לנהל את אזור התעשייה. "בלילה אנחנו סוגרים את העסק, ולא יודעים כיצד נראה אותו למחרת. ייתכן שהוא ייפרץ, ייתכן שנראה סביב המקום מזרקים של מסוממים או שברי זכוכיות של בקבוקים או דברים מסוג זה. אי אפשר לומר שזה אזור תעשייה. זה אזור פשיעה. שיבואו נציגים של העירייה ויסתובבו איתי במשך יום אחד. שיראו מה שהעיניים שלי רואות. מעניין מה היה קורה אם זה היה ליד העסק שלהם".
י' כאמור רואה גם במשטרה אחראית להידרדרות במצב של אזור התעשייה. "המשטרה מתעצלת ובוחרת שלא להתנגש עם אותם גורמים. הרבה שמועות מסתובבות פה, אבל אני מעדיף שלא לומר אותן. איך זה שאין פה אף פעם שוטר? איך יכול להיות שהפריצות כל הזמן חוזרות, והמסוממים לא עוזבים את המקום, והנרקומנים ממשיכים להלך פה בחופשיות? אלה שאלות שכולם פה שואלים ואף אחד לא באמת מעז לומר אותן. בשנים האחרונות הכל הפך להיות לגיטימי יותר ומוצדק יותר, זה מצב שאליו הגענו".
חשבת פעם למכור את העסק ולעבור למקום אחר?
"אשתי ביקשה ממני כמה פעמים לסגור פה ולעבור לראשון או לחולון, אבל המצב הכלכלי לא מאפשר לי להתחיל להסתכן. מעבר לכך, מי לדעתך ירצה לקנות פה את העסק שלי? במיוחד לאחר הפיצוץ שהיה בשבוע שעבר? כל הזמן מדברים על העלייה במחירי הדירות בבת-ים, אבל תראה את העסקים פה. חלקם נופלים וחלקם בקושי מצליחים להחזיק מעמד ולשרוד. אין לי לאן ללכת. אני נאלץ כל בוקר לקום ולעבוד פה למרות החששות של האישה, למרות החשש מהחנויות השכנות".
מה לדעתך הפתרון לבעיה?
"כוח שיטור שיהיה פה ברוב שעות היום, ובלילה שניידות משטרה יבצעו סריקות. הפכנו להיות הביוב של כל המרכז. פתאום כל העולם מופתע שיש פה עבריינים? פתאום מופתעים מהפיצוץ? כל היום הם פה. זאת השגרה שלהם. אם במועדונים ובמקומות הבילוי הציבו שוטרים כדי למנוע אלימות, פה זה מתבקש פי כמה וכמה. רק ככה אפשר יהיה לחשוב על להחזיר לפה את השקט. רק אז לאזור התעשייה יהיה עתיד. תראה את כמות המבנים הנטושים פה. זה בפירוש חממה לנרקומנים, מסוממים,
לעבריינים, הריי זה גן עדן עבורם. שיקימו פה מבנים ראויים למסחר ותעשייה. זה גועל נפש בהתגלמותו. אלה מילים קשות אבל זו האמת שאיתה אי אפשר להתווכח. מי יבוא לקנות פה? אנשים חוששים. בכל עיר אחרת אפשר היה לראות שאזורי תעשייה מפותחים ומושקעים. פה זה ההיפך".
בשלב מסוים של השיחה נכנס לקוח לעסק של ש'. "אני כבר איתך", הוא צועק לבחור הצעיר שנכנס, ואומר לי: "שמע, את מה שהיה לי להגיד אמרתי לך. תעשה עם זה מה שאתה רוצה. את השם שלי אל תזכיר כי יודעים מי אני. יש לי משפחה וילדים. מישהו צריך לדאוג להם".
מעיריית בת ים נמסר בתגובה: מצבו של אזור העסקים בבת-ים טוב כיום בעשרת מונים מכפי שהיה בעבר. בעקבות התעניינות הולכת וגוברת של גורמים עסקיים בשטחי מסחר במתחם הבילוי והעסקים של בת ים, משדרגת העירייה את המתחם בהיקף של 54 מיליון שקלים. עבודות שיקום התשתיות נמצאות בעיצומן ובסופו של תהליך ישנה האזור את פניו ללא היכר.
"מינהלת העסקים שהוקמה לפיתוח המקום, עוסקת בשיפור חיי היומיום באזור, בסיוע בקידום עסקים קיימים, עידוד השקעה של יזמים חדשים, ואיתור חללים מתאימים לרוכשים ושוכרים פוטנציאליים.
משאבים רבים מושקעים בנושא העלאת רמת הניקיון, שהיא אחת ממטרות המינהלת. במקום מתבצעות פעולות הסברה, מניעה ואכיפה קפדניות. במסגרת תכנית אסטרטגית עירונית לאיכות סביבה יוצבו בעת הקרובה פחים מיוחדים המותאמים לסוג הפסולת של בית העסק.
עוד נציין כי פינוי גרוטאות ופסולת באמצעות מנוף מתבצעת באזור מדי יום. האשפה מפונה באמצעות דחס מדי שלושה ימים, זאת בנוסף לטיאוט הרחובות. מובן הוא כי האחריות על ניקיון האוזר מוטלת גם על בעלי עסקים ובשיתוף הפעולה עימם".
נא להמתין לטעינת התגובות
