בגובה העיניים עם פרופ' מנחם בן ששון

הוא התמכר לגרנולה ירושלמית עוד כשגר בראשון לציון. למד עברית מעיתון הצופה. ומשכים כל יום ב-4:30 לפנות בוקר. 2,809 מילים עם פרופ' מנחם בן ששון (59), נשוי + 3, נשיא האוניברסיטה העברית, שחושב ששכר הלימוד הוא די צנוע, ושההתחרדות היא סכנה לחיים התקינים

רונית מזרחי, עמית בוניאל | 6/11/2009 11:44

קריית משה
"נולדתי בבית החולים שערי צדק ב-7 ביולי 1951. זה היה בשבת. אמא שלי הלכה ברגל לבית החולים מקריית משה. אני גדלתי בקריית משה כל חיי. זו הייתה שכונה של מורים ופרופסורים והאתוס היחיד שהיה בה היה הלימוד וההוראה. כל דבר אחר כמעט לא נספר בה. לא כסף ולא ייחוס. המטבע העובר לסוחר בשכונה הזאת היה לימוד והוראה".

מנחם בן ששון. איור: עמית בוניאל

בני עקיבא
"הייתי מדריך בתנועת הנוער בני עקיבא. בלי שום מסר פוליטי, רק עם מסר חינוכי. שנתיים הדרכתי בסניף בית וגן בשנה השלישית המדריכה של השבט קראה לי להדריך איתה ובשנתיים האחרונות עשיתי את זה. שמה היה עדה בורג והיא לימים הפכה לאשתי. הכרתי אותה בתנועת הנוער בגיל עשר ומאז אנחנו יחד".

נח"ל
"התגייסתי לנח"ל בעודי בישיבה התיכונית וזה דבר שאפיין את רוח הישיבה. החוויה של השירות בנח"ל הייתה גם מתסכלת, כי כול אחד ששירת בנח"ל היה צריך להצדיק בינו ובין עצמו את העובדה שהוא לא נמצא שלוש שנים מלאות בשירות, והצידוק היה בכך שנתנו לעצמנו משימות מיוחדות נוספות. אז קודם כול אנחנו הקמנו את נח"ל משואה בבקעת הירדן, היאחזות שהפכה להיות לאחר מכן מושב; הקמנו את כפר דרום, שלאחר מכן הפך להיות יישוב; ובזמן שהייתי בחל"ת נתנו לי לרכז את חברת הנוער של קיבוץ עין צורים.

"זאת הייתה אולי המשימה הכבדה הראשונה שקיבלתי בחיים. קפיצת מדרגה לעומת מה שעשיתי קודם. לימדתי גם מקצועות הומניסטיים וגם חינכתי. עברתי לגור שם בפינת הנוער. 60 ילדים ממשפחות מצוקה עם בעיות קשות מאוד, מאזורים לא פשוטים, והאימון הזה שקיבלתי, שלקחו אותי בתקופה הזאת של השירות כשהייתי אזרח ונתנו לי לחנך, לטפל, להוביל את החבורה הזאת גם לבגרות ולאחר מכן לצאת ממצוקה, לפחות בעיניי היה אתגר אדיר שהניחו בידי ומאוד סמכתי על האמון והשתדלתי למלא אותו בתוכן".

היסטוריה
"היא המסגרת שמחייבת אותנו מבחינה תרבותית. היא בשום פנים ואופן לא התפריט לדעת איך לחיות. היסטוריה היא לא המדריך לחיים; היסטוריה היא מקור יניקה. אני היסטוריון, היסטוריון של יהודי המזרח, אני עוסק ביהודים בארצות המזרח ומבחינתי זה החלק האחר של הזהות שלי, למרות שהוריי באו מארצות אירופה. לימודי ההיסטוריה היו פתרון של אין ברירה. אשתי למדה רפואה ואני נרשמתי ללימודי רפואה ורציתי ללמוד לחנך את חברת הנוער. באתי ללמוד היסטוריה משום שבתוך ההיסטוריה הכול התרחש, המדע, ההתרחשויות והכלכלה. אז חשבתי להתחיל עם שנה היסטוריה ונראה אחרי שנה לאן אני הולך. בסוף מצאתי את עצמי בתוך אותו עולם. הכול מתרחש בהיסטוריה".

רחביה
"המקום שממנו יצאה אשתי. רחביה זה המקום שחיו בו הורי אשתי. חותני היה שר בממשלת ישראל, דוקטור בורג. השכונה הייתה מאוד יוקרתית, אבל רחביה האמיתית הייתה מקום שבו אנשים העריכו את הלימוד ועבדו קשה כדי להגיע אל ההישגים שלהם. זה לא היה מן מין השמים שירד. כיום אני גר שם. אני מסתגל, זה לוקח זמן ואני רק חודשיים שם.

"אני מסתגל לרחובות מפוקקים בגלל אירועים שקורים ממש מול הבית, בבית ראש הממשלה. עדיין לא מצאתי בית כנסת. אני מסתובב בינתיים בין ארבעה בתי כנסת, אני לא מכיר את השכונה כמו את השכונה שנולדתי לתוכה, קריית משה, או השכונה שעסקתי ביצירתה, רמות. ברמות הייתי שותף מאוד לעיצוב השכונה וכאן אני עדיין לומד".

התחרדות
"אחת הסכנות לחיים תקינים של חברה שרוצה להיות מאוזנת. לא משום שאדם לא רשאי לחיות את חייו, התחרדות היא אופציה פרטית שאדם בונה לעצמו; התחרדות כאידיאולוגיה עלולה להיות בעיה, כי היא נראית כדרך אולטימטיבית בדרך לימות המשיח ואז הוודאות שיש עם ההתחרדות עלולה להיות מסוכנת לחברה כולה. אדם פרטי - שיעשה מה שהוא רוצה עם זה, אבל ברגע שהוא רוצה להפוך את זה לדגל שהולך לפני המחנה, צריך להיזהר".

קדימה
"חוויה מרתקת של מפגש בין פוליטיקאים מנוסים, משופשפים שמקצועם הוא פוליטיקה, ובין אנשים צעירים חדשים שלא יודעים מהי פוליטיקה ולומדים את החיים בצוותא. ניבאו לה התפרקות כמה וכמה פעמים והיא לא מתפרקת משום שהמזיגה הזאת בין חדש ובין ותיק, יש בתוכה אופציה. יש בה אנשים שחזרו מעמדות מסורתיות של ימנים והפכו להיות מתונים. יש בה גם עמדות מסורתיות של אנשים שבאו מן השמאל וידעו שכדי לנהל את המדינה צריך להיות באיזשהו מקום באמצע".

פוליטיקה
"משהו שבזתי לו משום שחשבתי שהיא מסמלת את השטחיות, את הצעקנות, את חוסר הנכונות להקשיב, את חוסר העשייה הרצינית. הייתי משוכנע שהכול מתחיל ונגמר באקדמיה. אני עדיין חושב שהאקדמיה היא הכול, אבל כדי שהאקדמיה תקבל ממד מעשי שהחברה נהנית בו אתה צריך את הפוליטיקה. זה מעניין משום שבאתי ממשפחה מאוד פוליטית שכשחייתי בתוכה למדתי שהיא מקצוע טוב. חשוב שצריך לעשות אותו נכון ולא כל מה שהוא פוליטי הוא טעות. בתוך הפוליטיקה גם למדתי שאינטרסנטיות היא לא מילה גסה.

"פוליטיקה היא הפלטפורמה שעליה נעשה כל מה שנעשה במדינה מבחינה פרקטית. אתה צריך את העגלה הזו, אם לא תניע אותה בדלק החשוב ביותר,

אקדמיה, ולא תשים את מי שלא עוסק באקדמיה אלא רק עוסק במשיכת העגלה, אנחנו נישאר תקועים. שאלו אותי, כשהייתי בפוליטיקה, אם אני רואה את עצמי חוזר לאוניברסיטה. בזמנו גם לימדתי קורס אחד באוניברסיטה העברית בהתנדבות. אני לא רואה את עצמי חוזר לפוליטיקה בשנים הקרובות, כי אני בחרתי והציבור נתן לי את האמצעים כדי לעסוק ביצירת ידע שלא קיים קודם, קרי בידע היהודי בארצות האסלאם. אם אני לא אעשה את זה, אמעל באמון. יצאתי לשליחות של שלוש שנים, השתדלתי לבצע את השליחות כמיטב יכולתי, יש היום חוקה כמעט שלמה בעצם שכתובה בטיוטה וזאת האופציה של הפוליטיקאים עכשיו לקחת אותה ולהצביע עליה".

יו"ר ועדת החוקה
"יו"ר ועדת החוקה הוא האדם שנתונה לו הסמכות והאחריות מצד אחד לרסן את הממשלה, הפוליטיקאים וחברי הכנסת, ומצד שני להוליך את הציבור אל החוקים הנכונים והטובים. פרט לזה, יו"ר ועדת החוקה חייב להביא למדינת ישראל חוקה. חוקה היא המערכת המאזנת שלתוכה צריך להכניס את החברה ואסור להיות נינוח עד שאתה מסיים את המלאכה. ועדת החוקה עבדה יומיים וחצי בשבוע, חמישה ימים.

"במקום לנהל חמש ישיבות בשבוע היא ניהלה 15 ישיבות בשבוע וחלק ניכר מזה היה כדי להשלים את המשימה - את החוקה ואת השינויים בשיטת הממשל. אני יודע שכיום אין התקדמות. אני יודע שהרבה פעמים אנשים דוחים את החשוב בגלל הדחוף. שוחחתי עם יו"ר ועדת החוקה על הצורך לקדם את המהלך הזה, אני מקווה שהכנסת תירגע ואפשר יהיה להמשיך בדבר החשוב והדחוף ביותר - חוקה למדינת ישראל".

נשיא האוניברסיטה העברית
"נשיא האוניברסיטה העברית חייב להיות האיש המוביל במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. לא רק בגלל שזאת האוניברסיטה שזוכה לתוצאות הטובות ביותר גם במדד לונדון ושנחאי וגם בפירוק למדעי הרוח והחברה. הנשיא צריך להיות הדוחק בכל אחד מתלמידי האוניברסיטה וחברי הסגל המינהלי והסגל האקדמי, שימצו מתוכם את מה שמוגדר כשליחות להיות ראשונים במערכה. מכיוון שאנחנו חיים גם במערכה הבין~לאומית נשיא האוניברסיטה העברית צריך להיות גם הדובר של האקדמיה הישראלית בבמות הבין~לאומיות. מכאן יוצאים הנובלים".

דירוג האוניברסיטאות של "טיימס הייר אדיוקיישן"
"אז אנחנו במקום 102 ובשנחאי אנחנו במקום 65. אנחנו מהמובילים בארץ ואנחנו משחקים על הבמה הבין~לאומית. אני רוצה להיות בין ה~50 הראשונות בלי ספק, אוקספורד נמצאת ב~50 הראשונות גם בזה וגם בזה. אני לא אגיד שאני מסוגל, אבל לשם אני שואף ואני מעוניין לשפר. אני לוקח את המדדים שלהם וקורא אותם טוב~טוב. זה חשוב. לירושלים יש יותר ויותר סטודנטים שמגיעים מחו"ל, ירושלים צריכה להיראות בין~לאומית בין השאר בעקבות האוניברסיטה העברית".

שקיפות
"זאת לא תיאוריה. אם היית מבקשת לפני שנה נתונים על עובדי האוניברסיטה העברית, היה מתחיל ויכוח ומשרד האוצר היה צועק. אני מסרתי את הנתונים הללו לפני שנתבקשתי. השקיפות היא גם מבית וגם מחוץ".

"עיר. אקדמיה"
"תכנית מצוינת שנותנת לנו אפשרות לבטא את עצמנו כאוניברסיטה עברית וכעיר. ירושלים תמיד הייתה עיר אקדמיה. לא היו בה מחצבים והיא לא הייתה העיר הטובה ביותר, אבל זו עיר שיש בה לימוד. כשהממלוכים התלבטו מה לפתח בעיר הזאת הם פיתחו את המדרסות. זאת אומרת שלכל אורך הדרך הדבר שמציין את העיר הזאת היא האקדמיה. האוניברסיטה העברית צריכה לרצות שיהיו פה קולג'ים ומכללות. אין תחרות, אנחנו יכולים ללמד את חלק מהלימודים של תלמידי הקולג'ים והמכללות אצלנו כדי לחסוך. יש לי קשר עם כל אחת ואחת מתכניות הלימוד מבית הספר לקולנוע של סם שפיגל ועד למכללת הדסה".

ניר ברקת
"חבר טוב. חלק ממשפחת האוניברסיטה העברית. מצעדיי הראשונים כרקטור ועד היום הזה אנחנו עובדים בצוותא כשהיעד הוא אחד: למקסם את היכולות של ירושלים בתחום האקדמי והמחקרי".

שכר לימוד
"במקרה הזה הוא מאוד צנוע. יכול להיות שאפשר יהיה שהסטודנטים ייקחו חלק משכר הלימוד כהלוואה והיום הם מדברים על זה. יכול להיות שאם הסטודנטים ייקחו הלוואות אז האוניברסיטה תהיה במצב טוב".

גירעון אקטוארי
"תלוי באי כיבוד בוטה של ממשלה את החוזה שהיא חתומה עליו איתנו. זה הובהר לממשלה מהיום שבו נכנסתי לתפקידי: גם לראש הממשלה וגם לשרים - הסכמים צריך לכבד. האוניברסיטה העברית הייתה הראשונה שחתמה על הסכם פנסיה והיא סובלת כתוצאה מכך, עוד לא בשל הגירעון האקטוארי העתידי אלא בשל מה שקורה היום. אנחנו בעלי חוב של הממשלה, אנחנו מימנו את משרד האוצר שנה אחרי שנה בכך שאנחנו משלמים את חלק הפנסיה שחתמנו בהסכם בינינו ובין הממשלה. יש היום משא ומתן, מה שקיבלנו על החשבון זה לא מספיק, אבל יש לפחות הכרה בכך שחוזה צריך לקיים. כשעלינו להר הצופים התחייבו שהממשלה תעזור לנו לבנות את הבניינים. הממשלה לא מילאה את התחייבותה, התורמים מילאו את התחייבותם, אז אמרו לנו: תיקחו כספים מאלה ואלה ואת כספי הפנסיה העתידיים".

הר הצופים
"העוז האינטלקטואלי, מקום מפגש המוחות העיוניים החזק ביותר שיש במדינת ישראל. צריך לבצר אותו ולחזק אותו עוד יותר. אני מקווה שהצבא יעביר לכאן את המכללה לביטחון לאומי ואת בית ספר לפיקוד ומטה ואנחנו עובדים על כך. נמצאת פה עדיין האקדמיה של בצלאל, זה חלק מהחיזוק. כשמדברים על החיזיון המשיחי 'כי מציון תצא תורה' המשמעות היא תורה במובן של פילוסופיה, של משפטים, של עבודה סוציאלית של יחסים בין~לאומיים, מכאן זה יוצא. כילד, הר הצופים היה עבורי מעוז של סיפורי הרפתקאות של אנשים שהיו עולים ומביאים איתם חצאי טנקים. הזיכרון הראשון שלי מהר הצופים היה כשהייתי נער בן 16, אם אני לא טועה, ממלחמת ששת הימים. הבאתי מכאן פצועים והרוגים הייתי מתנדב במד"א".

מדעי הרוח
"הבסיס להבנת התופעות הביקורתיות באשר הן, גם ביצירה הרוחנית וגם במובן מסוים את כל החשיבה המדעית. ככל שהם מתבגרים אנשים שעוסקים בעסקים או במינהל עסקים או במדע יותר ויותר מבינים כמה גדולה חשיבותה של החשיבה הביקורתית, שבראש ובראשונה נמצאת במדעי הרוח. כל לימודי הקצה מתחילים עם בירור התופעות של מה שהשאירה רוח האדם".

בוקר
"כמה שיותר מוקדם. 4:30 זו שעה טובה להתחיל את הבוקר. לקום, לשתות קפה ולרכוב על אופניים או ללכת שעה ולהתחיל את היום. כמו שיהודי מתחיל אותו, כמוני, בבית הכנסת או אחרת ואחרי זה מתחיל יום עבודה. יום העבודה שלי מסתיים בין 23:00 לחצות הליל, אבל אנשים מבוגרים יכולים לישון פחות".

גרנולה
"אתה צריך להתחיל יום לא רק מבחינה תאורטית. גם כשגרתי בראשון לציון קניתי את הגרנולה של ירושלים, אני לא יודע כמה היא ירושלמית אבל זה מה שקניתי בראשון, גרתי שם שנה. אומרים לי מומחי המזון שנכון להתחיל את הבוקר איתה. אני שומר על תזונה תקינה מאוד, בבוקר גרנולה ומשהו חלבי ובצהריים סלט ובערב משהו יותר כבד".

מזרח העיר
"בכיתה י' הייתי לוקח את החניכים שלי לשם בכל שבת. היינו הולכים לקיים את הפעולות וביום שלישי אותו דבר. 'אש לילה', 'שוטרים וגנבים', 'כיבוש הדגל'. מזרח העיר היה גם משהו שהיה קשור לאבא שלי, הוא היה סגן מפקד העיר העתיקה בירושלים במלחמת השחרור. איזו אגדה סיפרה שהוא לימד אנשים ללכת על הגגות של הבתים משער יפו ועד לכותל. ניסיתי לעשות את זה, אבל אף פעם לא הצלחתי לעשות את הכול ברצף. אבא שלי אמר שאת ירושלים לא הפסדנו אלא שוויתרנו עליה. אם הנהגת המדינה הייתה אומרת שירושלים היא חובה אז היינו נשארים שם. כשחזרנו בששת הימים הוא אמר שלא מוותרים כל כך מהר על דברים שהם חשובים".

אגודת הסטודנטים
"גוף ייצוגי של הסטודנטים, למרות שחלק מהסטודנטים מדירים את רגליהם מהקלפי. חשוב מאוד שסטודנט יידע איך לקחת חלק לפחות בבחירות. אגודת הסטודנטים הנוכחית היא הפתעה מרעננת מבחינתי. כבר שנים לא ישבתי עם אגודת סטודנטים בפתיחות ובנכונות ללכת לכל מיני מהלכים משמעותיים בשאלות שמעסיקות אותה. ברובן הן שאלות שעוסקות בעניינים אקדמיים".

הפגנות
"שוב הדרתי את רגליי מהן אחרי הזירה הפוליטית. זה חשוב. ההפגנה היא נשק דמוקרטי בלבד כשהיא נעשית כחוק וצריך להשתמש בה, כי בין בחירות לבחירות איך תבטא את דעתך? מאמרים בעיתונות, תקשורת והפגנות".

האוניברסיטה העברית צילום: שימי נכטיילר

משפחה
"זה הדבר שממנו אתה יוצא ואליו אתה חוזר. זה בונה את הזהות שלך. לכן חשוב מאוד לשמור על התא הזה כתא בסיסי בחיי החברה. זה בסיס הזהות שלי ואני מקווה שאשכיל לבנות אותו כשם שהאנשים שבנו לי את הקן הזה בנו אותו טוב".

"הצופה"
"אחד מסימני הזהות גם של אבא שלי וגם של החותן שלי. אני חושב שהם היו האחרונים שקראו את העיתון הזה. לי יש זיכרון אישי, אני למדתי לקרוא מתוך עיתון 'הצופה'. לימד אותי לקרוא אבא של נחמה לייבוביץ', ישעיהו לייבוביץ'. הוא היה איש מבוגר בן 90 ויותר, אני הייתי ילד קטן בן שלוש והוא השקיע זמן כדי שאלמד לקרוא את העיתון. היו אותיות מנוקדות בכותרת ואחרי זה הוא עבר איתי לאותיות לא מנוקדות. אז אני למדתי לקרוא מהעיתון הזה".

אברום בורג
"גיס אהוב, מורה דרך שלי בחיים הפוליטיים. מישהו שאני נועץ בו הרבה פעמים בעניינים שקשורים בזירה הציבורית והעולמית, למרות שלא בכל הדברים אנחנו רואים עין בעין בעולמות התוכן הציבוריים שלנו".

מנחם מגידור
"חבר. הוא בחר בי להיות הרקטור של האוניברסיטה, הוא נתן לי את ההזדמנות. מגידור הוא אדם בעל יכולות אינטלקטואליות נדירות. אחד האנשים שמבינים ביותר את מערכת האקדמיה בישראל. בעל מעורבות ומחויבות אישית, אדם שנתן 12 מהשנים הטובות ביותר שלו על מזבח החיים האקדמיים של ישראל. הוא שילם בקידום האישי שלו מבחינה אקדמית. הוא דמות מופת".

חתונה
"אחד מהביטויים העדינים ביותר ליחסים של בני זוג. התחתנתי מאוד מוקדם וכתוצאה מזה האינפוט שלי לחתונה שלנו היה קטן מאוד, זה היה בעיקר משאת נפש של ההורים שלנו. היו שם 2,000 איש, זה היה בחצר של בית הספר חורב. החתונה של הילדים שלנו היא ביטוי למאוויים שלהם ולסדרי העדיפויות שלהם, אז הבן שלי רוצה להעמיד את החופה בבית הוריו ואת קבלת הפנים ואת הריקודים שאחרי הוא רוצה דווקא ברחוב ושכל מי שיוכל יבוא, כך הוא רוצה. אז הוא יביא את האישורים המתאימים והחתונה תיערך באחד מרחובות ירושלים ואני מקווה שהיא תהיה עבורו ביטוי לשמחה כנה של החברים שלו ושל מי שיבוא איתם. ודאי שארקוד ברחוב".

טלוויזיה
"אנחנו קיבלנו טלוויזיה לחתונה והתביישנו להפעיל אותה שלוש שנים אחרי. אז עוד היינו בקיבוץ עם חברת הנוער וחיינו בחברה שרכוש לא היה בה משמעותי. מי שהיה לו מטבע אמיתי התבייש בו. היום זה אחד המדיומים החזקים ביותר כדי להגיע אל הקהל ואפשר להשתמש בו שימוש מושכל. אני זכיתי לעשות תכניות מדעיות בטלוויזיה, עשיתי סדרה על יהודי ארצות האסלאם, עד היום רואים את זה בערוץ 23 נדמה לי".

כדורגל
"אני לא מבין מספיק, אבל אם אתה בודק אותו בדיקה סוציולוגית מעמיקה אתה בהחלט יכול דרכו להסתכל על החברה שבתוכה אתה חי. ראיתי שני משחקי כדורגל בחיים. אחד מהם כשלמדתי באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה ואמרו לי שאני לא יכול לעזוב את אנגליה בלי משחק כדורגל. אמרתי משהו בגנות הקבוצה של קיימברידג' והגניבו אותי החוצה כדי שלא אחטוף מכות מאוהדים. הפעם השנייה הייתה לפני שהפכתי לרקטור, הבן שלי אמר: לפני שאתה נכנס לתפקיד בוא איתי למשחק".

יואב זיו, מול שחקן של ויסלה קרקוב צילום: פלאש 90

ספרייה
"הספרייה היא תבנית האישיות שלנו, אתה מסתכל על הספרייה ואתה בעצם חודר לנבכי השכל. הספרייה היא ביטוי לרכושנות שקשורה לעולם האינטלקטואלי: לא הצלחת לרכוש את הנושא רכישה מלאה ואתה חושב שאם רכשת את הספר רכשת את הנושא. הספרייה היא הבסיס המוצק שעליו אתה עומד; אם אתה לא חוזר לספרייה שלך פעם אחר פעם, אז או שאתה יהיר או שהיא לא קיימת. הדיאלוג שלי הוא עם הספרייה שלי, לפעמים זה התנ"ך לפעמים זה הקונקורדנציה, לפעמים זה הספר על יהודים בארצות האסלאם שאני חוזר ומוצא ממנו את מקורות היניקה שלי. ספרייה זו איכות החיים. רומנים אני קורא פחות. עכשיו קראתי את יורם קניוק, 'אדם בן כלב'. עכשיו אקנה את הספר החדש של מאיר שלו. אני חושב שיש לי משהו כמו 4,000 ספרים שמחולקים בין הבית לעבודה".

עניבות
"את העניבה הראשונה בחיים ענבתי בגיל 34. הייתי בכינוס בשיקגו ואמרו שאסור לדבר בלי עניבה. אני עונב עניבה לצרכים ייצוגיים. רעייתי עוזרת לי לבחור אותן. אני לא יודע לבד".

כיפה סרוגה
"דגל שהביע את האומץ של אנשים משנים שעברו והיום הוא הפך להיות כל כך שגרתי שאם מישהו רוצה להביע את עצמו כאיש אמיץ ועדיין להרגיש עצמו מחויב למצוות, מחפש את הגוונים של הכיפה הסרוגה. או שהוא הופך אותה לשחורה או לצבעונית, שאולי מסמלת פתיחות אבל צריך לזכור שסמל של אתמול שהפך להיות הליכה בזרם לא מבטא את האוונגרד. אני לא בטוח שהכיפה הסרוגה באשר היא, גם בגווניה השונים, היא סמל שמבטא את הנכונות לפתיחות. אני לא יודע, אולי צריך לחשוב על רעיונות אחרים".

פרופ' מנחם בן ששון
"זה התואר שמבטא את החלום שלי כילד וכמתבגר. להיות אדם שכול חייו הם קודש ללימוד. זה הדבר שבא בבית מראשיתו. התואר פרופסור מבטא את זה. הצלחתי להגשים את זה בצורה הסמלית. זה דבר שמחייב יום~יום.

"זה לא תואר שהוא סוף דרך אלא מבטא את המחויבות היום~יומית שלי ללימוד כל השנים כחוקר, בשליחות הציבורית, ועכשיו כמי שממונה על האדמיניסטרציה של האוניברסיטה. זה צירוף של שני דברים. צירוף של שם פרטי של אדם שנרצח על אדמת אוקראינה, סבא שלי, ואת המאוויים של אמא שלי לחיות חיים תקינים בארץ ושאפילו לא ביטאה את השם מנדלה והשאירה רק את המנחם ובן ששון".