תמיר גל: בחיים לא נגעתי בסמים, אפילו לא בסיגריות
"אמא שלי התקשרה ובצרחות אמרה לי שאחי חותך את הידיים שלו. התקשרתי אליו והוא ביקש ממני להביא לו סמים. הוא אמר לי 'אני אשבור קריז, ואלך לגמילה'. נסעתי בשביל לעזור לו ולרוע מזלי תוך שניות קפצו עליי שוטרים". הזמר החולוני תמיר גל, שנעצר לפני כשבועיים בחשד להחזקת סם, בגרסה ראשונה לאירוע
ולמרות כל אלה, תמיר גל, תושב חולון, כבר בשנות הארבעים לחייו, ועדיין לא זכה לפריצה הגדולה לה הוא מצפה כל כך. אולי אלה הילדות הקשה, האחות שנרצחה, האח המסומם, או המעצר האחרון שזכה לכותרות בתקשורת. כל אלה בטח לא מיטיבים עם הקריירה המוסיקלית שלו.
ואולי זו בכלל העובדה שעד כה לא עבד באופן מסודר עם אמרגן והתמקד בעיקר בשירי דיכאון, או כדבריו "שירי הנשמה". אז גל החליט לשנות פאזה. לעומת שנים עברו, היום עובד גל באופן מסודר עם אמרגן ומשנה כיוון: פחות דיכאון, יותר ים תיכוני. או במילים אחרות, פחות עופר לוי, יותר קובי פרץ.
לפני כשבוע נסע גל לפרדס נידח באזור יפו. תוך שניות ספורות הוא היה בדרכו הביתה, כששקית ובה סמים מונחת לה במושב הרכב. טוב לא יצא מזה. שוטרים שהבחינו ברכבו עצרו אותו, ביצעו חיפוש ברכב, מצאו את הסמים ומיד עצרו אותו. ארבעה ימים ישב גל במעצר עד ששוחרר. "ללא כל תנאי", הוא מדגיש. כעת הוא מספר לראשונה את גרסתו.
"יש לי אח נרקומן בצורות שאני לא מאחל אפילו לשונאים שלי", מסביר גל, "רצתי איתו כבר לשש תחנות גמילה, ובשום מקום הוא לא הצליח לשרוד. לפני כשבוע, כשהייתי בדרכי הביתה, אמא שלי התקשרה ובצרחות אימים אמרה לי שהוא חותך את הידיים שלו. התקשרתי אליו והוא ביקש ממני להביא לו סמים, הוא אמר לי 'אני
גל מבקש להבהיר רק דבר אחד: "אני מעולם לא נגעתי בסמים, כדורים, אפילו סיגריות אני לא מעשן. ממה שהבנתי שם, הכמות שהייתה אצלי ברכב לא מגיעה בכלל לכמות שמותר להחזיק למטרת שימוש עצמי. לא היה לי גרם אפילו.
"כלומר, אם זה היה מישהו אחר, היו נותנים לו שתי סטירות ושולחים אותו הביתה, אבל בגלל שאני תמיר גל עושים מזה הד תקשורתי. פתאום הייתי בכותרות, ערוץ 2, ערוץ 1, גלי צה"ל. הם יכתבו שמצאו לי סמים באוטו, אבל לא יכתבו שעשיתי מסיבת תקליט, או שאחד השירים שלי נבחר לשיר העשור".
סיפור חייו של גל, 41, בן לאם יהודיה ולאב דרוזי שהתגרשו, מוכר למדי. הוא גדל במוסדות ובמשפחות אומנות, ובצעירותו ריצה מאסרים בעקבות הסתבכויות פליליות של פריצות ותקיפות שוטרים.
בגיל 20 התחתן, הביא ילד לעולם והתגרש. לאחר מכן נישא בשנית למרטין גל, שאף הייתה שותפה מקצועית שלו בדיסקים ובסרטים. השניים היו נשואים במשך 13 שנה, ויחד הביאו לעולם שתי בנות. לפני כשמונה שנים הם התגרשו, ועד לא מזמן חבק בת זוג אחרת, שעימה היה אמור להתחתן, אלא ש"ברגע האמת הבנו שזה לא בא מהלב והחלטנו לבטל את החתונה ולהיפרד".
את הדיסק הראשון שלו הוציא גל לזכרה של אחותו סיגל, שנרצחה אחרי שהתרועעה עם סוחר סמים, שהיה לפני כן חברו הטוב ביותר. היא הידרדרה בעצמה לסמים, נעלמה וכעבור זמן מה נמצאה גופתה בתוך מערבל בטון באזור נתניה.
בנוסף לדיסק עשה גל סרט, "שלום לך סיגל", המתעד את סיפור הירצחה של אחותו. וכך, הדיסקים החלו לצאת בקצב של אחד בשנה בממוצע, והסרטים בקצב מתון יותר. בתקליטיו השונים נרשמו דואטים עם זמרים שהיום נחשבים למובילים בזמר הים תיכוני: מושיק עפיה, קובי פרץ, ליאור נרקיס ואיציק קלה.
ולמרות ההיסטוריה העשירה במשחק ובשירה, דווקא אותם זמרים צעירים עימם עשה דואטים לפני שנים רבות הצליחו לפרוץ ולהיכנס לפלייליסטים של תחנות הרדיו, ואילו גל נשאר איפשהו מאחור.
"ניהול הקריירה שלי כושל", הוא מצהיר באופן חד משמעי, "אם הייתי לוקח אמרגן כמו קובי פרץ, משה פרץ ודודו אהרון, יכול להיות שתמיר גל היה היום במקום אחר. תראי, להיטים הבאתי ללא ספק, עשיתי דואטים עם מי שנחשבים היום לגדולי הזמר המזרחי.
"בתקופה שלי, בתקופה של שירי הדיכאון, שירי הנשמה, הייתי המוביל, אחרי עופר לוי. פעם זמר נמדד לפי קהל מעריצים, לפי מכוניות, מועדונים, אירועים. היום לצערי ולצער עוד רבים יש מישהו בתקשורת שמחליט איזה שיר טוב, איזה שיר יהיה להיט, מי יהיה זמר השנה ומה יהיה שיר העשור. יש פה איזה פספוס. ניקח לדוגמא את 'בלבלי אותו', של קובי פרץ. היו לי שירים כאלה, חזקים אפילו, אבל כנראה שמישהו מבפנים לא הכי אוהב ולא הכי מפרגן".
איך זה בא לידי ביטוי לדעתך?
"היום, אין מזרחית ברשתות הרדיו. רשת ג' כמעט ולא שמים, דידי הררי כמעט ולא שם, אליקו הוא היחיד שמשדר מזרחית. לכן התחום פתוח למספר בודד של אומנים. אם היו משדרים זמרים מזרחיים בכמה תחנות במקביל, היה מקום לכל זמר להשמיע עצמו. אייל גולן יותר טוב ממני, אז ישימו אייל גולן. משה פרץ יותר טוב ממני אז ישימו משה פרץ".
אז אתה אומר שכל הזמרים יותר טובים ממך?
"אני אומר שאין מספיק במה לכל האמנים. אין יותר טוב, יש פחות מתוקשר. כשאני אעלה על במה עם קובי פרץ, משה פרץ, מושיק עפיה או ליאור נרקיס, אני אתן הופעה לא פחות טובה משלהם, או אפילו יותר טובה משלהם. אבל מתרחשים דברים מאחורי הקלעים.
"האמרגנים של מי שנחשבים היום מובילים בתחום מציבים תנאים בהופעות שלהם, 'אם תמיר גל מופיע פה אנחנו לא מופיעים', הם אומרים ומקבלים. זה כולם, תקשורת, שדרנים, אמרגנים, הם לא יודו בזה לעולם. כשהם יראו אותי הם יגידו 'אהלן אחי, מה קורה?', ומבחינתי זו התנשאות. אבל בל נשכח שבתקופה שלי, כל מי שרצה ממני עזרה, עשיתי איתו דואט כדי לקדם אותו, בחיים לא אמרתי לא לאף אחד".
ולמרות חוסר הפרגון מצד התקשורת, השדרנים והאמרגנים השונים, היו לגל תקופות בהן הוא גם ידע הצלחה מהי. סרטו השני, "תני סימן חיים", סרט ההמשך ל"שלום לך סיגל", אותו הפיקו וכתבו ירמי קדושי וימין מסיקה, שגם הפיקו סרטים עם אבי ביטר, נחשב להצלחה יפה.
לדברי גל, לסרט היו יותר מ-10,000 צופים, הוא היה הסרט השישי הפופולרי ביותר ב-2004, והיה לאחד הנצפים ביותר בווי-או-די של הוט. "את באה לקולנוע, רואה אדי מרפי, טום קרוז, האסונות של נינה ובאמצע תמיר גל. עצם העובדה שזה הגיע לקולנוע זה מעמד. יש מקומות שאני נגעתי בהם וזמרים אחרים בכלל לא הגיעו לשם. יש כאלה שנגעו בקיסריה, בהיכל התרבות, ואני נגעתי בקולנוע".
הפקה גדולה נוספת בה נגע גל לאחרונה התרחשה דווקא בטורקיה, שם הקליט את אלבומו "דרכו של עולם". גל: "מדובר בדיסק שכל זמר חולם לעשות, הושקעו בו מאה אלף דולר. אז עשיתי דברים שכל אחד חולם. איך אמר לי ליאור נרקיס: 'אני שומע את הכינורות בתקליט שלך וזה גורם לי לבכות'. מבחינת הפקות עשיתי את אותן הפקות כמו שאר הזמרים, אותם אירועים, אותם מעבדים. אבל אולי המזל שלי זה לגדול לאט. תראי את איציק קלה, שבשבילי הוא מספר אחד בכל המובנים, הוא אמר ערב טוב קיסריה אחרי 35 שנים של קריירה".
אתה מאמין שתגיד ערב טוב קיסריה?
"אני אגיד. אני נותן לזה שנתיים מהיום".
נראה שלהופיע בקיסריה זה חלום של כל זמר ישראלי.
"הופעתי מול קהל מעריצים הרבה יותר גדול מקיסריה. להגיד 'ערב טוב קיסריה', זה יותר המעמד. ברגע שעשית את קיסריה ומילאת אותה, זה אומר שהגעת לטופ מבחינת האמנים בארץ. היכל התרבות זה היומן וקיסריה זה הסרט. כמובן שזה גם להוכיח לכולם שאני יכול".
וכמו רבים מהזמרים, גם לגל ביקורת על התוכנית "כוכב נולד": "התוכנית הזו לא פגעה רק במזרחית, אלא באמנים רבים שבשבילי הם מותגים כמו שימי תבורי, דקלון וחיים משה. כשעושים כוכב נולד והמלך הבא ומביאים ילד מהשכונה, נותנים לו במה וחשיפה שהוא לא קיבל כל ימי חייו - זה פוגע.
"כוכב נולד זה אחד הנזקים הכי גדולים שגרמו לא רק למוזיקה הדיכאונית, אלא להרבה אמנים בארץ לשבת בבית. למשל נינט טייב, אני זוכר איך כשהייתי מגיע להופעות בקרית גת, היא הייתה מחכה עד הבוקר לדואט שלי ושל ליאת בנאי. צביקה הדר לקח אותה, העלה אותה למעלה ונגמר, תוך חצי שנה היא כוכבת.
"זה לא כמו פעם שהזמרים היו הולכים לאולפנים, חושבים, משקיעים. עומר אדם, עד לפני שלושה שבועות בא להופעות שלי ושר איתי את השירים שלי. ולומר את האמת, את השירים שלי הוא שר הרבה יותר יפה ממה שהוא שר בתוכנית. שם הוא שר מה שההפקה רוצה שהוא ישיר. זו אחת הפגיעות הכי חזקות למוזיקה שלנו".
היום גל מבין כי הביקוש הוא יותר ויותר למוזיקה הים תיכונית, מה שמאלץ אותו לפעול בהתאם ולעבור שינוי. משמעותי. בתור התחלה הוא החל, לראשונה בקריירה המוסיקלית שלו, לעבוד עם אמרגן צמוד, אבי דמריו. את השינוי בשירים ניתן לראות, או לשמוע, כבר בתקליט האחרון שהוציא "עכשיו זה בא", שבו רוב השירים קצביים. "בתקליט הזה היה שיתוף פעולה עם ראפר. המילים של שרון אסולין ולחן של משה פרץ".
"כל הבנות רוקדות", אחד הסינגלים בדיסק, זכה להשמעות רבות ברדיו לב המדינה בתוכנית של אליקו, ואף נבחר לאחד מארבעים השירים שעשו את העשור. "אז יש לי מקום, אבל לא תמיד זה יהיה אני. זה בא והולך, 'כל הבנות סביבי' לא ירד במשך חודשים מהרדיו", הוא אומר בגאווה.
בימים אלה עובד גל על סינגל חדש. המילים והלחן יהיו של דודו אהרון, מחבר "אני לא בן שלך מלך" של קובי פרץ, ושמו "מה קורה איתי". מקור השם, אתם שואלים? "דודו אהרון היה אמור להכין לי שני שירים לפני זמן מה, אבל בגלל הופעות רבות זה התעכב. לפני מספר שבועות התקשרתי אליו ושאלתי אותו 'דודו מה קורה איתי?', ומשם השם".
גל רק מקווה שקהל המעריצים יאהב גם הוא את השינוי. "אני חושב שהמיקום שלי בזמר המזרחי מאוד מכובד, ואפשר לראות את זה לפי העשייה שלי במשך השנים. עד כה נתתי לקהל המעריצים שלי מספיק בשביל שאוכל להגיד, שעכשיו זה הזמן לעשות מה שאני רוצה. אני מאוד מקווה שהם ילכו איתי בדרך החדשה, בים תיכוני. אני זורם עם הזרם. אם זה יצליח, יופי, אם לא, אני תמיד יכול לחזור לשירי הנשמה, למה שאני הכי טוב בו".
בנוסף לסינגל, עתיד לצאת גם סרט חדש בכיכובו של גל, "בינגו". חלקו, כמו רוב סרטיו, מבוסס על חייו האישיים. "העלילה מספרת על מועדון הימורים אליו מגיעים אנשים בשנות החמישים לחייהם, אלה שאין להם מקומות בילוי לשכבת הגיל שלהם. יש שם אוכל ושתייה והם משחקים להנאתם ויכולים לזכות באלפי שקלים".
גם לגל היה בעבר בינגו, שם גם ניסו להתנקש בחייו. "ניסו לירות עליי מטווח של חמישה מטרים ופספסו, וגם את זה הכנסתי לסרט". בסרט גל גם מבקש להעביר מסר: "למה זה אסור? אומרים בגלל שזה הימורים. טוטו ווינר זה לא הימורים?"
אתה מאוד מחובר למשחק.
"בחיים לא למדתי משחק. אני משחק את המציאות וזה הכי קל. אבל בכל הסרטים שלי ניסיתי להעביר מסר אחד ברור: אחרי כל טרגדיה או צער, יש את החיים שאחרי, וצריך לקום ולהמשיך הלאה".
היית רוצה לשחק בסרט או סדרה שלא בהפקתך?
"הייתי רוצה מאוד לשחק בבורר והאלופה".
אתה מתחרט על משהו שעשית עד כה?
"יש לי שיר כזה: 'מתחרט ואין לי מה לומר לטובתי'. כל מה שעשיתי בחיים, עד ליום הזה, עשיתי מרצון. את ההשלכות של זה לא צפיתי. אבל אני לא חושב שאני מתחרט על משהו. אולי שלא לקחתי אמרגן, יכול להיות.
"אני רוצה שההד התקשורתי השלילי הזה סביבי יסתיים. יש לי גם הרבה דברים טובים להציע. שיראו את תמיר גל השמח, המצליח, שהביא תוצאות. זה כמו דודו טופז, שכחו את כל הארבעים השנים בהם הוא עשה רק טוב. אני לא אדם נרקומן, אני לא יודע מה זה סמים, פשוט יש לי אח שאם אצטרך לעזור לו עוד פעם בשביל שייגמל, אעשה זאת, גם אם זה יבוא על חשבון הקריירה שלי".
אתה מרוצה מהמקום בו אתה נמצא כיום?
"אני מסתפק במקום בו אני נמצא. אם אקח את עצמי 16 שנים אחורה, מהמקום ממנו באתי, ולאן הגעתי, אני יכול להגיד לאלוהים תודה רבה מיליון פעם. אז פשוט תצפו לדיסק חדש וסרט חדש, ואני מאוד מקווה שבעוד שנתיים ניפגש בקיסריה".
נא להמתין לטעינת התגובות
