סטנלי עוד: סטנלי ברנדי נוחת בהוד השרון
גם ממרומי גיל 41 ממשיך סטנלי ברנדי לשאוב ריבאונדים בסיטונות. אחרי עשר שנים בישראל, נוחת השחקן, שידוע בשן הזהב שלו, בהוד השרון, מסביר איך אפשר לעצור את מכבי תל אביב ומבטיח: אני יכול לשחק כאן עד גיל 50. כמו שהוא נראה, גם 60 לא יפיל אותנו מהכסא
אבל עם כל הכבוד למבול הנקודות והריבאונדים שהשיג, את ברנדי מכירים בעיקר בזכות דבר אחד: שן הזהב שלו. וכעת הגיעה השעה להבהיר (או בעצם להבהיר שוב למי שכבר הספיק לשכוח): השן המוזהבת שנמצאת בקדמת הפה של ברנדי לא באה כתחליף למשהו שהיה שם ואינו עוד.
לא מדובר בתוצאה של תגרה בפארק, מרפק לא מכוון או מתקן "שור זועם" שיצא משליטה ביום הולדת של חבר. הסיבה לקיומה של שן הזהב היא אסתטית גרידא. ברנדי מסביר: "זה לא שנשברה לי השן או משהו כזה, זאת הייתה אופנה כשהייתי בן 13, עשיתי את זה בגלל זה. עד היום זו אופנה במקום ממנו באתי".
המקום ממנו בא ברנדי הוא ניו-אורלינס, לואיזיאנה, שם נולד לפני כמעט 42 שנה. בקולג' הוא נדד לשיקאגו, לארבע שנים במכללת דה-פול, בסיומן, בשנת 1989, הגיש מועמדות לדראפט. הוא נבחר בסיבוב השני על ידי ניו ג'רזי נטס, כשלפניו נבחרים, בין היתר, גלן רייס, ניק אנדרסון, מוקי בליילוק, שון קמפ, ולאדה דיוואץ', וגם אחד, רנדי ווייט, שנבחר במקום השמיני המכובד והפגין את כישוריו לפני יותר מעשור בפני האוהדים ביד אליהו.
ברנדי אכן הצטרף לנטס, הספיק לרשום כ-2.5 נק' בממוצע למשחק, לפני שנתפס על שימוש בסמים בבדיקה שגרתית והורחק מהליגה הטובה בעולם עד תום אותה עונה. ברנדי הודה, התנצל ואמר אז שמדובר באירוע חד פעמי שלא יחזור על עצמו. ל-NBA הוא כבר לא חזר, אבל כנראה שאת הלקח הוא למד, כי בישראל הוא מוכר לא רק
בארץ הקודש, כאמור, הוא משחק כבר עשר שנים, כשהספיק לעבור בשתי החיפאיות, בני השרון, אליצור אשקלון, מכבי פ"ת, ראש העין והפועל נצרת עילית. לאחרונה הוא הגיע למכבי לב הוד השרון, לעונה נוספת בה הוא צפוי לשלוט מתחת לסלים בליגה הלאומית.
"זו קבוצה חדשה, ארגון חדש לגמרי, שחקנים ופרצופים חדשים לגמרי. הם מקווים לנצח, אני רוצה לנצח, ובכל זאת בשלב הזה צריך קודם כל כימיה", אומר ברנדי על הקבוצה אליה הגיע, וכבר מנדב את המתכון להצלחה: "אנחנו צריכים לשחק הגנה כדי לנצח, יש לנו הרבה שחקנים צעירים שרוצים להוכיח שהם טובים ויודעים לקלוע, אבל צריך להשקיע קודם כל בהגנה. אנחנו צריכים לעבור ממשחק למשחק, ואחר כך נראה איפה אנחנו נמצאים".
בהוד השרון מצטרף ברנדי לצפריר וולפר ככוח הוותיק והמוביל של הקבוצה. וולפר, בן 28, שיחק בעונה שעברה בנס ציונה. לשני הוותיקים חוברים מספר צעירים מוכשרים, ביניהם עמית ביר כץ, מתן מרציאנו ועמית שמחון. הקבוצה ניצחה לאחרונה את אליצור רמלה 89-80 כשברנדי תורם דאבל דאבל דאבל כמו בימים הטובים של 15 נק' ו-12 ריב'. הקפטן וולפר, שיחבור לברנדי במלחמה מתחת לסלים כבר למד כמה טריקים. "יש לנו הרבה מה ללמוד ממנו. כולנו שמחים שהוא חתם, הוא תורם לנו בהרבה אספקטים ורואים שהוא גם שחקן מאוד קבוצתי", הסביר.
מאמנו של ברנדי בהוד השרון, איתי ברקן, יותר ספציפי מברנדי לגבי המטרות של הקבוצה העונה:"רק לפני שבועיים לא היה ברור אם נשחק העונה בלאומית או בארצית, בגלל מגבלות תקציב. יש העונה ליגה מאוד תחרותית עם כמה קבוצות מאוד חזקות עם תקציבים גדולים, כמו גבעת שמואל, הפועל חיפה, בארי וקרית טבעון. בראש ובראשונה אני רוצה להבטיח את ההישארות בליגה ואחר כך נראה אם אנחנו יכולים להתקדם יותר מזה. סוגיית האוהדים מאוד חשובה עבורנו, אם יהיה לנו בית חזק שניקח בו נקודות נוכל להישאר בליגה. חשוב שהאולם יהיה מלא".
על הזר החדש אומר ברקן: "אחת המטרות בהחתמה של ברנדי היא שהוא יתרום, לצד היכולות המקצועיות שלו, גם מהניסיון הרב שיש לו. ניסיון זה משהו שאי אפשר ללמד, ולברנדי ולצפריר וולפר יש הרבה מזה והרבה שכל. הכוונה היא שהם יעזרו לי, למערכת ולשחקנים הצעירים בקבוצה".
תגיד, לא מוזר לך שאתה מאמן שחקן שמבוגר ממך בכמעט עשר שנים?
"לא, ממש לא. זה לא שאנחנו בחוג. אני מקצוען והוא מקצוען, אני נותן את ההוראות והוא מבצע".
ומה לגבי טיים אאוט מכריע במשחק קריטי. לא תתייעץ איתו על המהלך האחרון?
"הגעתי לאן שהגעתי בזכות עצמי, אני יודע לעשות את העבודה שלי מספיק טוב לבד. לא הבאתי את סטנלי כעוזר מאמן. בלי קשר, אם לשחקן יש משהו להגיד אני אקשיב. מכל מלמדיי השכלתי, אני מקשיב לשחקנים ולא רק לסטנלי אלא גם לשחקן בן 18".
לפני שהגיע לישראל, עבר ברנדי במספר תחנות באירופה כמו טורקיה וצרפת וגם במקומות אקזוטיים יותר כמו ונצואלה וקולומביה. בארץ הוא שיחק בצפון, בדרום ובשפלה, אבל לתל אביב לא יצא לו להגיע.
אתה מצטער שלא יצא לך לשחק במכבי ת"א?
"אני לא אוהב את העובדה שמכבי זוכים באליפות כל שנה מחדש. מאז שאני כאן ניצחתי אותם פעמיים ואני לא מצטער שלא שיחקתי איתם. כל קבוצה ששיחקתי בה בליגת העל הייתה קבוצה מוצלחת, הגעתי לפיינל פור ולהישגים יפים גם ככה".
צריך לדעתך לשנות משהו בליגה, כדי למנוע את השליטה של מכבי?
"אני חושב שצריך להשוות את התקציבים בין הקבוצות כדי שקבוצות אחרות יוכלו לנצח. הרי מה מכבי עושים? הם מביאים את השחקנים הזרים הכי מוכשרים וככה הם מנצחים. מהבחינה הזו המהלך של קיום פיינל פור הוא מצוין בגלל שבכמה משחקים זה כמעט בלתי אפשרי להביס את מכבי, אבל במשחק אחד, כל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה. זה מהלך שמועיל לתחרות".
אתה חושב שיכולת לשחק במכבי?
"כשהייתי צעיר יותר, יכולתי לשחק שם. על בטוח".
ברנדי לא מדבר באוויר: בליגת העל הוא מחזיק במספר שיאים שלא יישברו בתקופה הקרובה. כל ערב הבחור מגיע לעבודה, כשלצד מספרים יפים ויציבים בטור הנקודות, אין ספק שהמומחיות של ברנדי היא בתחום הריבאונד. במשך שלוש עונות ברציפות, מ-99' עד 02' הוא היה מלך הריבאונדים בליגת העל, והוא גם מחזיק בשיא לערב אחד עם 24 כדורים חוזרים באחד ממשחקי עונת 200/01.
כאשף ריבאונד מדופלם, הוא עונה לגבי עקב אכילס של נבחרת ישראל ביורובאסקט האחרון. "ראיתי את המשחקים והיה נראה שבנבחרת ישראל חשבו קודם כל על ההתקפה. אבל אתה לא יכול להתקיף בלי שהכדור בידיים שלך. לדעתי הם שיחקו רך מידי, לא השקיעו בהגנה. יניב גרין משחק חזק, אבל הוא היחיד. כדי להצליח צריך להיות קשוח כל הזמן ובנבחרת ישראל לא שיחקו ככה".
בתקופה ששיחקת בארץ, מי המאמן הטוב ביותר ששיחקת אצלו?
"אפי בירנבוים. שיחקתי תחתיו שלוש שנים, הוא 'המאמן' בשבילי. הוא מאמן של שחקנים, מכיר אותם, מבין מה עובר להם בראש ונותן לשחק".
ומי השחקן הכי טוב ששיחקת איתו בארץ?
"מרקו בוליץ', קרואטי ששיחק איתי במכבי חיפה. קלעי נהדר. הכי טוב והשחקן שהכי נהניתי לשחק איתו". אגב, ההערכה בין בוליץ' לברנדי הדדית. בעבר כשנשאל בוליץ' את אותה שאלה הוא ענה ללא היסוס 'סטנלי ברנדי'.
על חייו האישיים ברנדי מעדיף לא לדבר, הוא הסכים רק לומר שהוא נשוי לישראלית, זה כמובן אחד הדברים שקושרים אותו לכאן. בנוסף הוא כבר התחבר לארץ ("ביום כיפור אני ממש ישראלי, חוץ מהצום כמובן. זה החג הכי גרוע עבורי, אני אוהב טלוויזיה ומאוד מתעצבן כשמפסיקים את השידורים"),
מציין שיש לו חברים ישראלים ושהוא אוהב את המדינה. אבל אלה לא הסיבות היחידות שמשאירות אותו פה כל כך הרבה זמן. "אני אוהב את ישראל וגם את הכדורסל בישראל. אני לא רוצה להגיד דברים רעים, אבל לא עובדים כאן קשה. אין אינטנסיביות, לא גורמים לך לעבוד באופן מאוד קשוח. זה מאוד נוח בשבילי, וזו גם הסיבה שכל האמריקאים רוצים לחזור לשחק פה.
"שיחקתי באירופה וזה שונה לחלוטין. רוב הקבוצות פה כמעט ולא מתאמנות פעמיים ביום, כשבאירופה זה דבר שגרתי. שם הרבה יותר קשוח. בגילי אני עדיין יכול לשחק בליגת העל, אני רואה הרבה זרים שמגיעים לפה ומשחקים 10-15 דקות לערב, וגם אני הייתי יכול לעשות את זה בליגת העל אם מישהו היה נותן לי את ההזדמנות".
ואם היית מקבל אזרחות כבר לפני שמונה שנים והיו מציעים לך להצטרף לנבחרת ישראל?
"לא הייתי הולך לנבחרת ישראל. לא יודע למה, אבל אני יודע שלא הייתי עושה את זה".
ומה יהיה אחרי הכדורסל? עדיין תישאר בישראל?
"אני לא יודע לענות על זה כרגע".
אתה כבר עוד מעט בן 42. עוד כמה זמן תוכל למשוך?
"אם אקבל אזרחות אוכל למשוך פה עד גיל 50, בליגה השנייה או השלישית, בלי שום בעיה. עדיין יש לי את התשוקה וזה מה שחשוב. ברגע שאראה שאני לא מסוגל לקלוע, לקחת ריבאונד וכו', אני אפרוש. אבל כרגע אני עדיין יכול".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם