מה גרם ליוסי פרי, המנהל המצליח, לשים קץ לחייו?
הוא היה קשוח וקפדן. הוא הפך את הקריון בקרית ביאליק לקניון מצליח והיה אחראי על 3000 עובדים. כל זה לא סייע ליוסי פרי, מנכ"ל הקריון ב-16 השנים האחרונות: בתקופה האחרונה הוא התמודד עם מחלת הסוכרת אך בתחילת השבוע שעבר שם קץ לחייו
דותן המתין לפרי בבית הקפה "תות" בחיפה בעת שזה התאבד בירייה מנשקו האישי ביערות הכרמל. משבושש פרי להגיע יצא דותן לחפש אותו ונתקל באמבולנס שחנה לצד רכבו של פרי. "ידעתי שהוא עובר תקופה קשה מאוד וכל הזמן ניסיתי לעודד אותו", סיפר השבוע בכאב.
"ביום האירוע חיכיתי וחיכיתי לו, וכשראיתי שהוא לא בא נסעתי לחפש אותו. חששתי שאולי הוא חש ברע במהלך הנהיגה, כי הוא היה חולה סוכרת קשה. לא חשבתי שככה זה ייגמר".
תת אלוף במילואים פרי בן ה-62 התגורר בשכונת דניה בחיפה. הוא היה נשוי לעופרה ואב לאיל, 41, רוני, 37, ובן, 24. הוא היה איש עסקים מצליח ומוכר, שלאחר שחרורו מצה"ל קיבל הצעה לשמש כמנכ"ל קניון חברת עזריאלי בבאר שבע, תפקיד בו כיהן במשך כשלוש שנים.
פרי שימש גם כמנכ"ל דור אנרגיה במשך תקופה קצרה, עד שבשנת 1993 הגיעה ההצעה מהאחים עופר לנהל את הקריון בקרית ביאליק, שהיה בבעלות חברת "מליסרון". בהמשך מונה למנכ"ל החברה כולה, שבבעלותה נכסים נוספים דוגמת קניון "רננים" ברעננה.
פרי מילא את תפקידו בהצלחה במשך 16 שנה, ורק לאחרונה הודיע על פרישתו מתפקידו כמנכ"ל החברה. למעסיקיו במשפחת עופר סיפר כי הוא סובל מבעיות בריאותיות וביקש לחזור לתפקידו הקודם כמנהל הקריון בלבד. מחליפו כמנכ"ל מליסרון הוא משה רוזנבלום, אשר החל רק לאחרונה את תפקידו.
הוריו של יוסי פריימן נולדו וגדלו בוורשה ושם גם הקימו את משפחתם. בני הזוג פריימן עסקו במסחר זעיר, עד שבמלחמת העולם השנייה נאלצו לברוח מאימת הנאצים עם שני אחיו הבוגרים. יוסי נולד בטשקנט שבאוזבקיסטן בעת אחד ממסעות הנדודים של המשפחה. בני המשפחה הגיעו ארצה עם הקמת המדינה בשנת 1948, אז גם נולדה האחות הצעירה.
תחילה התגוררה המשפחה במעברה בעתלית ובהמשך עברה לגור בעיר התחתית בחיפה, ברחוב אלנבי, בחלק הסמוך לוואדי ניסנאס, שם היה להורים קיוסק בו עמלו שעות על גבי שעות בכדי להעניק למשפחה את כל הדרוש לה.
פרי התגייס לצה"ל, התקדם בסולם הדרגות וזכה להערכה רבה. במסגרת שירותו שימש פרי כראש לשכתם של שלושה אלופים, יצחק חופי, מוטה גור ורפאל איתן. בתפקידו האחרון שימש כסגן ראש אג"א (אגף אפסנאות) בצה"ל. בסוף שנות השמונים, לאחר שהשתחרר מצה"ל, הצטרף כאמור לעולם העסקים.
החותם שהשאיר בו בל יימחה: פרי הרים את הכפפה והפך את הקריון לסיפור הצלחה מזהיר. בתקופת כהונתו של פרי צמח הקניון והתרחב משטח של 16 אלף מ"ר לכ-80 אלף מ"ר. רוב רובו של השטח מושכר כיום ומניב רווחים, כשההכנסות בתקופתו של פרי צמחו במאות אחוזים. עד כדי כך הצליח פרי, שהקריון נחשב היום לקניון המצליח בישראל ומודל לחיקוי עבור קניונים אחרים.
בשנים האחרונות סבל פרי מסוכרת ומבעיות בריאותיות. בחודש יוני החולף, רגע לפני שמליסרון השלימה את רכישת קניוני רמת אביב ו"סביונים"
יושב ראש מליסרון, ליאורה עופר, אמרה אז לתקשורת: "יוסי פרי תרם תרומה מכובדת לפיתוחה של החברה והפיכתה לשחקן המשמעותי ביותר היום בתחום הקניונים. אנו מודים לו ושמחים על כך שימשיך להיות חלק מהחברה ולנהל את הקריון, שהוא גולת הכותרת של הקניונים בארץ". פרי, כך נודע, זכה לקבל מענק פיצויי פיטורין, פרישה והפרשות סוציאליות, בסך כולל הנאמד בכ-6.3 מיליון שקלים.
דותן: "יוסי היה חברי הטוב. הייתי מפקדו ונותרנו חברים קרובים מאוד. אני לא מאמין שהוא לא כאן יותר. יוסי השתחרר בדרגת תת אלוף, הוא היה קצין מוכשר ומסור מאוד שעשה תפקידים מאוד בכירים במערך הלוגיסטי של הצבא. הוא שימש כקצין התחזוקה הפיקודי במלחמת לבנון הראשונה, בהצלחה רבה, השתחרר מהצבא בשנת 1989 ויצא לשוק האזרחי.
"הייתי גאה בו. הוא הקים אימפריה במשך 16 שנים והפך את הקניון בקרית ביאליק לעיר קטנה. וזה הכל פרי עבודתו הנפלאה והמסירות שלו. היה אכפת לו מכל דבר שהוא עושה. הוא תמיד שאף לשלמות בעבודה שלו ובכל מה שנגע בו. היה לו מוסר עבודה גבוה ביותר, ולא סתם הוא הצליח בתפקידים בצבא שהיו מהקשים ביותר שיש. יש ליוסי משפחה מקסימה והוא היה אבא ובעל מקסים. כל החיים היה בעל מסור, איש טוב שאוהב את ילדיו וחבר אמיתי. כאב לב נוראי".
מה עובר לך בראש בימים האחרונים?
"עברנו יחד המון, חיים שלמים. משנת 71' ועד היום אנחנו חברים. אתמול, לצערי הרב, הייתי האיש שנאלץ לזהות אותו. כשהוא לא הגיע לפגישה איתי הייתי מודאג. ידעתי שהוא חולה סוכרת קשה מאוד, אז עליתי על האוטו והתחלתי לחפש אותו. אמרתי שאולי הוא נפל או אולי קרה לו משהו, והתחלתי לחפש אותו. נסעתי דרך החורשות של הכרמל ופתאום ראיתי אמבולנס.
"האמבולנס היה בדיוק ליד האוטו של יוסי. הבנתי שזהו זה. ירדתי מהאוטו וזיהיתי אותו. זה היה קשה. הלב נקרע. חצי שעה קודם המשטרה גילתה אותו שם. הוא עבר תקופה קשה מאוד. הוא עבר ניתוח קשה לפני שנתיים והורידו לו חלק מהלבלב. מאז הוא סבל מאוד והיה חולה בסוכרת קשה מאוד".
המצב הרפואי התיש אותו?
"בחודשיים האחרונים הוא אושפז בבית החולים כרמל פעמיים או שלוש והגיע למצבים קשים. הוא הוריד 14 קילו במשקל, וכל הדברים האלה מוטטו אותו. הייתי אצלו בבית בערב החג, ובאותם צהריים ישבנו ביחד שעתיים וחצי והוא נראה שבור. הוא היה נורא עייף ואמר שנורא קשה לו. הוא היה ממש באפיסת כוחות. ניסיתי לעודד אותו ולהסביר לו שחייבים להתגבר. אבל היה קל לדבר כשהוא עצמו זה שמתמודד וקשה לו כל כך. הסוכר גמר אותו.
"אמרתי לו להיות חזק, לצאת לבלות ולהתרענן, כי אין דרך אחרת. המצב קשה אבל חייבים להתמודד, אמרתי לו, אחרת מה נשאר לך לעשות? הרי אין ברירה אחרת. קבענו שניפגש יום אחר כך בשעות הבוקר, בקפה תות. הוא עצמו אמר לי שהוא רוצה שניפגש בבית הקפה. הייתי מאושר, אמרתי 'הנה הוא קלט אותי, הוא מתחיל להתרומם'. ואז באתי וחיכיתי לו בבית קפה".
התאבדותו של פרי זיעזעה את קרוביו ומכריו הרבים. במקום בו ניצב לפני שנים בית החרושת לבגדי עבודה "אתא", אשר פרנס כמאתיים משפחות, עובדים כיום לרווחתם כ-3,000 איש. פעם אחר פעם פתח פרי שדרה נוספת בקריון שופע המותגים, ובהמשך חנך את בתי הקולנוע החדשים.
השטח המסחרי הורחב וחנויות רבות נפתחו במרכז הקניות, לצד מגרשי חנייה נוספים אשר נבנו בכדי לאפשר לאלפי בליינים להמשיך ולפקוד את הקניון האהוב. השבוע קיבלו את פניהם של אלפי המגיעים לקריון מודעות אבל ששמו של פרי התנוסס עליהן.
"כואב הלב לשמוע שהוא היה כל כך חולה, כי לא ידענו מכלום", אמרו השבוע עובדים בקריון. "הוא תמיד היה מסודר ולבוש חתיכי, גבר כזה, ואף פעם לא נראה רע ובטח לא חולני. תמיד היו שמועות על המשכורות הענקיות שהוא מרוויח, והדבר הראשון שאמרנו כששמענו שהוא התאבד בגלל מחלה, זה שכואב הלב שהיה לו כל כך הרבה כסף שבו הוא יכול היה לקנות את הטיפול הטוב ביותר ולדאוג לעצמו, אבל זה לא הספיק, כי בריאות שלמה אי אפשר לקנות בכסף. חבל, כואב לשמוע על דבר כזה".
רבים סיפרו כי פרי היה ידוע כמנהל קשוח מאוד, מה שעלה בקנה אחד עם הרזומה המפואר שלו. אחד העובדים הצעירים, איש אבטחה שלא מזמן השתחרר מצה"ל, אמר כי הליכתו, התנהלותו ומבטיו של פרי, הזכירו לו את מבטי המג"ד בצבא. "הוא העביר בי תמיד תחושה שעוד רגע הוא נותן לי שבת בבסיס. יוסי שידר עוצמה שגרמה לך להרגיש חסר בטחון", אמר.
אחד מצלמי העיתונות תיאר השבוע את המסירות הטוטאלית של פרי, זו שלעיתים גם הביאה אותו לכדי עימותים: "אמנם לא הכרתי אותו באופן אישי, אבל פרי הוציא הנחיות דרקוניות שלא קיימות באף קניון בארץ שאסור להיכנס ולצלם בתוך הקניון. לנו זה הפריע. אם רק הוצאת מצלמה, ישר היו עטים עליך המאבטחים בלחץ ובהיסטריה. כדי לצלם בתוך הקניון צריך היה לעבור מסכת של אישורים, הסברים משכנעים וטיעונים מדוע יש לאפשר לך לצלם, דבר שהיה תמוה בעיניי ובעיני הקולגות שלי.
"אף פעם לא הבנו ממה הוא כל כך חושש. בכל אירוע שהיה קורה בקריון, אם זה ילדה שנפלה מהמדרגות במהלך בניית החלק החדש או לחילופין גבר שהתאבד במרחב של הקריון, או קטטה בין מבלים בקריון, תמיד הצילומים היו צריכים להיעשות מרחוק, בפפראצ'י, בהיחבא, ובהתחמקות מהאבטחה, בניגוד למצופה ממקום ציבורי".
ראש עירית קרית ביאליק אלי דוקורסקי: "קיבלתי את הידיעה הזו באופן אישי ובצער רב, בשעת בוקר במהלך החג. ההיכרות והקשר שלי עם פרי היו של עבודה בין ראש רשות לבין המעסיק הגדול ביותר בקרית ביאליק, במרכז שמעסיק מאות עובדים וניתן בהחלט לראות בו את חלון הראווה של הקריה. ב-16 השנים שהוא ניהל את הקריון המקום פרח, שגשג וידע להתגבר על סערות של משברים כלכליים, ותמיד לשרוד ולהרוויח.
"מבחינת העירייה יוסי פרי היה נושא ונותן קשה מאוד, לעיתים קשוח, אבל במבחן התוצאה גם מליסרון וגם קרית ביאליק הרוויחו. היו מאבקים לא פשוטים בנושאי הארנונה, אישורי הבנייה ופינוי האשפה, למשל, אבל כאמור במבחן התוצאה הרווח היה של כולם.
"בפגישה האחרונה שלנו לפני כחודש דנו בבקשה של חברת מליסרון להקים מגדל דיור מוגן במתחם הקריון. הוקמו צוותי עבודה לבחינת קידום הנושא, ואני מצר מאוד שאדם שהיה במלוא אונו ובתנועה של עשייה מפוארת, לקח את חייו בהחלטה גורלית. אני משתף בצער המשפחה ובצער העובדים ואנשי הקריון".
מנכ"ל הגרנד קניון בחיפה, ישראל סביון: "הופתעתי מאוד לשמוע על הטרגדיה הזו. יוסי פרי היה אחד המנהלים הטובים במשק. הכרנו קצת בצבא ובעיקר אחרי הצבא. הוא היה קצין וג'נטלמן, ומאוד כואב היה לשמוע על הדרך שבה האדם סיים את חייו. נהגתי בזמנו, עם כניסתי לענף הקניונים, לבקר אותו ולהיוועץ בו והוא תמיד עשה את זה בחפץ לב. הערכתי מאוד את ההצלחה שלו ואת מה שהוא עשה בקריון, את הדינמיות שלו ואת הפיתוח האדיר שנזקפו לזכותו. לא נותר לי אלא לשלוח את תנחומיי לאשתו ולילדים".
בעלת חנות לביגוד ואופנה סיפרה השבוע: "אני עובדת כאן הרבה שנים בהן הספקתי להכיר את יוסי פרי, שהיה תמיד דרוך כפי שמצופה מאיש צבא ומאדמניסטרטור. הוא רצה שהכל ייפתר במהירות רבה לשביעות רצונו המלאה, בלי דחיות ובלי מילים מיותרות. היה נראה תמיד שהעיניים שלו פקוחות לכל עבר ושהוא שם לב להכול בכל רגע.
"פעם, לפני כמה שנים, כשיצא החוק נגד עישון במקומות ציבוריים, לקח לנו זמן להתייחס לזה. מי שמעשן זה לא פשוט עבורו, אז בהתחלה חיפפנו. אני זוכרת איך הוא כעס עלינו ואמר, 'אני יודע שקשה לכם לא לעשן כאן, אבל אין מה לעשות. מי שלא יעמוד בזה לא יוכל לעבוד פה. אם אני יכול לא לעשן בציבור אז גם אתם יכולים וגם הלקוחות יהיו חייבים לעמוד בזה. איזו מין דוגמה זו?' הוא ממש כעס".
עובד באחת מחנויות הספרים בקניון סיפר, כי "יוסי פרי היה מסתובב כמו שריף בעיר שלו, רק שבניגוד לשריף שהוא לרוב מלא באבק, יוסי פרי תמיד היה מסודר ומטופח. הוא היה מסתכל תמיד בעיני נץ, בוחן כל דבר וכשראה משהו שלא היה נראה לו, היה קורא מיד לעובדים בשביל לעשות סדר. הוא תמיד היה עסוק בתפעול, מחפש מה צריך לתקן ולשנות.
"היינו רואים אותו כאן הרבה גם בשבתות. אשתי עובדת בחנות נעליים, והיא תמיד סיפרה איך הוא היה נכנס, מתרשם, שואל אותן איך המכירות, ומתעניין בכל מה שקורה מסביב, גם אם זו לא חנות שבה הוא היה קונה באופן אישי. גם אלינו הוא היה נכנס לפעמים, אבל זה לא שהיינו מצפים לזה, כי כשהוא היה נכנס לחנות היינו נלחצים. בכל זאת הוא היה המנכ"ל של כל המקום הזה, ועוד כזה קשוח".
ורמי דותן מסכם בעצב גדול: "אם היה מישהו שהיית מסתכל עליו ולא מאמין שזה יכול לקרות לו, הרי זה יוסי. איש כזה חזק ונחוש שלא מוותר בקלות, לא מוותר בכלל. אבל הוא סבל מבפנים וכנראה כבר לא הצליח להחזיק מעמד יותר. הלב יוצא אליו, אבל אין כבר מה לעשות. אני אתגעגע אליו מאוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
