גילה את אמריקה: ראיון חג עם יואב ספר
יואב ספר. מי שהיה קפטן נבחרת ישראל, ואחד הכוכבים של הפועל חולון. מספר בראיון חג מביתו בפילדלפיה, על הפרישה המאולצת בגיל 27. על הפועל חולון ועל המחשבות לחזור לשחק. רחוק מהעין וקרוב מהלב
בעונה בה הפסיק לשחק בגלל פציעה בברך, היה ספר שחקן חמישייה במכבי תל אביב וקפטן נבחרת ישראל.
כיום מתגורר ספר בפילדלפיה, לומד מנהל עסקים, מתעסק בנדל"ן ובעיקר מתגעגע לכדורסל.
בתחילת דרכו בחולון פגש ספר את המאמן רמי הדר שמסתבר, כי הוא זה שהפך לאחד מהמאמנים שהשפיעו עליו יותר מכל: "היו לי המון מאמנים מעולים, ושניים מהם עזרו לי לפתח צדדים שונים במשחק ובאישיות שלי.
"למדתי מהם המון. דיוויד בלאט (מאמנו במכבי תל אביב, י"ו) לימד אותי בין היתר מה זה מקצוענות, וארז אדלשטיין (מאמנו בגליל עליון, י"ו) לימד אותי על טקטיקה ויצירתיות. לשאלה אצל מי הכי נהניתי, היה לי מאמן בקבוצת הנוער של הפועל חולון שלעולם לא אשכח. שמו רמי הדר, והוא המאמן הכי מדהים שהיה לי בחיים. כל יום תחתיו היה הנאה צרופה. כיום אם אני לא טועה, הוא מאמן באשדוד".
הדר היה זה שהחליט להפוך את יואב ספר לשחקן. לשחקנים בקבוצה אמר: "לא אכפת לי שנפסיד משחקים, יואב חייב להיות השחקן המוביל", וכך היה. כשהיה בן 22, מונה ספר לקפטן הפועל חולון, כשהזר של הקבוצה היה מילטון ווגנר. "בנוער של חולון שיחקו איתי שני שחקנים, שהיו הרבה יותר מוכשרים ממני, צח יאיר ועמית אלטר. אני הייתי מוציא להם אאוטים.
"עמית
לספר, שגדל בשכונת יפו ג', יש רק דברים טובים להגיד על המקום בו גדל: "אני מאוד גאה להגיע מיפו. לפני כמה שנים הייתה לי הזכות לאמן קבוצת ילדים במתנ"ס בו שיחקתי, ועל כך גאוותי". ספר התחיל את הקריירה שלו בכלל בצד האדום של העיר, אצל הפועל תל אביב, אבל מהר מאד עבר לקבוצת "בני-ברית יפו", ומאז במשך 6 עונות כיכב במדי הפועל חולון. "חולון זה מקום עם נשמה, ואני זוכר איך האוהדים קיבלו אותי בזרועות פתוחות. חולון זה הרבה יותר מהבמה, שממנה הגעתי לשיאים שרק יכולתי לחלום עליהם. מדובר באחד מהזיכרונות הכי משמעותיים בקריירה שלי".
בעונת 94/95' נבחר ספר לתגלית העונה. בחולון הבינו שגדל להם כוכב, אך לא היו מסוגלים להיענות לדרישות של ספר, שמכבי תל אביב כבר שמה עליו עין. כרטיס השחקן של ספר נמכר למכבי רעננה, ממנה עבר לאחר עונה אחת להפועל גליל עליון, שם שיחק שתי עונות. ספר היה קפטן הגליל, ובסיומה של העונה השנייה שלו בצפון הוא הגשים חלום, כשמכבי תל אביב החתימה אותו. שלוש עונות שיחק ספר בתל אביב, עימה זכה בשלושה דאבלים ובאליפות אירופה אחת בעונת 2003/2004. בתום אותה עונה נאלץ לפרוש.
בנבחרת ישראל שיחק ספר 61 פעמים, ובהן קלע 482 נקודות. חובבי הכדורסל יזכרו בעיקר את ההופעה של ספר, במדי הנבחרת באליפות אירופה ב-2005. "הרגע הכי מתוק שלי באליפות הזו ובכלל, היה המשחק מול הסלובנים. הם הובילו לאורך כל המשחק, ו-30 שניות לסוף המשחק, כשהם היו ביתרון 2, קלעתי שלשה קריטית שבהמשך הובילה לניצחון, לאחר סל ניצחון של טל בורשטיין עם הבאזר. במשחק הזה הוכחתי לעצמי שאני ווינר, ושאני מסוגל לקחת אחריות ברגעים קריטיים. עשיתי את זה בצורה הכי טובה שאפשר".
את הקריירה שלו בחולון, התחיל ספר בעמדה מספר 3. בהמשך עבר לשחק כמספר 4, עמדה שהתבררה כתפורה עליו פיקס: "מאוד אהבתי את התפקיד שלי, כ-4 שמשחק עם הפנים אל הסל. בתחילת דרכי ניסיתי לשחק בעמדה 3, מכיוון שהערצתי את טוני קוקוץ', אך מהר מאוד ראיתי שיהיה לי קשה לנצל את הצדדים החזקים שלי (כוח, קליעה ומהירות לא רעה, י"ו) מול שחקנים מהירים לא פחות, ולכן עשיתי הסבה לעמדה 4, כדי שאוכל להתמודד מול שחקנים איטיים יותר. יש לציין שהצלחתי לא רע בעמדה זו".
כיום מתגורר ספר בפילדלפיה, ולומד לתואר MBA במנהל עסקים ב- Wharton Business School של אוניברסיטת פנסילבניה. הוא נשוי לחגית ולזוג שתי בנות. רוני בת ה-3 ו-10 חודשים ויעל בת 9 חודשים. לצד לימודיו הוא עובד בחברת נדל"ן.
ספר המיר את משטחי הפרקט בספסלי הלימוד של האקדמיה, לאחר שהתייאש מלשקם את ברכו, ולחזור לשחק כפי שקיווה. "לאחר שכל ניסיונותיי להחלים מהפציעה בברך (שלושה ניתוחים בחו"ל, ומאות טיפולי פיזיותרפיה, י"ו) עלו בתוהו, החלטתי שהגיע הזמן להגשים חלום ישן, וללכת אחרי תחום שתמיד משך אותי – ניהול השקעות. בחרתי לבנות את היסודות דרך האקדמיה, ובהמשך על ידי ניסיון בחברת השקעות גלובלית. העובדה שלא סיימתי את לימודיי בתיכון לא הרתיעה אותי.
"בתמיכתם של אילן קובסלקי ופרופסור אוריאל רייכמן, מייסד המרכז הבינתחומי בהרצליה, נרשמתי בשנת 2005 ללימודי תואר ראשון במרכז. ביולי 2008 סיימתי את התואר בהצטיינות יתרה, וכעת אני למעשה ממשיך את ההתפתחות ההדרגתית בדרך להגשמת מטרתי, מנהל עסקים".
אז נטשת סופית את הרעיון לחזור ולשחק?
"הגעגועים למשחק מעולם לא נעלמו. להחזיק כדור ביד ולרוץ במגרש הכדורסל, זה הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיי ולא הייתי מחליף את החוויה הזאת, בשום דבר אחר. לפעמים אני חולם שאני בריא, ויכול לרוץ ולקפוץ. אבל מאז שהבנתי שאינני יכול לשחק - התנתקתי למעשה מכל מה שקורה בענף.
"כשהייתי בארץ, הייתי ממעט להגיע למשחקים, וגם עכשיו אני לא עוקב אחרי מה שקורה בענף. מאוד אהבתי לשחק ולא יותר מזה. אין לי שאיפות לאמן, או לנהל קבוצה עכשיו או בעתיד.
עכשיו אני מפתח קריירה חדשה. מאז שפרשתי מהכדורסל השלמתי המון דברים, ואני רוצה לעסוק בדברים גדולים. היום אני ממציא את עצמי מחדש".
גילית את אמריקה?
"בהחלט. אני רוצה לעשות דברים גדולים בארצות הברית. המשבר הכלכלי תפס, בין היתר אותי, בהפתעה גדולה. הוא השפיע על שוק העבודה בארצות הברית, אבל למזלי מצאתי עבודה שהיא מעל ומעבר לכל הציפיות שלי. אני נמצא עכשיו באמצע תהליך, ההיערכות היא מחודשת כשהמטרה היא לבחון את האופציות העומדות בפניי. מדובר בהרפתקה מדהימה, קריירה חדשה".
אתה מרגיש שם כזר?
"בכלל לא. יש בסביבה שלי קהילה של ישראלים. רק במחזור שלי בלימודים ישנם 21 ישראלים, כך שההרגשה היא כמעט כמו בבית".
אתה טוען שקשה לך לראות כדורסל בישראל, למה?
"בגלל הפציעה, קשה לי לראות משחקי כדורסל. ניסו להזמין אותי למשחקים, אבל קשה לי לראות את החברים שלי משחקים ואני לא יכול.בסופו של דבר הפציעה הרחיקה אותי מהכדורסל".
הנבחרת הלאומית בה היית קפטן, חזרה הביתה מאליפות אירופה האחרונה עם הזנב בין הרגליים. מפתיע?
"לא ממש עקבתי אחר ההכנות של הנבחרת לאליפות. עקבתי אחר המשחקים, והבנתי שעומרי כספי היה חסר. לנבחרת הייתה בעיה בגובה, וזה היה בעוכריה. חסר לנבחרת מתאזרח איכותי, כפי שהיה לרוב הנבחרות באליפות . בגדול המחמאה הכי גדולה שנבחרת ישראל יכולה לקבל, היא העובדה שמצפים ממנה בכל אליפות להישגים והיא מגיעה לכל אליפות, מה שבכדורגל חולמים. כשכל שנתיים מגיעים לאליפות אירופה, זו המחמאה הכי גדולה שאפשר לבקש".
כאחד שחי באמריקה, מדינת ספורט מובהקת, מה ניתן לאמץ מהם?
"אם כל הגופים המעורבים בספורט, עסקנים, שחקנים, אוהדים, עיתונאים יתעסקו רק בדברים חיוביים - הספורט בישראל יעשה קפיצת מדרגה ענקית. ברגע שמתייחסים אל הספורט בזלזול, ומחפשים את השלילי ואת הגועלי - זה סוחף את כולם לרמות הנמוכות, ובמקום ליהנות בספורט איכותי מתעסקים עם השלילי, והרמה בהתאם. אם הגישה תשתנה גם הרמה תעלה".
בתור אחד שגדל בהפועל חולון ושיחק בבוגרים, מה דעתך על הזכייה באליפות ובגביע של הקבוצה, שנתנה לך את הבמה?
"בחולון נותרו לי המון חברים וזיכרונות טובים. מצד אחד, כאב לי שמכבי הפסידה את האליפות לחולון, מכיוון שיש לי שם המון אנשים שיקרים לליבי. מצד שני, שמחתי לראות את קבוצת נעוריי מגשימה חלום לאלפי אוהדים, שאת מרביתם הכרתי באופן אישי במהלך חמש שנותיי במועדון. מה שמיקי דורסמן עשה בחולון היה מאוד מיוחד.
"לטעמי בחירת שחקנים, הוא התהליך הכי חשוב בכל ספורט, ולחולון היה מזל. חולון התברכה בבחירת שחקנים מעולים ולא יקרים, שהתחברו למשהו מדהים.
"חבל שמיקי לא קיבל תמיכה משמעותית מספונסרים או מראש העירייה, מוטי ששון, מה שגרם לו להבין שהוא הגיע לשיא היכולת של מועדון ישראלי ב-10-20 השנים הקרובות, וכנראה שלא התחשק לו לטפח את התחביב היקר הזה. חולון עוררה את הכדורסל הישראלי לעשר שנים לפחות, כי לא כל קבוצה מסוגלת לקחת אליפות ממכבי תל אביב".
חשבת עם עצמך מה היה קורה לך לולא הפציעות?
"לאורך הקריירה שלי, עד שהגעתי למכבי תל אביב, שיחקתי ללא פציעות ולא החסרתי משחק אחד. לצערי, במהלך שלוש שנותיי במועדון הצהוב, נפצעתי מספר פעמים פציעות, שהשביתו אותי לתקופות ממושכות, בדיוק בכל פעם שפרצתי לי דרך לעמדה טובה בקבוצה. אני מאמין שהייתי נשאר במכבי עוד הרבה שנים אילולא הפציעה, ויכול מאוד להיות שהייתי משחק שנה או שתיים בספרד או איטליה"
.
אתה חושב שהמעבר למכבי תל אביב שידרג אותך?
"מייד לאחר העונה השנייה שלי בגליל עליון, קיבלתי מספר הצעות מהארץ וגם מאירופה. כילד, כמו רבים אחרים, חלמתי לשחק עבור מכבי תל אביב וללבוש את החולצה הצהובה. כשהגיעה ההזדמנות האמיתית, לא חשבתי פעמיים ואני יכול לספר לך שההצעה הכספית של מכבי הייתה הנמוכה ביותר שקיבלתי, וזה כולל את הקבוצות הישראליות שאיתן הייתי במשא ומתן. לולא הפציעות הייתה לי תקופה מוצלחת מאוד במכבי. מאוד נהניתי לשחק עם השחקנים הטובים באירופה, ולמדתי הרבה דברים על מקצוענות. מעל הכול, רציתי להתמודד מול השחקנים הטובים באירופה, ואת זה לא הייתי מקבל באף קבוצה אחרת בארץ".
ככדורסלן הגשמת את החלומות שלך?
"בגדול הגשמתי את כל החלומות שלי בכדורסל. הכדורסל סיפק לי את החוויות הכי מדהימות בחיים. מה עוד יכולתי לבקש יותר ממה שהיה לי? הייתי קפטן נבחרת ישראל, שיחקתי בחמישייה במכבי, זכיתי איתה באליפות אירופה והייתי קפטן, בכל קבוצה אחרת בה שיחקתי.
"לא כיוונתי אף פעם ל-NBA, אבל אני חושב שאם הייתי מכוון לשם - הייתי מגיע. מתחילת הקריירה, עוד מהימים בחולון, כיוונתי למכבי תל אביב. יכולתי ללכת לשחק באירופה, היו לי הרבה הצעות אבל העדפתי לשחק במכבי. אני מאמין שאם לא הייתי נפצע, עוד הייתי מגיע לשחק באירופה, אבל אפשר להגיד שהספקתי מה שרציתי".
כלומר לולא הפציעות היית עדיין משחק?
"איזו שאלה, הייתי עוזב הכול וחוזר לשחק. מה שמאכזב אותי זה, שהגעתי לשיא הקריירה בגיל 27. הייתי יכול להגיע לשיאים חדשים, שהיו יכולים להצעיד אותי הכי רחוק שאפשר. אבל אין לי טענות, את כל החלומות שלי כילד הגשמתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם