רפובליקת בננות: האיש שמפיץ את בשורת הבננה ביץ'
נבו דוקטורי חלם להפיץ את בשורת הבננה ביץ' התל אביבי לחופים בפריפריה, אבל בדרך הוא נתקל בכמה מהמורות: מלחמת לבנון השנייה השביתה את חוף אכזיב והמרגמות בחוף זיקים הרחיקו את המתרחצים. ולמרות הכול, הוא אופטימי
פצצות המרגמה נחתו סמוך לחוף הים של זיקים, שם שהו באותה עת עשרות מתרחצים שבאו לצנן את עצמם בשבוע האחרון של אוגוסט. קולות הפיצוצים נשמעו חזק בחוף והם פונו. מי שניהל את הליך הפינוי, מלבד כוחות הביטחון, הם אנשי ה"בננה ביץ'", המותג התל-אביבי הידוע, שעם השנים התרחב גם לחופים נוספים בארץ.
השילוב של פצצות ורסיסים עם חולות ותכלת נשמע הזוי, אבל לנבו דוקטורי, הזכיין בחוף זיקים וממייסדי ה"בננה ביץ'" בתל אביב, זו הייתה רק עוד מהמורה בדרך מלאת החתחתים שלו. "זו לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה", אומר דוקטורי. "אנחנו מפעילים את החוף בזיקים כבר כמה חודשים, וכבר כמה פעמים היו פה נפילות של מרגמות. זאת אולי הפעם הראשונה שזה היה מוחשי כל כך, שממש שמעו את הפיצוץ ליד החוף, אבל החוף פונה כבר כמה פעמים בעבר, בגלל התראות".
אז מה, אתם כבר מומחה בפינוי של החוף?
"אפשר לומר שכן. אנחנו מתמודדים עם זה בצורה מקצוענית, עם ידע שהצטבר מניסיון שיש לנו ומתדריכים שעברנו. עושים את זה בצורה הכי רגועה ונכונה, וכמובן בעזרתם של כוחות הביטחון".
קצת הזוי, לא? ים, חופש, מים כחולים ופצצות, מהסוג הלא נכון.
"נכון, אבל שום דבר שיקרה על חוף היום כבר לא יפתיע אותי. לא יודע אם זו ההגדרה המדויקת, אבל אפשר לומר שזה עניין אותי ברמה הפרקטית, כמו להפיק לקחים לפעם הבאה. יש כאן גם פן של אקשן ושל אדרנלין, שקורה משהו שצריך לנהל אותו".
אכן , שום דבר כבר לא יפתיע את נבו דוקטורי. מה הוא לא עבר מאז כניסתו לעסקי החופים, לפני 14 שנה. מלחמה בצפון שהשביתה חוף נוסף שהוא מפעיל באכזיב, פיגועים רצחניים ברצועת הטיילת סמוך לחוף שלו בתל אביב, מרגמות מתעופפות בחוף שהוא זכה במכרז עליו רק הקיץ בזיקים, תביעות משפטיות, סכסוכים עם רשויות מקומיות, ואם לא די בכך - שותף שבעקבות אירוע בריאותי מתקשה כיום לתפקד.
למרות הכול, הוא אינו מתייאש ושומר על רוח חיובית כל הריאיון עמו, הנערך בחוף התל-אביבי. "אחד הדברים המאפיינים את הים הוא שרואים כל הזמן את האופק", הוא אומר. "כשעושים דברים בכיוון הנכון וקמים בבוקר עם האמת שלך, אז מנצחים גם ברגעים הקשים. זה המוטו, וזה הוכיח את עצמו במשך השנים". כשמסיים דוקטורי את דבריו הוא שומט את ידיו, מפנה את ראשו ו. . . ובכן , מסתכל אל האופק.
זכייתו של נבו דוקטורי (38) במכרז להפעלת ה"בננה ביץ'" השלימה למעשה מהלך של פריסה ארצית של המותג המפורסם - מהחוף הצפוני ביותר, חוף אכזיב, שנמצא ממש סמוך ללבנון, עד החוף הדרומי ביותר בים התיכון בארץ, חוף זיקים, שאפשר לראות ממנו את עזה.
כאמור, הבשורה יצאה לראשונה מתל אביב לפני כמעט 15 שנה, אז פתח את החוף הידוע עם שותף. הרעיון היה לבנות אתר שלא רק יתרחצו וישחקו בו מטקות, אלא שתתפתח סביבו סצנה תרבותית שלמה. "אני בא לא רק למכור קולה", מסביר דוקטורי על ייחודו של ה"בננה ביץ'", " אלא רואה את עצמי כמוכר אווירה וכמשפיע על הקהל בענייני תרבות. כשרק התחלנו עם זה בתל אביב בכלל לא היו כיסאות בחוף, לא יכולת למצוא משהו נורמלי לאכול, לא היית רואה אנשים בכל שעה בחוף, ובטח לא הגיעו אמנים להופיע. היום זה הרבה מעבר".
בין הפעילויות שדוקטורי מדבר עליהם ומתקיימות ב"בננה ביץ'" אפשר לציין הופעות אינטימיות של אמנים, מסיבות עם מוזיקה מגוונת, פסטיבל קולנוע חופים שמתקיים כבר כמה שנים ברציפות והקרנות של
את הסצנה המצליחה הזו ביקש דוקטורי להרחיב למקומות נוספים בארץ, ובשנים האחרונות הוא החל להפעיל את החופים במכמורת, באכזיב, בזיקים ובעתיד גם בניצנים. השם, כמעט תמיד, הוא אותו שם, המותג אותו מותג והקטע אותו קטע, רק האזור הגאוגרפי שונה. "הרעיון היה לייצא את אווירת ההפנינג שיש בתל אביב", הוא מסביר. "רצינו שהתושבים בזיקים ובאכזיב יהיו גאים בחופים שלהם, שלא יצטרכו ללכת רחוק, אלא נהפוך הוא: יארחו אנשים מהמרכז בחופים שיש להם ליד הבית. במקומות שמרוחקים מהמרכז יש גם יותר צמא לדברים שאני מדבר עליהם-אירועי תרבות ופנאי".
בשאר החופים קיבל דוקטורי זכיינות מלאה, להבדיל מזו שקיבל בתל אביב, כלומר הוא אחראי בהם לשירותים המסחריים, לשירותי ההצלה, לפיקוח, לניקיון ולתשתיות. עם זאת, הפריפריה כאמור זימנה לדוקטורי קשיים שהוא לא נתקל בהם בעיר הגדולה.
זה התחיל בקיץ 2006, שנתיים לאחר קבלת הזיכיון בחוף באכזיב הנושא את השם "הלמון ביץ'", אז פרצה מלחמת לבנון השנייה. "זה היה עצוב מאוד", אומר דוקטורי. "המלחמה פרצה בעיצומו של קיץ, הייתה לנו רשימת הופעות ופעילויות גדולה מאוד והכול בוטל.
"אני יכול לתאר לך את הנסיעה מה' בננה ביץ' ' לאחיו באכזיב: כשיצאנו מתל אביב נסענו כמה זמן בסבבה עם מוזיקה ברכב. באיזשהו שלב, בוא נגיד קצת אחרי יקנעם, הרדיו עובר לעבוד. אחרי זה כבר הרדיו לא קולט כל כך טוב, החלונות פתוחים וכולך בהאזנה. הכבישים כמובן ריקים. זה היה ממש מעבר מארץ לארץ".
באכזיב נתקל דוקטורי גם בבעיות מבית ונאלץ להתמודד עם הרשויות, שלטענתו, מערימות קשיים על מפעלו. לפני שנה הגישה הוועדה המחוזית אזור צפון כתבי אישום נגד הנהלת ה"למון ביץ'", בטענה שהאישור שניתן מהוועדה המקומית להקמת במה במקום לא היה חוקי ואי-אפשר לקיים אירועים בחוף מכיוון שאין תכנית מפורטת לכך. באותו זמן הוגשה בקשה להקפאת האירועים בחוף שהתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה.
למרות זאת, לטענת אנשי הלמון ביץ', המשיכו להתקיים אירועים גדולים בחופים הסמוכים, כמו פרויקט הקיץ של קוקה קולה בחוף הקלאב מד באכזיב, וכן חתונות בגן הלאומי של רשות הטבע והגנים. בשל כך עתרו דוקטורי ושותפיו - באמצעות עורכי הדין דניאל שמואלי ואלי לנדאו - לבית המשפט המחוזי בחיפה, וביקשו להקפיא גם את האירועים בחופים האחרים מחמת אפליה לרעה. בתגובתה לבית המשפט טענה הוועדה המחוזית כי לא מוצה הדין עם הגופים שמפעילים אירועים באזור בשל "אילוצים שונים, סדר עדיפויות וחלוקת משאבים", ולא הוכחה אפליה.
"התרענו שההחלטה צריכה להתקבל במהירות כי בקרוב ייגמר הקיץ, והבקשה שלנו כבר לא תהיה רלוונטית", מסביר עורך דין שמואלי. "אבל מה שחששנו אכן קרה. נגמר הקיץ ועדיין לא הייתה שום תגובה בעניינו. זה אבסורד".
"יש רשויות שמקשות עלינו מאוד את הפעילות בחופים", אומר דוקטורי עצמו. "זה נובע מהרגשה בארץ שמישהו'גונב את החופים', ושיזמים משתלטים על החופים והופכים אותם לשלהם. אני חושב שצריך לבדוק מיהם בדיוק האנשים שפועלים אך ורק לטובת האינטרסים שלהם ומיהם האנשים שגם פועלים לטובת הקהילה. עכשיו שנה שלמה כבר אין אירועים בחוף, וזה חלק בלתי נפרד מההוויה שלו. התוצאה הישירה היא שהציבור עצמו נפגע".
הקשיים באכזיב לא ריפו את ידיו של דוקטורי. כאמור, הוא ניגש למכרז להפעלת החוף הדרומי בארץ - זיקים, הנמצא גם הוא סמוך לאזור עימות.
בקיץ האחרון נפתח החוף לאחר השקעה של מאות אלפי שקלים, וגם הוא אמור להכיל את כל הדברים המאפיינים את "בננה ביץ'": כיסאות וכורסאות מתחת לשמשיות, בר ומסעדה, הופעות של אמנים ישראלים מובילים, מסיבות רגאיי בשישי בצהריים והפעלות ג' ימבורי לילדים בשבתות.
לדברי דוקטורי, הוא נמצא בקשר רציף עם ארגונים ירוקים ("הירוקים נמצאים בצד שלנו"), וכיום זיקים נמצא בהליך של הכרזה כי הוא "חוף הירוק הראשון בארץ" שיהיו בו רמות מחזור וניקיון בסטנדרטים שאין היום בארץ.
אלא שמלבד צרת המרגמות, הקסאמים והמשבר הכלכלי, נקלע דוקטורי לכמה תסבוכות משפטיות ששוב מקשות את התפעול הרגיל של החוף וגורמות הפסד רווחים. הראשונה קשורה בסכסוך בין המועצה האזורית ובין מנהל מקרקעי ישראל, שלטענת אנשי ה"בננה ביץ'" נעשה על גבם ומונע כרגע קיום אירועים בחוף.
מלבד זה, קבוצת "פורום באר שבע", שניגשה עם דוקטורי למכרז על הפעלת חופי זיקים וניצנים והפסידה בו, הגישה בקשה לבית המשפט לביטול המכרז, בטענה שדוקטורי לא עמד בתנאי הסף. הדיונים בתיק עודם נמשכים. למראית עין לפחות, דוקטורי כאמור אינו מוותר, ומזכיר כל העת כי פעילותו בחופים אינה רק עסק בעיניו, אלא חזון.
על השאלה אם המצב בחוף זיקים אינו מייאש אותו ואם היה בכלל נכון להשקיע בו הוא עונה בלי להתבלבל: "הייתי מעדיף שלא יהיו שם טילים ואת הבעיות השונות, אבל אני חושב שלכל הדבר הזה שנקרא'בננה ביץ' ' יש לא רק משמעות עסקית. חוף זיקים הוא אחד החופים המובילים שיש בארץ, שטרם מוצה הפוטנציאל שלו. אנחנו מאמינים בו מאוד, והוא באמת נותן לנו יותר אתגר ופחות ביזנס".
דוקטורי לוקח נשימה, וממשיך במשנתו הסדורה: "המטרה שלנו כשהקמנו את'בננה ביץ' ' בארבעה מקומות שונים בארץ היא לא למשוך אנשים מבחוץ לכל חוף. העיקר הוא הקהל המקומי בכל מקום. התושבים בדרום מכירים את מציאות הטילים באופן יום-יומי, זה קורה בבית שלהם. האנשים האלה לא יכולים ולא רוצים להפסיק לחיות, ובגלל זה אנחנו שם. יכול להיות שאנשים מתל אביב לדוגמה פחות יגיעו בתקופה מתוחה, אבל אנחנו נישאר בזיקים גם אם נהיה שם שבוע לבד. נמשיך לפעול ונמשיך בשגרה שלנו".
דוקטורי, אב לשניים, נולד בקריית שמונה ("את איומי הרקטות אני מכיר מילדות, מבטן"), ומתגורר כיום בתל אביב. את אהבתו לים, אף שגדל רחוק ממנו, הוא מסביר בנימה רומנטית משהו: "את הים אהבתי מאז ומעולם. אפילו שלא תמיד גרתי לידו - ידעתי בלב שבעתיד אהיה קרוב אליו. הגורל רצה והביא אותי לחוף".
לאחר שהשתחרר מהצבא ניסה את מזלו בניו יורק, אבל חזר לאחר תקופה קצרה, והשתלב כאן בעסקים שונים. בין היתר הוא הפיק את התקליט "החברים של נטשה בהופעה חיה" ("הד ארצי", 1996), ואף ביצע בו קולות רקע ("כן, זה אני, בעוונותיי עשיתי קולות רקע באחד התקליטים. אני אוהב מאוד מוזיקה ישראלית, ולכן היא גם מוטיב חשוב בחופים שלנו").
בו בזמן רכש עם שני שותפים את הזיכיון להפעלת החוף הסמוך לחוף ירושלים בתל אביב, לימים "הבננה ביץ'". כיום הוא מנהל את הרשת עם אחיו ועם שלום עמר, שותפו לעסק מיום שהתחיל. אם לא די בכל ההפתעות והקשיים, עבר עמר לאחרונה אירוע בריאותי, ולדברי דוקטורי הוא מתאושש לאטו. "אנחנו נהיה שותפים כל עוד קיים הדבר הזה'בננה ביץ' '", הוא מעיד על החברות האמיצה בין השניים.
אדם פשוט דוקטורי, במובן החיובי של המילה. לעבודה הוא בא בג'ינס ובטישירט, וכשאנחנו מתיישבים על כורסאות ה"בננה ביץ'" הוא לא מתרשם מכל הגרניטות והשייקים שהבר שלו מציע, אלא מבקש שיביאו לו קפה שחור וכוס מים קרים. אפילו שה"בננה ביץ'" נהיה עוד אחד מ' המוסדות' של תל אביב, זו כנראה הפעם הראשונה שאתם שומעים את שמו.
לדבריו, הוא מכיר את כל העובדים בחופים שבאחריותו, בכלל זה מצילים ושאר נותני שירותים. "כל העובדים שלי יכולים לדבר אתי בכל שעה על כל דבר. הרעיון המשפחתי הוא הבסיס של ה'בננה ביץ' '", הוא אומר. "ככה אנחנו גם מנסים להציג את עצמנו ללקוח. הפעלת חוף טומנת בחובה המון אחריות ורגישות. אנחנו בעצם אחראים לאנשים בחוף, לספק להם את כל מה שהם רוצים, וזה לא תמיד כל כך קל בקיץ. בוא נגיד שפה בחום של אוגוסט סבלנות היא לא התכונה הכי חזקה של מתרחצים".
קשה לראות את הרגישות הזו במחירים המופקעים של המוצרים בחוף.
"נכון, הטענות האלה שכיחות, ולא רק זה, אנשים גם בדרך כלל משקיעים מאמץ בלפענח את העניין: אומרים שזה כי אנחנו עובדים רק חצי שנה, בחודשי הקיץ או שזה כי אין פה הרבה תחרות בחוף. אני רק יכול להגיד שלפחות בתל אביב המחירים שנגבים בתוך העיר, בבתי הקפה ובמסעדות, לא זולים יותר מהמחירים שאני גובה. בחופים שאני מפעיל, באופן כללי לא העליתי מחירים כבר שלוש שנים. על אחת כמה וכמה בחופים שאינם במרכז, שם כמה מהמוצרים אפילו נמכרים במחירים נמוכים יותר".
ספר על ההבדלים בין החופים.
"אין הרבה. האווירה היא אותה אווירה, בכולם מושמעת מוזיקה ואנשים יושבים בכיף. בגדול הכול דומה, אבל כל מנהל מכניס את הניואנסים שלו, ולכל חוף יש התפתחות משלו. לדוגמה, החופים בזיקים ובאכזיב הם חופים בתוליים, בתחילת הדרך, יש בהם הרבה יותר נשמה מהחוף בתל אביב, שהוא מסחרי מאוד. יש קסם בחופים האלה, ומרחב העשייה בהם גדול הרבה יותר. בנוגע לתל אביב - האוכלוסייה כאן גדלה אתנו. לפני 14 שנה הם היו בליינים, והיום הם הורים צעירים שמגיעים עם הילדים לראות את השקיעות. גם אני, אתם, התחלתי רווק, והמשכתי, תוך כדי העבודה בחוף הזה, להיות נשוי עם שני ילדים".
בעתות מלחמה ההבדלים ודאי גדלו. דיברת על מלחמת לבנון השנייה באכזיב. הרגישו בכלל את המלחמה בתל אביב?
"אלה היו שני עולמות שונים כי החוף בתל אביב עבד במתכונת רגילה, אבל אני לא יודע בנוגע למונח'בועה' כי בכל זאת הייתה אווירה של מלחמה. אנשים כן שמרו על הכיס שלהם ולא חגגו, המשיכו לחיות, אבל באיזשהו חוסר ודאות. גם היו הרבה מאוד מבקרים מהצפון שהגיעו הנה, ואנחנו, שעובדים שם, הבנו לגמרי מה הם עוברים".
דוקטורי אף מזכיר שבתקופה מסוימת ה"בננה ביץ'" - הממוקם בין מתחם הדולפינריום ובין "מייקס פלייס" - היה בעצמו במרכזה של זירה רווית דם ועצב. "גם בתל אביב הושפענו בעבר מאוד מהמצב הביטחוני", הוא אומר. "תתפלא, אבל אחרי כל פיגוע גדול בעיר שהיה קרוב אלינו היו איזה יומיים-שלושה, אפילו שבוע, שאנשים כמעט לא הגיעו. בתקופה ההיא הייתה גם בתל אביב הגדולה, ליד הים, הרגשה של פחד".
איזה חוף הוא הבייבי שלך? אולי תל אביב שהקמת בו את ה"בננה ביץ'" הראשון ?
"לא, כולם היו בניי. זה כמו שתשאל אותי אם תחתוך לי אצבע אחת או אחרת, איזו מהן תכאב לי פחות".
איך אתה רואה את ה"בננה ביץ'" בעוד 15 או עשרים שנה מהיום?
"וואו, הלכת רחוק. אני מקווה שעוד נייצר את אותה אווירה שאנחנו מייצרים היום. שיהיו פה הרבה יותר תיירים, אפילו שיש גידול ניכר בנושא הזה בשנים האחרונות בתל אביב. חוץ מזה אני מקווה שנמשיך לחפש גם את טובת הציבור וגם את טובת הים".
נא להמתין לטעינת התגובות
