סוף עונה בוויצו: הכירו את החנות הכי ירוקה בתל אביב

ז'קטים מהודרים, שמלות כלה, ג'ינסים בשלושים שקלים וחולצות מכל מותג יוקרה אפשרי. החנות הכי אלמונית בתל אביב מציעה שילוב מושלם בין סביבה לחברה

אביב לביא | 20/9/2009 8:19 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בשבוע ממוצע אני חולף פעמיים-שלוש במדרכות קינג' ג'ורג' בואכה גן מאיר. זה יוצא מאה פעמים לפחות בשנה, מאות פעמים בשלוש השנים האחרונות, ובכל הפעמים האלה לא ידעתי שאני עובר על יד אחד המקומות המקסימים והחשובים בתל אביב - חנות היד השנייה של ויצו. עד השבוע.

יש מעט צירופי מילים מפתים פחות בעיניי מ"חנות יד שנייה": גם כי אני לא מאוד מתעניין בחנויות, ובעיקר כי חנות יד שנייה, ועוד של ארגונים שחיים על תרומות, מצטיירת בעיניי כמערום של בגדים מעופשים מגובבים בשקיות, עם ניחוח זיעה חמצמץ של מי שלבש אותם לפניך. חוויה שיכולה לתת מכת מוות לתאוות השופינג גם של אנשים עם חיבה גדולה יותר לקניות ממני.

פעם כנראה הייתה החנות של ויצו נציגה נאמנה של הז'אנר; עכשיו היא משהו אחר לגמרי. אבל בואו נחזור רגע צעד לאחור, אל השערורייה הגדולה: העובדה שלאיש מאתנו - טוב, אני לא יכול לדבר בשמכם, אבל איש ממדגם מייצג של עשרות תל-אביבים שבחנתי השבוע - אין מושג איפה החנות היקרה והכיפית הזו נמצאת.
איור: דודי שמאי
אדם טבע ועיר איור: דודי שמאי
תרומה לסביבה ולנזקקים

בואו נגיד בעדינות שמערך היחצנות של ויצו יכול לרשום כאן לעצמו כישלון שמצדיק הקמת ועדת חקירה קטנה, ושגם מנגנון השילוט העירוני אינו מצטיין פה במיוחד. שלט קטן בגוונים סגלגלים מפנה את הפוסעים במדרכה לעבר השער (הסגלגל אף הוא), על השלט השני מישהו הואיל בטובו לקשקש ולטשטש כל עדות לקיומה של החנות. המקום נמצא בלבו של לב תל אביב, אבל סודי כמו המערה של חסמב"ה.

וזה כל כך, אבל כל כך חבל: כי אין שילוב נכון ומדויק יותר בין סביבה לחברה לקהילה. דליה פרג' ון, שהגיעה לכאן כמתנדבת וכבר כשלוש שנים מנהלת את החנות במרץ, פלשה למתחם של מה שפעם היה בית ספר לתפירה או משהו כזה, ועם פלוגת מתנדבים איכותית הפכה את החנות מגומחת יד שנייה טיפוסית לאימפריה שמשתרעת על פני מבוך לא נגמר של חללים עם בגדים ומציאות מכל סוג ומין.

ז'קטים מהודרים, שמלות כלה, מכנסיים וחולצות מכל מותג יוקרה אפשרי, קלטות, ספרים, צעצועים - רבאק, רק באמצעות החפצים המשובחים שאנשים מעיפים מהבית אפשר לזווד יקום חלופי.

מיותר לציין שכשעושים שופינג בחנות של דליה מרוויחים שלוש פעמים: פעם אחת - במקום שהכסף שלנו יזרום לכיסיו של תאגיד

תאב בצע, הוא מועבר למי שבאמת צריך אותו ומדינת ישראל שכחה לתקצב את צרכיו כראוי, ילדים בסיכון ונשים מוכות למשל; פעם שנייה - אם כל בגד או חפץ יעשו מחזור חיים שני, וקצב המכונות במפעלים יואט קמעה, יפלוט כדור הארץ אנחת הקלה; ופעם שלישית - טוב, זה כבר עניין של חשבון פשוט. לי למשל הספיקו עשר דקות חיפוש ומדידה כדי להצטייד בשני ג'ינסים משובחים בעלות כוללת של חמישים שקלים. ולא, זה לא מחיר לעיתונאים.

אם היינו חברה שפויה, חנויות כאלה היו חלק מרכזי ופועם במחזור החיים של המסחר, ולא פינה נחבאת אל הכלים שחיה משאריות של תשומת לב. שיהיה ברור: תרומות מתקבלות כאן בברכה, אבל מה שחסר לדליה זה קונים, לא תורמים. רק אלוהי הטמטום יודע מה גורם לנו לקנות מגבות וציפות חדשות במחירי שוד ובאריזות מזהמות, במקום לקנות אותן בחמישה עד עשרה שקלים בחנות של דליה, תוך כדי תרומה לסביבה ולאלה שבאמת זקוקים לכספנו. אני על השטות הזו לא מתכוון לחזור.

הביגודית של ויצו - כתובת: המלך ג'ורג' 35, צמוד לגן הילדים; טלפון:6206851; שעות פתיחה: ימים א-ה בשעות 20:00-11:00. בימי שישי סגור.

ועוד שני דברים טובים בעיר. אל"ף: יצא לכם לשוטט בשדרות ההשכלה אחרי שגמרו את השיפוץ? לכו ותראו, ככה עושים גינה בטוב טעם. ובי"ת: אנדרטת המייסדים (רוטשילד פינת הרצל), שהייתה במשך שנים מכשול מעיק שחסם את דרכם של הולכי הרגל ורוכבי האופניים, קיבלה תגבורת של שיפועים חלקים משני העברים. סוף-סוף אפשר לרכוב בנחת מקצה השדרה ועד קצה, נחמה קטנה על כך שבקצה השני מחכה המוטציה הלבנה הידועה בכינויה "הבימה המשופץ".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אדם טבע ועיר

צילום: עודד קרני

אביב לביא נולד ברמת גן ועלה לתל אביב בגיל 6, כותב ב"זמן תל-אביב" טור על חיים ירוקים בעיר, רוכב על אופניים ונושם עשן אוטובוסים אורגני

לכל הכתבות של אדם טבע ועיר

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים