זו ילדותי השנייה: מנהלת מוסינזון מתגעגעת לטיולים בשומר הצעיר
מנהלי השרון נזכרים בימים בהם חבשו את ספסל הלימודים. ד"ר מירה גלעדי, בת 48, תושבת תל אביב ומנהלת תיכון מוסינזון בהוד השרון, מספרת על ימי הזוהר בנבחרת האתלטיקה, ומדוע לא אהבה ללמוד ערבית
"בתיכון איזורי שומריה בקיבוץ משמר העמק".

מירה גלעדי בילדותה. שיחות עם החבר בהפסקות צילום העתק: אלי דסה
איזו תלמידה היית?
"הייתי תלמידה מצטיינת, השקעתי הרבה בלימודים והייתי מאוד הישגית".
מה היה המקצוע האהוב עליך?
"כימיה וביולוגיה, משום שאני אוהבת ללמוד את כל תחומי המדעים והטבע".
מה היה המקצוע השנוא עלך?
"ערבית. חשבתי שלא תהיה לי הזדמנות ליישם את הנלמד והכל יישכח".
איך היית נוהגת להעביר את ההפסקות בין השיעורים?
"בשיחות עם חברות ועם החבר".
איזה מורה את זוכרת במיוחד?
"את המורה לחינוך גופני. היא הייתה דמות מאוד ערכית, ואני הייתי ספורטאית טובה כולל פעילות בנבחרת האתלטיקה הקלה של בית הספר ובחוגים אחרי הצהריים.
מה רצית להיות כשתהיי גדולה?
"מורה ומחנכת".

גלעדי כיום. צילום: אלי דסה
למה את הכי מתגעגעת בבית הספר?
"לפעילות הערכית. הייתי רכזת ועדת חברה, ועסקנו הרבה בפעילות ערכית בנושאים חברתיים. חוץ מזה אני מתגעגעת לתנועת הנוער השומר הצעיר, לטיולים ולמחנות בשטח.
"טיילנו הרבה הן בחופשים והן בתקופת הלימודים,
טיולים אתגריים מאוד. הייתה פעילות חוגים מאוד ענפה ומגוונת. כל ערב שישי הייתה פעילות תרבותית עצמאית שאנחנו הפקנו, כולל מופעים, שירה בציבור, ריקודי עם ועוד. הייתה תקופה מדהימה בה נהניתי מכל רגע".
יש לך איזו חוויה מימי בית הספר שאת זוכרת במיוחד?
"זכורים לי חיי חברה תוססים, פעילות ערכית, חגים מלאי שמחה ויצירה".








נא להמתין לטעינת התגובות






