העליון דחה את ערעורו של האברך ישראל ולס
בית המשפט דחה את בקשתו של האברך מירושלים שהרג את בנו בן השלושה חודשים והוא ימשיך לרצות עונש של שש שנות מאסר בבית הכלא

בהחלטתו קבע השופט לוי כי "גזירת העונש במקרה שלפנינו אינה מלאכה קלה כלל ועיקר. המערער הוא אדם צעיר, שחי עד לא מזמן בסביבה מגוננת, ונראה כי טרם הפנים את חובותיו כאב. אולם מנגד ניצב עניינו של תינוק חסר ישע, שאך זה בא לעולם וכבר נאלץ להיפרד ממנו בייסורים כתוצאה מהתנהגות אלימה וחסרת רחמים של אביו-מולידו. על כך היה מצווה בית המשפט להגיב ביד קשה, ולא רק במטרה לגמול למערער על מעשיו, אלא בעיקר כדי להרתיע את הרבים".
בנוסף, שופטי העליון התייחסו להליך החקירה וקבעו כי הודאת ולס במשטרה ניתנה באופן חופשי ומרצון. השופט לוי מתח תחילה ביקורת על נגיעת החוקרת באברך "תוך התעלמות מהיותו דתי חרדי המחוייב באיסור תורה על מגע עם אישה. עם זאת לא היה בכך לדעתו כדי לשלול את רצונו החופשי בעת מתן ההודאה. גם טענתו של ולס, שחוקר אחר שם בפיו גרסה כוזבת - נדחתה".
לוי גם מתח ביקורת על כך שהחוקרים לא יידעו את ולס על זכותו להיוועץ עם עורך דין, אולם גם בכך לא היה כדי לפגוע ברצונו החופשי למסור את ההודאה לחוקרים.
השופט לא קיבל את טענת האברך לפיה, לא הוכח שהפעוט טולטל בעוצמה ושהחבטה שספג לא הייתה חמורה. "קביעות בית המשפט המחוזי באשר לטלטול המנוח ועוצמת החבטה
לבסוף הוא קבע כי "ולס היה מודע היטב למשמעות טלטולו החזק של הילד ולרגישות ראשו, ועל הסכנה הצפויה לו מחבלת ראש. הוא היה מודע לתוצאה הקטלנית שנגרמה בגלל מעשהו ומכאן שהתמלאו היסודות הדרושים להרשעתו בהריגה".
על פי כתב האישום, באפריל 2006 טלטל ולס, אז בן 19, את בנו הפעוט, לאחר שזה פרץ בבכי. ולס טלטל את בנו עד שהועף לקיר החדר, נחבט בראשו ואיבד את ההכרה.
כשראה שהתינוק איבד את הכרתו, הזעיק למקום צוות של מד"א שפינה את התינוק לבית החולים כשהוא במצב אנוש. כל ניסיונות ההחייאה לא צלחו, והתינוק מת בסופו של דבר.
בחקירתו במשטרה סיפר תחילה כי אשתו לא הייתה בבית ולכן האכיל את התינוק וניסה להרדימו. לטענתו, משזה לא נרדם, הוא נענע אותו וראשו של התינוק נחבט ללא כוונה בקיר. בהמשך חקירתו, הוא שינה את גרסתו וסיפר כי מאז שהתינוק נולד נהג להכותו, לנשוך אותו ולתת לו סטירות ואגרופים.
"הדעת אינה תופסת הכיצד ייתכן טלטול תינוק רך בעוצמה כה רבה, עד כי כדברי הנאשם הועף ראשו לכל הכיוונים ועד כדי שמיטת התינוק מידי הנאשם והעפתו לקיר החדר", כתבה השופטת חנה בן-עמי. "יצחק ז"ל לא נפטר אמנם בסמוך לטלטול אלא מספר ימים לאחר מכן, אולם על חומרת הפגיעה בו ניתן ללמוד מהעובדה כי כתוצאה מהמכה הוא איבד את הכרתו ונותר במצב זה עד למותו".
לפני כתשעה חודשים וחצי דחה בית המשפט העליון את בקשתו של ולס לעכב את ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור שהגיש. ולס החל לרצות את עונש המאסר שלו שבועיים לאחר מכן.
"העבירה בה הורשע ולס היא מן החמורות ביותר ובוצעה כלפי בנו חסר הישע, בן השלושה חודשים", קבע השופט , יורם דנציגר. "על אף שמצד אחד מדובר בטרגדיה אישית של ולס, הרי שמהצד האחר מדובר במעשה אלימות כלפי תינוק רך אשר הביא לתוצאה המחרידה של מות התינוק".
השופט דנציגר הוסיף: "חומרתה של עבירה זו ונסיבות ביצועה מטות את הכף לטובת אכיפה מיידית של עונש המאסר, שכן הדבר יעלה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של העונש כשמדובר בעבירות מסוג זה".
השופט אף ציין כי ככל שתקופת המאסר של ולס ארוכה יותר, כך האפקטיביות של זכות הערעור שלו תגדל. "פוחת החשש שהנאשם ירצה את עונשו בטרם יישמע ערעורו תוך פגיעה באפקטיביות של זכות הערעור", אמר.






נא להמתין לטעינת התגובות






