ירושלים: מנהל ליד"ה שומר על אופטימיות זהירה
מעמד המורה בשפל, העברית גוססת, התקציבים מצחיקים ואחוזי הזכאות לבגרות עצובים. בתוך כל זה שומר מנהל תיכון ליד"ה, ד"ר גלעד אמיר, על גישה חיובית, וגם אומר מה הוא חושב על התדמית האליטיסטית של המוסד שבאחריותו. דבר המנהל
ד''ר גלעד אמיר צילום: שימי נכטיילר
לא קל היום להיות מנהל בית ספר, אתה זה שצריך להתמודד עם תקציב בלתי אפשרי, עם מורים שאיבדו את צדקת דרכם, עם תלמידים בלתי אפשריים, ועל הדרך גם להגיע להישגים לימודיים משמעותיים.
ד"ר גלעד אמיר, מנהל תיכון ליד"ה, מודע לבעיות הבלתי נגמרות של מערכת החינוך בארץ, אך מסרב להתרגש מהן. המצב קשה, הוא מודה, אבל אמיר לא נמצא בקצה הפסימי של הסקאלה של המנהלים שכבר איבדו את החדווה והשלימו עם המצב. לשיטתו יש כמה נושאים שניתן לתקן ולא מעט בעיות שאפשר לפתור.
"אני קורא למשרד החינוך ולארגון המורים להגיע להסכם ומהר. תשבו עד שיצא עשן לבן, תחשבו על פתרונות בנוגע למעמד המורים בבתי הספר התיכוניים. אני לא מאמין שהבן שלי, שסיים לא מזמן צבא וטרם למד לימודים גבוהים, מרוויח יותר בעבודה זמנית ממורה מתחיל בבית ספרי. זו בושה וחרפה", הוא אומר, בראיון בלעדי לזמן ירושלים, לרגל פתיחת שנת הלימודים בשבוע הבא.
אמיר מאמין שלירושלים יש פוטנציאל להיות עיר מובילה בנושא החינוך. המציאות כיום, כידוע לכל, היא עגומה עד נואשת. רק מחצית מתלמידי ירושלים זכאים לבגרות. "אי אפשר לנתק את החינוך ממה שקורה בעיר. מדובר בעיר שהמציאות שלה היא מורכבת. יש כאן דתיים, חילונים וערבים במזרח ירושלים, יש נתק ולעתים חיכוכים בין מגזרים ושכונות. כדי להתקדם בחינוך יש לדאוג קודם כל לדיור ולתעסוקה לכלל המגזרים".
לצד זה הוא מאמין שכדי לצאת מהבוץ החינוכי שבו שרויה העיר כיום, היא חייבת לקבל משאבים גדולים יותר הן ממשרד החינוך והן ממנח"י. "ייתכן שסדרי העדיפויות פגומים אצלנו ושמשרד החינוך צריך להקצות משאבים על פי חוזק של ערים. ירושלים נחשבת לאחת הערים העניות במדינה, אז מערכת החינוך שלה גם פחות מושקעת. זה לא צריך להיות ככה".
הבת של ברקת כמשל
בעיית האלימות מציפה את השיח הציבורי בזמנים אלה. כותרות העיתונים מדממות ומהדורות החדשות בטלוויזיה עטות על כל מועדון רענן או פיצוצייה מובחרת כדי לחפש את זירת הרצח הבאה. גם בתי הספר בעיר ידעו מקרי אלימות רבים עליהם דיווחנו בהרחבה בשנים האחרונות.
תיכון ליד"ה. חינוך למצוינות זה הדגל שלנו צילום: שימי נכטיילר
עם זאת, רבים מהמנהלים בוחרים לציין דווקא את האלימות המילולית והשיח הבריוני כבעיה הראשונה במעלה. "זה לא פחות חשוב מאלימות פיזית", הם אומרים. לטענתם, משרד החינוך "לא מאפשר היום סנקציות מספקות לטיפול בתלמידים פרועים".
עד לתקופה האחרונה, בה נכנס גדעון סער לתפקידו, משרד החינוך הקל עם תלמידים בעייתיים, סמכויות ענישה ניטלו מבתי הספר והאופציה להשעות תלמיד לצמיתות כמעט נעלמה לחלוטין. אמיר מבין את טענות חבריו המלומדים, אך לא בהכרח מסכים איתן.
"זה לא נכון לומר שאין היום כלים להתמודדות עם האלימות המילולית, כמו גם הפיזית. אני חושב שצריך לעבוד בהקשר זה בשיתוף פעולה מלא עם הבית, שהוא חלק אינטגרלי ממה שהתלמיד מביא איתו לבית הספר. ברגע שמבינים שאנחנו לא מנותקים ממה שהולך בבית, אפשר להגיע לתוצאות משמעותיות".
עוד מציין אמיר כי יש כלי חדש במשחק בכל הנוגע לאלימות מילולית: הפייסבוק. אותה
רשת חברתית שהפכה ללהיט ענק החובק מיליונים בארץ ובעולם, הדביקה למסך תלמידים רבים. לדבריו, פעמים רבות תלמידים משתמשים בכלי זה כדי להעליב אחד את השני, לסגור חשבונות ולהשפיל את חבריהם:
"נתקלנו בכל מיני תופעות של תלמידים שעברו בפייסבוק סוג של התעללות מצד חבריהם. אמרתי לעצמי שאנחנו חייבים ללמוד את הביטויים החדשים של האלימות. מאז שהבנו שנושא האינטרנט בכלל, והפייסבוק בפרט, הפך למעין שחקן חדש, התחלנו לחנך את תלמידינו לצריכה נכונה של הנושא הזה.
"אנחנו מסבירים להם שצריך לעשות שימוש נכון ומבוקר בכלי הזה ולדעת להפעיל ביקורתיות, שיקול דעת והתחשבות בזולת גם שם. מכה שתלמיד נותן בפייסבוק לתלמיד אחר, לעיני כל, לא פחות כואבת. התלמידים צריכים להבין את זה".
דוגמה לאופן הצריכה של הפייסבוק בקרב בני נוער נחשפה בזמן ירושלים לפני מספר שבועות, כאשר שמיניסטים מליד"ה שלא הורשו להכניס לספר המחזור תמונות פרובוקטיביות של עצמם, בעירום חלקי או מרומז, מחו על כך על ידי העלאת התמונות לפייסבוק, כאשר המובילה של הרעיון הזה הייתה לא אחרת מאשר דניאל, בתו של ראש העירייה, ניר ברקת.
בעצם יוצא שתלמידים משתמשים בכלי הזה גם כמשהו מחאתי, נגד הממסד. לאו דווקא רק נגד חבריהם.
"תראי, מחאה זה משהו לגיטימי שקורה בכל עיר ובכל בית ספר. כך היה בעבר ואני מאמין שכך עוד יהיה. הצטערנו לגלות שהתלמידים בחרו להעלות את התמונות לפייסבוק, אבל זו זכותם לעשות כך. אני לא בדיוק בקיא בגבולות המותר והאסור מבחינת פרסום בפייסבוק, אך אני חושב שעל התלמידים להיות מודעים לעוצמות של הכלי הזה, שיבינו מה יכול לעשות פרסום כזה מצדם ולאן הוא עלול להתגלגל. הם צריכים לדעת שזה עלול לאבד שליטה ועליהם להיות מודעים לסכנות באובדן השליטה.
"יש לנו שיעורים שמוקדשים לצריכה נכונה של אינטרנט והשלכותיה, גם ברמת הפרט, כאשר אנו שומעים על מקרים ספציפיים שמספרים לנו תלמידים, וגם ברמה הכיתתית. המפתח לטעמי הוא המודעות לעניין הזה".
צריך להבין את הטוב שבאינטרנט
לפני כשבועיים פרסם משרד החינוך את תוצאות הזכאות לבגרות בקרב התלמידים בארץ, על פי ערים ויישובים. כמו בכל שנה בשנים האחרונות, גם השנה "כיכבה" ירושלים אי שם בתחתית הרשימה, עם כ-50 אחוזי זכאות בלבד בשנת 2008.
אמיר. "הנוער קורא פחות. הרבה פחות" צילום: שימי נכטיילר
מחד, מגן אמיר על המערכת וטוען כי המציאות הירושלמית מורכבת מזו של ערים אחרות; מאידך הוא קורא למשרד החינוך לשנות את סדרי העדיפויות ולחלק את הקצאותיו על פי חוזקן של הערים. "תראי, ירושלים היא מהערים העניות הרי, אז זה מוביל לכך שגם מערכת החינוך פחות מושקעת. אם המשאבים של העירייה הם דלים יותר, אז בבתי הספר ישקיעו פחות. אני חושב שסדרי העדיפויות אצל מקבלי ההחלטות מעט פגומים ויש מקום להשקעה רחבה יותר בנושא החינוך.
"אין לי ספק בכלל שמערכת החינוך היא מפתח לשינוי חברתי ולהתקדמות עירונית. אם לא תהיה השקעה טובה מספיק במערכת החינוך, אז נאבד את הבכורה במדע, בתרבות, בכלכלה, ובכל תחומי חיינו. מנח"י צריכה לקבל משאבים גדולים יותר ואולי גם לעשות סדרי עדיפויות פנימיים טובים יותר", טוען אמיר.
נקודה חשובה עליה מצביע אמיר היא העובדה כי המערכת כולה צריכה להבין שהיא מתמודדת היום עם דור חדש שפחות מתאמץ וקורא כמו פעם, ובעצם מבלה את מרבית זמנו מול הטלוויזיה והמחשב.
"יש כאן בעצם מסר קצת סותר: מצד אחד אני חושב שצריך לטפח את הערכים הקלאסיים ולא לוותר עליהם, אך מצד שני המערכת צריכה גם להבין את הטוב שבאינטרנט ולדעת לנצלו בתבונה, תוך הישמרות מסכנותיו.
"האינטרנט יכול להיות כלי פנטסטי ואסור להתעלם ממנו, במיוחד כשזו השפה שבה הילדים מדברים היום. יש לטעמי קצת בורות של בתי הספר בנושא האינטרנט, ואין בהם ערנות לגבי איך בעצם ליהנות מאותם אמצעים טכנולוגיים".
אתה מדבר על אמצעים טכנולוגיים, ויש רבים שמדברים על מות השפה העברית בדיוק בשל כך. האם אתה שותף לטענה שהשפה הולכת ונכחדת בקרב הנוער?
"הנוער היום באמת קורא פחות. הרבה פחות. אם מפסיקים לקרוא, אז אין ספק שזה פוגם בשפה העברית והביטויים השגורים בפי הנוער משתנים עקב כך. אני יכול להגיד לך שאני ממש שמח על כך שמשרד החינוך החליט להגדיל השנה את שעות העברית בכיתות ז'. זה כל כך חשוב.
"אני מסכים שיש ירידה בשימוש בשפה כפי שפעם היה, אבל זה משהו בר שינוי, זה משהו שבהשקעה נכונה לטווח ארוך אפשר לשנות. לא זבנג וגמרנו. בתי הספר צריכים לעודד תלמידים יותר לקרוא, יותר לכתוב, יותר להתדיין ולדבר. אני שוב מציין את נושא החינוך מהבית כי בעיניי זה קשור לזה. אם בבית של התלמיד יותר ישקיעו בנושא השפה, בצירוף הלימודים בבית הספר המצב ישתנה".
להיות קרבי זה לא הכל
אמיר, בן 56 נשוי + 3, הוא בעצמו בוגר ליד"ה. "אבא שלי היה איש משרד החוץ, אז עד גיל תשע גרתי במקומות כמו מקסיקו ופורטוגל. מגיל תשע גרתי בבית הכרם, למדתי בבית הספר היסודי שם ואחר כך למדתי בליד"ה".
שר החינוך סער. אמיר: "חייל משוחרר מרוויח יותר ממורה מתחיל" צילום: יח''צ
בצבא שירת בחיל השריון, השתתף במלחמת יום הכיפורים כסדירניק ובלבנון הראשונה כמילואימניק. "עברתי חוויות לא פשוטות בצבא, ראיתי מראות של פציעות ומוות. אלה מראות שנחרטים בך כל חייך".
את התואר הראשון עשה באוניברסיטה העברית, שם למד מתמטיקה והיסטוריה. את התואר השני עשה בחוג לחינוך בירושלים בנושא מחשבים בחינוך, ואילו את התואר השלישי (דוקטורט) עשה בחוג לחינוך מתמטי באוניברסיטת מנצ'סטר באנגליה, בנושא מושגים שגויים של תלמידים מתחום ההסתברות.
"התחלתי ללמד בליד"ה ב-1977 בעיקר מתמטיקה, אך גם אזרחות. הייתי מורה, מחנך, רכז, רכז מקצוע וסגן מנהל, וב-2003 מוניתי למנהל". יהודית, אשתו, היא מורה לביולוגיה ועוסקת בהכשרת מורים. בנו הבכור, אריאל בן ה-28 עושה כעת דוקטורט בפיזיקה במכון וייצמ, בתו ענבר בת ה-26 עוסקת בחינוך בלתי פורמלי והבן הצעיר שסיים לא מזמן צבא, ערן בן ה-22, עובד כתחקירן.
אפרופו צבא, מה דעתך על מדד הקרביות שפורסם לאחרונה במסגרתו כיכבו התיכונים בויאר, אורט רמות ותיכון הראל, ברשימת הכי קרביים בארץ, בעוד שאתם נעדרתם מהרשימה?
"אחוז המתגייסים והעושים שירות משמעותי בקרב הבוגרים שלנו הוא גבוה מאוד. יש לנו תכניות בי"א וגם בי"ב שעוסקות בהכנה לצה"ל ומעודדות תרומה לחברה ושירות משמעותי. אני מאוד מעריך ומוקיר את ההולכים לשירות קרבי, אך אם הצבא מחפש בוגרים שלנו שלמדו ערבית ולוקח אותם למודיעין, זה פחות נחשב?
"אם תלמיד הולך לתלפיות, למחשבים, לתחומים הטכנולוגיים, לעתודה – זה פחות טוב? הצבא זקוק לאנשים האלה ומשדר את הצורך הזה. הייתי רוצה לשמוע או לקרוא על 50 בתי הספר שבוגריהם תורמים משמעותית לצה"ל בתחומים שונים.
"הסוגיה שמעלה הכתבה לא מנוסחת נכון בעיניי. שירות משמעותי זו השאלה כאן ולא רק קרבי. יש תלמידים רבים שעושים שנת שירות והולכים למכינות קדם צבאיות ואז הם בעצם נותנים עוד שנה. למה לא מדברים על זה? הצבא שינה את דמותו, וצרכיו כיום הם אחרים. ההליכה לצבא אצלנו היא נורמה בבית הספר ואחוזי הגיוס גבוהים".
איך תגיב אם תלמיד שלך יבוא ויגיד שהוא לא רוצה לעשות צבא?
"הצבא היום הוא כורח קיומי של המדינה. היינו שמחים לחיות במציאות שבה לצבא היה תפקיד משני יותר, אבל כרגע אין ספק שהשירות חשוב ביותר כתרומה של בוגר לחברה שלו, ולזה אנחנו גם מחנכים בבית ספרנו השכם והערב".
אם יש נושא שיכול להוציא את אמיר משלוותו, דבר שדי קשה לעשות, הוא העובדה שבתי הספר העל יסודיים לא נכללים כיום ברפורמת אופק חדש המשדרגת משמעותית את תנאיהם של המורים ומוסיפה שעות פרטניות לתלמידים.
"אני מצר על זה שאין כרגע תכנית שתטפח ותתקן את מעמד המורים בעל יסודי. מה שיקרה זה שהמורים יברחו, כי כרגע הם מקבלים שכר פשוט מביש. זו בושה וחרפה וחייבים לתקן את המצב הזה בהקדם. יש לנו צעירים נהדרים ומבטיחים, אבל בתנאי השכר הנוכחיים הם עלולים לברוח. אני קורא למשרד החינוך ולארגון המורים להגיע להסכם שמביא איתו בשורה למורים בתיכונים. חייבים להבין שמדובר כאן באינטרס של כולם, כי ללא מורים צעירים וטובים, המערכת תלך ותידרדר".
אמיר טוען כי כיום המורים מוטרדים כל הזמן ממצבם הכלכלי ועושים כל שביכולתם כדי לדאוג לפרנס את בני משפחתם, גם אם הדבר אומר שעליהם לעבוד בכמה משרות לשם כך.
"מורה שמרוב עומס כלכלי צריך לרוץ ולהתפרנס, לא מסוגל להיות מורה שמהווה דוגמה אישית לתלמידיו. אתה לא יכול לעסוק בדבר שלשמו אתה כאן, אם מצבך מחייב אותך לדאוג לכיס כל הזמן. המורה שאנחנו צריכים לחתור אליו הוא זה שכל הזמן מתפתח ולומד, חוקר ומתעניין – כצורך קיומי. במציאות של היום, לא ניתן לקבל מורים כאלה, כי הם טרודים בלית ברירה במשכורתם הדלה".
גם חזקים צריכים עזרה
אליטיסטי, מנוכר, מנותק, חי בבועה, מפלה, אלה רק חלק מהכינויים שהודבקו במשך השנים לתיכון היוקרתי ליד"ה. טענות רבות מופנות אל בית הספר בטענה שהוא מקבל רק את ילדי האוכלוסייה החזקה בעיר ומנותק מכל מה שקורה בה ובסביבתו. אמיר, מצידו, לא נשאר חייב ועונה לכל המלינים.
אמיר. "אנחנו ממש לא חיים בתוך בועה" צילום: שימי נכטיילר
"אנחנו ממש לא מנותקים ולא חיים בתוך בועה. הבעיות שאת מדברת עליהן ושמנהלים מדברים עליהן, קיימות גם אצלנו, במימדים אחרים. המדינה צריכה להשקיע בחזקים וגם בחלשים יותר. זה לא הוגן להגיד שנתמוך רק באוכלוסייה החלשה והמתקשה, ואת החזקים והמצטיינים נעזוב לנפשם כי הם כבר בטח יסתדרו.
"אם יש לנו תלמיד מחונן או מצטיין ואנחנו רוצים שהוא יפרח וישגשג, זה לא מובן מאליו. הוא צריך שנטפח אותו, שנכוון אותו. יש לנו כאן שליחות חברתית כמו גם הישגית כלפי אותם תלמידים. לרוב מדובר באנשים שאחר כך יובילו את המדינה הזאת וייצגו אותה בכל מיני תפקידים. גם להם מגיע יחס. הדבר חשוב הן כמענה לצרכים של התלמידים, והן כטיפוח עתודה שתוכל לתרום אחר כך רבות לחברה ולמדינה".
התלמידים שלנו לא צריכים להתבייש בזה שהם סקרנים ואוהבים ללמוד. אנחנו מקנים להם כלים ונותנים מענה לצרכים הרגשיים והחברתיים שלהם. אנחנו מציבים בפניהם אתגרים אקדמיים וחברתיים, מחנכים אותם שחשוב לדעת מה קורה בסביבתך, מחנכים אותם לתרומה לקהילה – והם אכן תורמים רבות", מסביר אמיר.
אמיר מציין כי בית ספרו לא פותח את שעריו רק בפני תלמידים חזקים וכי יש בכל שכבה כיתה אחת שבה לומדים תלמידים מתקשים שמקבלים ליווי מקצועי מהמדרגה הראשונה: "בית הספר שלנו קולט אוכלוסיות של תלמידים הזקוקים לתגבור ולטיפוח, ויש להם פוטנציאל ומוטיבציה גבוהה. אנחנו עובדים איתם בקבוצות קטנות, מתגברים אותם במה שצריך ומלווים אותם בהרבה תשומת לב אישית.
הייתה ביקורת קשה כלפי רפורמת פתיחת אזורי הרישום של ברקת, גם מצד מנהלים רבים, גם מצד הורים, אך בעיקר מצדו של משרד החינוך, שטען שברקת לא התייעץ איתו וכי עוד לא הבשיל הזמן לרפורמה שכזו. מנהלים בעיר הביעו חשש כבד שהתלמידים החזקים מכל בית ספר, ירצו כעת לעבור אליכם וכי זה יוביל לקריסת החינוך. מה עמדתך בנושא הטעון?
"אני לא רואה בבית הספר שלנו איום לגבי כלל העיר. הנושא של פתיחת איזורי רישום, ביסודו, הוא דבר נכון. ירושלים כבר שנים עוסקת בסוגיה הזו, והולכת ונפתחת יותר בנושא הזה. ברקת לא המציא את זה או התחיל את זה.
"ככלל, יסוד הבחירה ומגוון האפשרויות לתלמידים ולהורים זה דבר חיובי וטוב. הגודל שלנו הוא חמש כיתות בכל שכבת גיל ואנו שומרים על יציבות. לא נגדל פתאום בגלל הרפורמה ולא נתרחב, כי אנו מרוצים מהמצב הקיים. נתנו ונמשיך לתת מענה לכמות מסוימת של תלמידים מתוך העיר, מחוץ לעיר ומכל רובע ורובע בעיר. נמשיך לקלוט אותה כמות של תלמידים חזקים ומתקשים, כך שאין שינוי דרמתי מבחינתנו בנושא הזה בגלל הרפורמה. המספרים אצלנו נשארים אותו הדבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
