זו ילדותי השנייה: מנהל הדמוקרטי ברעננה פחד מאוד מהמנהל
מנהלי השרון נזכרים בימים בהם חבשו את ספסל הלימודים. חגי שריר, בן 49, תושב תל אביב ומנהל בית הספר הדמוקרטי ברעננה, מספר על המורה לפיזיקה שהסכים לתת 80 לכל מי שלא רצה להיות בשיעורים
"בבית הספר היסודי יהודה הלוי, עירוני א' תל אביב".
איזה תלמיד היית?
"עד כיתה ט' הייתי תלמיד טוב מאוד, ואחר כך הייתי קצת שובב, התחלתי להתעניין בדברים נוספים מלבד לימודים".
מה היה המקצוע האהוב עליך?
"מדעים. תמיד התעניינתי במדע, בעירוני א' הייתי במגמה הריאלית. גם אומנות וקולנוע מאוד משכו אותי, תמיד והתעסקתי בזה, מהתיכון ועד 15 שנה קדימה. גם בשירות הצבאי כשהייתי בדובר צה"ל, וגם באוניברסיטה".
מה היה המקצוע השנוא עליך?
"דווקא את התנ"ך לא אהבתי, אבל זה בגלל שהמורה לימד אותו בצורה קצת משעממת ומעוררת התנגדות. היום אני חושב שסיפורי התנ"ך הם מרתקים ומעניינים".
איך היית נוהג להעביר את ההפסקות בין השיעורים?
"עם שניים-שלושה חברים טובים. אנחנו חברים טובים מימי הגן ועד היום".
איזה מורה אתה זוכר במיוחד?
"המורה לפיזיקה שהייתה לו גישה דמוקרטית, ואפשר לנו התלמידים להחליט האם להיות בכיתה או לא, ודווקא בגלל הבחירה כולם רצו באמת ללמוד. בתחילת השנה הוא אמר שרק מי שרוצה שיישאר ומי שלא רוצה יכול לעזוב ויקבל 80".
איזה מנהל אתה זוכר במיוחד?
"המנהל שלנו היה אדם מפחיד מאוד שכל התלמידים מאוד פחדו ממנו. מהבחינה הזאת ממש החלטתי שאני אהיה ההפך הגמור".
מה רצית להיות כשתהיה גדול?
"הייתי בטוח שאהיה מדען ואחר כך הייתי בטוח שאני אהיה צלם סרטים. עד עכשיו אני עוד לא יודע מה אני אעשה כשאהיה גדול".
למה אתה הכי מתגעגע בבית הספר?
"מה שהכי אהבתי זו התחושה של הגילוי והלמידה החדשה, אהבתי מאוד להבין דברים חדשים. הייתי תמיד מאוד סקרן. אהבתי מאוד את הטריות בכל דבר שעשיתי".
יש לך איזו חוויה מימי בית הספר שאתה זוכר במיוחד?
"אין שום דבר מיוחד".
מה שונה בין בתי הספר של היום לזה שאתה למדת בו?
"הכול שונה לחלוטין. בבית הספר שלמדתי בו הגישה הייתה מאוד קשוחה וגם המורים בגדול היו מאוד נוקשים. המורים השתמשו בציונים כדרך לשלוט בתלמידים.
"בבית הספר שלנו היום אין את מאבק השליטה של
נא להמתין לטעינת התגובות
