מסע צלב: הפרשה שמסעירה את הנוצרים בירושלים
מתחת לאף, ברחוב הנביאים, התפוצצה פרשה שמעמידה את שגרירות אתיופיה על הרגליים: נזירה טוענת ששנים מתנכלים לה בכנסייה האתיופית, שכומר הטריד אותה מינית ושהוא מנסה לגרשה. הכומר ומקורביו מכחישים. יובל הימן הגיע לעולם אחר בלב מרכז העיר
בחצר האופורית טל הדבש מסרב להיעלם. הוא שם כפרסומת מנצנצת שמבשרת כי רוח הקודש שורה על המקום. השכינה בכבודה ובעצמה משקה את חלקות פרי ההדר והירק הקטנות שבאגף המוצל של חצר הכנסייה ומעוררת יצירה שלווה בחרט זקן שחורץ פסים בחתיכת עץ מאחורי פודיום מצופה פורמייקה. נדמה כי כל אחד מיושבי החצר עסוק בענייניו ושמח בחלקו. שתי נשים שואלות למעשינו במקום. אני מסביר ופתאום נתקל בחומה בצורה. המבט בעיניים שלהן משתנה והן מפסיקות לתקשר.
השמועה עוברת מפה לאוזן במהירות שמתאימה לטכנולוגיה מדור שלישי ולא לחרושת מפה לאוזן. כולם מקבלים אותו מבט סתום על הפנים. אז מבינים שלא הכול כשורה במקום היפה. ישנו בעבוע מתחת לכיסוי הפוך האופורי. מישהו לא רוצה שיגרדו את הקרקע ולכן הקצר התקשורתי המכוון. בצורה מסוימת, הנבירה בתוככי הכנסייה האתיופית הזכירה את ההתנהלות כפי שתוארה בספר "בשם הוורד" של אומברטו אקו.
בצמוד לחצר הכנסייה וחדרי הנזירים, מאחורי החומה, נמצאת עזרת הנשים. שם מתגוררות הנזירות. היום צריך לצאת לרחוב אתיופיה ולהיכנס דרך שער, אבל פעם - לפני שהתחיל הסכסוך בין ראש המנזר, האב מסקל, ובין הנזירה אמהוי סבלה וונגל, הידועה כאמהוי סמואל – הפריד שער פנימי, פתוח לכול, בין חצר הנשים לחצר הגברים. יותר משנה שהשער סגור בדלת ירוקה מברזל ורק לנזירות המתגוררות בחצר יש מפתח.
הסכסוך בין ראש המנזר ובין הנזירה סבוך ואינו חד משמעי. כמו בכל מוסד דתי, כשהצואה מתחילה לצוף היא נוהגת להדיף ריח באושים חריף במיוחד מלווה בהאשמות בעלות גוון צהוב זרחני. ביום חמישי לפני שבועיים הגיעו אנשי יחידת עוז למנזר, אחרי שנקראו לאסוף שוהה בלתי חוקית. כשנתקלו במקרה וחקרו מעט עזבו את אמהוי סמואל לנפשה ואף הציעו לה מגורים חלופיים, אך
אמהוי סמואל ישבה עד לפני כמה ימים בתוך בית כלא פרדוקסלי שממנו היא לא רצתה לצאת. זאת אומרת, היא כפתה עצמה על מתקן כליאה ומיאנה לצאת ממנו פן לא תוכל לשוב אליו. מנגד, ראשי הכנסייה בישראל, אלה שרצו להיפטר ממנה, היו מאוד מעוניינים שהיא תצא מהשער הירוק מול בית מספר 17 ברחוב אתיופיה.
ביום הראשון לצום בן 16 הימים על מותה של מריה הקדושה, אם ישו, אמהוי סמואל יושבת בפינה המאולתרת שהיא קוראת לה בית מאז חודש פברואר האחרון וראשה טמון בברית החדשה בכריכה רכה. הבתולה מביטה מעל כתפה משני ספרים שנראים, לפחות על פי כריכתם, כאילו נוצרו בידי האדם שעיצב את עטיפות הספרים של גונגה דין. שעה שיריבה המר, האב ברהנה מסקל, עושה סידורים אחרונים לקראת תפילה בת שלוש שעות בין קירותיה העגולים של הכנסייה, אמהוי סמואל נאלצת להתפלל לצלוב בגפה.
הכנסייה, כזכור, נמצאת מעבר לחומת האבן הישנה, קו אווירי של עשרה מטרים לכל היותר, ועם זאת, מבחינת הנזירה, מדובר במקום הרחוק ביותר בעולם ממקום מושבה. יום קודם פגשתי בה לראשונה. היא בדיוק התעוררה. נראה שהיא לא התקלחה כמה שבועות טובים. ביתה בחצי השנה האחרונה מורכב מכמה לוחות דיקט בגובה מטר-מטר וחצי, מזרן יחיד נושן, שלוש שמיכות וארונית מאולתרת עם מדפי עץ. הנכס הגדול ביותר שלה הם הבגדים לגופה, שרשרת גולות עם צלב והטלפון הסלולרי שאיתו היא יכולה לתקשר עם העולם החיצון. באותה חצר ממש, בסמוך לפינה הדלה שהיא מצאה ליד דלת חדרה של נזירה מבוגרת, נמצא החדר ששימש אותה לפני שפרץ הסכסוך ביולי 2008.
דלת הטורקיז בכניסה למה שפעם היו מגוריה רותכה עם ברזלים. אמהוי סמואל, בת 30, הגיעה לישראל מאדיס אבבה לפני 14 שנה ומאז היא עובדת את האל והכנסייה. בעבר היא שימשה מזכירה במשרדו של ראש המנזר וקודם לכן הייתה טבחית.
היא נמצאת באותו מקום כמעט ברצף מאז באה לישראל. כמעט, מכיוון שמיד לאחר פרוץ הסכסוך היא נשלחה למנזר בעזרייה. כשלושה חודשים מפרוץ הסכסוך, כך היא טוענת, מסקל כתב לפטריארך מכתב שהכפיש את שמה וביקש לסלקה מהכנסייה.
מכאן היחסים הידרדרו לחלוטין והיא העבירה תקופה בת כמה חודשים אצל חברה בקריית מנחם. מקור הסיבה לריב בינה ובין ראש המנזר, כך היא טוענת, טמון בסירובה להיעתר לחיזוריו של האיש. משסירבה הוא עשה כל שביכולתו להטיל דופי במוסריותה. "בפגישה של הנזירים", היא מספרת, "הוא סיפר לכולם שאני עושה מעשים רעים".
אמהוי סמואל סירבה לפרט מהם אותם "מעשים רעים", אך ברור כי הם בעלי אופי מיני, דבר האסור על נזירות. אנשים בתוך החצר טוענים כי היא אירחה בחדרה צעירים אתיופים. "היו אצלה בחורים בני 20–22 ובגלל זה יצא לה שם", אומר איש שמכיר את הסיפור.
"אני לא מאמין שהיא עשתה איתם סקס, היא אירחה אותם כדי שיוכלו להתאקלם יותר טוב בארץ. תראה, היא אומרת שראש המנזר ניסה לזיין אותה ובגלל שהיא סירבה התחיל הבלגן, יכול להיות. שמעתי אותה אומרת למסקל, 'אני שטפתי לך את הרגליים וזה מה שאתה עושה לי?'.
אני זוכר שיום אחד השומר בכנסייה נתן לה סטירה וקרא לה זונה ליד אנשים. אני נמצא פה הרבה זמן ואף פעם לא ראיתי דברים כאלה בכנסייה". בתחילת פברואר השנה נתן בית משפט השלום צו המורה להחזיר את אמהוי סמואל לחדרה במנזר. הצו כובד חלקית.
כאמור, דלת הכניסה לחדרה רותכה. היא נותרה חסרת כול. אנשים טובים דאגו לה לשתייה, למזון ולטלפון. "אם מביאים לי אוכל", היא מאשימה, "בלילה באים אנשים ולוקחים לי אותו. זה קורה גם עם הטלפון. גנבו לי שלושה מכשירים".
מי שייצג את אמהוי סמואל עד לפני כחודשיים הוא עו"ד גאשו אחיהון, שעשה את מלאכתו בהתנדבות ומאז העביר את הטיפול בה לידי ארגון "אמנסטי". "לפני כשנתיים היא פנתה באמצעות עורכת דין אחרת לבית המשפט בבקשה למניעת הטרדה מאיימת", מספר עו"ד אחיהון.
"בדיון במעמד הצדדים לא התקבלה בקשתה. למעשה, הבקשה לא התקבלה כי היא לא סיפרה את כל הסיפור. הייתה אסיפה כללית של הנזירים שבה הוחלט כנראה לסלקה. יש אפשרות לערער בפני הפטריארך והיא הגישה בקשה למנוע את הוצאתה.
החלטתו של הפטריאך הייתה חד משמעית ולא ניתנת לערעור: חזרתה של הנזירה למקומה ושמירה על זכויותיה. הוא אף ביקש לדווח לו על ביצוע ההחלטות, הוא הסמכות העליונה בכנסייה. אני ראיתי את המסמך הזה ולא הבנתי למה לא מבצעים הוראות של אדם כזה. אמרו לי שהם מצפצפים עליו. הפטריארך הגיע לארץ ונפגשתי איתו. כאשר הוא ראה ושמע מה קורה לבחורה הוא עזב את הארץ באופן מיידי. הוא הצטער מאוד על מה שנעשה לה ותמך בה".
לתחתית התחתיות הגיעה אמהוי סמואל ב-3 ביוני השנה. "הלכתי לישון", היא מספרת ותוך כדי דיבור ידיה מתחילות לרעוד, "ופתאום באו שלושה ערבים. הם התחילו להרביץ לי, גררו אותי בחצר והורידו לי את הבגדים". כאן אמהוי סמואל נשברת, מתחילה לבכות ומסרבת להוסיף על המקרה חוץ מכך שנקעה את קרסולה כשנפלה מהעץ.
דבריה מגובים על ידי עדי ראייה. "באו לכאן שלושה ערבים", מספר אחד מהם, "הכניסו אותם מהשער האחורי. הם התחילו לבעוט בה ולתת לה מכות, הורידו לה את הבגדים וגנבו לה את הטלפון הנייד. היא הצליחה לשים על עצמה משהו, ולא יודע איך, עלתה לגג וצעקה שיעזבו אותה.
"הם לא ניסו לאנוס אותה, לא. רק ניסו להוציא אותה מחוץ למנזר. מהגג היא עברה לעץ, צעקה להם איזה משהו ונפלה. תאמין לי שאם היא הייתה רזה יותר, חצי גוף היה נשבר לה. היא ישבה ארבע שעות על הרצפה, הנזירים התאספו מסביב והיא קיללה אותם. בינתיים הערבים ברחו משם. ארבע פעמים זרקו אותה מחוץ למנזר בכוח וכל פעם היא הצליחה לחזור".
אדם אחר שמעורה בקורות הכנסייה מאשש את הסיפור. "בכל פעם זורקים לה את האוכל שמביאים לה ולוקחים לה את המים", הוא אומר. "גנבו לה כסף ואת הטלפון וכל פעם מישהו צריך להביא לה מכשיר חדש. אפילו שמו עליה שומרים פעם. תבין, 130 שנה השער בין מגורי הנזירות לכנסייה היה פתוח והשנה נעלו אותו. זה הגיע עד לשגרירות אתיופיה. השגריר דיבר עם מסקל שלא יעשה בלגן, אבל זה לא עניין אותו".
אגב, במשך כל התקופה הפטריארך, אבונה פאולוס, ראש הכנסייה, ביקש מראשי הכנסייה בירושלים לנסות להגיע לפשרה. מקורביה של אמהוי סמואל טוענים כי הוא הורה להחזירה למנזר תוך שמירה על זכויותיה המלאות ואילו עו"ד ליאור פרי, בא כוח הכנסייה, טוען כי הפטריארך ביקש לפתור את הבעיה מבלי לקבוע כיצד יש לעשות זאת.
הסוגיה היחידה שנותרה לא פתורה היא מדוע מתעקשת הנזירה לחיות בתנאי מחייה עלובים ולהיות חשופה להטרדות, הצקות ואלימות במקום לחזור לאתיופיה. אחדים מהאנשים הקשורים לפרשה טוענים כי היא מחכה לאוקטובר, אז תתכנס האסיפה הקדושה ותחליט כי הארכיבישוף האב מתיאס ואולי גם האב מסקל יסיימו את תפקידם.
"אני אוהבת את ירושלים", אומרת אמהוי סמואל, "זאת עיר הקודש. הייתי בת 16 כשהגעתי לכאן. חוץ מאמא שלי אין לי אף אחד באתיופיה. כל המשפחה בארצות הברית". לפי שעה שוררת ברחבי הכנסייה אווירה של פחד. אחת מעובדות יחידת עוז סיפרה לי שהרגישה "משהו לא טוב באוויר", לדבריה, "מרגישים שאנשים מפחדים במקום".
סיבוב בשכונה וניסיון לדבר עם בני העדה שמכירים את הסיפור העלו חרס. הרוב מפחדים לפתוח צוהר. "הנזירים והעובדים מפחדים שייקחו להם את האוכל, שלא יתנו להם משכורת", מספר נושא תפקיד בכיר לשעבר בכנסייה שהסכים לדבר בעילום שם.
"אין חוק בכלל בכנסייה. אנשים קובעים בכוח. היום שני אנשים קובעים מה יהיה, לפני זה לכל הנזירים הייתה ועדה שבה נקבעו דברים. עכשיו שני אנשים עושים בלגן, אלה האב מתיאס והאב ברהנה. אין ועדה כי סגרו אותה ואנשים מפחדים שיסגרו להם את הבית ולא ישלמו להם. מה יעשו? ביטלו את חוקי המנזר. הנזירים לא יכולים לעשות היום כלום. פעם היו מעלים דברים להצבעה, בצורה דמוקרטית, ומצביעים; היום אין חוק".
מה אומר על זה הפטריארך באדיס אבבה?
"הוא לא מקבל את דרך ההתנהלות של הארכיבישוף בארץ".
סיפור המריבה בין הנזירה ובין ראש המנזר אינו חד משמעי, כאמור. דווקא נזירה ותיקה מאוד בישראל, שאינה אתיופית אך עבדה בעבר בכנסייה ושאמהוי סמואל נקבה בשמה כמליצת יושר, טוענת כי לא ייתכן שהאב ברהנה ניסה להטריד אותה מינית.
"האב ברהנה הוא אדם נחמד מאוד ואיש דת שלא יעלה על הדעת שינסה להטריד מישהו", היא אומרת. "הבעיה איתה היא שהיא לא רוצה לעבוד וזאת הפעם הראשונה שיש מישהו שלא רוצה לעבוד. היא לא רוצה לעבוד ולא מבינה שזה הכרח. היא חושבת שרק היא סובלת ולא מבינה שכולם סובלים. היא חושבת שמגיעים לה הרבה מאוד דברים. היא ביקשה שאקנה לה מחשב כי היא רצתה ללמוד ולא הבינה כשאמרתי לה שלי עצמי בקושי יש מחשב אף שאני זקוקה לו לעבודתי.
"היא סירבה לקבל את העובדה שאני חיה על פנסיה מועטה ולא יכולה להרשות לעצמי לרכוש עבורה מחשב. כואב לי הלב לדבר עליה כך וחבל לי שהיא הגיעה למעצר, אבל היא לא יכולה להישאר במנזר בלי לרצות לעבוד".
בתחילת השבוע שעבר שוחחתי עם מושא תביעותיה של אמהוי סמואל, האב מסקל, בטלפון. ראש המנזר לא מדבר עברית או אנגלית וקבענו להיפגש בכנסייה. כאשר הגעתי לשם הוא היה רגעים לפני כניסה לתפילה וביקש שאופיע שם למחרת. בבוקר שלמחרת התקשרתי אליו כדי להבין אם הפגישה שתיאמנו עומדת בעינה, אך מסקל אמר שעורך דינו אסר עליו להתראיין. לפיכך, אנחנו נאלצים להסתפק בדבריו של בא כוח הכנסייה.
"לאורך כל השנים היו איתה בעיות וצורת התנהגות שלא תאמה את רוח הכנסייה", אומר עו"ד ליאור פרי. "היה כבר מקרה שהעזיבו אותה והיא התחננה לחזור והבטיחה שתתנהג בסדר והחזירו אותה. לפני כשנה ההתנהגות שלה חזרה להיות לא תקינה והחליטו להדיח אותה באופן סופי מהכנסייה. האסיפה קיבלה החלטה להרחיקה ואז היא התחילה כל מיני תרגילים כדי להימנע מהרחקה.
בהתחלה היא העלילה על ראש המנזר כאילו ניסה להתחיל איתה וזה נדחה. היא הגישה תביעה לבית משפט השלום לצו הרחקה והתביעה נדחתה תוך כדי שהשופטת אנה שניידר מותחת עליה ביקורת וטוענת שהתנהגותה חסרת תום לב. בכל התקופה הזאת היא פלשה למתחם הנזירות ובנתה קיטון ומתעקשת לחיות שם למרות שיש צו של בית משפט שמורה לה לסלק ידה משם. פנינו למשטרה ולרשות ההגירה ונכון ליום שלישי האחרון היא נעצרה".
מה לגבי טענתה שאנשים מהכנסייה שלחו בריונים ערבים להכות אותה?
"לא היה ולא נברא. היא טענה באחד הדיונים שהבאנו בריונים ערבים שהרביצו לה. אין לנו בריונים ערבים וזאת לא הדרך שלנו. אני לא מכיר הרבה נשים שניסו לאנוס אותן, הביאו להן בריונים והן מתעקשות להיות באותו מקום שבו אנסו אותן והרביצו להן. זה נראה תמוה. בכל מקרה, סיפור הבריונים מופרך בדיוק כמו הסיפור על האונס וההטרדה המינית".
מה הטענות כלפיה? מהי ההתנהגות הלא הולמת?
"הטענה הבסיסית היא שהכנסייה רשאית להחליט מי עובד בה ומי לא והכנסייה החליטה שהיא לא מעוניינת בה. מפאת כבודה, לא נפרט לגבי כל ההתנהגות שלה, רק אומר שהיא לא תאמה את רוח הכנסייה.
"היא הסתכסכה עם אנשים, היוותה מטרד ורבה עם כולם. באופן כללי היא הייתה אשת ריב ומדון. היא לא עשתה איזה פשע אחד ובכל מקרה יש תחלופה של נזירים. הם לא באים לכל החיים, אף נזיר לא בא לנצח. האסיפה הקדושה באתיופיה החליט שלא מעוניינים בה, לא רק כאן בירושלים. היא אמרה שהיא נזירה אך למיטב ידיעתנו היא מעולם לא הוסמכה בצורה רשמית והכנסייה לא מעוניינת בה".
אנשי יחידת עוז לקחו את אמהוי סמואל לשימוע שלאחריו הושמה בבית מעצר ברמלה. ארגון "אמנסטי" מנסה כאמור לפעול לטובתה וביום שני שעבר מצאו שם עורכת דין שתייצג אותה. יום לאחר מכן שוחחתי עם עורכת הדין והיא סיפרה כי היא נאלצת להעביר את התיק לעורך דין אחר בשל נסיעה לחו"ל.
היא טענה כי היא רגועה מכיוון שהחוקים מחייבים את המדינה למנות לאמהוי סמואל בא כוח מהסנגוריה הציבורית. השגרירות הנוצרית בישראל מנסה לסייע לאמהוי סמואל, אך לפי משרד הפנים, בגלל צו בית המשפט, ימיה בישראל ספורים. "נורמת ההתנהלות של הכנסייה בירושלים שונה ממה שמכירים בכנסיות אחרות", מסכם עו"ד גאשו אחיהון.
"היא עברה בכנסייה חוויות של הזנחה ואלימות קשה. זאת כנסייה שהייתה אמורה להתנהל בנורמות אחרות לחלוטין ולהתייחס באופן אנושי. זה המקום הראשון שצריך לצפות ממנו שיתייחסו לאדם בצורה ראויה אפילו אם פשע, אלא אם רצח שם מישהו, וזה לא המקרה. הצד המשפטי הוא לא הסיפור. הסיפור הוא שיש כנסייה בארץ שמתעללת חודשים על גבי חודשים באישה שהייתה חלק ממנה ובמקום שאמור לקדש חיי אדם ובטח שלא לנהוג באלימות. זה כל הסיפור".
נא להמתין לטעינת התגובות
