תחקיר זמן ירושלים: כך הפך ענף האבטחה בעיר לשטח הפקר
גורמים עברייניים השתלטו על שוק האבטחה בי-ם, ומעסיקים אלפי עובדים בין 15 ל-20 שעות עבודה ביום מבלי לשלם. האמצעים: חברות קש, רישום בעלים פיקטיביים והשגת נשק במרמה. בעל בר: "העבריינים נהיו שומרי החוק, מי נתן להם נשק?"
אולם מתברר כי בארץ בכלל ובירושלים בפרט, מתנהלת תחת אפנו תעשיית ניצול עובדים, לא זרים, אלא כאלה שמגיעים מהשכבות החלשות, השכבות שלא נוהגות להרים את ראשן ולעמוד על זכויותיהן הסוציאליות.
עשרות אלפי מאבטחים הפכו בשנים האחרונות לשק החבטות של גורמים עברייניים שהשתלטו על מערך האבטחה במדינה, ובאמצעות שיטות נלוזות מלינים דרך קבע את שכרם של המאבטחים, ומונעים מהם זכויות בסיסיות כגון ביטוח לאומי, דמי בריאות, פיצויים וחופשות.
ימי הפיגועים הקשים אמנם נותרו כזיכרון כואב, אך עדיין קיים הצורך בכוח עבודה זול וחלש, כל עוד החוק המורה על אבטחה במוסדות ציבור ומסעדות עדיין קיים. בעלי החברות מנצלים את הביקוש לעשיית הון על גב המאבטחים האומללים. תחקיר זמן ירושלים חושף את השיטות השונות של בעלי חברות האבטחה, למקסם רווחים על חשבון העובדים ועל חשבון הציבור שמאמין כי המאבטחים כשירים להגן עליו.
"במשך ארבעה חודשים עבדתי בין 14 ל-18 שעות ביממה, כמעט כל יום, ולא קיבלתי שקל. משרדי החברה סגורים, הטלפונים מנותקים ואני לא מסוגל להאכיל את הילדים שלי", כך מספר מ', מאבטח אתיופי המפרנס משפחה בת חמש נפשות.
גרסאות כמעט זהות שמענו מעשרות מאבטחים שונים, רובם עולים מאתיופיה, חלקם עולי ברית המועצות לשעבר, כולם עונדים וסטים צהובים מחברות האבטחה השונות. מ' יושב בדירתו הקטנה ומציג בפניי הרים של מסמכים.
ספק לכמה כסף הם יתורגמו בסופו של דבר, כאשר החברה בה עבד כמאבטח מצויה עתה בהליכי פירוק. מה שברור הוא שמ' צריך את הכסף עכשיו, כדי להתקיים, וההליך המשפטי הארוך והמסורבל המלווה פירוק של חברה לא יכול להועיל למי שההמחאה החודשית שלו מספיקה בקושי לכלכל את משפחתו.
מ' עבד במשך שנה ושמונה חודשים בחברת "ביטחון ישראל ד.א.ט. בע"מ". הוא, וכמוהו עוד מאות מאבטחים נוספים של החברה, לא קיבל שכר על החודשים האחרונים לעבודתו. מ' הגיש תביעה נגד החברה ונגד ישראל שאול, הבעלים. התביעה הוגשה בגין אי תשלום על שעות נוספות ואי מתן זכויות סוציאליות בסיסיות שונות. "התלוננתי בהסתדרות והם בהליכים נגד החברה ונגד ישראל, אבל בינתיים אני מתקשה להתקיים", הוא מקונן.
ישראל שאול, בן 36, הבעלים של חברת "ביטחון ישראל ד.א.ט. בע"מ", שימש בעבר מנהל תפעולי בחברת האבטחה "תמנון", היה שותף בסגירתה, ונטען כי הוא רימה את העובדים בה. בשל כך המשטרה אסרה עליו לכהן בתפקיד כלשהו בחברת אבטחה שבבעלותה מחסן נשק. לפיכך הסתפק בפתיחת חברת ניקיון ואחזקה בשם "ביטחון ישראל". אולם, כדי להמשיך ולפעול בשוק האבטחה, הוא שילם סכום נכבד לחברה בעלת רישיון כדי שתכשיר את פעילותו בתחום זה.
מזכירתו של שאול, אתי שמעיה, נזכרת: "במשך כמה חודשים חיכו כל יום כ-15 עובדים שונים מחוץ למשרד שלו ולא קיבלו משכורת כלל, גם כאשר המשרד היה פעיל". א', מאבטח נוסף בחברה ממוצא אתיופי, לא קיבל משכורת במשך שלושה חודשים וחצי: "גם בחודשים שכן קיבלתי כסף, זה היה שחור, במזומן, בסך 1,000-500 שקל, ולצד זה תלוש על סך 4,000 שקל".
עורך דין המקורב לחברה הסביר כי "'ביטחון ישראל' לא שילמו בחודשים שלפני הפירוק. תחשוב כמה זה חמישה חודשים כפול מאות עובדים. זה אקזיט מטורף".
גם משה, מאבטח יליד הארץ, לא זכה למשכורת במשך שלושה חודשים שלמים: "הייתי הולך בכל יום למשרד שלהם ברחוב ינאי והיה סגור,
"גם עם תומר (אחיו של ישראל שאול – ע"מ) דיברתי כמה פעמים בקשר לכסף ב'ביטחון ישראל', אבל הוא הסביר שהוא עומד בראש חברה אחרת, 'שפר ביטחון', ושאין לו קשר לעניין".
תומר שאול, בן 24, אחיו הצעיר של ישראל והבעלים של חברת "שפר ביטחון ד.א.ט. בע"מ", חסר ניסיון בתחום. החברה שפתח הייתה אמורה להחליף את חברת "ביטחון ישראל" הן בשל הקושי הכלכלי לשלם את שכר העובדים והן בהוראת המשטרה, אשר כאמור אסרה על ישראל לעסוק באבטחה והורתה לו לסגור את החברה. אלא כעת מתברר שהחברה החדשה כללה את אותם המנהלים ואת אותם המאבטחים, והקשר עם כולם נותר בידי ישראל.
דני בן שטרית, יושב ראש מרחב ירושלים בהסתדרות, מתפלא על מה שהוא מגדיר "הקלות הבלתי נסבלת של היכולת לפתוח חברה".
"אתה יכול להציג פרוטוקול פיקטיבי של ארבעה בעלי מניות ויש לך חברה ברשם החברות, זאת בניגוד לכללים הנוקשים יחסית של רשם העמותות", הוא מספר. "יש חברות רבות שסוגרות ופותחות מחדש על שם בת הדודה של הבעלים הקודם".
רישיון הנשק הוא משאת נפשו של כמעט כל בעל חברת ניקיון ואחזקה המעוניין לשדרג את עסקיו. ברוב המקרים, המשטרה מחליטה מדוע לא זכה פלוני לפקד על מיליציה חמושה של מאבטחים, אך הדרך לעקוף את החלטתה אינה קשה כלל ועיקר.
צ', בכיר בחברת "ביטחון ישראל", מסביר את התהליך: "ישראל רקם עסקה עם 'א.מ. סקיוריטי', לפיה החברה היושבת בתל אביב תספק לו מחסן נשק ובעיקר את שם החברה בכל האמור להצגה מול המשטרה, כאשר הנוהג הוא לתת 30 אחוז מהרווחים. כוח האדם והנהלת החשבונות היו של 'ביטחון ישראל', אך בכל האמור ברישוי נשק, הייתה זו חברת 'א.מ. סקיוריטי'.
"מחוץ למשרדים התנוסס שלט שחציו 'א.מ. סקיוריטי' וחציו 'ביטחון ישראל'. כל חברות האבטחה עושות את זה וזה מקובל על המשטרה", הוא טוען. במשטרה מסבירים כי "'ביטחון ישראל' הייתה שלוחה של חברת 'א.מ. סקיוריטי' וישראל פעל מתוך השלוחה הזו. קצין האבטחה של ירושלים זימנו לפגישה ואמר לו שלא יוכל להקים חברת אבטחה, ולכן החברה הפסיקה את פעילותה".
בחודש דצמבר 2008 חברת "א.מ. סקיוריטי" סגרה את שעריה וכמובן גם את האפשרות לתת את שמה כמטריה ל"ביטחון ישראל". במקומה, נפתחת מטריה חדשה באמצעות חברת "שפר בטחון בע"מ", היושבת בראש העין.
צ' מתאר תהליך בו "ישראל רצה להמיר את כל הנשקים לחברת 'שפר ביטחון בע"מ', ולאחר שזו נקלעה לחובות אף נוצרה שותפות עסקית בין שפר ביטחון בע"מ, הקיימת כבר כמה שנים, ובין 'שפר ביטחון ד.א.ט.', אותה פתח תומר, שנקראה כך כדי להקל על שותפות זו.
עומר בן מתיתיהו מהמחלקה המשפטית של האוניברסיטה העברית, המייצגת את המאבטחים האתיופים שעבדו ב"ביטחון ישראל", מסביר כי "בשלב זה קיימות שלוש חברות שהן למעשה אותה החברה:
"'ביטחון ישראל ד.א.ט. בע"מ', החתומה על החוזים מול המעסיקים ועל תלושי השכר של העובדים; 'שפר ביטחון ד.א.ט. בע"מ', הרשומה על שמו של תומר שאול ומופיעה על החוזים המתחדשים מול אותם העובדים; ו'שפר ביטחון בע"מ', איתה התבצע הסכם השותפות. כך לדוגמה, על החוזה של המאבטח א' נכתב 'ביטחון ישראל', ואילו החותמת היא של 'שפר ביטחון בע"מ'".
ולדימיר פוסטרנק, המייצג עשרות עובדים מחברת "ביטחון ישראל", מסביר כי "בהוראת צו בית המשפט חיפשנו אחר רכוש בעל ערך כדי לפדות אותו ולשלם לעובדים ולנושים, אלא שבעלי החברה לא נדרשים לערבויות של ממש ואינם מניחים בקופת החברה את כספם, כך שהם נשארים מוגנים".
הצלע השלישית במשולש האבטחה הקלוקל הזה הוא שמואל צ'יפרוט (51), המנהל בפועל של חברת "שפר ביטחון בע"מ" שחברה למשפחת שאול, אדם בעל ניסיון רב שנים בתחום האבטחה. אולם, בעלי החברה הם רעייתו שלומית ובנו איתמר. זאת משום שעל שמואל מוטל איסור לשמש בתפקיד בחברת אבטחה.
צ'יפרוט האב הוא היחיד במשפחה בעל ניסיון בתחום האבטחה, ניסיון מצער: ב-27 בספטמבר 2004 נמצא ארקדי טריגוגוב ירוי בראשו בעת שאבטח אתר בניה של גדר ההפרדה בעוטף ירושלים, ירי שבוצע מנשקו האישי.
טריגובוב (19) שוחרר מהצבא על ידי קב"ן ומעולם לא ירה בנשק. למרות זאת, חברת "יעד מטרה", שהוקמה ב-2002 ואבטחה את עבודות גדר ההפרדה, הציעה לטריגובוב משמרת של 24 שעות. הוריו התנגדו והסבירו לו כי מעולם לא השתמש בנשק, אולם הוא היה זקוק ל-600 השקלים הניתנים עבור משמרת כזו.
על פי הנחיות משרד הביטחון, מאבטחים צריכים להיות מעל גיל 21, בוגרי צבא בדרגת רובאי 3, ואסור להם לעבוד יותר מ-12 שעות במשמרת. העסקתו של טריגובוב הפרה את כל הנהלים בזה אחר זה. מובן שלטריגובוב לא היה רישיון לנשק. יעקב קמינסקי, שהיה מאבטח בכיר בחברת "יעד מטרה" הסביר אז כי "ברוב המקרים העובדים הוכנסו לעבודה עוד לפני שקיבלו את האישורים המתאימים ממשרד הפנים לרישיון נשק".
צ'יפרוט, ששימש סמנכ"ל התפעול של החברה, נעצר ונחקר בחשד לגרימת מוות ברשלנות, כמו יתר בעלי התפקידים בחברה. פרקליטות מחוז ירושלים הגישה נגדו כתב אישום ונאסר עליו לשמש בתפקיד כלשהו בחברת אבטחה. התיק האזרחי עומד בימים אלה בבית המשפט המחוזי בירושלים נגד חברת "יעד מטרה", משרד הביטחון וגם נגד צ'יפרוט עצמו.
עו"ד ד"ר חיים משגב, המייצג את משפחת טריגובוב: "נתנו לנער הזה עוזי מבלי שהוא יודע מה לעשות איתו. הפרקליטות במשך חמש שנים לא עשתה כלום, לא ברור למה מחכים שם".
בינתיים, חברת "ביטחון ישראל" בהליכי פירוק מתקדמים, אולם תומר שאול כבר הספיק מאז לעמוד בראש חברת "ג.י.א לוגיסטיקה בע"מ", אשר נוסדה בשנת 2008, זאת בשעה שמאבטחים רבים לא קיבלו משכורת במשך קרוב לחצי שנה מחברת "שפר ביטחון ד.א.ט. בע"מ" שבבעלותו.
ר', מאבטח ממוצא אתיופי העובד בחברת האבטחה "סופר סקיוריטי", אבטח במשך חודשיים את סופרמרקט יש השייך לרשת שופרסל. מספר השעות החודשיות שעבד שם במשך 60 יום שווה ליותר משתי משרות מלאות - 683 שעות עבודה.
ר' שלעתים היה עובד 20-19 שעות ביום, עבד בשעות לא אנושיות ובצורה לא אנושית: מ-7:00 בבוקר עד 2:00 בלילה, למחרת מ-7:00 בבוקר עד 3:00 בלילה, וכן הלאה.
אולם ר' לא זכה לקבל אפילו שקל על עבודתו. לפי כתב התביעה אותו הגיש באמצעות עו"ד משה בן שימול, "אבירם (מפקח החברה בירושלים – ע"מ) הודיע לתובע כי אם הוא לא מעוניין לעבוד 'שחור' הרי שאין לו מה לחפש אצל הנתבעת.
"התובע הגיש כתב תביעה אך לרוע מזלו נחשף לעוד תרגיל מפוקפק של הנתבעת, אשר באופן שיטתי משנה את שם החברה כדי להתחמק מתשלום שכרם של העובדים ולנצלם עד תום".
כך גם ד', מאבטח ממוצא אתיופי, התובע 40,453 שקל מחברת "סופר סקיוריטי" לאחר שפוטר שבועיים לפני שהשלים שנת עבודה, במהלכה קיבל חלק משכרו, לא זכה לזכויות סוציאליות בסיסיות ובחודש האחרון לא קיבל כסף כלל.
על פי כתב התביעה "פנה התובע לבנק להפקיד – לפחות – את שכרו החודשי, אך לאחר שלושה ימים גילה לתדהמתו כי ההמחאות בוטלו במתכוון. לשאלתו מדוע בוטלו ההמחאות ענה לו מר אבירם כי 'עד שלא יגיע לחתום במשרדי הנתבעת על מסמך שאומר כי אין לו שום תביעות נגד הנתבעת, הוא לא יקבל את שכר עבודתו'".
למרבה האירוניה, אותה חברת האבטחה אשר מתאכזרת בצורה לא אנושית לעובדיה, היא חברה המתמודדת במכרז של רשת גדולה, במקרה הזה רשת שופרסל.
דני בן שטרית, ראש מרחב ירושלים בהסתדרות, מסביר את ההליך הבעייתי: "שופרסל מוציאה מכרז. החברות מציעות סכומים נמוכים מאוד לשעת עבודה של מאבטח. שופרסל כמובן תיקח את ההצעה המינימלית, אלא שאין לחברה הזוכה אפשרות לעמוד בתנאי המכרז לאורך זמן".
בן שיטרית מסביר כי "הבעיה העיקרית שלנו זה עם החברות הקטנות. הגדולות לוקחות סכומים גדולים יותר ואינן מתאבדות על מכרזים, ואילו הקטנות חייבות את המכרזים הללו כדי להתקיים, ומזמיני המכרז מנצלים זאת עד תום. הבעלים של חברת האבטחה לא מביא כסף מהבית, וכבר אז, טרם תחילת העבודה, המאבטח נדפק.
"מתחיל המשחק עם השעות של העובד, השעות הנוספות ועם שכרו. מתחילות להתקבל תביעות של התמ"ת ושל העובדים על כל ההפרות הללו. המאבטחים הרוסים והאתיופים לא מבינים את זכויותיהם ומנוצלים".
בן שימול מבהיר כי "מי שלא מרים את הכפפה הם מזמיני השירות. יש לי תכתובת עם שופרסל, כך שהם יודעים מהסיפור הזה, והחברה עדיין מועסקת במקום. העבירה הפלילית חלה גם עליהם ובשלב הבא אנו שוקלים לתבוע את שופרסל עצמה".
בעמותת "במעגלי צדק", הפועלת לזכויות העובדים בארץ ומי שיזמה את התביעה נגד "סופר סקיוריטי", מאמינים כי "התביעה צריכה להיות בעיקר נגד מזמין השירות. רק אז ייפסק הניצול הזה. אין אפשרות להילחם במכרז כזה עם 'סופר סקיוריטי', הם שוברים את השוק, המחירים שהם מציעים זה כי הם קורעים את העובדים".
ק', מסעדן בעיר, מסביר כי "חברת אבטחה נפתחת ועובדת יפה במשך 11 חודשים. החברה, שמקבלת כעשרה שקלים לשעה עבור כל מאבטח, צריכה לשלם לעובדיה ארוחות, הסעות, שעות נוספות, ביטוח, משרדים, רכבים, מזכירה, מפקחים, מחשבים ועוד, ולאחר שנה גם דמי הבראה, חופשה ולעתים פיצויי פיטורים. חברה שהיא לא ענקית בממדיה לא מסוגלת מלכתחילה לעמוד בזה".
טדי ארז, עורך דין בעל ניסיון רב בפירוק חברות, מסביר כי "חוסר הבקרה על מי ינהל חברת אבטחה והמכרזים הנוקשים מקשים על חברות האבטחה להצליח. התנאים הקיימים גוררים לעתים עבריינים שלא בוחלים לא לשלם או משלמים בכסף שחור. דרוש שאותו גוף הבוחר לעצמו את חברת השמירה, יבחן האם היא תוכל לעמוד במכרז. אם לא, האחריות תוטל על מזמין השירות, שלא בדק מספיק טוב".
ארז קורא לשינויים נוספים בהליך המכרז: "כמו שקיים חוק שכר מינימום, יש להציב מכרזים עם הצעה מינימלית גבוהה – סכום שיכסה משכורות, תנאים סוציאליים, משרד לחברת האבטחה ורווח, ואז אישור לפני חתימת המכרז של התמ"ת – זה ירתיע מלגשת למכרזים ולא יאפשר לחברות לנצל את התחרות בשוק". בן שטרית מסכם: "כבר היום מזמין השירות חשוף לתביעה, לא רק חברת האבטחה".
אחת הטענות המופנות כלפי "סופר סקיוריטי" היא בחירת עובדים סלקטיבית. ב"מעגלי צדק" טוענים כי "הם מעסיקים בעיקר אתיופים ולא בכדי". נ', בעל בר, מסביר כי "חברות האבטחה אינן מעוניינות בחיילים משוחררים שכמובן יעילים לתחום האבטחה, אלא באוכלוסיות שניתן לנצל בקלות. מדובר בשוק עבדים, כאשר אחרי חמש שנים הם מגלים שאין להם ותק של חודש".
עורכת הדין ורדית דמרי-מדר מעמותת "ידיד" מסבירה כי "עולי אתיופיה אינם מודעים לזכויותיהם כאזרחים ועל כן אינם מתלוננים. כאשר הם פועלים לממש את זכויותיהם הבסיסיות, הם מוצאים עצמם מהר מאוד בחוץ וגם כך רבים מהם מפוטרים סמוך לסיום שנת עבודה מלאה".
בחברת "סופר סקיוריטי" מגלגלים את האחריות לפתחים אחרים כמובן: "חברת 'סופר סקיוריטי' עבדה עם חברת קבלן בשם 'אדיר מ.י. אבטחה בע"מ', וזאת עקב מחסור שהיה לנו בכוח אדם בירושלים. לחברה זו הייתה האחריות המלאה על העובדים ועל שכרם", כך נמסר.
אלא שמבירור קצר עולה כי אין שום חברה בשם "אדיר מ.י. אבטחה בע"מ". היא אינה רשומה ברשם החברות, ולפי משרד המשפטים, האמון על מתן רישיונות לחברות אבטחה, החברה פשוט אינה קיימת במאגר. גם לפי המחלקה לרישוי עסקים של העירייה "לא נמצאו כל נתונים על חברת שמירה כזו", ומהמשטרה מסרו כי "בירושלים 43 חברות אבטחה העובדות עם רישיון מטעם משרד הפנים, משרד המשפטים ומשטרת ישראל. חברה זו אינה מוכרת ואינה נמנית על החברות הללו".
עו"ד בן שימול מסביר כי "החברה לא קיימת, זו המצאה. 'סופר סקיוריטי' ממציאים שם, נותנים תלוש שכר לעובד כלשהו על שם חברה זו, ומחר לך תבוא לחברת 'אדיר' ותגלה שאין חברה כזו.
"לדוגמה, אחד התובעים אבטח 402 שעות בחודש וקיבל תלוש על סך 3000 שקל על שם 'חברת אדיר מ.י. אבטחה בע"מ', כ-30 אחוז מהסכום שהגיע לו, וצ'ק על סך 4000 שקל מ'סופר סקיוריטי'". בן שימול פנה גם לרשת שופרסל עצמה: "אמרנו להם ש'סופר סקיוריטי' טוענים כי האשמים הם 'אדיר', ושאלנו אם הם מכירים את החברה הזו. הם השיבו שלא ושאין להם כל הסכם עם חברה כזו.
"הצ'קים עבור אותם העובדים הם מ'סופר סקיוריטי'. אם זו חברת כוח אדם, כפי שטוענים ב'סופר סקיוריטי', אז מדוע המאבטחים אשר גויסו על ידה וקיבלו ממנה כסף אינם מודעים לקיומה ואף מעידים כי פנו למשרדי 'סופר סקיוריטי'?".
העדויות הקשות על ניצול מחפיר של עובדים ורמייה מתמשכת של חברות האבטחה העושות צחוק מן החוק, הן לא כל הסיפור. תושבי ירושלים שזוכרים היטב את תקופת הפיגועים הנוראה מושפעים באופן ישיר מההתנהלות הקלוקלת של חברות האבטחה. הרמה הנמוכה של המאבטחים, הבעלים, שביטחון לא ממש עומד לנגד עיניהם ושתיקת הרשויות מובילות למצב של מחדל ביטחוני.
כך למשל ביום חמישי שעבר, בכניסה לבית החולים ביקור חולים, עמד מולי מאבטח של חברת "גלשן שווקים", ללא נשק. המאבטח: "נכשלתי במטווח אז בינתיים אני כאן בלי נשק". זאת ועוד, בכניסה לבניין כלל, אחד המרכזים ההומים במרכז העיר, עומדים מדי יום שני שומרים בכניסה, לאף אחד מהם אין נשק.
הם מסבירים כי "אנו במגע עם קהל ועלול ליפול הנשק. אם מתרחש אירוע, אנו מזעיקים את הסיירים". ולסיום, כמעט בכל יום אין מאבטח בבית הקפה קופי בין ברחוב יפו. חברה האבטחה המועסקת במקום, אגב, היא "א.מ.סקיוריטי". מבית הקפה נמסר כי "החברה לפעמים שולחת מאבטח ולפעמים לא".
המסעדן ק' מסביר כי "מדי פעם מגיע אליי מאבטח ללא נשק. כאשר אני שואל אותו אם יש לו נשק, הוא בדרך כלל אומר שכן, כי חברת האבטחה מנחה אותו לומר שיש לו נשק. אז מה עושות חברות האבטחה? נותנות להם אקדח צעצוע. מגיע אליי מאבטח ביום שישי עם אקדח פלסטיק, כי הוא לא יכול לעבור את הבחינה. לי הוא לא מגלה שזה פלסטיק, כך שמבחינתי יש לי מאבטח חמוש במקום".
ק' טוען כי "המשטרה הרי יכולה ביום אחד לעשות את הבדיקה שאתה ערכת ולהפיל רבות מחברות האבטחה. לדעתי, זה כיסוי תחת נגד האבטלה. הרי אם אין סכנה, ותרו על המאבטחים. אם יש סכנה, כולם יודעים היטב את המצב האמיתי - אבטחת בולשיט".
בעל הבר, נ', מחדד: "יש פוליטיקה של תעסוקה – מאה אלף איש יוצאים לאבטלה אם מחליטים שאין צורך במאבטחים. מפחדים שהשוק יקרוס, אז לא עושים ביקורת קטלנית".
גורמים רבים דווקא רואים את התקופה הנוכחית כמוצלחת מבחינת הסדרי האבטחה. חברות אבטחה קטנות נלחמות רק בביקוש הקיים בשוק למחירים שהן מציעות, ובעלי המקומות רשאים לבחור לעצמם את חברת האבטחה המועדפת עליהם. לפני כשנתיים בלבד המצב היה שונה, בעיקר בחיי הלילה בעיר. הרחק מעיניהם של הבליינים התנהל קרב לא תחרותי בשוק האבטחה שכלל מאבק בין חברות האבטחה, אך חמור מכך – בעלי מקומות נדרשו לשלם פרוטקשן ונכפו לקבל את שירותיה של חברת אבטחה מסוימת.
החברה שהילכה אימים על בעלי מקומות רבים הייתה "דרך המלך". בדיון בבית המשפט המחוזי בעיר בשנת 2007, הוחלט שלא לחדש את רישיונה עוד, ושם נחשפו שיטות הפעולה של החברה והגב האימתני העומד מאחוריה: "החברה הפעילה שיטות סחיטה על עסקים כדי להשיג לקוחות. כך, לקוחות פוטנציאליים המבקשים שלא להזדקק לשירותי השמירה שלה ניזוקים על ידי גניבת ציוד, והם חוששים להתלונן".
עוד נכתב בפסק הדין כי "חלק מעובדי החברה הם אסירים לשעבר שמגיעים אל החברה דרך ועדת השחרורים של השב"ס, ללא רישיון לעסוק במקצוע, ואף על פי כן החברה 'אבטחה' גם בתי קפה רבים".
מי שניהל בפועל את החברה הוא אהרון אביטן, אחיו של הרצל אביטן, אחד מהרוצחים המפורסמים בישראל, אשר רצח את מפקד בית המעצר ברמלה, רוני ניצן, ואת השומר במפעל קרן אור, דוד אשורי. לאהרון עבר פלילי כבד בזכות עצמו, והוא זכה לחנינה מנשיא המדינה בשנות התשעים.
לפי בית המשפט המחוזי, "אהרון אביטן דאג באופן מכוון לרשום בעלים אחרים, תמימים", אולם שלל הוכחות הובילו כולן אל ראש הפירמידה האמיתי. פעם אחת נטען כי שמעון אביטן, בנו של אהרון, עומד בראש החברה, פעם אחרת היה זה דודו הקשיש ובפעם נוספת נרשמו ברשם החברות סטודנטית ועקרת בית בתור המנהלות החדשות.
החברה טענה כי אהרון משמש בתפקיד שולי בחברה: "מסתובב, משגיח אם יש טענה או תקלה, ואם אפשר לתקן את זה", אלא שברשימת העובדים הופיע כעובד שמספרו הסידורי 001 ושכרו הוא השני בגובהו. השופטת מרים מזרחי פסקה אז כי "אין זה מתקבל על הדעת שעל העוסק בתחום זה יכביד עבר פלילי, כאשר טובת הציבור דורשת שמהיבט שמירת החוק ניתן יהיה לתת אמון מלא בעוסקים בו".
שנתיים עברו, וכיום חברה בשם דומה, "מוקד דרך המלך", מעסיקה דורמנים חסונים ומאבטחת חלק מהמקומות שאבטחה קודמתה.
מי שמנהל בפועל את מערך האבטחה בעיר הוא אדם המכונה "קחא". לא מדובר בבעל חברת אבטחה גדולה, ואף לא במפקד משטרת המחוז, אולם המשטרה לא זזה מטר בלעדיו, בעיקר כאשר יש צורך באבטחה מקיפה של אירועים או בחגים שונים הדורשים היערכות מיוחדת.
מי שסותם את הריק שנפער בתחומים אלה הוא אותו קחא, או בשמו המלא שבתאי קחבר מגרלישוילי מור, נשוי +3, העומד בראש קבוצה עצומה של מאבטחים, חלקם הגדול דורמנים יוצאי ברית המועצות לשעבר. הם מגדירים אותו כאבא והוא מחזיר להם אהבה ופרנסה. חברת אבטחה קטנה המעוניינת להתעצם תעשה הכול כדי לצרף את קחא לשורותיה, ולמעשה לצרף עצמה לשורותיו.
לקחא, יש לציין, רישום פלילי מלפני כתשע שנים, ועל כן אינו רשאי לפתוח חברת אבטחה בעצמו. הוא עובד עם חברה לבחירתו, מרים אותה לגבהים וכמובן דואג לתגמול כלכלי הולם.
קחא הביא בשנתיים האחרונות את מערך האבטחה בעיר לסטטוס קוו שבו המשטרה יכולה לסמוך עליו באירועים רגישים ביטחונית, המאבטחים לא מפספסים משכורת ובעלי המקומות יודעים כי יגיע מאבטח חמוש למקום בזמן. "אם יש לי אירוע גדול הוא היחיד שיכול לספק לי שמונה מאבטחים עם רישוי נשק", אומר בעל בר בעיר, "הוא מביא כשצריך גם 200 איש באוטובוסים מאשדוד".
מרבית מקומות הבילוי בעיר נמצאים היום בידיו של קחא, בעיקר המקומות המתרכזים בחיי הלילה. הוא מסתחבק עם כל המי ומי בעיר – ברמניות, בעלי מועדונים, וכאמור גם עם אנשי החוק. הוא יושב בישיבות המשטרה ומשתתף בקבלת ההחלטות: "אני מאבטח הרבה מסיבות שדורשות מאבטחים רבים, ולשם כך דרוש שיתוף פעולה של המשטרה. היחסים הטובים שלי איתם נועדו קודם כל לצרכים ביטחוניים", הוא מספר.
להסתחבקות הזו יש מחיר והתנגדות מסוימת. בכיר בעולם האבטחה מסביר כי "קחא הוא מתווך. אין לו חברה, הוא שולט באבטחה בעיר. מי הוא? תת אלוף שהדריך בקונגו?".
מנגד, קחא מתהדר בניסיונו: "נלחמתי בצ'צ'ניה, בגרוזיה ובאבחזיה. יש לי ניסיון של שנים רבות באבטחה בארץ. כבר לפני 16 שנה אבטחתי בשטחים. הייתה לנו חברה שליוותה דלקים לעזה ולשכם".
על אף שאיבטח את מועדון המנטה, בבעלות האחים מלכה, הוא מכחיש קשר מקצועי או חברי אליהם, ובכלל צוחק וטוען שהוא עובד לבד ושאת הכבוד שאפשר לו להנהיג אימפריה של אבטחה רכש בעצמו.
המשטרה פקפקה בכך כבר לפני כחצי שנה, כאשר סכסוך אזרחי בין שני גורמים על שטח ברחוב בני ברית הוביל לזריקת רימון הלם. קחא נעצר אז בחשד כי היה זה הוא או מי מטעמו שהשליך את הרימון, אולם שוחרר לאחר שנמצאו סתירות בגרסאות המתלוננים.
קחא מסביר כי "בלי אישורים ובלי משטרה אני לא יכול לעבוד, ולכן אין אצלי מקום להתחכמויות. כל המקומות שלי הם נגד ערסים ונגד אלימות ואני משלם תמיד את כל המשכורות במלואן ומוציא חשבונית על כל פעולה. תראה לי מאבטח שלי שלא קיבל את כספו".
סנגורו, עו"ד יהודה שושן, מסר כי "מרשי הנו אדם מן היישוב העובד בצורה מכובדת לפרנסתו ועל פי חוק. אנשים צרי עין מצאו לנכון לשרבבו במעשה שכפי שקבע בית המשפט אין לו כל זיקה אליו".
חברת "צ.מ.א.", תחת חסותו של קחא, מקבלת סכום נכבד של כסף מחברת "דלתא" בתמורה לשימוש בשם החברה כמטריה לנשיאת נשק. לאוניד, מנהל לשעבר בחברת "דלתא", מסביר כי "זו חברת דורמנים שהשתמשה בחברת 'צ.מ.א.' כדי לשאת נשק משום שלא היה לה אישור".
משרד המשפטים לא נתן לחברה רישיון לאבטחה חמושה ומהמשטרה נמסר כי "ל'דלתא' היה באמת הסדר עם חברת 'צ.מ.א.' ואין לחברה רישיון לנשק. אנו מודעים לכך שיש לחברה אתר אינטרנט לפיו הם מחזיקים בנשק, ועל כן המשטרה עוקבת בקפדנות אחר פעילותה".
ומי הם הדורמנים הללו האוחזים בנשקים? מפקח חברת "דלתא", ירון קיסלוב, ושני מאבטחים נוספים, נעצרו השנה על רקע סדרת תקיפות חמורות שהגיעו עד לפתחו של בית המשפט המחוזי. בין היתר מואשמים השלושה כי תקפו את בעלי בר הבוניטה בעקבות פיטוריו של אחד הנאשמים, שנחשד בגניבה, ומו כן - בגין עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות של עוברי אורח בנחלת שבעה בירושלים, ביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות כלפי שני אנשים שבאו לבלות בפאב "אושן".
כתוצאה ממעשיהם נגרמו לאחד מהמתלוננים שברים בלסת והוא אושפז בבית חולים למשך כמה ימים ועבר ניתוח בלסתו". נ', בעל בר, מסביר כי "כמעט בראש כל החברות עומדים עבריינים. האבסורד הוא שהעבריינים נהיו שומרי החוק, עם כספות של נשק ומאבטחים. איך לאנשים הללו יש גישה לנשקים?".
מבעד לחוק מופז ולחוק הקרקעות, קשה היה להבחין כי חוק נוסף עבר בקריאה שלישית בכנסת בדחיפה חזקה של יושב ראש ההסתדרות, עופר עיני, "חוק הלנת השכר" שמו. על פי החוק, שר התמ"ת יורשה להטיל קנס של עד 35,000 שקל נגד מעסיק המלין שכר, להגדיל את הקנס על כל יום נוסף שבו נמשכת ההלנה ולהכפיל את הקנס במקרה של הלנה חוזרת. כמו כן, הלנת שכר הנמשכת 90 יום ויותר תחשב כעבירה פלילית שעונשה עד חצי שנת מאסר.
גם במשרד המשפטים אישרו בשבוע שעבר תנאים חדשים המתנים חידוש רשיון לשירותי שמירה בעמידה בחוקי העבודה. הקטגוריות שייבחנו יהיו כמות התביעות ביחס לכמות העובדים ובכלל, וכן הליכים פליליים וחקירות המתנהלות במשרד התמ"ת נגד החברה.
הצעת חוק נוספת מבקשת להקשיח את התנאים הנדרשים כדי לעמוד בראש חברת אבטחה. הצעת החוק מטעם חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ודוד טל מבקשת "לתת הגדרה רחבה של מיהו 'מבקש' רישיון, כדי לא ליצור פתח לעקיפת החוק במקרים שבהם מחליטה הוועדה לשלול או שלא לחדש רישיון של חברת שמירה".
על פי הצעת החוק, "ייחשב כמבקש גם נושא משרה בתאגיד, מנהל פעיל בתאגיד, שותף, בן זוג, אח, אחות, הורה, הורי הורה, צאצא וצאצאי בן הזוג ובן זוגו של כל אחד מאלה – של מבקש הרישיון".
כך, קרוב משפחה לא יורשה לפתוח חברת אבטחה או לשאת נשק בשמו של עבריין. כמו כן "ועדת רישוי מיוחדת בת שמונה חברים מקצועיים שתדון בבקשה ותבדוק לעומק המבקש ועברו", ו"סנקציות קשות אם לא יציג עברו המלא או לא ישלם באופן מלא ובזמן".
ממשטרת ירושלים נמסר בתגובה כי "קציני הרישוי והאבטחה עורכים ביקורות וביקורות פתע בעסקים ובאתרים המחייבים בשומרים או מאבטחים. הסדרי השמירה והאבטחה תלויים בכמה גורמים, בהם גודל המבנה, שעות ועומס הפעילות, מספר הכניסות והיציאות למבנה ועוד.
"באשר למקומות שהוזכרו, אין בכוונת המשטרה לפרט את תנאי והסדרי השמירה והאבטחה, אך מבדיקות ומביקורות שנעשו עולה כי תנאים אלה נשמרים. במשטרה מדגישים כי אי עמידה בתנאי אבטחה או שמירה עלולה להסתיים עד כדי סגירת העסק".
מהמטה הארצי של המשטרה נמסר כי "התהליך של הסכם בין חברת אחזקה וניקיון ובין חברת אבטחה אינו חוקי לחלוטין".
תגובת שופרסל: "שופרסל משלמת לחברות הקבלניות המספקות לה שירותי ביטחון, שמירה ואבטחה בסניפיה שכר קבלני המאפשר להן לשלם לעובדיהן שכר עבודה ונלווים על פי חוק. שופרסל דורשת מכל החברות הקבלניות עמן היא עובדת להציג בפניה אישור רואה חשבון, מדי חצי שנה, המעיד על התשלום בפועל לעובדים".
תגובת חברת "סופר סקיוריטי בע"מ": "לאחר שהבנו שנהיה בלגן אחד גדול ועובדים תחת 'אדיר' התלוננו שאינם מקבלים את כספם, פתחנו בהליכים משפטיים נגד 'אדיר' המצויים כעת בעיצומם. חלק מהעובדים שייכו בטעות את הלנת שכרם ל'סופר סקיוריטי' ולא למעסיקה שלהם, 'אדיר'. העברנו כמה עובדים אלינו ושילמנו להם את המגיע להם מ'אדיר' ולא מאיתנו, זאת כחלק מהשמירה על שמנו הטוב והרצון לשמר לקוחות חשובים כמו שופרסל.
"לגבי עובדים שעבדו ישירות תחתינו, אנו לוקחים בעירבון מוגבל את מה שהם אומרים משום שאין אנו מאמינים שאדם מקבל פחות מהמגיע לו ונשאר בחברה. הטענות המפנות כלפי אבירם אינן נכונות, אבירם פוטר משום שלא ידע מה קורה, לא ידע שהעובדים אינם מקבלים שכר".
על אף בקשת העיתון, לא נשלח מסמך כלשהו המעיד על הסכם בין שתי החברות או עדות לקיומה של החברה "אדיר מ.י.אבטחה בע"מ".
מפרקליטות מחוז ירושלים לא נמסרה תגובה לגבי שמואל צ'יפרוט וחברת "יעד מטרה".
שמואל צ'יפרוט עצמו מסר כי "אמנם אין לי אישור לפתוח חברה בשל האירוע ב'יעד מטרה', אולם הבעלים של החברה בפועל הם אשתי והבן שלי, וכל דבר אחר הוא ספקולציה שלך. איני מכיר את החברות 'שפר ביטחון ד.א.ט.' ו'ביטחון ישראל', לא חתמתי איתן על כל הסכם ולא סיפקתי להן נשק".
מבית החולים ביקור חולים נמסר כי "נוהלי האבטחה של בית החולים אינם עניין לדיון בתקשורת, אנו מודעים ואחראים למכלול הנהלים ועורכים ביקורת פנימית משלנו. גם במקרה שהוזכר הכול התנהל כראוי ובתיאום עם נהלי משרד הבריאות".
לא ניתן להשיג את תגובותיהם של ישראל או תומר שאול מאחר שניתקו את כל מכשירי הטלפון שבידיהם.
חברת "דלתא גרופ בע"מ" בחרה שלא להגיב.
מ"גלשן אבטחה" לא נמסרה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.
נא להמתין לטעינת התגובות
