קשוח בלילה עדין ביום: הזהות הכפולה של סלקטור החתול והכלב
אף שניסו חננאל, הסלקטור האימתני של מועדון החתול והכלב התל אביבי, חורץ את גורלם של אלפי בליינים, הוא לא משתכר מהכח. מדובר בסך הכל בעוד דמות שהוא מגלם. לזמן תל אביב הוא מספר על הסרט החדש בהשתתפותו, ומסביר מי תעבור את הסלקציה הפרטית שלו
ניסו חננאל. לא מרבה במילים צילום: אמיר מאירי
"מצטער, אתם לא יכולים להיכנס", רועם קולו של הסלקטור בכניסה. לפני שהספקתם להגיד "אבל...", חבורת בליינים אחרת עוקפת אתכם, ואתם מוצאים את עצמכם מחוץ לתור.
מכירים את זה? אם התוודעתם לחיי הלילה התל אביביים רק בשנים האחרונות, התשובה היא כנראה שלילית. בעידן הפוליטיקלי קורקט, שכל מניעת כניסה למקום בילוי היא עילה לתביעה משפטית, הסלקטורים הם דור הולך ונעלם. את מקומם החליפו המארחות והמאבטחים; אלה עושים כמובן את עבודתם נאמנה, אבל הם צל חיוור בלבד לדמות הסלקטור המיתולוגית, אימת הבליינים, האיש שעל פיו יישק דבר.
אחד השרידים האחרונים של הזן הנכחד הזה הוא ניסו חננאל, בן 35, הסלקטור האימתני של מועדון החתול והכלב התל אביבי במתחם קרליבך. אמנם פרצופו של חננאל מוכר מאוד לאנשי הלילה מהסלקציה האימתנית בכניסה לברקפסט קלאב, המועדון המיתולוגי הקודם שהעסיק אותו, אבל בקרוב יוכלו גם שאר האזרחים לפגוש אותו בבית הקולנוע הקרוב לבתיהם.
אל דאגה, לא מדובר ביוזמה חדשה לסינון צופים בכניסה לאולמות הקולנוע, אלא בסרט החדש "לאן נעלם משה איבגי", שחננאל משחק בו.
"לא מראה שום סימן של חולשה או נחמדות"
חננאל נחת בתל אביב מבת ים לפני 12 שנה. כמו רבים המגיעים לעיר הגדולה, גם לו היו חלומות גדולים. הוא נרשם ללימודי משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין, ובין תפקידים בטלוויזיה ("הבורגנים") ובתאטרונים הממוסדים ("חלום ליל קיץ", "שלוש אחיות"), השתלב חננאל בסצנת חיי הלילה.
החתול והכלב. "אני לא אגיד לאף אחד 'עוף הביתה'" צילום: יוסי אלוני
בתחילה בתור ברמן, לאחר מכן כסלקטור באומן 17 התל אביבי, בברקפסט קלאב, ובשנה האחרונה בשערי החתול והכלב, המועדון שפתחו אדם הורוביץ ודוד טור בשנה שעברה, זמן קצר לאחר סגירתו של ה"ברקפסט".
הוא אינו מרבה במילים, לא כשהוא עובד, וגם לא ביום יום. אף שבהינף יד הוא חורץ גורלות, או לפחות את המשך הערב של בליינים רבים כל כך, הוא מסרב להשתכר מהכוח שהתפקיד מעניק לו. בכלל, בניגוד לארשת הרצינית שחננאל עוטה על עצמו בעבודה, הוא משתדל שלא לקחת את התפקיד שלו כל
כך ברצינות. בהיותו שחקן, הוא מתייחס לתפקידו כסלקטור כאל עוד דמות שהוא צריך לגלם.
"מהפעם הראשונה שהגעתי לעבוד הבנתי שסלקטור הוא דמות מסוימת שצריכה לעמוד בכניסה למקום. זו דמות עירנית מאוד, שרואה הכול. עם זאת, היא עושה רושם כאילו היא לא רואה כלום. הסלקטור הוא דמות קרה, ולי לא קשה לשחק אותה כי אני שחקן. כשאני עומד בכניסה אני נראה קשוח, לא מחייך, אבל אני מנומס מאוד. אני לא אגיד לאף אחד 'עוף הביתה'. אני אומר: 'אני מצטער, אתה לא יכול להיכנס'".
ואיך אנשים מגיבים לזה?
"קודם כול יש אנשים שעוברים עם האוטו, וכבר כשהם רואים שאני עומד בכניסה הם ממשיכים הלאה. בכלל, אהבה ושנאה הם שני דברים קרובים, אז בנוגע לתגובות של האנשים - אם אני מכניס בן אדם, הוא אוהב אותי".
ואם לא, קנית לעצמך אויב?
"אני לא רואה בזה שאני לא מכניס מישהו דבר נורא כל כך. יש כל כך הרבה מקומות טובים לצאת אליהם. בגדול, התגובות של האנשים לא מזיזות לי. כלום לא נכנס אליי, אפילו שאני לא רוצה שאף אחד יתבאס. אנשים יכולים לזהות חולשה, אז אני מנסה לא להראות שום סימן של חולשה או של נחמדות.
"כדי שהדבר הזה יבוא בקלות הדמות חייבת להיות מושלמת, כל תגובה שלי צריכה להיות טבעית. הסלקטור הוא לאו דווקא טיפוס חברותי, אלא אדם שנותן אירוח מינימלי למי שבא אליו".
בוא נישאר בעולם המשחק. אז איך זה לשחק ערב ערב את הדמות הרעה בהצגה?
"זה לא נכון שסלקטור הוא דמות רעה. צריך להבין, אם הערב מלא, אני צריך לשמור על השלושים-ארבעים מקומות שנשארו לחברים וללקוחות קבועים. בכלל, אני חושב שאני לא משאיר בחוץ כל כך הרבה אנשים. לדעתי, על כל שמונים שלא נכנסים, יש 400 שאני כן מכניס, אז זה לא כל כך הרבה".
שנייה לפני שהשתכנענו כי החתול והכלב הוא דוגמה לקיבוץ גלויות אשר שמח לקלוט לשורותיו מכל הבא ליד, נזכרנו שמדובר באחד המקומות הלוהטים בעיר, שמאכלס בלילות השבוע אלפי מבלים - סלבס, אנשי לילה ובליינים מוכרים, יותר או פחות.
"בחורות מתות על אלה שמשחקים אותה קשוחים"
כולם עוברים אצל חננאל לפני שהם נכנסים, חוץ מאלה שלא עוברים את הסלקציה כמובן. רובם מקבלים את הדין ללא ויכוח, אבל יש גם כאלה שמסרבים להשלים עם רוע הגזרה.
חננאל. "אין מצב שימצאו אותי שפוך על הבר" צילום: אמיר מאירי
"קיבלתי גם איומים וקללות, אבל זו העבודה", הוא מסביר בהשלמה. "האנשים האלה, שמקללים ומאיימים, בדרך כלל כשהם מתעוררים בבוקר הם לא זוכרים או שהם מצטערים על מה שהם עשו".
איך אתה מחליט מי נכנס ומי נשאר בחוץ?
"באמצע השבוע יש פחות בעיה כי המקום לא מלא. הבעיה נוצרת בסוף השבוע, ואז יש העדפה ברורה לאנשים שהם לקוחות קבועים. בנוגע לכל השאר, אני רואה את שפת הגוף שלהם, את העיניים. אם אני רואה אנשים שיכורים מדי או מסוממים, הם לא ייכנסו.
"החלטה כזו יכולה לעצור מריבה בתוך המקום. אם יש לי בעיה ואני לא מצליח לקלוט את הבן אדם ישר, אני מתחיל לדבר אתו כדי לקלוט מיהו. הסיכוי שאני לא אצליח לקלוט בן אדם כמו שצריך הוא אולי חמישה אחוזים".
כמה זמן לוקח לך להחליט אם מישהו ייכנס או לא?
"בדרך כלל עוד לפני שהוא רואה אותי אני כבר קולט אותו ויודע אם אני מכניס אותו או לא".
עם כל הכבוד לעשייה הברוכה בשערי מקומות הבילוי, סצנת חיי הלילה לא תהיה שלמה בלי המשוואה המוכרת המתעוררת לחיים עם רדת החשכה - סקס, סמים ורוקנ'רול. כשחננאל נדרש לסוגיה הוא מנסה לפרום כל קשר בין תפקידו כאיש מפתח בסצנת הלילה למשוואה האמורה.
"עוד מימי הברקפסט אני עובד בלילה וקם לחיי יום. אני לא רואה בעצמי איש לילה. סלקטור זה טוב לי. אם הייתי חי רק בלילה, זה כנראה היה מוביל אותי למקומות לא טובים שאני לא רוצה להיות בהם".
ובכל זאת? הרי הפיתויים נמצאים - בחורות, אלכוהול, סמים.
"נכון, אבל כשאני במשמרת אני צריך להיות בשליטה של מאה אחוז, ושום דבר לא יזיז אותי. אין מצב שימצאו אותי שפוך על הבר. אני יודע שיש לי כוח ביד, שאני יכול להכיר בחורות. זה לא מעניין אותי. כבר עברתי הכול. אני אוהב את זה ושונא את זה. אין מצב שבמהלך המשמרת תהיה בחורה שתשב כל הערב לידי כמו בייבי שלי. אני לא אתן לאף אחת להיות האישה שמחכה לי.
"אני לא אגיד שלא יצאתי עם בחורות שהכרתי בעבודה, כי יש לתפקיד הזה סקס אפיל, בחורות מתות על זה. מפגרות. הרי אתן אוהבות עדינים, אבל מתות על אלה שמשחקים אותה קשוחים. נכון שיש סטיגמה על אנשי הלילה, שיש להם הרבה בחורות, אבל אני לא הולך עם כל אחת. אם לגברים אחרים היה ההיצע שיש לי, הם היו הולכים עם כולן. אני בורר. אפילו שגם אני יודע שזה באסה לקבל לא, גם לי בחורות אומרות לא".
וכשאתה לא במשמרת?
"זה נשמע טיפשי - אני עובד בלילה, אבל לא שייך לחיי הלילה. אני לא מבלה במקומות כאלה. בזמן הפנוי שלי אני הולך לתאטרון, לסרטים ולמסעדות, תלוי בבחורה שאני פוגש באותו ערב. אם אני כבר יוצא ממש, זה לחתול והכלב. כל שאר המקומות הם חיקויים שלנו. היום זה כבר נראה לי דבילי לצאת כל הזמן, עברתי את הגיל. אני יכול ליהנות מלצאת פעם בחודש, לא יותר".
ומה קורה אם אתה יוצא לבר כלשהו ולא מכניסים אותך?
"אם יגידו לי שאין מקום, אני אסתובב ואלך. לא קרה כלום. אני זוכר שכשהייתי נער בתחילת שנות התשעים, ומיקי, הסלקטורית של מועדון שחיתות, לא הייתה מכניסה אותי למועדון בימי שני כי זה היה היום של הבוהמה, בימים אחרים היא הייתה מכניסה אותי, אבל בימי שני - בחיים לא.
"הייתי בא עם חבר שלי, ואנחנו דווקא נראים סבבה, והיא לא הכניסה. אחרי תקופה נפתח הלמון, זה היה כשכבר היינו חיילים, ושם הכרתי אותה, ואז היא כבר נתנה לי להיכנס גם בימי שני. הקטע זה שאחרי שהיא נתנה לי להיכנס, באתי פעם אחת ביום שני, לא אהבתי, וזהו. יותר לא באתי".
משחק לצד אלון נוימן ומשה איבגי
כמו שחננאל זוכר עד היום את מיקי מהמועדון המיתולוגי שחיתות, הוא מקווה שכשיחליט לפרוש לפנסיה מוקדמת מעסקי הסלקציה, יהיה לו למי להנחיל את הידע שצבר: "הבעיה היא שכבר אין סלקטורים בעיר. אני מחפש מישהו ללמד אותו את המקצוע, אפילו שאין ממש איך ללמוד - או שיש לך את זה או שאין. כדי להיות סלקטור צריך לדעת לקלוט אנשים, צריך הרבה סבלנות".
"נראה לי דבילי לצאת כל הזמן, עברתי את הגיל" צילום: אמיר מאירי
בינתיים , עד שהוא ימצא את האחד שיירש את מקומו, הוא ממשיך להפציע מדי פעם על מסכי הקולנוע והטלוויזיה. כאמור, בקרוב נזכה לראות אותו בסרט "לאן נעלם משה איבגי?" שהוא משחק בו לצד אלון נוימן ולצד - הפתעה - משה איבגי, בתפקיד עצמו.
"בסרט אני משחק גנגסטר טיפש, מאפיונר, שהוא חייל של אלון נוימן, הבוס הגדול", הוא מספר. "לדמות שלי קוראים יון, טיפוס אימפולסיבי עם פתיל קצר, אחד שלא חושב לפני מעשה. הדמות שלי ושל הגנגסטר השני בעצם מחברת את כל הסיפורים בסרט. אנחנו לא מדברים הרבה, אבל המשימה ברורה".
ואתה אמור לחטוף מכות בסרט?
"כן, הרבה. התאמנו על זה המון. צריך גם לדעת איך לקבל מכות".
יש תכניות נוספות בתחום המשחק?
"אני רוצה לעבור לתאטרון או לטלוויזיה. המטרה שלי היא לא להתפרסם, אלא להתפרנס ממשחק. יש הרבה שחקנים טובים בארץ, אבל יש גם הרבה חרא. צריך המון קשרים במקצוע הזה, אבל אני מאמין שזה יגיע לי ואני אקח את זה. משחק הוא תחום שיש בו תקופות בצורת, ובתקופות האלה אני עושה מונולוגים למגירה וקורסים בהופעה מול המצלמה. אני רוצה שמשחק יהיה הדבר המרכזי בחיי, וברור שאם ישימו לי משחק מול סלקציה, אני לוקח את המשחק".
בינתיים, עד שהוא יעמוד בפני הדילמה הזו, הוא ממשיך לעמוד כל ערב בכניסה להחתול והכלב, אבל מבטיח - אפילו מאיים - שהוא לא מתכוון להמשיך בזה לעד: "אני לא רוצה להמשיך בחיי הלילה לנצח".
עם כל הניסיון שצברת, אולי תפתח מקום משלך?
"להיות בעל מקום משלי? זה אומר להיות נחמד לאנשים סתם. אני אמיתי מדי, ובלילה אין חברים אמיתיים, גם האמיתיים הם לא אמיתיים. כרגע, אני עושה כסף טוב במעט זמן. זאת בעיה כי יש גם הצעות משחק שאני מסרב להן כי אין בהן הרבה כסף ואני מרגיש שהן לא יקדמו אותי. כשאעזוב את חיי הלילה אני רוצה להיות מדריך כושר. אני יודע שעד שאני לא אהיה סופרסטאר, אני לא אתפרנס ממשחק".
ומה עם בת זוג שתעבור בהצלחה את הסלקציה האישית שלך?
"אני מניח שברגע שאמצא את האחת אעזוב את חיי הלילה, החיים האלה לא מתאימים לזוגיות. כרגע זו פרנסה טובה, אבל להגיד שאני נהנה מכל רגע? לא. אני עושה את העבודה והולך הביתה".
נא להמתין לטעינת התגובות
