שגם נתניהו יחזיר את הבית: עפרה בן ארצי פותחת חזית משפחתית
עפרה בן ארצי, אמו של סרבן המצפון יונתן וגיסתם של שרה ובנימין נתניהו, נעצרה לראשונה בחייה כשהגיעה לתמוך במפוני שיח' ג'ראח. כעת היא מציעה שגם משפחת נתניהו תחזיר את ביתה בטלביה ושהאו"ם יטיל את חסותו על ישראל הכוחנית. ראיון
ביום ראשון בבוקר היא פתחה עיתון והבינה שבמציאות בת זמננו אופטימיות היא תכונה בעייתית. הפינוי עמד להתקיים כמתוכנן, למרות הלחץ האינטרנציונלי, למרות הימצאותן הקבועה של משמרות פעילים מארגוני שמאל שונים צמוד לפתח בית משפחת גאווי.
נסערת ומרוגזת בן ארצי נסעה לכיוון מוקד הפינוי. היא החנתה ליד תחנת הדלק בשיח' ג'ראח, ירדה במורד הרחוב הראשי והתכוונה לפנות ימינה, לרחוב שבו התרחשה הבוקה והמבולקה, אבל שוטרת סירבה לאפשר לה לעבור. נדפדף במהירות קדימה ונספר שבסופו של דבר בן ארצי גמרה את היום במגרש הרוסים תוך שהיא מואשמת בהתקהלות ובתקיפת שוטר.
למה אמור מעצר קצר של פעילת שמאל לעניין אדם שאינו בן משפחתה של גברת בן ארצי? יש עניין של ייחוס. בן ארצי התחתנה עם מתניה. לאחותו קוראים שרה ולבעלה קוראים בנימין. נתניהו. מה שהופך את ראש הממשלה ורעייתו לקרובי משפחה של פעילת השמאל שנעצרה ביום ראשון האחרון, לראשונה בחייה.
במסגרת פרץ הרגשות בעיקר בגלל פינוי הבית ומעט בשל מעצר הבתולין, בן ארצי שחררה את חרצובות לשונה. "מבחינתי מה שקרה זה טרנספר", צוטטה בן ארצי בעיתון הארץ. "המסר שלי לביבי הוא שהוא כראש ממשלה ישלם על כך.
"היו שם מאות שוטרים, זה מעשה מדינה, ברור לי שזה בא מראש הממשלה, הוא צריך להוכיח לי שלא הוא נתן את האור הירוק... אני יודעת שגם למשפחה של ביבי יש בית בטלביה וגם הוא רכוש נטוש, אולי גם אותו צריך להחזיר לבעלים שלו, זה מה שקורה אם ביבי פותח את תיבת הפנדורה הזו, לכך זה יגיע".
הזמן, גם אם הקצר, שעבר, ריכך את חמתה של בן ארצי. "אני יכולה להגיד שזה לא היה בעידנא דריתחא, מתוך מחשבה על האופן שבו נעצרתי", היא אומרת לי, כמעט מפויסת עם נתניהו. "ראיתי בהם את מייצגי השלטון, בגלל העוצמה הרבה שבה התנפלו עליי ועצרו אותי, עד שכמעט ראיתי לנגד עיניי כאילו הוא עוצר אותי. אבל זה לא העניין".
כבר כמה חודשים טובים שבכל רחבי מתחם השכונה מתנהל מאבק עיקש בין התושבים הערבים שהגיעו כפליטים לשכונה ב-1956, כשהייתה חלק מהממלכה הירדנית ואשר גרים בה עד היום, ובין עמותות שקיבלו יפויי כוח לנהל משא ומתן מטעם ועד העדה הספרדית בירושלים וכולל כנסת ישראל להחזרת הנכסים.
חלק מהבתים בשכונה מאוכלסים כבר כמה שנים על ידי יהודים, על השאר כאמור היו דיונים בבית משפט. כשבית המשפט העליון קבע סופית כי הקושאנים על הקרקע שהציגו נציגי הבעלים כשרים, ניתן האות לפינוי משפחת גאווי. אז, כאמור, בן ארצי נזעקה למקום.
"אני מכירה באופן אישי את המשפחות, בייחוד את אום כאמל, שכבר גורשה ובנובמבר הקימה אוהל והיא חיה בו. עקבתי ויחסית אני מכירה את הסיפור לפני ולפנים, כולל ההתגוששות והדיבורים בין הממשלה הישראלית ובין הקהילה הבין-לאומית והייתי, כמו תמיד, זה החיסרון שלי, אופטימית וחשבתי שלא יבצעו את זה בגלל שיש כזה לחץ וכזאת התנגדות ומעורבות אמריקנית, אירופית ושל האו"ם.
"האמנתי שלא יעזו לבצע את הגירוש הזה. הייתי יחסית שקטה ונינוחה. אמרתי, 'טוב, צדיקים - מלאכתם נעשית בידי אחרים'. ברגע שנכנסו האמריקנים והבריטים ובאו לבקר והיו בבתי המשפט, הייתי משוכנעת שזה לא יקרה. ביום ראשון קראתי שזה כן הולך להתבצע והייתי כולי נסערת. פשוט קמתי והלכתי, כי אני מכירה ואני רגילה להגיע לשם לבד או עם חברים לפעמים".
בן ארצי, ההמומה מקריסת חלומה הוורוד, עלתה על רכבה ונסעה לכיוון בית המריבה נוסח ירושלים. "הייתי לבד עם תיק ובקבוק מים גדול",
"ביקשתי לראות נייר שאוסר עליי להיכנס לשם. היא לא הראתה לי נייר ואמרתי לה שחברים שלי בצרה ואני חייבת ללכת לבקר אותם ושאני לבד. היא אמרה 'לא' שוב ותוך שתי דקות התקבצו סביבי שוטרים, קפצו מכל עבר. זה היה מן שוס כזה. הם חסמו אותי גופנית, נעמדו ממש צמוד אליי. עשיתי צעד לאחור והם חשבו שאני תקפתי שוטרת.
"מיד התיישבתי, האינסטינקט שלי היה לשבת. חשבתי לסגת, אבל דווקא בגלל שהייתי לבד החלטתי להתיישב. דווקא בגלל שהייתי לבד ועשו לי את זה התיישבתי על הרצפה ואמרתי להם, 'אני מפה לא זזה, עד שאתם לא מאפשרים לי ללכת'.
"מעל הראש שלי התחילו לרוץ דיבורים ואחד אמר, 'כן, היא בטח תשב כמה ימים טובים במעצר'. אז אמרתי שדווקא אשב. אמרו לי, 'אם את לא קמה, את נעצרת'. אמרתי, 'אין מצב שאני קמה. זאת העיר שלי, זה הרחוב שלי, אין לכם ניירות, אני רוצה ללכת'. הם לקחו לי את התיק והניירות ותוך פחות מחצי שעה הם התארגנו להעלות אותי על הזינזאנה".
כל הזמן הזה היא התחבאה מתחת לכובע ומשקפי השמש, הרכינה ראשה לתוך המדרכה, ידעה שזה מה שירגיע אותה. "כשהם התארגנו להעלות אותי על הזינזאנה, הם הקיפו אותי מסביב כדי שאי אפשר יהיה לראות אותי ולצלם אותי", ממשיכה בן ארצי. "מה שראיתי סביבי היה מעגל של נעלי קומנדו שחורות. לא העזתי להסתכל למעלה. באו שתי שוטרות, תפסו אותי בבית השחי, עד עכשיו אני מרגישה את השרירים, וגררו אותי בכוח לזינזאנה".
בן ארצי קמה רגע, הולכת לחדר הסמוך ומציגה לראיה חצאית שבאה במגע עם אספלט. היא הועלתה לזינזאנה והתיישבה על הרצפה. היעד היה מגרש הרוסים, אבל הזינזאנה התעכבה בסיורים בשכונה. בן ארצי הגיעה לבסוף למגרש הרוסים והואשמה בהתקהלות ובתקיפת שוטר.
"האשימו אותי בהתקהלות בלתי חוקית", היא אומרת בחצי גיחוך, "שזו סתירה: אישה אחת והתקהלות בלתי חוקית. הוא שאל אותי כמה שאלות. רק דבר נוסף אני רוצה לספר, עברתי את כל התהליך הביומטרי. התייעצתי עם לאה צמל (עורכת דין ופעילת זכויות אדם- י"ה) והיא אמרה לי שחייבים לעבור את זה ואני מבינה שזה דבר חדש. כל מי שעובר מעצר חייב לתת את כל הנתונים שלו למאגר הביומטרי. בעבר לא כולם היו חייבים לעבור זאת, כי הייתה הבחנה בין סוגים של עצירים. הם לקחו תמונות ולייזר של כפות הידיים והאצבעות".
היא שוחררה תוך הגבלה. נאסר עליה להתקרב לשיח' ג'ראח בשבועיים הקרובים. מה שהכי הרתיח אותה בכל הסיפור היה חופש המעבר שניתן לחרדים שהגיעו, כפי הנראה, להתפלל על קברו של הצדיק שמעון.
"שני הדברים שככל שאני חושבת עליהם כואבים לי יותר", היא עונה אחרי שאני שואל מה חוותה מבחינה רגשית, "שהתעוררו כבר כשישבתי בתוך הזינזאנה. הדבר הראשון היה אני והחרדים. זה החזיר אותי לאירופה של אבא שלי בתקופת השואה. מפני שאז, מי שנראה יהודי נרדף ונרצח על שום שידעו שהוא יהודי והוא נראה כיהודי.
"ועכשיו קרה בדיוק ההפך: הלא אם הייתי באה לבושה כמו חרדית בכלל לא היו עוצרים אותי. אבל בגלל שהתלבשתי כמו חילונית, השוטרת שאלה אותי, 'רגע, לאן?'. את החרדים היא לא שאלה, כי ברור לה שהם בדרך לקבר. נוצרה תמונה הפוכה שבשבילי היא מאוד סמלית. ככל שאני חושבת על זה יותר, זה כמעט ממוטט אותי.
"מבחינתי החרדים היו הארים של גרמניה. הם היו הקבוצה הנבחרת, הקבוצה הארית, שלהם הכול מותר. ככה אני רואה את זה. פשוט התחלפו היוצרות. הם הנבחרים, הם בעלי הזכויות והם הולכים בבגדים יפים. הפאות של הנשים היו בלונדיניות, אז באמת הן נראו אריות, רק חרדיות. באמת, עם פאות בלונדיניות, מטופחות, לבושות יפה, הולכות לקבר שמעון הצדיק; ואני זרוקה בזינזאנה.
"זה הביא אותי לחשוב על העניין של חוק הג'ונגל. בחוק הג'ונגל הגענו למצב שאם אתה למעלה, יש לך מזל ומי שלמטה, מסכן - הוא למטה ברצפה של הזינזאנה".
טוב, זה העולם.
"זה העולם, כן, וזה עצוב מאוד. מבחינתם של החרדים, כשהם למעלה וטוב להם, הכול בסדר. הם עוברים שם יום יום ויודעים כל מה שקורה ומובן שלא תשמע מילה אחת מרב אורתודוכסי, גם מהלא ציונים. אני לא יודעת אם הם רואים את הפלסטינים או שהם שקופים בשבילם, או אוויר, איך הם בדיוק מתייחסים אליהם".
רוב הסיכויים שהם לא מעניינים את החרדים שמגיעים לקבר כמו שהתושבים היהודים במתחם לא מעניינים אותם.
"זה קשה לי".
אני לא מבין למה את מפנה טענות לציבור שמתפלל על הקבר.
"מפני שהם עוברים שם והם בני אדם, הם מבינים שיש בעיה. יש דתיים שהתגרו באנשים שהיו באוהל. גם המנהיגים שלהם מודעים לזה, אז איפה הם? כי כשעושים להם עוול הם צועקים את הגוועלד שלהם עד השמים.
"זאת אומרת שהגוועלד שלהם זה רק כשמדובר בזכויות שלהם וכשמדובר בזכויות של אנשים שהם לא הם, שהם לא יהודים או שהם יהודים שלא שייכים לקהילה שלהם, פשוט לא מעניין אותם. זה נכון שאני יודעת את זה, אבל בהקשר הזה זה כואב לי מאוד".
האם חלופת מגורים למשפחה המפונה הייתה מספקת אותך?
"לא, כי בכל זאת יש מציאות מדינית. נכון שירושלים סופחה, אבל באופן תאורטי אפשר לגייס מיליארדי דולרים ולבוא לכל תושבי מזרח ירושלים ולהגיד להם, 'קחו את המיליארדים ותעברו או שנסדר לכם בתים אחרים'.
"אני אומרת ככה: נתמקד במשפט שבו פתאום פותחים קושאנים מלפני 1948, הולכים לטאבו של תקופת הטורקים והבריטים, זה פועל לשני הצדדים. אם זה לא פועל עכשיו בזכות זה שלישראל יש את הרובה והכוח, אז זה יקרה בעתיד. מבחינתי זה ציון דרך בדרך לאינתיפאדה הבאה או לאיזה סבב של אלימות".
את חושבת שמשפחת גאווי מעניינת מישהו בהנהגה הפלסטינית?
"אני לא יודעת להגיד לך, כי יש עניינים בין פת"ח לחמאס וראאד סלאח היה שם. בכל מקרה זה לא לטובתנו".
בן ארצי היא אמו של יונתן, אחד מסרבני המצפון היותר מפורסמים שידעה המדינה. הוא הפך לכזה גם בזכות קרבתו למשפחת נתניהו וגם בגלל שהיה אחד הסרבנים היותר עיקשים. במסמכים מאחת התביעות שהגיש בן ארצי נגד כמה אלופים, הוא טוען כי למד את הפציפיזם מבית.
עמדותיה השמאליות של בן ארצי לא קשורות דווקא בפתרון כזה או אחר, הפתרון שמקובל עליה מושתת על הצורך לעצור כל שפיכות דמים וההסדר שימנע את שפיכות הדמים הוא זה שהיא תתמוך בו.
"זה קרה עם השנים, התפכחות", מספרת בן ארצי. "אנחנו גדלנו במשפחות ציוניות מלב העשייה הציונית. גם במשפחה שלי וגם במשפחה של בעלי מתניה יש הרבה רוויזיוניסטים. במשפחתי לא היו פעילים, אבל היו מאוד אנטי בן גוריון ופרו ז'בוטינסקי. אני התרחקתי משניהם. אין ביניהם הבדל מבחינתי. בעלי, מיד אחרי מלחמת 1967, עבר במקרה ליד 'יסוד ארץ ישראל השלמה' בבית העם ומיד הבין שמשהו לא טוב קורה.
"הפעילות שלנו התחילה לפני 20 שנה כשעברנו מהצפון לירושלים. הקטע הפציפיסטי שלנו הוא תגובת נגד לתהליך המילטריזציה שעברה החברה הישראלית. יש אנשים שיגידו שאנחנו תמימים כי כך זה היה מההתחלה, אבל לנו זה קרה באינתיפאדה הראשונה. החברה הישראלית הלכה והסתגרה בתוך עצמה והתעצמה בתוך עצמה ועטפה את עצמה במערכת הביטחון של עצמה.
"כשלא מגיעים לשלום וכל הזמן יש סבבים של אלימויות כאלה ואחרים הצבא גדל ומתחזק. זה מעגל שוטה שהולך וגדל מכיוון של אלימות, שמביאה עוד אלימות והתחזקות והתעצמות ביטחונית, שמתגברת את עצמה. היום, לפי סטטיסטיקות, לפחות עשרה אחוזים מהאוכלוסייה הישראלית חיה מהכיבוש".
בואי נשחק בהיפותזות. אם ישראל הייתה מתפרקת מכל נשקה, עד רמת הקרבין, היה לך האומץ לצאת מפתח הבית?
"אין לי בעיה. לי לא אכפת שתהיה עליי חסות בין-לאומית. בעלי תמיד אמר שאולי היה יותר טוב אם המנדט הבריטי היה נשאר פה. הייתה פחות שפיכות דמים, אז זה כבר דבר טוב. הדבר הכי בסיסי שמפעיל אותי זה פציפיזם במובן של לא לשפיכות דמים. כל מצב שבו אין שפיכות דמים עדיף מבחינתי על שפיכות דמים. אם רעיון או אידיאולוגיה מביאים לשפיכות דמים אז אני מעדיפה לוותר עליהם".
מלחמת העצמאות נפתחה מפני שהשכנים לא קיבלו את החלטת האו"ם. האם מפני שהייתה שפיכות דמים מוטב היה לרדת מהקמת מדינה?
"אני מכירה אנשים שחושבים כך. הרב ד"ר יהודה לייב מאגנס הלך להשתדל אצל הנשיא טרומן כדי שלא יתמוך בהקמת מדינת ישראל, כי הוא ראה שפיכות דמים והעדיף שלא תהיה שפיכות דמים ולא מדינת ישראל. לא אכפת לי, כאמור, לקבל חסות בין-לאומית, לא רק על ירושלים אלא על כל השטח.
"אם אדע שהאוכלוסייה הישראלית היהודית, על גווניה, תקבל את גבולות 4 ביוני 1967, אני מוכנה לקבל. כל מה שהיה אחרי 1967 אני לא מקבלת. אם נדבוק בכיבוש במציאות הפוליטית של אחרי 1967 זה הרס המדינה".
במהלך הראיון היא שולפת שני ספרים על קורות משפחתה. אב המשפחה, זלמן צורף, הגיע בסוף המאה השמונה עשרה להקים את חורבת רבי יהודה החסיד. הוא נדקר בידי ערבי ומת כמה חודשים לאחר מכן בגלל הפציעה. "אני תמיד אומרת שהוא מנפגעי הטרור הראשונים בעת החדשה", היא אומרת.
"מאז, כל השנים האלה הייתה קהילה יהודית קטנה ורוב ערבי ועם השנים הגיע המנדט הבריטי, היה ראש עירייה ערבי וראש עירייה יהודי. אין מה לעשות, אם רוצים או לא רוצים יש פה שתי אוכלוסיות ושתי האוכלוסיות האלה חייבות להסתדר. אי אפשר שלא יסתדרו פה שתי האוכלוסיות באיזשהו אופן".
נו, אז למה לא לצדד ברעיון חומת ההפרדה, שהם יחיו שם ואנחנו פה?
"אני לא כל כך אוהבת את זה, כי מטבעי אני לא אוהבת חומות, אבל אם זה יהיה הסידור הכי טוב, רוב האנשים יסכימו לזה, לא תהיה שפיכות דמים, ויבנו חומה ומשני הצדדים יחיו בצורה סבירה ולא יעופו טילים, זה מקובל עליי".
סביר להניח שדבריה מתחילת השבוע הכעיסו את גיסתה ואת בעלה. בראיון היא סירבה לדבר על משפחת נתניהו. כששאלתי אם יש סיכוי כי יעבירו את ארוחות ראש השנה בצוותא עם משפחת נתניהו זה מה שהשיבה: "אנחנו נבקר את ילדינו בחו"ל. כשאנחנו נפגשים זה באירועים משפחתיים, ואז לא מדברים על פוליטיקה".
בין בעלך לשרה יש קשר?
"כשיש מפגשים משפחתיים אנחנו נפגשים".
אנחנו חוזרים לדבר פוליטיקה. אני מנסה להבין איך היא מתייחסת להנהגה הפלסטינית, אם היא לא תולה גם בה חלק מהאשמה למבוי הסתום. בן ארצי משיבה שמי ששולט בשטחים זה השב"כ. היא מאמינה שישראל הרעילה את יאסר ערפאת כדי לעצור את השלום. "לכן אני לא מתייחסת לשלטון שם", היא מסבירה. "הם חברה ככל העמים והם יצליחו להוציא הנהגה. היום בוודאי שלא, זה מצב של כיבוש קשה".
היית מוכנה לחזור למצב שהיה בארץ לפני האינתיפאדה הראשונה?
"בתנאי שהיו הולכים לכיוון טוב, אבל לא כפתרון קבע. היום הפתרונות היחידים יבואו או ממש בכוח - ובגלל המתנחלים נראה שזה יכול לבוא רק בכוח, בין שהממשלה תהיה בצד שלהם ובין שלא - או שיהיה תהליך מתמשך של שפיכות דמים ואנשים יהגרו מפה. לא יודעת".
שלושת ילדייך גרים בארץ?
"בינתיים לא, הם בחו"ל. הילדים הגדולים שם מ-1996".
זאת אומרת שהם כבר היגרו.
"אפשר להגיד, אבל למה שהם לא יחזרו אם המצב יסתדר? בייחוד שהם נמצאים בארצות הברית עם המשבר הכלכלי והם אוהבים את הארץ ויש להם כאן קשרים חברתיים".
כששאלתי את השאלה הקודמת ראיתי כאב על פנייך. אני מנסה להבין אם אין לך רגשות אשם שמא החינוך שנתתם לילדים שלכם גרם להם לעזוב את המדינה.
"זה מעציב אותי בוודאי. כדי לא להיכנס לעימות עם השוטר שחקר אותי, אמרתי לו, 'תראה, יש לך ילדים, איזה עתיד אתה צופה להם?'. אני שואלת הרבה אנשים את השאלה הזאת וכולם אומרים, 'זה נורא ואיום'. כדי להימנע משפכות דמים, אני שמחה שהילדים שלי לא פה.
"מה שמפחיד אותי בהקשר של אנשים אחרים שיש להם מה להפסיד כי כל בני משפחתם כאן, עם המעגל השוטה הזה של אלימות והתבצרות. בסוף יגידו, 'הפלסטינים הולכים להמית עלינו שואה, אז כדי שלא ימיתו עלינו שואה נמית עליהם', וזה הסיוט הגדול שלי.
"אנשים מבחינתם יחשבו שהולכים לחסל את המדינה היהודית, ואנשים כמוני יהפכו לטרוריסטים ודורשי רעתה ומשמידי ישראל. לכן אני חרדה מהעתיד ושמחה, בשלב הזה, שהילדים שלי לא פה. זה הרע במיעוטו, כי בסיטואציה הנוכחית הסיכוי שיהיה פה פרץ אלימות נוסף כל כך גדול לצערי הרב, שאני שמחה שהם שם. בשורה התחתונה, אני מאמינה באדם, בכל אדם ומאמינה שבני אדם בסופו של דבר יכולים להידבר ולהגיע להסדרים".
אפילו ביבי?
"בוודאי, בוודאי. כולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
