שטח בינדר: זה הזמן לטייל בערבה
אורי בינדר גילה שלא צריך לנסוע לצפון או לחו"ל כדי להירגע, ויצא עם המשפחה לטיול בערבה. בדרך חזו בתנינים, אנטילופות, וגם בבהמה הישראלית המצויה
יצאנו מבאר שבע דרומה לצומת הנגב, ואחרי הסברים על עיר הבה"דים או קריית ההדרכה, בלשון משרד הביטחון, המשכנו לירוחם, שם המשכנו ברחוב הראשי מזרחה לכיוון המכתש הגדול.
עברנו את הירידות של מעלה עקרבים לאורך כביש נופי מרהיב, כשמדרום נראות שכבות של בזלת, בסימטריה מדהימה של צבעים אדומים ולבנים. בדרך ניתן היה גם להיכנס לגבעת החול הצבעוני ולמלא בקבוקים בחול הצבעוני המקסים.
לבסוף יורד הכביש לערבה, וכמה מאות מטרים לפני המפגש עם כביש הערבה, סמוך לעיר אובות, נכנסנו לחוות התנינים. בחווה המרשימה, לא רק שהצליחו לרכז תניני רביה ענקיים מאפריקה, אלא גם ללמוד את סודות הרביה שלהם. תארו לעצמכם שבחווה
צפוי היה שאתר מרהיב שכזה יזכה לעידוד כל המוסדות במדינה, כי איזו משפחה צעירה תסכים להקים בתנאים כה קשים חווה שכזו בערבה, כאשר בנוסף להשקעות הגדולות עליהם להתמודד עם הבירוקרטיה הישראלית.
לשבת בחווה הזו ולראות בקיעה של תנינים קטנים מהביצים, זו חווייה מדהימה.בטבע יש בעלי חיים הממתינים לתנינים הקטנים כדי לטרוף אותם, אבל בחווה הם מוגנים היטב מכל פגע.
משם הדרמנו לפארק ספיר. אגם מרהיב, מדשאות ופינות פיקניק וגם אווזים גדולים היוצאים מהמים ומגיעים עד למטיילים טובי לב המוכנים להאכיל אותם במעט פירות, ירקות או חתיכות לחם.
אולם כמו במקומות רבים, גם שם, במקום הכאילו לקוח מגן עדן, ישנם ישראלים מכוערים. כך למשל חזינו באב המורה לילדיו לזרוק אבנים גדולות לעבר הברווזים והאווזים, כי אלה מפריעים לו לדוג דגים. מי שניסה להעיר לישראלי המכוער, שזה לא בסדר לזרוק אבנים על חיות המחמד האלה, קיבל תגובה אלימה.
אחרי מחזה מביש שכזה צריך לקוות שבעתיד יהיה פיקוח כלשהו על המקום, שכן אנשים שכאלה עלולים להרוס את גן העדן הקטן שבערבה.
מפארק ספיר המשכנו דרומה לעבר חוות האנטילופות הסמוכה למושב צופר. על כביש הערבה יש שילוט מתאים. בחווה קיבל אותנו יוסי בן ב"תיבת נוח" שבנה בזיעת אפיו. בית קפה קטן, מדשאות, צימרים ובריכת שחיה, אלה היו רק תפאורה לתצוגה של בעלי חיים.
בתיבת נוח יש פינות ליטוף של ארנבות, חיות קטנות המוכנות לאכול כמעט מהיד של המבקרים, וגם הרבה תוכים ססגוניים בכמה גדלים. לאחר מכן מתחיל המסע בקהילת האנטילופות.
ראמים לבנים ודישונים ואיל נקוד, אלה הם חלק קטן מבעלי החיים, שחלקם היה חלק מארץ ישראל הקדומה. יוסי בן בנה לו חווה קטנה בערבה והביא אליה מרחבי העולם סוגים נדירים של אנטילופות, שכבר מתרבות היטב ומתאקלמות בחום של הערבה.
מהחווה חזרנו למושב עין יהב, נסענו על- פי השילוט של דרך השלום לעבר מושב עידן, ומשם חזרה לכביש הערבה והביתה. יום של פעילות בערבה, שכלל הרבה חוויות למשפחה.
לא בזבזנו זמן על מנגלים, אלא הסתפקנו בכריכים, פירות, הרבה שתיה וסברס צוננים מהבית. הפסקת האוכל היתה בפארק ספיר המותאם לבילוי משפחתי בחיק הטבע.
נא להמתין לטעינת התגובות
