פוס משחק: הכירו את חבורת התקליטניות שעוד תטריף את ירושלים
הן יפות, פמיניסטיות, מאמינות אדוקות בגירל פאואר ובטוחות שהן הדבר הבא. קבלו את קולקטיב התקליטניות שעוד יטריף את גברברי ירושלים. הן קוראות לעצמן "פוס פאואר", את התרגום תעשו בעצמכם
הפוס פאואר. למעלה, מימין לשמאל: נטע כהן, הילה בר חיים, נעמי שפרון. למטה: ליאת עטר, עדי קום, דשה ספיסובסקי צילום: שימי נכטיילר
חודש מאוחר יותר, במהלך ראיון עיתונאי, אף הצמידו לכל אחת מהן כינוי, וההיסטריה הייתה בעיצומה. סך הכול, לא כל יום משווים את הבאזז סביב להקת ברביות מהונדסת לביטלמאניה שאחזה בבריטניה כמה עשורים קודם לכן.
באותה תקופה הבנות אף טבעו מונח חדש, או לפחות הפכו אותו לשגור בפי כל, בין אם התכוונו לכך או שהיה זה ביטוי מחץ שסיפק אחד מסוללת המפיקים שלהן: "גירל פאואר". אותו כוח נשי בו נפנפו הבנות בכל התבטאות ציבורית שלהן הפך פתאום לבון טון של נערה מתבגרת. מה שהגלולה למניעת הריון כמעט עשתה בשנות השישים בארצות הברית, הצליחה לעשות על סף המילניום חבורת שאפות פרחות מאנגליה.
הפמיניזם, אותה תפיסת עולם הדורשת שוויון בין נשים לגברים, נגלתה במלוא הדרה. אנחנו לא מתחייבות לעבוד במוסך או להיות מנהלות בנק, פשוט תנו לנו לעשות מה שבא לנו.
אותה גישה אף עומדת בבסיס מסיבת ה"פוס פאואר" שהתקיימה בליל שבת האחרון בפאב הקצה במרכז העיר, חודש לאחר המסיבה הראשונה שנערכה בפאב הסירה. מדובר בליין של שש בחורות ירושלמיות, המוכרות לבלייני העיר מעבודותיהן השונות בחיי הלילה ושלחלקן אף היסטוריה לא קצרה מאחורי עמדות התקלוט בעיר.
הכוח הנשי מורכב מנעמי שפרון, סטודנטית וברמנית בת 23 שאף מהווה 50 אחוז מצמד התלתליסטים שאחראים לחלק נכבד מהמסיבות הקוויריות בעיר; ליאת עטר, בצלאלניקית בת 22, ברמנית שמדי פעם מופיעה עם חומרים משלה; עדי קום (23); הילה בר חיים (23), ברמנית (לא הכותבת); נטע כהן (22), בצלאלניקית; ודשה ספיסובסקי (22).
מאחר שבכל זאת מדובר בשש בחורות שחולקות ביניהן בערך 76 מקומות עבודה, עברו יומיים מייגעים עד שנכנעתי לעובדה שראיון משותף לא יהיה פה. אז לצורך העניין, עדי ודשה נעדרות. הראיון נערך מספר ימים לפני המסיבה בקצה, שם לראשונה מזה חודש הן הופיעו סוף סוף בהרכב מלא. ככה זה כשאתה סטודנט במיתון.
"למה פמיניסטיות לא יכולות להיות כוסיות?"
"אנחנו לא רוצות לשייך את עצמנו לאף מקום ספציפי, מדובר בליין (סדרת מסיבות - ה"ב) קבוע במקומות מתחלפים. השאיפה היא לעבור בין כל מיני מקומות ולהגיע גם לתל אביב. אני בכלל רציתי שנחמם את מדונה", צוחקת נעמי שפרון, אחת משש הבנות בקולקטיב פוס פאואר.
נטע כהן על הזמנה למסיבה. "זה הכי ברמה של לצחוק על זה" צילום: יח''צ
"תחשבי לרגע, אין דברים כאלה באף מקום. אנחנו שש בנות וכל אחת היא דמות מגניבה. חלקנו עושות מסיבות, כמעט כולנו ברמניות וזה מגניב, שש בנות שקשורות בדרך זו או אחרת לחיי הלילה בעיר, כשהמטרה ביסודה היא להביא את הכוח הנשי לקדמת הבמה. אנחנו בחורות, נשים, שרוצות לעשות משהו בירושלים מתוך המקום הזה. בגלל זה גם הכי כואב לי כשאנשים מדברים על סליזיות בהקשר שלנו. כל הקטע של הפוס פאוור הוא לא סקסיות זולה אלא יותר פרודיה עליה".
מה זאת אומרת?
נעמי: "למשל הפלייר של נטע שבו רואים אותה שוטפת מכונית בג'ינס קצר ועקבים. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא יצא הכי טוב מבין כולם, אבל עדיין, אני דווקא חשבתי שאם היא הייתה מצטלמת בנעלי בית כפרפראזה פרודית על הפין אפ גירלז בשנות השישים זה היה מוצלח יותר".
ליאת: "זה כל כך לא סקסיסטי, אלא הכי ברמה של לצחוק על זה. אני צילמתי את התמונות ובצילום של נטע רק צחקנו על זה כל הזמן. אני חושבת שהרוב גם הבינו את זה אבל המעט שלא, זה היה מבאס".
הילה: "זה היה הכי מצחיק בעולם והיא פשוט הלכה על זה. אני לא מכירה הרבה בחורות שהיו עושות את זה עד הסוף. חבל שיש מי שפספס את ההומור".
מוצלח או לא, בסופו של דבר זאת סדרת התמונות השנייה שאתן מוציאות ונראה שרק הפכתן לסקסיות יותר. אחרי התקלוט הראשון ב"סירה" למשל, לא היו חסרים אנשים ובעיקר בחורות שטענו שבסך הכול מדובר בחבורת בנות שמנסות למצב את עצמן כשוות ומגניבות ותו לא.
הילה: "לא נראה לי שיש בכלל בחורות כאלה בירושלים או בישראל. יש בינינו המון במשותף ובמקרה זה יצא ככה שאנחנו בנות. לא יעזור כלום, זה המכנה המשותף הכי בולט וזה מה שאנשים רואים".
נעמי: "לא נראה לי שזאת מטרה מכוונת. אנחנו קודם כל עושות את זה בשביל הכיף ואם יש איזושהי אג'נדה היא הרעיון של גירל פאואר".
ליאת: "זה ממש לא ככה, אנחנו באות לעשות גוד טיים, להחיות עניינים. זה שבא לי לעלות על הבר זה לא כדי שיסתכלו עלי כסמל סקס או ניצול של המיניות שלי אלא בקטע של אני
עושה מה שאני רוצה. אני לא אגיד שמי שמכיר אותנו מבין כי לא כולם מכירים אותנו, אבל אני חושבת שמספיק להיות כמה דקות במסיבה בשביל להבין שזה מגיע משם".
נטע: "זה נשמע מפגר, אבל זה קצת מחמיא. זה ממש לא היה בתכנון, לפחות אצלי, ואני לא צריכה שילטפו לי את האגו. כמובן שיש משמעות לאיך שאנחנו נראות, אבל אני לא חושבת שזה מבטל או מחמיץ את המטרה. יש היום מספיק בחורות שתופסות את הנישה הזאת של ניצול התדמית ואין עם זה בעיה. בכלל, למה פמיניסטיות לא יכולות להיות כוסיות?".
אז בעצם מדובר בשריפת חזיות גרסת ירושלים 2009?
ליאת: "דיברנו הרבה על מה אנחנו רוצות לשדר, כי לא כולם קיבלו את זה כמו שרצינו. כשאנחנו אומרות שאנחנו פמיניסטיות, זה לא במובן של נשים טובות יותר מגברים אלא פמיניזם ברמה של מה שנמצא עכשיו בעולם.
עדי קום על הזמנה למסיבה. אלמנט של גירל פאואר צילום: יח''צ
"יש למילה הזאת קונוטציה שלילית, אז רוב הבחורות ממש נחרדות להעיד על עצמן פמיניסטיות, אבל היום כולן באמת פמיניסטיות. תראי לי מישהי אחת שרוצה לשבת במטבח ולא לעשות כלום. אנחנו רק מראות מה שנמצא".
הילה: "אני לא יודעת אם אנחנו כאלה פמיניסטיות, אני בכלל שמעתי שאנחנו שוביניסטיות אחרי שההזמנות יצאו, במיוחד זו של נטע. אבל בכל מקרה קשה להתעלם מזה שכן יש פה אלמנט של גירל פאואר".
נעמי: "כשאנחנו מתייחסות לכוח הנשי, לא מדובר בפמיניזם המיליטריסטי של 'נשים יותר טובות מגברים'. הן לא צריכות דווקא להיות יותר טובות אלא פשוט לעשות מה שבא להן. וזה מה שאנחנו עושות. לא מדובר בסליז זול ושטחי אלא בנו ובמי שאנחנו. כל אחת והסטייל שלה, הקטע שלה והנטיות המיניות שלה".
ויש קשר לנטיות המיניות שלכן? ה"תלתליסטים" למשל כבר מזמן מזוהים עם מסיבות קוויריות ובכלל עם נושא הגאווה בירושלים.
נעמי: "תראי, יש מספיק אנשים שאחרי התקלוט הקודם התעסקו בשאלה הזאת ובאו ושאלו אם 'זה בקטע של בנות?'. אני למשל אוהבת את הקטע של גירל פאואר, ולא מהמקום הגיי. זה לא חייב להיות לסבי, זה הרי פתוח לכל הקהלים".
ואחרי היריות ב"בר נוער" של הקהילה ההומו לסבית, אין משהו קצת מרתיע בשיוך הקווירי שלכן? כבר עכשיו אנחנו שומעים על מועדונים ומסיבות שהחליטו לא לחגוג במהלך השבוע הקרוב.
נעמי: "ברור שמה שקרה שם זה מזעזע, אבל זה הכי הרגיש שדווקא עכשיו צריך להמשיך לעשות ולא לבטל.
"בכלל, ביום ראשון למחרת הייתה התארגנות ספונטנית בכיכר ציון לאות הזדהות והקהילה הייתה כל כך מגובשת שזה מרגש, ואני לא מדברת על הקהילה הגאה אלא על קהילת הצעירים בירושלים. אין ספק שיש שינוי אווירה כללי בכל הנושא הזה וזה מה שיפה. יש כיום בעיר פתיחות ללא קשר לנטיות מיניות וזה חייב להימשך".
ליאת: "הגזמת. זה היה אירוע כואב ונורא, אבל דווקא עכשיו עוד יותר צריך לשמור על נוכחות. בניגוד לחלק מהדעות, לא מדובר בחבורת פמיניסטיות לסביות. אבל גם אם הקטע שלנו היה לסבי ובמיוחד אז, אני חושבת שאסור לתת לזה להשפיע. במיוחד אחרי שראיתי את כל מי שהגיע לכיכר ציון ביום שלמחרת".
נטע: "אני לא חושבת שצריך לבטל, ובעיקר מקומות ואירועים שיש להם איזשהו שיוך לקהילה. אני לא חושבת שיש משהו שאני אגיד בנושא ולא יישמע קלישאתי, אבל דברים נוראים קורים ועוד יקרו, ואני לא מאמינה שנטרול העולם התרבותי ישנה. אם כבר זה רק יגרע מהמצב".
אה כן, יש גם מוזיקה
כמו באחוז גבוה מהמקרים שבהם מתעסקים בחבורת נשים טובות מראה, גם פה קל לשכוח שבסופו של דבר אנחנו באים לשמוע מוזיקה.
הילה בר חיים על הזמנה למסיבה. "אין חילוקי דעות כי אין על מה" צילום: יח''צ
למרות הניסיון העשיר שרכשו בשוטטות הלילית הקבועה וההזמנות היצירתיות בעליל, עדיין לא ברור מה ניתן לשמוע בערב שלהן, בהתחשב בעובדה ששתיים מתוך החבורה לא תקלטו מעולם עד החודש שעבר, וגם הארבע האחרות הן גם לא בדיוק השם הראשון שחושבים עליו במפת הדי.ג'יים הירושלמים. בשקלול הסופי, פתאום לא כל כך מפליא שהמראה שלהן הוא הדבר הראשון שעולה על הפרק בעוד שהמוזיקה נדחקת לשוליים.
"במהלך הלילה אנחנו בעצם מחולקות לשלושה סטים, כשכל זוג עושה מוזיקה אחרת", מסבירה ליאת. "יש אותי ואת נעמי שבדרך כלל עושות אלקטרו, עדי ודשה בדרך כלל מתעסקות בטכנו ונטע והילה במין סוג של היפ-הופ מגניב".
מדובר בחלוקה קבועה או שיהיו גם חילופי זוגות בהמשך?
נטע: "בעצם חוץ מליאת ונעמי שזה התקלוט הראשון שלהן, גם הילה ואני וגם דשה ועדי תקלטו כצמד לפני כן, אז מראש נכנסנו לזה בצמדים. גם המוזיקה שכל זוג עושה היא מאוד שונה, אז זה יהיה קשה. מצד שני, אולי זו תהיה הזדמנות לבדוק את כישורי התקלוט שלנו", היא צוחקת.
הילה: נראה לי שכן. זה יותר מעניין. יצא לי לדבר כבר עם דשה על זה ואפילו עכשיו, אני למשל מתאמנת עם נעמי וזו עדיין המוזיקה שלי, אבל עם אלקטרו. זה מגניב".
באמת, איפה תקלטתן לפני כן?
"עד לרגע שבו החלטנו על המסיבה הראשונה, לא לי ולא לנעמי יצא לתקלט, בעוד ששאר הבנות דווקא תקלטו ולא מעט. בשבוע שלפני כן עבדנו עם האמסטר שהוא די.ג'יי גדול והוא עזר לנו ללמוד. היינו מבלות איתו שעות ב'סירה' וצרבנו ותקלטנו ועשינו הכנות. ברגע האמת היה מדהים. אני עובדת כבר שנה ב'סירה' וזה פשוט היה הלילה הכי כיפי שהיה לי שם, במסיבה".
הפוס פאואר. בסוף לא יחממו את מדונה צילום: שימי נכטיילר
נטע: "קשה לי להגיד במדויק, אבל אני מתקלטת בסביבות שלוש שנים, מאמצע הצבא. אני והילה התחלנו בסטארדאסט. תמיד היינו יוצאות לעיר ובאף מקום לא הייתה מוזיקה שבא לנו לשמוע, אז היינו מציקות לברמנים שישימו שירים שאנחנו רוצות. בסוף נמאס להם כנראה והם הציעו לנו לעשות את זה בעצמנו. בהתחלה זה היה בליל מבולגן, אבל היום זה בעיקר היפ-הופ".
הילה: התקלוט הגיע באמת מהמקום שרצינו לשמוע את המוזיקה שאנחנו אוהבות. חוץ מלתקלט עם נטע גם יצא לי לתקלט עם מארקי פאנק אבל אין מה להשוות, התקלוט עם הבנות היה הכי כיף".
ואיך מסתדר לכן לעבוד אחת עם השנייה? בכל זאת מדובר בשש בחורות, שישה רצונות, וזה בלי להזכיר את העובדה שאתן חברות, מה שלא תמיד מקל על חילוקי הדעות. הצ'ילביות נשארה בארון?
נעמי: "אנחנו מכירות הרבה זמן כבר מהעיר ואנחנו באמת חברות, אז בינתיים זה ממש כיף. הכי קשה זה לקבוע עם כולן יחד, וזה באמת כמעט לא קורה כי לכל אחת יש סדר יום משלה ועבודות שונות, אז נדיר שאנחנו בהרכב מלא חוץ מאשר בתקלוט עצמו".
נטע: "קצת דאגתי בהתחלה כי גם מדובר בשש בנות וגם לא ממש הכרתי את רוב הבנות, אבל זה כיף אדיר. הן כולן מקסימות והכול זורם מצוין. קצת קשה לתפעל את העניינים כי בכל זאת לכולנו יש עבודות ולימודים, אז אני ממש לא חלק מהצד התפעולי. שאר הבנות מארגנות ומודיעות לי"
.
הילה: "זה קשה לתפוס את כולן באמת, זאת הבעיה העיקרית. אין חילוקי דעות כי גם אין כל כך על מה. חוץ מזה שבקושי יוצא לנו להיפגש בהרכב מלא, זה תמיד חלק-חלק-חלק. הן גם כולן כל כך חמודות".
ומה בהמשך?
נטע: "אחרי ההופעה בקצה, אם אני לא טועה התקלוט הבא שלנו יהיה בבאסס בחודש הבא. המטרה היא לעבור ממקום למקום ולתקלט פעם בחודש. אני מניחה שבשלב מסוים גם תל אביב תעלה על הפרק".
הילה: "זה מתחיל בקטן, אבל בסופו של דבר אנחנו רוצות לעשות מסיבות בעצמנו, להביא לפה משהו שלא היה".
נא להמתין לטעינת התגובות
