שובו של לוחם: אמיר גולה מצטרף להפועל קטמון
אמיר גולה בן ה-40 כבר לא האמין שיחזור לשחק כדורגל. אבל אז החליטו בקטמון לרדת לליגה ג', ולחפש דמות שהקהל יוכל להזדהות איתה. אז הנה הוא כאן, לבוש אדום, עם מס' 7 על הגב
"בכלל לא תכננתי להגיע לאימון", סיפר לנו אחד האוהדים במקום, "אבל כששמעתי שגולה יהיה הקפטן, התנעתי את הרכב ובאתי". גולה מסמל עבור המון אוהדים אדומים את הפועל האמיתית, ולא את הגוף שנאכל בשנים האחרונות במלחמות האגו והשליטה בין יוסי סאסי לוויקטור יונה. השבוע, כשהאלטרנטיבה האדומה בעיר קיבלה את האישור הסופי מההתאחדות לכדורגל לרישומה בליגה ג', הסכים הקפטן החדש של הקבוצה לשתף אותנו בלבטים ובתחושות שקדמו לחזרתו למגרשים.
"גדלתי בבית שכולו הפועל ירושלים. סבתא שלי הייתה גרה במושבה הגרמנית, ממש בסמוך למגרש של הפועל בקטמון", סיפר לנו השבוע גולה, "ואני זוכר את עצמי ואת אחי אשר בתור ילדים קטנים עושים בינינו הגרלות מי ילך למשחקים של הפועל. בתקופה ההיא זה היה טבעי שמי שגדל בשכונת קטמון, יהיה אוהד אדום. בגיל עשר הגעתי לקבוצת הילדים של הפועל ומשם המשכתי בכל מחלקות הילדים והנוער עד שהגעתי לקבוצה הבוגרת של המועדון. למעשה התחלתי לשחק בקבוצה באופן קבוע רק בגיל 23 בגלל הצבא, ולמעט שנתיים גלות בנצרת עילית כל החיים שלי היו סביב הקבוצה הזאת".
מה הרגע שהכי נחקק בזיכרונך מהתקופה הארוכה במועדון הזה?
"אין ספק שזה גמר הגביע בשנת 1998 נגד מכבי חיפה כשיוסי מזרחי אימן אותנו. באותה מידה שזה היה רגע השיא שלי, זה גם היה הרגע המאכזב ביותר בקריירה שלי. היינו צריכים שהכדור של דנינו יכנס, וגם אם חיפה היו ממשיכים לשחק עוד שעתיים, הם לא היו מצליחים להשוות, אבל לצערי זה כנראה מה שהיה כתוב למעלה, וזה לא קרה".
מדוע פרשת בגיל צעיר יחסית, כשהיום אנו רואים שחקנים משחקים בגיל 35 ו-36?
"אף פעם לא נחשבתי לשחקן כדורגל טכני, ומה שייחד אותי כל השנים היו ההתלהבות והנשמה שהייתי מביא איתי למגרש. ברגע שאיבדתי את זה, אז לא היה יותר טעם להמשיך לשחק. בשביל לשחק כדורגל אתה צריך מוטיבציה וחשק, וברגע שהרגשתי שאני לא מסוגל לתרום כמו שתרמתי בעבר, ובמקביל הציעו לי משכורת נמוכה, אז העדפתי לפרוש מכדורגל ולפרנס את המשפחה שלי בצורה אחרת, כי מה שעמד לנגד עיניי באותו הרגע היה הדאגה למשפחה ולא הקריירה שלי בהפועל".
מה גרם לך לאבד את החשק למשחק?
"אני לא רוצה להיכנס לזה, כי זה סתם מעלה משקעים רעים מהעבר. אני רק יכול להגיד שהמערכת שם גרמה לי לחשוב פעמיים אם אני רוצה להמשיך. אני זוכר שכבר במחנה האימונים לפני פתיחת העונה ידעתי שלא אמשיך לשחק. יום למחרת הודעתי למישל שאני לא יכול יותר, ביקשתי לקחת שבוע הפסקה לחשוב על העתיד, ולא חזרתי עד היום".
איך הסביבה הגיבה להודעת הפרישה שלך?
"הם בסך הכול הבינו אותי, אבל מי שלקח את זה הכי קשה זה אחי אשר. מצאתי עבודה חדשה והאנשים שם קלטו אותי ממש יפה, כך שהמשבר היה יחסית קצר, וזה גרם לי בדיעבד לתחושת הקלה שעזבתי את הפועל. אני זוכר שוויקטור ישב איתי במחנה האימון והציע לי משכורת כמו זו שהרווחתי כשהייתי חייל, באותו הרגע הבנתי שמיציתי את כל העניין הזה של הכדורגל, והגיע הזמן לפתוח פרק חדש בחיים".
אתה עוקב בכלל אחרי הקבוצה וההתדרדרות שלה בשנים האחרונות?
"זה כל פעם מחדש צובט לי בלב כשאני קורא ורואה מה שקורה שם, אבל כל מי שהיה אי פעם במועדון הזה יודע שאף שנה שם היא לא קלה, תמיד יהיו בעיות במשכורות, בתנאים ובבקרה התקציבית. לצערי זה תסריט ידוע מראש, ומהניסיון האישי שלי אני יכול להגיד שמהרגע שעליתי לקבוצה הבוגרת ועד עצם היום הזה, כולל כל השנים שאני
"חבל מאוד שהאנשים שם לא עושים שום דבר לשנות את המצב כי יש שם המון חבר'ה צעירים וטובים שגדלו במועדון אבל ההתנהלות פוגעת בהם ובפוטנציאל הגדול שיש לקהל של הפועל שמצביע ברגליים ובחר באלטרנטיבה אחרת, שפויה יותר".
אם הזכרת את האלטרנטיבה, דגדג לך לחזור לשחק כדורגל?
"כל מי ששיחק אי פעם כדורגל ופרש תמיד יש לו את הרצון לחזור ולשחק. זה משהו שהוא בדם שלך, וכשהייתי יושב ביציע תמיד הייתי מצייר בראש תסריט שהייתי עושה את המהלך אחרת או טוב יותר, ואז היו עולות המחשבות לעשות קאמבק ולחזור לשחק כדורגל.
"מאז שהחל הפרויקט של קטמון היו כמה שיחות שאני אחזור לשחק, ועד שהצליחו לשכנע אותי לחזור בשנה שעברה, מאיר כהן החליט שאני מבוגר מדיי, לא מספיק טוב והוא פוחד שאני אעשה בושות לעצמי, אבל הנה - כל עכבה לטובה".
מה המשקל של המשפחה שלך בהחלטה שלך לחזור לשחק?
"הבן הקטן שלי היה תינוק כשפרשתי והחלום שלו היה שאחזור לשחק, והוא מתרגש מהחזרה שלי למגרש יותר ממה שאני מתרגש בעצמי. חוץ ממנו יש את אחי, שיש לו משקל גדול מאוד בהחלטה, כי הוא מייצג את חוג האוהדים של הקבוצה. אני יכול להבין ללב של האוהדים שהחליטו לעזוב את המלחמות של סאסי ויונה שפגעו בהפועל, ואם אני הייתי אוהד של הפועל ירושלים, הייתי משלם כסף כדי שהקבוצה תקום כי להיות שותף לפרויקט כזה זאת גאווה".
באיזה כושר אתה חוזר לשחק?
"בחודש וחצי האחרון אני מתאמן באופן קבוע בחדר כושר כדי לחזק את הגוף ולחזור לכושר משחק. צריך לזכור שזאת סך הכול ליגה ג', ליגה חובבנית ולא ליגה מקצוענית, השחקנים שם מתאמנים שם פעמיים-שלוש בשבוע כך שאני מאמין שלמרות גילי אני יכול להתמודד עם כל שחקן בליגה הזאת. כולם יודעים שאני אחד שמשקיע ונותן את כל כולי, כך שלמרות שזאת ליגה נמוכה, אני אהיה הראשון לתת 150 אחוז באימון, כי אם נשקיע באימונים, ככה נראה גם במשחקים".
אתה תהיה אחד מעמודי התווך של קבוצה צעירה, מה אתה מוסיף להם בתור שחקן ותיק?
"אני חושב שאני יכול לתרום להם מבחינת ניסיון, איך להתנהג בזמן משחק וכיצד להגיב בהתאם לאירועים במשחק. שיחקתי המון שנים כדורגל, ואם לא הייתי חושב שאני יכול לתרום, אז לא הייתי עושה את המהלך הזה".
איך הייתה ההרגשה לעלות בפעם הראשונה אחרי הרבה שנים לאימון פתיחת עונה?
"לפני האימון התרגשתי מאוד כי לא שיחקתי המון שנים, ולראות אנשים שמגיעים במיוחד לראות אותך ואת הקבוצה החדשה, ולקבל מהם פידבקים ומילות עידוד כמו ששמעתי ביום שני, זה מחמם את הלב. היחס של האוהדים גורם לי ולשאר השחקנים רק לרוץ ולהשקיע יותר כדי שהם יהיו מרוצים. יש לנו מאמן מצוין שיודע בדיוק מה הקבוצה צריכה כדי לעלות ליגה, ואני מקווה להיות יד ימינו ולעזור לו ולקבוצה לעשות את כל מה שרוצים שיקרה".
ביום שני היו אוהדים שבאו במיוחד כדי לראות את אמיר גולה שוב לובש חולצה אדומה.
"האמת שהתרגשתי מהם לא פחות. אנשים יודעים שבמשך השנים נתתי את כל כולי להפועל ירושלים, ובגלל זה אף פעם לא קיללו אותי ושנאו אותי, לכן כאב לי מאוד הפילוג שקרה בשנתיים האחרונות. אבל נראה שכל עוד סאסי ויונה בהפועל אז אין עתיד למועדון הזה, ובשנתיים האחרונות גבר אצלי הרצון לתרום לאוהדים כי אני יודע כמה הפועל חשובה להם. אם כל כך הרבה אנשים מסכימים להשקיע מכיסם כדי שתהיה קבוצה והצבע האדום לא ייעלם ממפת הספורט הירושלמית, אז אני הראשון שייתרם לרעיון האדיר הזה".
מה יש לך להגיד לאוהדי הפועל קטמון ירושלים לקראת העונה החדשה?
"יש לי רק דבר אחד להגיד: אם אדם קורא לעצמו אוהד הפועל ירושלים, זה הזמן לבוא ולתרום כפי יכולתו ולהיות חלק מהקבוצה הזאת. תבואו לעודד ואני מבטיח שכל משחק בית שלנו יהפוך להפנינג גדול שיכול לשלב את כל המשפחה. יש פה משהו נקי וטהור, שקיים אך ורק מנטו אהבה להפועל ירושלים ואני יכול להגיד בפה מלא, עם כל הצער שבדבר, שלהפועל ירושלים במצבה הנוכחי אין עתיד, העתיד נמצא אך ורק בקטמון. אנחנו מתכוונים לתקוע יתד בירושלים להרבה שנים, ועד שלא יהיה שינוי בכל מה שקורה בהפועל, אנחנו נמשיך לשחק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם