אש במיתרים: מנכ"ל האנדלוסית מוטי מלכא שובר שתיקה
שנה וחצי לא פצה מנהל התזמורת האנדלוסית את פיו. כעת, עם יציאת דוח משרד האוצר, הוא מתקיף: "מי שביקש רעתי מצא עצמו בלב הביקורת". על מתנגדיו: "אנרכיסטים שכל עניינם בקידומם האישי". ועל הממצאים הקשים נגדו: "זה בכלל לא הסיפור"
מוטי מלכא, מנהל התזמורת האנדלוסית לשעבר, היה אחד ממקימיה ומאלו שהובילו אותה להצלחות רבות במשך שנים. אולם חזרתו לתפקיד מנהל התזמורת לפני שנה וחצי סימנה את התחלת הסוף.
מוטי מלכא. מאמין שמעז ייצא מתוק צילום: זמן הדרום
במשך כל אותה תקופה, התמודד מלכא בן ה-51 עם ביקורת מצד גורמים רבים, בהם ההנהלה היוצאת של התזמורת, ושתק. היה לו הרבה מה לומר, אך הוא בחר למלא את פיו מים.
חבריו הקרובים הפצירו בו לצאת למלחמה בכל החזיתות, לדבר, להסביר את עצמו, לנמק, לשלול את הטענות שהוטחו בו ולצאת להתקפות נגד, אולם הוא טען שאינו מסוגל לשחות בשלולית מלאה בוץ. לדבריו, הוא פשוט לא בנוי לזה.
אולי היה נאיבי בלא מעט מהלכים שביצע מתוקף תפקידו, אבל אין לו בעיה עם זה. העיקר שהוא מרגיש טוב עם עצמו ושלם עם האמת הפנימית שלו. אם על מלחמת העולם שמתנהלת בשנה וחצי האחרונות בתזמורת האנדלוסית השבורה לרסיסים אפשר לכתוב ספר, אזי אין ספק שפרק נרחב יוקדש למלכא.
בשבוע שעבר פורסם דוח של משרד האוצר, העוסק בתפקודה של העמותה שמנהלת את התזמורת האנדלוסית, ששמה כבר מזמן לא מעורר אסוציאציה של כלת פרס ישראל. מי שפנה למשרד האוצר קיווה לדוח חריף הרבה יותר. עיקרי הדוח חושפים אמנם ליקויים רבים בכל הקשור לניהול התזמורת בתקופתו של מלכא, אבל גם מפריכים חלק ניכר מהטענות שהועלו נגדו.
מלכא מצידו רואה בדוח, שלא הטיל ספק בהתנהלותו החוקית, גושפנקא ליושר האישי שלו. מאז פורסם, פנו אליו עיתונאים רבים אך הוא העדיף שלא להתראיין. לבסוף, רק לאחר הפצרות רבות הוא נענה. "על מה אני אדבר?", הוא שואל, "על זה שפגעו בי? על זה שאינטרסנטים דאגו רק לעצמם?".
"מי שביקש את רעתי מצא את עצמו מככב בלב הביקורת"
אבל כל הזמן העלו האשמות וטענות כלפיך ותמיד נשארת בעמדת מגננה.
"אני לא מתרגש מזה. אני הולך עם האמת שלי, עם הצדק".
האנדלוסית. "הכל נעשה במטרה לגרום נזק לתזמורת" צילום: יח''צ
מה יש לך לומר על פרסום הדוח?
"מה יש לי לומר? זה ארוך, אבל אני אנסה לתמצת. היו כאן אנשים שניסו להשתלט על העמותה של התזמורת האנדלוסית. הם שלחו ספר בן 160 עמודים עם תלונות לכאורה. במבחן התוצאה, אותם עמודים התגלו כריקים מתוכן.
"התלונות שהוגשו נועדו רק כדי להזיק ולחבל במפעל התרבות האדיר, גם במחיר פגיעה אנושה במוסד מפואר שעליו עמלו אנשים רבים במשך שנים רבות ואשר הגיע להישגים אדירים ונפלאים באשדוד, בארץ ובעולם.
"לצערי הרב, הכל נעשה במטרה לגרום נזק לתזמורת. אני חייב להודות שהייתה להם הצלחה גדולה. הם יכולים להגיד לעצמם: 'הצלחנו להרוס מוסד תרבות מפואר'. הם הצליחו בעניין הזה לעמוד ביעד שהציבו לעצמם".
בכל זאת, נמתחה נגדך ביקורת קשה בדוח.
"איזו ביקורת? שבדוח נכתב שהיו גרעונות? נו, אז מה. התזמורת האנדלוסית היא לא היחידה בארץ שיש לה גירעונות. ישנן לא מעט תזמורות בארץ שיש בהן גרעונות. אני אשם שלא קיבלנו תמיכות? אתה צריך לפנות לאותם גורמים ולבוא אליהם בטענות. הביקורת עליי בדוח זה לא הסיפור כאן בכלל".
בוא נחזור לדוח.
"מרבית עמודיו מתייחסים, סוקרים, מנתחים, שוללים ופוסלים את הסכמי ההתקשרות שבין התזמורת, למרכז לפיוט ולשירה ולאגודת הידידים. הביקורת אפילו מוצאת לנכון להטיל דופי בשיקול הדעת שעמד ביסוד אישור ההסכמים האלה.
"כמה עצוב להיווכח שהמילים הגבוהות האלה מתייחסות להסכמים שנחתמו ביוני ובאוקטובר 2007, על ידי אותם אנשים שלמעשה ביקשו את רעתי וביקשו למצוא את קלקלתי, מצאו עצמם מככבים בלב הביקורת. הם נמצאו
כמי שאחראים וחתומים להסכמים שבדוח, שאומרים עליהם שאינם בגבול הסבירות" (הכוונה לאשר כנפו, יו"ר ההנהלה דאז, ולעפר אמסלם, מנכ"ל התזמורת דאז - מ"ג).
"בנוסף מציין הדוח כי התמיכות ממשרד התרבות אכן הגיעו, ושהספרים מנוהלים באופן תקין מאז היווסדה של התזמורת. אם מישהו זועק על משכורות גבוהות וגם דואג לשלוח מכתבי תלונה, שיהיה לו גם האומץ להציג את משכורתו כפי שהיא מופיעה בדוח, עם רכב צמוד".
"על מה היה לנגנים להתלונן?"
ימים לא קלים עברו על מלכא. מדי שבוע הוא ראה את כותרות המקומונים שכתשו וביקרו אותו. מבחינתו, האכילו את העיתונאים בנתונים סקסיים ובחצאי אמיתות ואז מיהרו לבקש את תגובתו. למה הוא לא ניסה לשכנע את העיתונאים אחרת? "לא היה לי צבא של יחצ"נים וגם היום זה לא מעניין אותי", הוא אומר.
הפגנת נגני האנדלוסית. קיבלו 15 אלף ברוטו? צילום: יחסי ציבור
איך אתה מרגיש כיום?
"מעורב אשדודי. מצד אחד תמכו בי, אך מנגד היו בודדים שלא הפסיקו להשמיץ אותי. להגיד לך שאני מרגיש טוב? ממש לא, ולא בקטע האישי. קשה לי להשלים עד היום עם הנזק העצום שנגרם למוסד המפואר שהקמתי יחד עם חברי, ראש העירייה ד"ר יחיאל לסרי ועוד חברים רבים אחרים. נגרם נזק לתרבות מפוארת ולעשרות קהילות בארץ ובעולם".
עוד לא הבנתי מדוע במשך שנה וחצי בחרת שלא להתראיין.
"בכל השנה וחצי האחרונות של הסערה סביב התזמורת, אני לא נעניתי לקריאות של התקשורת משום שבכל התקופה הזו היה מדובר ברצף בלתי פוסק של רכילות זולה, ולעתים רבות עיתונות צהובה. כל הסיפור הזה היה מלווה בהשמצות, שלא היה ראוי להתייחס אליהן. עכשיו יש דוח רשמי של ביקורת עומק, ששולל את כל ההכפשות והמילים הקשות שנאמרו עליי.
"מה יעשו עכשיו כל אלה שמילאו גיליונות של נייר בהררי מילים וכתבו מכתבי תלונה, שכולם התייחסו וזעקו על המשכורות הנמוכות של הנגנים? ראה זה פלא, בארבעה קילו של נייר – אין פרק אחד, אין עמוד אחד, אין פסקה אחת ואפילו אין מילה אחת של ביקורת על משכורות הנגנים הנמוכות כביכול.
"נגן בכלי פריטה קטן שזעק על משכורת נמוכה בכלי התקשורת, קיבל משכורת של 15 אלף שקל ברוטו בחודש, 13 אלף שקל ברוטו בחודש ו-9,000 שקל ברוטו בחודש. חשוב להבהיר שלא מדובר בחודש עבודה מלא, אלא בהרבה פחות מכך.
"אתה יכול להוסיף לכך שורה של הבטחות סרק שניתנו לחלק מהנגנים כדי לעורר תסיסה בקרבם כלפי חברי ההנהלה. לאחד מהם, אף הובטח לשמש כמנצח הראשי במקומו של שמואל אלבז. כשנגן דרבוקה או פייטן מקבל רכב צמוד עם משכורת ברוטו מכובדת מאוד, הרבה מעבר לממוצע במשק, על מה יש להם להתלונן? אותו דבר גם עם עובדי השיווק והמשרד.
"מה אני יכול לומר כשהמשפחה שלי יושבת בסעודת שבת בצהריים באווירה משפחתית כיפית, ובאמצע הארוחה נקישות בדלת, ופתאום נכנסת עובדת עם מגש של עוגיות ומתייפחת בדמעות על העוולות והעיוותים והאיומים שהיא חווה בתזמורת? ואז יומיים לאחר מכן מגיעים עוד ארבעה עובדים אלי למשרד וגם הם משדרים מצוקה ומספרים שהם מרגישים מאוימים על ידי הוועד בגיבוי ההסתדרות מתל אביב.
"לאורך כל הדרך הייתה קבוצה איכותית וגדולה בראשותו של המנהל המוזיקלי והמנצח הראשי שמואל אלבז, ולצדו קבוצה גדולה של נגנים ופייטנים, גם ותיקים וגם מחבר העמים. הם הלכו בראש מורם עם האמת האומנותית ועם מוסר אישי גבוה, כדי להציל את התזמורת מידי קומץ אנשים שביקש להשתלט על העמותה ולקחת אותה למחוזות בידור זול, ללא נאמנות למורשת הפיוט העברי ולמוזיקה האנדלוסית הקלאסית".
בשלב זה נכנסה למשרד של מלכא אשתו אתי. "אני שמחה שאתה כאן", היא העירה. "אין לך מושג עד כמה אני מבסוטית שאחרי שנה וחצי, הוא החליט להפסיק לשתוק".
"עכשיו, ממש לפני כמה דקות פגשתי את ניר מקלאסיק", פנתה לבעלה, "הוא שאל אותי: 'תגידי, למה לא שומעים את מוטי? הרי כל מה שאומרים עליו זה לא נכון'".
"קבוצה של אנרכיסטים בגיבוי ההסתדרות"
לדבריו של מלכא, לא רק שמעולם לא האמין כי מפעל חייו, התזמורת האנדלוסית, יידרדר לשפל הנוכחי בו הוא נמצא כיום, אלא שאף תכנן לה ולמוסדות הנלווים אליה יעדים נוספים לכיבוש.
מלכא. "היו מינויים כושלים שהובילו את התזמורת להרס עצמי" צילום: זמן הדרום
תכניותיו של מלכא כללו הקמת קונסרבטוריון אנדלוסי, ייסוד של פסטיבל הפיוט העברי, הקמת המשכן למורשת הפיוט העברי והמוזיקה האנדלוסית בישראל, אשר יכלול אולם קונצרטים, חדרי לימוד ומרכז מבקרים, שכבר נקבעה לו פרוגרמה והוקצה לו שטח של חמישה דונם, וגם הקמתה של תזמורת אנדלוסית צעירה.
"אלה היו המחשבות שלנו, שתמיד היו בכיוונים של לבנות, להקים, לעשות, ליצור, לקדם, לטפח. לצערי הרב, עם עזיבתי, קבוצה קטנה ביקשה להשתלט על הנכס התרבותי האדיר הזה והובילה אותו אל עברי פי פחת. אני מאמין שלמרות הכל, מעז יצא מתוק ובאשדוד תקום או תתחדש, כפי שהבטיח ראש העיר, תזמורת אנדלוסית ראויה, הן אמנותית והן מבחינת יחסי האנוש שיהיו בה".
מי זו אותה קבוצה שהשתלטה על התזמורת? מי האנשים האלה? אני רוצה לשמוע שמות.להזכירך, המתנגדים שלך תמיד נקבו בשמך.
"מדובר בשלושה-ארבעה אנשים שידועים היטב לכולם, שעיקר עבודתם מסתכמת בייצוג עצמי ובמסע יחסי ציבור אין סופי, שנתמך על ידי ההסתדרות. מי שייכנס לעובי הקורה יבין שמדובר בקבוצה של אנרכיסטים, שכל מעיינם וכל רצונותיהם מסתכמים בקידומם האישי ובעיגון משרתם ושכרם. צריך להבין שיש כאן משחקי אגו שאני לא חלק מהם. דרכי לא במסלול של הכפשות והשמצות.
"לא מזמן קראנו את פרשת קורח. סיפור הפרשה הוא קנאה וכבוד שסימאו את עיני הדמות המרכזית קורח, שהצליח לסחוף אחריו באמצעות רכילות ולשון הרע קהל גדול. לא מעט מזה קרה גם כאן, בסיפור של התזמורת האנדלוסית, רק כשכיום אנחנו לא במצב של התגלות אלוקית כמו אצל קורח, שהאדמה בלעה אותו ואת עדתו".
במבט לאחור, אתה חושב שהיית נוהג אחרת בשנתיים האחרונות?
"לצד הדברים וההחלטות הטובות שהתקבלו עם צמיחתה של התזמורת, מסתבר שלא תמיד ידענו למנות את האנשים הנכונים לתפקידי המפתח. לצד מינויים מוצלחים מאוד כמו של הסולן הראשי אמיל זריהן, המנהל המוזיקלי שמואל אלבז והיועץ המוזיקלי יורם אזולאי, היו לצערי גם מינויים כושלים, שבדיעבד הובילו את התזמורת להרס עצמי".
אתה מאמין שניתן להשיב את הגלגל לאחור?
"כולי שקוע בתפקידי החדש כמנהל ההקמה של היכל התרבות באשדוד, וכן בהקמתה מחדש של התזמורת האנדלוסית יחד עם המנהל המוזיקלי שמואל אלבז, היועץ המוזיקלי יורם אזולאי והסולן אמיל זריהן. אני משוכנע שבסופו של דבר, מעז יצא מתוק".
ראש העירייה לסרי. "אני יכול רק להודות על החברות" צילום: אדי ישראל
אתה נשמע מאוד נאיבי.
"לצערי הרב, אני חייב להודות שבסאגה הזו לקיתי בנאיביות יתרה, שנבעה מאמון יתר באנשים".
ובאיזה שלב הכל התפוצץ לך בפרצוף?
"כשבמהלך המשא ומתן על שכר העובדים, יושב ראש ההנהלה מיכאל בן ישי, ביקש להגדיל ואפילו להכפיל את אחוזי המשרה של הנגנים הארעיים, ואז הסתבר שההסתדרות והוועד בכלל לא מעוניינים בשיפור שכר הנגנים, אלא בניסיון להשתלט באופן מלא על התזמורת.
"זה הגיע למצב כזה שחמש דקות לפני קונצרט בתיאטרון ירושלים, מול כ-600 מנויים, התפרץ איש ההסתדרות (יו"ר איגוד האמנים בהסתדרות דוד גלנוס - מ"ג) מתל אביב לבמה, והודיע על שביתה ועל ביטולו של הקונצרט. תבין, הוא עשה זאת לאחר שקיבלנו התחייבות בכתב מאותו איש הסתדרות שכל הקונצרטים עם האמנים שהבאנו ממרוקו יתקיימו כמתוכנן. על סמך התחייבות זו הבאנו את האמנים מחו"ל.
"אחת המנויות הוותיקות מירושלים ניגשה אלי ואמרה: 'מוטי, אם זו הייתה התזמורת הסימפונית, איש מההסתדרות לא היה מעז להתנהג באותה בריונות כפי שהוא נהג עם האנדלוסית'. זמן לא רב לאחר מכן, בקונצרט במוזיאון תל אביב, הייתה אמורה לנצח המוזיקאית והנגנית המוכשרת אתי תבל, שאותה טיפח שמואל אלבז.
"על המיקרופון השתלט אותו איש הסתדרות, הוריד אותה כמנצחת והכריז על תום כהן כמנצח. אלה היו שני המקרים שהיו השבר הגדול, ושם כבר עיכלנו שמדובר ביסודות ובאנשים של הרס שאין להם אח ורע במוסד תרבותי. והנה, אותם אנשים 'מוכשרים', אני שומע שעם כל ההכרזות על הכישורים שלהם, הם לא מצאו עבודה. אני באמת מאחל להם שימצאו עבודה ופרנסה, מה שבוודאי יקטין את פוטנציאל ההרס שמצוי בהם לרוב".
איך אתה מסביר את ההתנגדות ואת השנאה של חלק מנגני התזמורת כלפיך?
"לצערי הרב, לצד האהבה הרבה והתמיכה הגדולה מצדם של עובדים, נגנים, פייטנים, מנויים, חברי הנהלה באשדוד, בארץ וגם בחו"ל, נמצאו גם מי שהרגישו או חשבו שעם ההפסד של צילקר בבחירות אין להם תקווה.
"הם עשו את כל הדרך שלהם באמצעות תככים, שנאה, קיטוב, השמצות ורוע במנות גדושות. אני יכול לדבר על דוגמה אחת של איש ששימש בתפקיד מרכזי בתזמורת, שהייתה לו שעת כושר לנקום את עלבונו האישי על שלא עלה לטקס פרס ישראל (מלכא מתכוון ככל הנראה לאשר כנפו, יושב ראש הנהלת התזמורת לשעבר - מ"ג).
"הוסבר לו שעושים מאמצים לקבל אישור שיעלה נציג שלישי ושגם אם יינתן אישור, יהיה זה הסולן הראשי אמיל זריהן, שליווה את התזמורת בכל שלבי הקמתה. כמה עצוב שכבוד אישי יכול להביא אנשים למחוזות של רוע והרס".
אתה מתחרט שהמלצת לוועד המנהל למנות את אמסלם למנכ"ל התזמורת?
"את הנעשה אין להשיב ואין טעם לעסוק באתמול. אני מעדיף להוציא את האנרגיות שלי על המחר, הטוב והחיובי".
אתה שבע רצון מהגיבוי שקיבלת מחברך הטוב לסרי?
"אני יכול רק לברך ולהודות על החברות האישית והנאמנות שלו לתרבות, לתזמורת ולמורשת".
תגובות
יושב ראש איגוד האמנים בהסתדרות, דוד גלנוס, מסר בתגובה: "כל מה שאומר מוטי מלכא ממש לא רלוונטי. מה שהיום חשוב זה שהמוזיקה האנדלוסית מתנגנת ותמשיך להתנגן בצורה הכי יפה, ברמה הכי גבוהה ושהזכויות של העובדים והנגנים יאוגדו. לגבי מה שהוא אמר על כביכול תקרית בירושלים – הוא בכלל לא היה שם, כך שזה לא רלוונטי.
האנדלוסית. גלנוס: "נמשיך לדאוג לעובדים ולנגנים" צילום: לימור אדרי
"אני מציע לו לקרוא טוב טוב את הדוח ולהתייחס לדברים שקשורים אליו, להנהלה ולוועד המנהל. זה לא דבר שהייתי כל כך מתפאר בו. הניהול תחתיו היה כל כך כושל והוא צבר גירעונות. אני מאחל לו שיהיה בריא ושימשיך לחיות את חייו. אנחנו נמשיך לדאוג לעובדים ולנגנים".
מנכ"ל התזמורת האנדלוסית לשעבר, עפר אמסלם, מסר בתגובה: "אשר כנפו ואנוכי חתמנו על הסכמי שיתופי פעולה עם אגודת הידידים והמרכז לפיוט ושירה, מעצם היותם עמותות קשורות המספקות שירותים זו לזו, ועל כך אנו כלל לא מצטערים.
"חבל שמר מלכא מתייחס לשני עמודים מתוך הביקורת ומנסה בשנית להתחמק מאחריות ניהולית על השנים 2003-2006, המעידות על כישלון חרוץ של תכנית ההבראה ובמקום זאת הוא מעז בעזות מצח להפנות את הביקורת לשנים אלה כלפיי, בעוד הוא זה ששימש בתפקיד מנכ"ל התזמורת.
"את תפקיד מנכ"ל התזמורת האנדלוסית קיבלתי בזכות חמש שנות עבודה כמנהל שיווק ומכירות חיצוני לתזמורת. לאור הישגים מוכחים, מלכא המליץ לוועד המנהל ששכר את שירותיי שאנהל בפועל את התזמורת החל מ-1 בינואר 2007.
"דוח הביקורת מטעם משרד האוצר חמור ביותר, בלשון המעטה, ומגולל את התנהלות התזמורת ובעיקר בשנים 2003 עד 2006: כישלון תכנית ההבראה, חוזה דרקוני של מלכא לחזור בכל עת לכיסא המנכ"ל, מינוי חברי ועד מנהל בעמותות קשורות והימצאותם בניגוד עניינים, קנסות על חריגות שכר בשנת 2005 ועוד. יצוין כי כל האמור מתייחס רק לחלק הראשון של הדוח.
"אני שמח שהביקורת מצאה כי בשנת 2007 ניהלתי את התזמורת ביד רמה תוך כדי גידול בהכנסות עצמיות לפסגה של שלושה מיליון שקל. כל זאת כתוצאה ישירה של עבודה קשה יחד עם צוות הנגנים, עובדי המנהלה והסולנים".
יושב ראש הנהלת התזמורת לשעבר, אשר כנפו, מסר בתגובה: "מוטי מלכא נשאר ויישאר תלמידי וחברי. פרשתי מהתזמורת רק בגלל שלא יכולתי לסבול את העובדה שאנחנו שוקעים בחובות של שלושה מיליון שקל, ו-60 עובדים לא מקבלים את משכורתם במשך חמישה חודשים. זה מה שכאב לי. הצעתי להנהלה להתפטר יחד אתי. זו נקודת הבסיס. אני קראתי את הדוח ומה שהיה שם לא סביר, זה שחתמתי על חוזה ההעסקה של מלכא כמנכ"ל עמותת הידידים.
למה חתמת?
"חתמתי על כך לאחר שהיועץ המשפטי אישר לי שאין בעיה עם חתימתי. לא עלה על דעתי שמלכא ירצה לחזור לתפקיד המנכ"ל. לא חשבתי שהוא ירצה לחזור כדי לשלוט מחדש. זה לא עלה אפילו בחלומות שלי. למרות חברותנו, ביקשתי ממנו שלא יחזור לתפקיד המנכ"ל בגלל הכישלון הצורם שלו".
ומה לגבי עניין פרס ישראל?
"העניין של פרס ישראל זה פשוט שטויות".
לא דרשת ממלכא לעלות לבמה יחד איתו ועם לסרי?
"קיימתי דיון משולש יחד עם מלכא וד"ר יחיאל לסרי. המשפט הראשון שלי היה שאני מוותר על העלייה לבמה, למרות שלעניות דעתי היושב ראש אמור לעלות לבמה. ויתרתי על כך לאחר שהבנתי שאחרים כה רוצים את הכבוד הזה.
"אם כבר מדברים על כבוד, אתה יכול לשאול אנשים עליי. אני ממש לא מחפש כבוד. צר לי על כך שחברי מלכא בחר לעשות מניפולציה רעה. חבל שהגיע לדרגה הנמוכה הזו".
נא להמתין לטעינת התגובות
