אצטדיון בלי קבוצה: העתיד של הפועל באר שבע מוטל בספק
כל סאגת אצטדיון הכדורגל החדש הפכה מזמן לבדיחה עצובה של אחד באפריל. כך הפועל באר שבע לא תשרוד לאורך זמן. דעה
הקהל של ב''ש. דני מרון
הבשורה הרעה: לא בטוח שעד אז תהיה קבוצה להפועל באר שבע. כל סאגת אצטדיון הכדורגל החדש של באר שבע הפכה מזמן לבדיחה עצובה של אחד באפריל.(אפילו בעתידות של בזוקה לא הסכימו לרשום עליה פטנט).
לראש העירייה הקודם, יעקב טרנר, היו כוונות טובות, אבל משום מה עברו עשר שנות קדנציה מייגעות, מתישות ובתכל'ס, בשורה התחתונה אין אצטדיון.
היו תוכניות, דיבורים, המועצה להסדר הימורים בטוטו נתנה עשרות מיליוני שקלים, אבל 'וסרמיל' הישן והטוב נותר על כנו. הגיע ראש עיר חדש, רוביק דנילוביץ', והחליט להקפיא את התכניות בגלל חשש לסבך את העירייה בהרפתקה כספית. שוב הלכו לאיבוד שמונה חודשים.
לקבוצה בליגת העל, במיוחד כזו המייצגת את ישובי הפריפריה בנגב, מגיע אצטדיון חדש ובטח לא קופסה, אורווה או דיר כבשים. כל נושא ההתנהלות של עיריית באר שבע בנושא בניית האצטדיון מחייב הקמת ועדת חקירה. היו ים של מחדלים, אי-סדרים חמורים לכאורה וכסף רב על תכניות להקמת אצטדיון גדול יותר (32 אלף מקומות ישיבה) שירדו לטמיון.
האבסורד הכי גדול בפרשת האצטדיון הוא, שבסופו של דבר אם להאמין לדברי השר שלום, הוא יקום בסופו של דבר. רק דבר אחד לא בטוח: האם תהיה קבוצה שתזכה לשחק בו. הבעלים של הפועל באר שבע, אלונה ברקת, הייתה בטוחה שהיא תזכה לדרוך על הדשא באצטדיון החדש כבר בשנה הבאה ולא תראה יותר את 'וסרמיל', שמבייש את האוהדים המגיעים אליו.
לאנשי עסקים כמו ברקת, כמו גם ליאמר, הבעלים של מכבי נתניה, יש טונות של סבלנות, אבל לפעמים גם הם חוטפים את הסעיף, מאבדים את הצפון ונוטשים את הכדורגל לטובת דברים מועילים יותר לקהילה. אל תתפלאו אם ביום בהיר אחד לברקת יישבר והיא פשוט תעזוב את הקבוצה. זה קרה לטובים ממנה. במבט לאחור, אם היה אפשר להחזיר לחיים את ראש העיר לשעבר, איז'ו רגר, כולנו היינו מבסוטים. רק רגר המנוח , בונה באר שבע החדשה, היה מסוגל לבנות אצטדיון מודרני וחדיש תוך שנתיים.
לרגר היה חזון, מעוף, ראייה של מאות צעדים קדימה. לצערי, לפוליטיקאים ולעסקנים של היום יש רק אינטרסים אישיים, ומי שמשלם את המחיר כמו תמיד הם התושבים, האוהדים וענף הכדורגל. הכדורסל נעלם מהמפה, בקצב הזה נישאר רק עם שחמט. לפחות בתחום הזה קבוצות העיר רושמות הצלחות מדהימות והשחמטאים לא זקוקים לאיצטדייון...
נגמר עידן הקפטן המקומי
בשבוע שעבר הסברתי ונימקתי את דעתי מדוע אלעד בונפלד ושום שחקן מקומי לא ראויים לענוד את סרט הקפטן. השבוע התברר לי שאני לא לבד: גם המאמן גיא עזורי חשב כמוני, והחליט למנות את מאור מליקסון, הקשר המחונן לתפקיד הקפטן.
אם ההחלטה הזו טובה או רעה לקבוצה, ימים יגידו. לדעתי, עזורי הגיע למסקנה הזו פשוט מחוסר ברירה. בדרך כלל מקובל ששחקן מקומי מקבל את סרט הקפטן כדי שלקהל המקומי יהיה סמל להזדהות אתו.
מה לעשות שעזורי לא באמת בונה על השחקנים המקומיים. אילוז, בונפלד ואלול יצטרכו לחמם במהלך השנה הקרובה את הספסל ויעלו כמחליפים, אלא אם כן מישהו מהם יוכיח את עצמו. עזורי הבין שמליקסון,
בניגוד לבונפלד, יסחף אחריו את הקבוצה על הגב ויכול לשמש מנהיג. זה המבחן האמיתי של מליקסון לגלות מנהיגות.
נכון שמדובר בבחור שקט, צנוע שבקושי התראיין לכלי התקשורת המקומיים או הארציים. הוא כבר זכה לשחק באימפריות שחלקן מזדקנות וקורסות כמו מכבי חיפה, בית"ר ירושלים והפועל כפר סבא. ניסיון יש לו מפה ועד לקצה העולם, אבל חובת ההוכחה עליו כקפטן, מתחילה כבר מההכנות למחנה ההאימונים בהמבורג שבגרמניה.
זו השנה שבה מליקסון יוכל להוכיח לכולם, שהכישורים שלו הם ברמה של ליגת על פלוס, אפילו אירופה. סרט הקפטן רק ישדרג אותו להגיע לשיאים חדשים, ואם הקבוצה תצא נשכרת מכך, מה טוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
