תאטרון האבסורד: ארכיטקטים בתל אביב מזועזעים ממבנה הבימה החדש
"מזעזע", "מפלצת ארכיטקטונית", "גוש בטון אחד גדול". בניין הבימה החדש אמנם לא גמור עדיין, אבל תושבים וארכיטקטים ברחבי העיר כבר יודעים בדיוק מה הם חושבים עליו. אדריכל הפרויקט, רם כרמי: "מוכן לשמוע ביקורת רק בסיום העבודה"
"זה מזעזע", היא אומרת ונאנחת. "התקווה שלי שאם כבר שינו את הבימה לדבר המכוער הזה, שלפחות ידאגו שיהיה איזשהו ציור קיר מדהים של אמן מפורסם, משהו שהיה קשור לתרבות ולהיסטוריה של התאטרון".
לדברי בוחניק-ליפמן, כשרק החלו בתכנון הבנייה במקום הציעו לתושבים באזור ללכת לתביעה ייצוגית על השינוי הברוטלי במרקם שהיא חיה בתוכו ועל הנזקים שהשיפוץ הארוך מסב לתושבים בסביבה. "החלטנו שאין בזה טעם כי היה צורך באיזשהו שיפוץ", היא אומרת.
"אנחנו רק מקווים שזה יהיה הרע במיעוטו. מבחינת הכיכר, שלפחות ינסו לעשות אותה כמו באירופה, בתי קפה שוקקים ומעניינים, אם השטח יהיה ריק, זה פשוט חבל".
בוחניק-ליפמן אינה לבד. לדעותיה שותפים כמעט כל שכניה לבניין ודיירים בבניינים סמוכים. גם מייק אסרף, שמשקיף על הבניין מדירתו, מסכים שהמצב כרגע טעון שיפור.
"אני אוהב את הנצנצים שהחליטו לשים כאן על הקירות, אבל גוש הבטון הזה בהחלט תקוע בזווית העין", הוא מודה, ודיירת נוספת מלינה: "זה היה אזור שקט, בין שדרות רוטשילד לשדרות חן.
"אני חושבת שהיה חשוב מאוד לשפץ את המבנה הישן, זה בכל זאת התאטרון הלאומי של ישראל, אבל מה שבנו במקום ענקי ולא מתאים. הבנייה הבומבסטית הזו תפגע במרקם החיים של התושבים באזור".
בניין תאטרון הבימה המקורי, בניינו של התאטרון הלאומי בעל המדרגות והעמודים, הוקם ב-1935 על ידי האדריכל אוסקר קאופמן, והוא לא שופץ מאז שנות השבעים - אז הכניסו את ששת העמודים הגליליים בחזיתו אל מאחורי מעטפת זכוכית כהה.
בשנים האחרונות, בשל דרישות בטיחות ומאחר שמבנה התאטרון לא עמד עוד בתקן, הוחלט בעירייה על שיפוצו, וזה הופקד בידי הארכיטקט הנודע רם כרמי. לפני כשנתיים, לאחר אישור תכניותיו של כרמי, שכללו
בשיפוץ הנוכחי ייחשפו ששת העמודים המקוריים של המבנה, ובראשם תותקן מערכת תאורה בצורת מטרייה. בבניין צפויים להיות ארבעה אולמות, שטח המבואות הורחב ועוצב מחדש, סדנאות התאטרון שופצו וגדלו, והתשתיות שודרגו. מלבד זה, שיפוץ המתחם והכיכר בחזית הבימה והיכל התרבות, שמתחת לה יהיה חניון גדול ממדים, הופקד בידיו של האמן דני קרוון.
רם כרמי, זוכה פרס ישראל לאדריכלות, הוא מן הבולטים באדריכלים הישראלים ואחראי בין השאר לתכנון בית המשפט העליון, מסוף היוצאים בטרמינל 3 ומעונות הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון, אולם הוא כבר ספג בעבר ביקורות על ה"גרנדיוזיות" של בנייניו ועל תכנונה הבעייתי של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב.
ביקורות כאלה נמתחות היום שוב על רקע בנייתו של בניין הבימה, שנתפס בין השאר כ"מפלצת ארכיטקטונית" נטולת חלונות, המתנשאת מעל כל המבנים בסביבה, ובכלל אלה היכל התרבות.
כעת, זמן רב לאחר שלב התכניות וכשהמבנה הוא עובדה מוגמרת, ברור לתושבים ולמבקרים כי אין הרבה מה לעשות, אבל הם מבקשים לפרוק את תסכולם, ולדרוש שמבנים עצומים שכאלה לא יקומו עוד במרכזה של סביבה עירונית.
"כשהדברים הם על הנייר קשה להתרשם מאיך זה יהיה. זה נראה יפה ונקי ולבן, אבל פתאום צומח לך משהו חסר פרופורציות מול הפנים", אומר תושב האזור. "מה גם שלא שיתפו אותנו בתכניות".
בעלת משרד הקשור בנדל"ן הממוקם גם הוא ממש מול הבימה רותחת: "זה רובע שרובו לשימור במסגרת העיר הלבנה, הרבה מבני באוהאוס, היכל התרבות והמבנה החדש של הבימה פשוט לא מתאימים לסביבה שלו", היא אומרת. "העירייה מצפצפת על התושבים ומצפצפת על החוק.
"היא הוציאה לעצמה היתר לבנייה שהוא פשוט בלתי חוקי. העירייה הגישה בקשה לשיפוץ, וקיבלה היתר לשיפוץ. זה שיפוץ? זו בנייה מחדש. אילו אני, כאזרחית פרטית, הייתי מקבלת היתר לשיפוץ ועושה מה שהעירייה עושה, יום למחרת היו גוררים אותי לבית משפט. עכשיו הם גם הודיעו לנו שהם מתכוונים לנתק את תשתית הביוב של הבניין, ולא אמרו מתי יחברו אותנו מחדש. היו כאן כל כך הרבה רמאויות. הם מתחבאים מאחורי היתר לשיפוצים בשביל לא לספוג ביקורת.
"מבחינה ציבורית לא יכול להיות ששיפוץ כזה, בנייה מחודשת של בניין התאטרון הלאומי במרכז העיר תל אביב-יפו, לא הגיע לדיון פומבי על עצם המבנה. זה גוש בטון אחד גדול. לא התחשבו ברגשות התושבים. אם היו מגישים בקשה להיתר מחדש, זה היה מגיע לדיון בהתנגדויות ולדעתי, הוועדה המחוזית הייתה צריכה לעצור את זה.
"גם החניון המסיבי שבונים צמוד הוא זוועה. החניון אנכרוניסטי, ירדו שבע קומות מתחת לפני הקרקע. במקום לצמצם תנועה מחוללים תנועה. מושכים לאזור כמות של מכוניות, כאשר הרחובות כאן גם ככה צרים. רק לחשוב מה יהיה כאן אחרי שזה יפתח, 3,000 מכוניות ביום".
כן מבקשת בעלת המשרד לציין את ההשתלטות של המשפצים על האזור ואת ההפרעה הברוטלית לחיי התושבים. לדבריה, כשהחליפו את התשתיות בהבימה, הקבלן היה צריך להתחבר עם צינור המים לשעון המים של הבניין הסמוך בפינת אחד העם, וכדי לעשות זאת הוא ניתק את כל הבניין מההארקה.
"במשך שבוע שלם היו תושבי הבניין בסכנת חיים, ואף אחד לא טרח לבדוק את העניין ולדאוג לפיקוח. רק במזל אינסטלטור שעבד בבניין התריע על כך. מלבד זאת לפני שבוע הציבו כאן בטונדות וחסמו את כל החניות. לא הודיעו, לא התריעו, כלום. פניתי ל-(10, ושם אמרו לי תפני לקבלן. באמת אני זאת שצריכה לרדוף אחריו"
מי שעוד נושא את דגל הביקורת הם לא אחרים מהקולגות של הארכיטקט. סטודנטים בפקולטה לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב יודעים לספר כי סיפור "הבימה המחודש" הוא נושא חם בפקולטה וכי מרצים רבים, ובהם אדריכלים ידועים, אינם חוסכים את ביקורתם הנוקבת על המבנה בפני התלמידים.
"זו קוביית בטון שנידונו לחיות אתה כפי שנידונו לחיות עם התחנה המרכזית החדשה", אומר אמנון בר-אור, אדריכל שימור ומרצה באוניברסיטה. "אי-אפשר להגיד שהבניין הזה ישתלב בעיר, שהוא שומר על משהו מההיסטוריה שלו או שהוא החזיר איזושהי עטרה ליושנה, לא עירונית ולא שימורית".
בר-אור מספר כי לפני עשר שנים, כששמע שתאטרון הבימה הולך להיות משופץ, הוא פנה לעירייה, אך הופתע לגלות כי הבניין לא יועד כלל לשימור. "לא ברור מה הם הקריטריונים לשימור.
"לצערי, נראה כי אלה יותר קריטריונים של אסתטיקה ופחות קריטריונים של ערך היסטורי ותרבותי. הבניין יכול להיות מכוער כמו הלילה, אבל יש לו ערכים תרבותיים. אין ספק שהבניין הישן לא התאים יותר לתאטרון במאה ה-21, היו לו הרבה בעיות אורבניות, תכנוניות ופונקציונליות, עד שלב שסדנאות תפאורות הפכו להיות אולמות אלטרנטיביים. אני משוכנע שכרמי טיפל בבעיות הפונקציונלית בצורה המקצועית ביותר, אבל מבחינה אורבנית ובעיקר מבחינה שימורית היה עדיף להרוס את הבניין הזה מאשר לעשות את מה שהוא עשה.
"כאשר לאט-לאט כבר התרגלתי למסה של הבטון שנבנתה על הבניין האומלל הזה, ראיתי את הטיח שמצפים בו את הבניין - טיח של דיסקוטקים.
"ירדנו לרמה לא מתאימה. מי שתכנן את השיפוץ הזה לא חשב שלבניין הישן יש ערכים, ולא נראה לי שגם לבניין החדש הוא מייחס ערכים כשהוא מצפה אותו בנצנצים כמו הופעה של מדונה. אפשר לעשות מודרני בכל מיני דרכים, אבל שיהיה מכובד, מקדש של תרבות ולא כמו קרקס.
"כמשמר של היכל התרבות, מבנה מהחשובים ובעלי הערכים החשובים במדינה גם תרבותית וגם אדריכלית, קשה לי לראות את שני הבניינים האלו עומדים יחדיו בכיכר אחת. בניין אחד היסטורי ובניין אחר היה יכול להיות היסטורי, אבל במקום זה הוא גוש בטון מפלצתי".
גם האדריכל ומתכנן הערים דני לזר מאמין שאם היו בונים נכון את הבימה החדש הוא היה יכול לתרום לאזור. "אם ממילא הרסו את הבניין ההיסטורי, היה אפשר לבנות בניין חדש לגמרי, אבל השאירו שם כמה דברים והבניין, כמו שהוא נראה עכשיו, לא עושה שום דבר.
"הכוכב הראשי באזור זה - היכל התרבות - הוא אחד המשמעותיים בעיר, ואת הבניינים החדשים לידו צריך היה לבנות כך שייתנו לשחקן הראשי את המקום הראוי לו. הרעיון הוא להפוך את הרחבה שמעל החניון התת-קרקעי לקרקע עירונית פעילה שאמורה לקבל את הפעילות שלה מהבניינים שמסביבה. החזית של היכל התרבות פונה לרחבה, והבימה שיכול להוסיף משהו לרחבה, לא עושה אתה כלום".
עם זאת, לזר מדגיש כי יש לחכות לתום השיפוצים כדי לחרוץ סופית את דינו של הבניין.
רם כרמי מסר בתגובה: "אני מוכן לשמוע את כל הביקורת אחרי שהבניין יהיה גמור. אדריכלות רואים בעיניים. זה לא יהיה גוש בטון, וכרגע אין טעם להיכנס לוויכוח הזה".
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "שיפוץ ושיקום מתחם הבימה הם רכיב אחד בתוך השיפוץ הכולל של כיכר התרבות של תל אביב-יפו, שהגה סר פטריק גדס כאשר תכנן את העיר ההיסטורית, היא העיר הלבנה. בנוגע לעיצוב המבנה, הרי עשה אותו פרופסור רם כרמי, זוכה פרס ישראל לאדריכלות ואחד האדריכלים הבולטים והמשפיעים בארץ.
"הפרויקט מתבצע בהתאם להיתר, ועבר את כל ההליכים הנדרשים, ובכלל זה הצגה ודיון בוועדת בניין עיר, אשר דיוניה פתוחים לכול. מכיוון שחלו במבנה שינויים רבים מאז התכנון המקורי שלו, לא היה אפשר להכריז עליו כמבנה לשימור ולהכלילו בתכנית השימור. עבודות השיפוץ החלו במרס 2007, והן אמורות להסתיים עד סוף שנת 2009. עלות השיפוץ מסתכמת ב-91 מיליון שקלים".
נא להמתין לטעינת התגובות
