קנאת שוחים: תל-אביבים, רוצים לשחות? סעו לבבלי
למה לעזאזל מי שגר בתל אביב - ולא בפרוורים שמדרום ומצפון לה - לא יכול ללכת לבריכת השחייה, אלא צריך לנסוע אליה, לקצה העיר?
לא מתחשק לי לעמוד בפקקים או אפילו סתם להזדקק לנסיעה בכל פעם שאני רוצה להגיע ללב העיר, לא מתאים לי שהילדים יגדלו בסביבה רוחשת מותגים (או שאולי זה רק הסטראוטיפ השטחי שלי, שלפיו מצפון לירקון חיים הרבה יותר אנשים שבחניה שלהם עומד טור של 4X4 יוקרתיים?), לא רוצה לגור במקום שנראה כמו פרוור אמריקני, ולמען האמת - החלום הישראלי המקובל על צמוד קרקע עם דשא הוא לא בדיוק החלום שלי.
החלום שלי כולל גג גבוה עם בריזה מהים בלב העיר, עכשיו רק נותר למצוא את הגג שאנשים שיש להם סתם חשבון בנק - ולא את הבנק עצמו - יכולים לקנות.
אבל פעם בשבוע, כשאנחנו מעמיסים את הילדים ולקול מצהלותיהם מודיעים שהגיע זמן בריכת השחייה, אני מקנא. כי מי שגר בתל אביב - ואני מתכוון לתל אביב, לא לפרוורים שמדרום ומצפון לה - לא יכול ללכת לבריכת השחייה. הוא צריך לנסוע אליה. בתל אביב העיר, אני לא מאמין לעצמי כשאני כותב את זה, אין בריכת שחייה. עיר מודרנית, עתירת מוסדות תרבות ומבני ציבור, עם עירייה מבוססת, עם 300 מעלות צלזיוס ואלף אחוזי לחות בין יוני לספטמבר - שאין בה בריכת שחייה. הגיוני, לא?
אני יודע שבשלב הזה תישלף נגדי בריכת גורדון, אבל אזכיר בתגובה שבפעם האחרונה שהיא הייתה פתוחה עוד הייתי רווק עם בלורית מתנפנפת, וחוץ מזה המים בה מלוחים, שזה לגמרי בסדר, אלא שהילדים טוענים שאם כבר שורף בעיניים, עדיף שזה יבוא בעסקת חבילה עם גלים וחול שאפשר לבנות בו ארמונות.
ישנה גם בריכת השחייה בדיזנגוף סנטר, אלא שבין שחייני הבריכות הנחושים לשיעורי השחייה המתקיימים בה מסביב לשעון, לכו תשחילו למים ילד שסתם רוצה להשתולל עם כדור. אה, והייתה גם אמורה להיות בריכת שחייה ציבורית משובבת בפרויקט הנדל"ן המניב המכונה "רובע לב העיר", אלא שאיכשהו, עם כמה קומבינות צפויות ושקופות עד כאב, היא נהייתה פרטית לחלוטין וסגורה בפני כל מי שלא מתגורר במתחם המבוצר.
כדי לעמוד על מצב בריכות השחייה צריך רק להעיף מבט בדף הרלוונטי באתר של עיריית תל אביב. כל הבריכות העירוניות, הציבוריות והלימודיות מפוזרות בשכונות קריית שלום, רמת אביב, בית בארבור, בית דני, נווה גולן, נווה עופר, נווה שרת, ל', מגדלי תל אביב. במגדלי תל אביב יש בריכת שחייה - בתל אביב עצמה אין.
לפני כמה קיצים החלטנו להתחכם וגילינו לכמה רגעים בריכת שחייה משובחת באחד המלונות המתנשאים מעל הים. היא הייתה לא זולה, ודי ריקה - באותו קיץ שום תייר לא הגיע לכאן מפחד הפיגועים - ובהחלט כיפית, עד שבביקורנו השלישי הודיע לנו האיש בלובי שהמחיר עלה.
בכמה עלה? לא משהו רציני, בערך פי חמישה. הקשינו - למה עלה? "כי העונה התחילה". מה עונה, איזו עונה, בשבוע שעבר היה אמצע יולי ועכשיו אמצע יולי ועוד שבוע, איזו עונה התחילה דווקא עכשיו?
תשובה לא קיבלנו, אבל חישוב מהיר העלה שעלות הכניסה של שני מבוגרים ושלושה ילדים תגרד את 500 השקלים. שאלנו בזעף אם המים בבריכת השחייה הוחלפו בפנינים, הפנינו לאיש בלובי את
אז פעם בשבוע, אבל באמת רק פעם אחת, אני מקנא בתושבי הפרוורים: הם קמים בשבת בבוקר, יורדים מהבית בכפכפים, שולפים את המנוי המשפחתי ונכנסים לקאנטרי. בכל שכונה יש קאנטרי כזה, עם בריכת שחייה וברכת זרמים וג'ימבורי וחוגים ושולחן פינג-פונג ומגלשות וג'קוזי וכמובן מלתחות.
בכל שכונה יש אחד כזה, חוץ מהשכונה שקוראים לה תל אביב. אל תגידו לי שזה מצוין ושבתור שוחר סביבה אני דווקא צריך להיות מרוצה מהחיסכון במים. שטויות. בזבוז המים בבריכות השחייה (חלק גדול מהזמן הם נעים בסירקולציה) זניח לעומת התועלת שהן מביאות, וכשאחד מראשי המועצות בדרום הכריז עם פרוץ הקיץ על השבתת בריכות השחייה לאות הזדהות עם הכינרת, חשבתי שהוא פופוליסט חסר תקנה.
אז אני מזמין את ראש העירייה שלנו רון חולדאי לא להיות פופוליסט, אבל כן לעשות משהו שישפר מאוד את מצב הפופולריות שלו בלב העיר - לארגן לנו בריכת שחייה. מה כבר ביקשנו - כולה בריכת שחייה! ואם אפשר, עם קצת פחות כלור במים.
נא להמתין לטעינת התגובות
