מה יהיה בתרבות בירושלים
פסטיבל שירה צפוף ומקורי בסמטאות ירושלים, הסטנדאפיסט קובי מימון יצחיק אתכם בלי לפגוע באף אחד ועלמה זוהר ורות דולורס וייס, שתי ציפורי שיר, יגיעו לעיר הקודש
מדובר במשהו קצת יותר אינטימי והרבה יותר נוגע: פסטיבל שירה. בפעם השנייה ייערך בירושלים פסטיבל "מטר על מטר". מה זה אומר בדיוק?
זה אומר שיותר מ~80 משוררים ומוזיקאים מהשורה הראשונה בארצנו הקטנטונת יפציעו להם ל~17 מופעים, שכל אחד מהם עוסק בצורה שונה במרחב הקיום הישראלי, האינטימי והפצפון. המטר על מטר, כמו שאוהבים להגיד אצלנו.
למען המשוררים חדי העין - לפחות בפוטנציה - דאגו מארגני הפסטיבל לספר מבעוד מועד שהמשטרה הציבה דרישה כי רמת הצפיפות במופעים תהיה סבירה.
כמה סבירה? "מטר על מטר לאדם" (תבדקו באתר המשטרה). מה יוצא? יוצא שבצורה אירונית משהו, המידה הנ"ל היא למעשה "מידה המייצגת פשרה קיומית בעולם הנעשה קטן, במדינה קטנה, בסמטאות הצרות של לב העיר, ומעל לכול - בשיר אשר המעט בו מחזיק את המרובה".
כבר כתבתי בעבר על ערבי שירה נוראיים שבהם נכחתי באולמות ובמחסנים מחניקים, אשר כללו (ב~90 אחוז מהמקרים) כמה סטודנטים צרי משקפיים וראייה כללית
נסו לדמיין את קובי אוז שר את אחת מיצירותיו בחצר מקומית, כשרגע לפני כן דן רועי צ'יקי ארד עם הקהל על הפואמה האחרונה שלו. זה יקרה, לא בהכרח בסדר הזה, עם שמות כמו אריאל הירשפלד, יעקב מישורי, ערן צור, שרון אס, שם~טוב לוי, סבינה מסג ויהלי סובול.
שירה, פואטיקה, מוזיקה ודיבורים בגובה העיניים. בבתים, בחצרות, בשוק ובכיכר. ליטרלי. והכול בחינם. כמה טוב, כמה ירושלמי.
- "מטר על מטר - פסטיבל ירושלים לשירה", 30.6-2.7, בבתי תושבים ובסמטאות שכונת נחלאות, שוק מחנה יהודה, לוח זמנים מדויק באתר האינטרנט הפסטיבל: http://poetryplace-festival.org/location.php
2. אומרים ששיעורי קרטה בהנחיית מאסטר מומחה זהים באופיים למופעי סטנד~אפ. בשני המקרים רק הגברים האמיתיים יושבים בשורות הקדמיות. זה בדיוק מה שיספר לכם כל מי שהצליח להימלט בעור שיניו ממבטו החד של רועי לוי, למשל, הרגיל לתור אחר צופים שזכו לרוע מזלם ליפול בחכתו הארוכה והשנונה יחסית.
מילא לוי, הוא עוד עושה את זה בחן וגורם לכולם לצאת עם הרגשה טובה. זכור לי היטב מקרה שבו נשלחתי אי אז לצפות בהופעה של נאור ציון, אחד שגם כן יורד לחיי הצופים, אבל בניגוד ללוי הוא עושה את זה עם חן של קרנף.
אף שהתיישבתי מאחור, החליט המפגע ש"נמאס לו מכל אלה שיושבים מאחור, כי הם חושבים שהוא לא יגיע אליהם", והוא החל לרוץ לשורות האחוריות ואפילו לטפס לקהל בקומה השנייה. פחד אלוקים. בסופו של דבר ניצלתי, איכשהו, ואמונתי הדתית התחזקה וקיבלה משנה תוקף.
קובי מימון, השרוך הארוך מ"צחוק מעבודה", הוא פשוט אמן שהגיע להצחיק, ולא על חשבון הצופים, והוא עושה את זה יפה.
הוא לעתים קצת נמרח, לפחות בפעמים האחרונות שבהן יצא לי לראות אותו, אבל בסופו של דבר מדובר בבחור עם המון חן ואפילו פרצוף והופעה מוזרים מספיק כדי לתת הרגשה שהוא נולד לזה. והקהל? הוא יכול להגיע בשקט. זה לא שיעור קרטה ולא הופעה של נאור ציון.
- קובי מימון, שבת (27.6), 21:00, תאטרון ירושלים
3. אמנם לקח לה קצת זמן להשתחרר בהופעה על במות גדולות ואמנם לקח לקהל זמן להבין את האיכויות שלה, שהן שונות ומקוריות בטח ובטח מהבחינה הווקאלית, אבל בסופו של דבר הזמרת עלמה זוהר מופיעה ממש כמו האלבום שלה: נוגעת, ישירה ומיוחדת.
זמרת נוספת, כובשת ומצליחה ששמה פחות מצלצל להמונים ויותר למאזיני מוזיקת האלטרנטיב בארץ, תגיע גם היא לעיר ותופיע סולו עם הפסנתר.
קוראים לה רות דולורס וייס, וכמו זוהר, גם היא יחידה במינה, בעיקר בזכות השימוש שלה בלשון העברית ובכישורים ווקאליים נדירים.
- עלמה זוהר, שבת (27.6), 21:30, צוללת צהובה; רות דולורס וייס, ה' (2.7), המעבדה
נא להמתין לטעינת התגובות
