זמן ירושלים מציג: הדמויות המשפיעות של הקהילה הגאה בעיר הקודש
חבר המועצה הגאה הראשון. הדראג קווין שמסעירה את קהל הבליינים. הפלסטינית שמסייעת להומואים במזרח ירושלים. ורב בית הכנסת הפופולרי ביותר אצל חברי הקהילה. האנשים המרכזיים בקהילה בעיר
נכון,
בימים אלה השפעתו הולכת ומצטמצמת והוא נראה לעתים קרובות יותר באזור השפלה מאשר במחוזותינו, אבל בכל זאת, אי אפשר למחוק את שורת התקדימים שנתנאל פרץ, לא פעם כמעט לבדו.
אגב, גם בקרב החרדים נתנאל כבר נחקק בתנ"ך למפגין החרדי, וגם השבוע היו חרדים שהחליטו להאשים אותו שוב בארגון מצעד הגאווה שיתקיים בשבוע הבא.
את התקדים הראשון פרץ כאמור נתנאל, כשהדהים ונבחר לכהונה במועצת העירייה, בדיוק בשעה שראשות העירייה נכבשה לראשונה על ידי חרדי - אורי לופוליאנסקי. נתנאל זכה אז לפרסום, ולא רק בתקשורת המקומית או הארצית, אלא גם בזו הבין~לאומית, שבישרה על היבחרותו.
נתנאל החל להתבלט בקהילה, כשהצטרף, בעודו סטודנט באוניברסיטה, לתא הסטודנטים הגאה העשירון האחר. תוך זמן קצר הוא נבחר להנהגתו והפך לאייקון גאה, ידוע ומוכר.
מקומו של סער נקנה לו בכבוד, גם לאחר שהתבלט בחיי הלילה בעיר, פתח בתחילת העשור את "לולו", הפאב הראשון עבור הקהילה הגאה בעיר, ובמקביל השתלב בחיי הלילה והפיק שורה של מסיבות ואירועים לקהל הרחב והגאה כאחד.
לאחר מכן הקים סער את מועדון "השושן", שהפך גם הוא לחלק מההיסטוריה הלא הכתובה של הקהילה הגאה בבירה. מעבר להיותו פאב הפך השושן לסמל ולמקום שקיבע את מיקומה
בחמש השנים שכיהן כחבר מועצת העירייה זכה לא פעם להשפלות במועצה מקרב חברי מועצה, ואף מראש העירייה, אורי לופוליאנסקי, וקיבל איומים על חייו מגורמים קיצוניים בעיר. בבחירות האחרונות הוא השהה את החלטתו אם לרוץ בשנית, ולבסוף החליט לנטוש את הזירה. מאז כאמור, עזב נתנאל את הבירה. הוא אמנם מתגורר כאן, אבל את חייו הוא חי להלכה ולמעשה בעיר הגייז האולטימטיבית - תל אביב.
דני יאיר, מי שכונה בעבר "דני רקדני" והיום מתהדר ומזוהה בשם הבמה דיווה די, נחשב לדיווה האולטימטיבית, או אם תרצו - לקיסרית הבלתי מעורערת של מלכות הדראג הירושלמיות (על המלכה של מלכות הדראג תקראו בהמשך).
על פי אתר גוועלד, אתר המשמש גרסה צבעונית של עולם הדראג לוויקיפדיה, נכתב, בערכו של יאיר: "בראשית היה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. ויישמע קול – 'ויהי אור'.
וישמע בשנית 'אמרתי יהיה פאקינג אור!!!'. ויקם אלוהים וידליק את האור - מה הוא צריך להסתבך עם הדיווה?!".
דיווה די אף זכתה בתחרות כוכב נולד שנערכה בין מלכות הדראג השונות. היא תרמה לא מעט להתפתחות קהל מלכות הדראג הירושלמיות, שעל אף שהוא מוצנע ואינו מוכר לרבים, הוא אינו מבייש את הסצנה במקומות אחרים, ולא פעם נחשב כמקור להשראה.
מאז פרץ לזירה ועד היום נחשב יאיר מוכר ובולט בקרב הקהילה ובקרב ירושלמים רבים, גם אם באופן יחסי השפעתו בימים אלה פחותה לזו שבעבר.
מי שנחשבת למלכה הבלתי מעורערת של מלכות הדראג הירושלמיות. מאחורי הדיווה עומד גיל נווה, חבר ועד הבית הפתוח, תלמיד האקדמיה למוזיקה ומחול בעיר, ומלכת הדראג עם "השם הארוך ביותר".
דמותו של נווה הרקן מוכרת לרבים מחברי הקהילה בעיר, שטוענים כי הוא אחת מהדמויות המשפיעות כיום. את ליין הדראג בשושן הקים נווה ב~2005, שאמר שאז כי "דראג יכול להיות אמנות ולא רק בידור".
דמותה של פור דה ברה היא למעשה "בלרינה פולניה, לסבית, אלגנטית, שגם ברגעים היותר בוטים מנסה לשמור על אלגנטיות".
עוד אומרים מקורביה של דה ברה כי היא "מקבלת את כולם כפי שהם אבל מסרבת להיכנע לבינוניות אצל אנשים ומנסה לשכנע את כולם לקום ולעשות משהו בחיים שלהם". בקהילה הגאה טוענים כי פור דה ברה היא שילוב מעניין של סרטי דיסני עם סרטים קונספטואליים מנורבגיה של שנות השבעים. שיהיה.
פור דה ברה, אגב, משתייכת עם דיווה די לקוורטט של מלכות הדראג, שהעלו את המופע "פאות קדושות" שזוכה להצלחה ומועלה שוב ושוב, באופן מצער, בעיקר בתל אביב. פור דה ברה מנחה בשנים האחרונות את מצעדי הגאווה בעיר, ונחשבה למלכת הבית של מועדון "השושן", שגם היום מפציעה מפעם לפעם להופעת אורח ב"קצה".
יונתן גר, 30, מכהן מעט יותר משנה כמנכ"ל הבית הפתוח. בחמש השנים שלפני כן שימש כמנהל התקשורת האזורי של ארגון "גרינפיס" ודווקא אז זכה לשיתוף פעולה מראש העירייה לשעבר, אורי לופוליאנסקי, כשהדליק איתו את חומות העיר בירוק. גם בעבר התבטא לופוליאנסקי בחיוב על גר, על אף נטיותיו המיניות.
גר שימש במשך כמה שנים כחבר ועד הבית הפתוח וסגן יו"ר העמותה. הוא התבלט כבר כששימש כיועץ התקשורת של הארגון והיה בין מארגני מצעדי הגאווה הראשונים בירושלים. גר נמצא בזוגיות כבר שבע שנים והוא אב לילד, פרי אם פונדקאית מהודו.
למזלו של גר, כהונתו כמנכ"ל הבית הפתוח החלה דווקא בשעה שהחרדים החליטו להוריד פרופיל בכל הקשור להפגנות נגד המצעד.
כעת כאמור נאלץ גר לקוות כי גם המצעד הנוכחי יעבור בשקט. ההפגנות אמנם פסחו על כהונתו של גר עד עתה, אך עם זאת הוא נאלץ להתמודד עם המשבר הכלכלי שהביא לירידה חמורה בתרומות לבית הפתוח, מה שהביא לצמצום התקנים ולצמצום הפעילות.
מי שעובד בצמוד לגר הוא מייקי גולדשטיין, 43, חבר בוועד הבית הפתוח מ~2003 וכיום משמש כיו"ר הועד. גולדשטיין, יליד ליברפול, נשוי מאז 1995.
רבים בבית הפתוח מספרים כי גולדשטיין משמש כמבוגר האחראי, וללא ספק נבחר לרשימת המשפיעים גם מתוקף תפקידו וגם מתוך אישיותו. גם גולדשטיין שובר את הראש כיצד להתמודד עם המשבר הכלכלי לא מעט, ולזכותו יש לציין כי הוא ידוע כמי שגייס לא מעט תרומות לבית הפתוח.
לצד אלה קשה להתעלם מקודמיהם של גר וגולדשטיין בתפקידם, שפועלם ואישיותם הקרינו לא מעט על הקהילה הגאה ועל היחס של הציבור הרחב אל הקהילה הגאה בעיר. בהקשר זה יש לציין אף את ג'רי לוינסון, 57, שהיה זה שהקים את הבית הפתוח בעיר ועמד בראשו במשך שבע שנים. לוינסון הוגדר לא פעם כ"אבא של הקהילה".
זכורה היטב גם נועה סתת, 31, ששימשה כמנכ"לית הבית הפתוח לפני כניסתו של גר לתפקיד. סתת נחשבה לדמות פופולרית ואהודה דווקא בקרב הקהל הרחב.
עם זאת, בתוך הקהילה הגאה זכתה לביקורת חריפה, לאחר שבלית ברירה הסכימה לתכתיבי המשטרה לערוך את מצעד הגאווה שתוכנן להתקיים בשנת 2006, בתוך האצטדיון הסגור של גבעת רם.
בהקשר זה ראוי לציין כי סתת הייתה צריכה להתמודד עם גל ההפגנות החמור ביותר שאירע בארץ נגד קיומו של מצעד הגאווה, ומתוקף כך זכתה לאין~ספור מכתבי איומים.
מי שגם ידוע היטב בקרב הקהילה הוא חגי אלעד, 40, ששימש כמנכ"ל הראשון של הבית הפתוח והיום הוא מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, תפקיד משפיע בפני עצמו. אלעד זכור אף כמי שהוביל את מצעד הגאווה הראשון בעיר ב~2002, ועד היום קולו נשמע בפורומים ציבוריים ובעיתונות, כל אימת שנושא הגאווה עולה לכותרות.
עידו (26) ואייל (22) לויט, סטרייטים יש לציין, הנם הבעלים של "הקצה", מועדון הלילה שקם על חורבותיו של מועדון הגייז "השושן" המנוח.
האחים לויט פתחו את "הקצה" לפני כשנה וחצי, מעט לאחר סגירתו של ה"שושן", ומתוך אידיאולוגיה פלורליסטית ורצון שתרבות הקהילה תמשיך להתקיים בעיר החליטו להמשיך ולקיים במקום את מופע הדראג "הגוועלד" בכל יום שני.
גם בשאר ימי השבוע "הקצה" נחשב למקום גיי פרנדלי לחלוטין . עידו לויט עבד בעבר ב"שושן" ובמועדון "לילה", ותפעל את המטבח של פאב הגייז הראשון, ה"לולו".
"יש בקהילה אנשים שהולכים אחרי האמת שלהם, ויוצרים תרבות חדשה מתוך רצון לחיות בה ולאפשר את קיומה, אנשים שיוצרים דרך לא רק למענם אלא גם למען אחרים שיוכלו ללכת בה.
קהילה שתומכת ומייצרת פלורליזם ומעודדת את השונה במקום להדחיקו", אומר השבוע עידו ומוסיף: "יש לזה השפעות לכאן ולכאן,
בכך שהמקום הוא גיי פרנדלי. אין לי ספק שצריכים להיות עוד מקומות ועוד אירועים לקהילה הגאה. ירושלים כירושלים צריכה לעודד את תרבות הפלורליזם והערכת האחר בגלל שפע הדתות, המגזרים והמגדרים שחיים בה".
עידו לויט גם עובד בתקופה האחרונה עבור הבית הפתוח בשיווק אירועי מצעד הגאווה בעיר. "אתה מודע לזה שעידו סטרייט?", שאל השבוע אחד מחברי הבית הפתוח, "כולנו מצטערים על זה".
תומס וינטר משמש כיום כיו"ר תא הסטודנטים הגאה "העשירון האחר".
ויטנר נבחר לפני כשבועיים לראשות התא והוא הטרנסג'נדר הראשון שמשמש יו"ר תא "העשירון האחר" באוניברסיטה העברית.
עד לאחרונה כיהן בתפקיד ארז גלבוע, 25, ביסקסואל שכיום מכהן כסגן יו"ר התא. גלבוע, יליד ירושלים, הוא תלמיד השנה השלישית בלימודי פיזיקה וחשבונאות.
הועד של התא, שקיים מתחילת שנות התשעים כולל כ~15 אנשים, ומספר הסטודנטים שמשתתפים בפעילויות נע בין עשרה ל~40. ברשימת התפוצה של העשירון חברים כמאה אנשים.
חברים בתא אומרים כי יש מגמה להזיז את מרכז הפעילות לפעילות יותר אקטיביסטית כלפי כל הסטודנטים ולא רק לבצע פעילות בקרב הלהט"בים באוניברסיטה.
לתא הסטודנטים אין השפעה רבה על חיי הקהילה בעיר, אך הוא ידוע לא מעט בתור המוסד שהכשיר את מנהיגה העתידיים של הקהילה הגאה, בעיר ובארץ כולה.
התא התארח במשכנו החביב של ארגון "הלל" באוניברסיטה, עד שפרצה מחלוקת בין השניים, דבר שהביא להפסקת שיתוף הפעולה ולפעילות כמעט עצמאית ובלתי תלויה של חברי התא.
הרב ויימן~קלמן עלה לארץ בשנות השישים מארצות הברית והקים את הקהילה הרפורמית קול הנשמה בשכונת בקעה, והיא מונה היום למעלה מ~260 משפחות.
קול הנשמה היא ביתם הרוחני של רבים מחברי הקהילה הגאה בעיר, המשתייכים לזרמים הפלורליסטיים ביהדות. ראוי לציין כי ויימן~קלמן, על אף שהוא ידיד מובהק של הקהילה, אינו נמנה עם חברי הקהילה הגאה בעיר.
"קהילת קול הנשמה חרתה על דגלה מהתחלה להיות קהילה רחבה ומקבלת במיוחד לקהילה ההומו~לסבית והיה לנו חשוב שהם ירגישו בבית", אומר השבוע ויימן~קלמן, "זו הייתה החלטה שהתקבלה בקונצנזוס".
עוד הוא מוסיף כי "יש לא מעט תאי משפחה בהרכב לא קונבנציונלי, יש לא מעט יחידות כאלה בקהילה ואנו בגל של בני ובנות מצווה, ואנחנו רואים שיש ילדים לתאים המשפחתיים האלה. בשבוע שעבר ילדה עלתה לתורה עם שני האבות שלה ושתי האמהות שלה ואף אחד לא הרים גבה", מספר הרב.
חברים דתיים בקהילה הגאה מספרים כי הרב ויימן~קלמן הוא דמות משפיעה במיוחד על הגאים הדתיים וכי הם מוצאים את מקומם הרוחני בקהילתו.
לצדו יש לציין את בני, בן 33, המשמש כרכז קבוצת "חברותא" של הבית הפתוח. מדובר בקבוצה המורכבת מהומואים דתיים שרובם עדיין בארון, ושמתכנסת אחת לחודש באופן דיסקרטי.
הקבוצה אגב מגדירה את עצמה כ"מחוייבת להלכה היהודית-אורתודוקסית", האוסרת משכב זכר. הקבוצה מעוררת הדים רבים בציבור הדתי וללא ספק יש לה השפעה רבה על הפולמוס במגזר בשאלת היחס לגאים דתיים ובכלל.
חנה ארנון ויעל רז הן פעילות בארגון תהל"ה, שמשמעות שמו היא "תמיכה להורים של להט"ב בעיר".
הארגון קיים כבר כ~20 שנה ומהווה עוגן משמעותי בחיי הקהילה.
הורים רבים משתמשים בשירותי הארגון כייעוץ פסיכולוגי בכדי להתמודד עם העובדה כי ילדיהם נמשכים לבני מינם.
ארנון היא אם לבן הומוסקסואל בן 45, שגר בבוסטון ונשוי לסינגפורי, שניהם מתמטיקאים, והם חיים ביחד 17 שנים.
ב~1997 פתחו ארנון ורז את הקבוצה בירושלים שכיום מונה כ~20 אמהות בקבוצות שונות. אגב, לפי ארנון, "הקהל בירושלים מצומצם משום שדתיים פונים אלינו רק בטלפון".
עוד אומרת ארנון כי "ההרגשה של הגייז היא שיש הורים שלא רק מקבלים אותם אלא ממש תומכים ומוכנים להגן על ילדיהם ולעודד אותם לצאת מהארון ולא רואים בזה דבר שיש להתבייש בו. היום זה לא נשמע מהפכני אבל פעם בוודאי זה היה נשמע מהפכני".
בפועל קרה כי ארנון ורז, שאמנם מייעצות ומסייעות להוריהם של חברי הקהילה הגאה, הפכו לכר ומשענת גם עבור הקהילה הגאה עצמה, שגם אימצה אותן כדמויות אימהיות של הקהילה בעיר.
שפרבר, 35, חיה בזוגיות ואמא לילד. מתגוררת כיום בתל אביב אך נולדה וגדלה במשפחה דתית בירושלים, והיא בתו של הרב פרופ' דניאל שפרבר, מרצה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן וחתן פרס ישראל, ששימש במשך שנים יו"ר המועצה הציבורית של החינוך הממלכתי-דתי.
לפני חמש שנים הקימה שפרבר את ארגון "בת קול" ללסביות דתיות, שהיה המסגרת הראשונה לגייז דתיים.
כיום חברות בארגון כ~200 נשים דתיות והוא היווה את פריצת הדרך במגזר, שלאחריה קמו ארגונים נוספים כמו חברותא והו"ד (הומואים דתיים).
"הקמנו את 'בת קול' עם שתי מטרות", אומרת שפרבר, "אחת היא להיות בית לחברות קהילה דתיות והשנייה הוא להתחיל שינוי בקהילה הדתית. היום, חמש שנים אחרי, אני מרגישה שבשני התחומים הגענו להישגים".
בקבוצה הירושלמית של "בת קול" חברות כ~50 בנות. שפרבר היא דמות מוכרת בקהילה, ואף נאמה במצעד הגאווה דאשתקד. אין ספק ששפרבר הייתה חלוצה בקרב המגזר הדתי ודמותה מהווה סמל למאות נשים אחרות.
שרה, 29, מכונה שרה הקטנה. "אני נורא נמוכה ובדרך כלל יש שרה גבוהה בקרבת מקום", היא מסבירה את הכינוי שדבק בה.
שרה עובדת כגננת בגן לחינוך מיוחד ומארגנת פעילויות חברתיות ומסיבות לקהילה הלסבית בעיר. "היא בעצם היחידה שעשתה את זה באופן כל כך מאורגן בירושלים עד היום", אומרים בקהילה.
שרה הקטנה החלה, עוד לפני כשלוש שנים, לארגן פיקניקים לנשים בגן סאקר, אחת לשבועיים. האירועים זכו להיענות רבה ובכל פעם השתתפו בהם עשרות נשים לסביות.
לפני כשנתיים החלה שרה הקטנה לערוך ליין של מסיבות נשים בעיר, "כדי למלא מחסור", לדבריה. הליין החל ב"שושן" ומשנסגר ה"שושן" מתקיימות המסיבות בלוקיישן אחר בכל פעם.
שרה הקטנה לוקחת גם חלק ביחצנות של ליין מסיבות הגייז, החדש יחסית, שמתקיימות אחת לחודשיים במועדון ה"קמפוס" בתלפיות, וסוחפות למקום מאות גייז מרחבי העיר ומהארץ כולה .
חנין מעיכי, 30, נולדה בגליל ועברה לירושלים לצורך לימודיה לפני כ~12 שנה. מאז היא תושבת ירושלים, המערבית אגב.
מעיכי בוגרת תואר ראשון בעבודה סוציאלית קהילתית ותואר שני בניהול עמותות מהאוניברסיטה העברית, מכהנת כיום כמנכ"לית עמותת "אלקאווס", לשונות מינית ומגדרית בחברה הפלסטינית.
הארגון החל לפעול תחת הבית הפתוח בשנת 2001, וב~2007 נרשם כעמותה עצמאית. בירושלים מונה הארגון כ~30 חברים המגיעים באופן קבוע לפעילויות, ויש קהילה המונה עוד כמה מאות איש.
"המילים מחוץ או בתוך לארון לא מתארות את המצב החברתי של הקהילה הפלסטינית", מדגישה מעיכי במטרה להקרין על מצבה של הקהילה הגאה בשטחי הרשות הפלסטינית בכלל ובמזרח העיר בפרט.
לגבי מצעד הגאווה אומרת מעיכי: "אנחנו כארגון מביעים סולידריות עם הבית הפתוח והמסרים שלו, אבל אני כקהילה פלסטינית לא יכולה לחגוג גאווה כש~20 דקות ממני יש אנשים שחיים תחת כיבוש ומעבר לגדר הפרדה.
השימוש בנראות שמאוד הצליח במערב ובישראל הוא לאו דווקא הכלי שאמור לשמש אותנו כחברה פלסטינית".
עוד הוסיפה מעיכי ואמרה כי "אנחנו לא מתנגדים לשום צורה של הבעת שוויון זכויות, אנחנו מסתייגים מהמסר שהוא רק זכויות של הומואים. אני לא חושבת שהזכויות יכולות ללכת בלי זכויות במאבקים אחרים", מסכמת מעיכי.
נא להמתין לטעינת התגובות
