אמנון רכטר: "כיכר אתרים זה פרויקט מוחמץ"
הכיכר הייתה מיזם גאוני שהקדים את זמנו. גורמי הפשע, תרבות הקניונים וההזנחה הם שדרדרו אותה. וגם היום היא יכולה להיות פנינה של ממש. האדריכל אמנון רכטר, בנו של מתכנן כיכר אתרים יעקב רכטר, אופטימי מהשיקום המתקרב
"כיכר אתרים היא פרויקט מוחמץ מהרבה מאוד סיבות. רבים עד היום לא הבינו עד כמה הכיכר הייתה מיזם גאוני", אומר רכטר, שהוא גם בנה של השחקנית חנה מרון, אחיהם של השחקנית דפנה רכטר והמוזיקאי יוני רכטר ובעצמו אדריכל מוערך שזכה בעבר לתואר "האדריכל המשפיע ביותר בישראל".
לאחרונה בחרה עיריית תל אביב את משרד אדריכלי הנוף מוריה-סקאלי לעשיית מתיחת פנים לכיכר, שנחנכה ב-1975 ובמשך שנים סבלה מהזנחה קשה והייתה מוקד לחסרי בית, לנרקומנים ולגורמים עברייניים.
לדברי רכטר, מיזם כיכר אתרים היה חדשני משתי סיבות: הוא יוצר מרפסת - מעין נקודת התייחסות בין תל אביב לים; והעיצוב הנועז והעתידני. "זה היה חתרני ושונה מאוד ממה שבדרך כלל רואים בין העיר והשדרה ובין הים", אמר השבוע רכטר בריאיון ל"זמן תל אביב".
"השדרות כביכול עולות לכיוון הים, ואבי ניצל את זה ליצור מרחב ציבורי דמוקרטי ופתוח מאוד שחיבר בין המרקם האורבני ובין החוויה של חוף הים. הוא הושפע מאוד מהסרטים של שנות השבעים, כגון (התפוז המכני( של סטנלי קובריק והסרטים של פרנסואה טריפו, וזה גם מה שהוא ראה בחזון שלו.
"הכיכר גם התכתבה עם פארק גואל של האדריכל הקטלאני אנטוניו גאודי בברצלונה, שגם הוא פלטה שמסתכלת על העיר במקום על הים. לצערי, אנשים התלוננו תמיד שהכיכר הייתה מוגבהת, אבל זה היה לפי התכנית העירונית של רחוב הירקון, שהיה אמור לרדת מתחת. הכיכר הייתה המקום הכי חם בתל אביב בחמש השנים הראשונות שלאחר הקמתה".
לדבריו , חוסר ניסיון בתפעול של מקומות מסוג זה, שיש בהם מרחב ציבורי וגם חנויות, הביאה להידרדרות המקום.
"הם מכרו את החנויות במקום להשכיר אותן, ולכן לא הייתה להם שליטה על הפונקציות שהם שימשו להן. היום יודעים שבשביל לתת את האופי הנכון צריך שליטה ולא להכניס פיצוציות, שווארמה וחנויות מזכרות.
"מה שקרה זה שבתוך כמה שנים הכיכר הפכה לבועה של תיירים ותיירים מסוג מסוים - צעירים ותרמילאים. הדבר היה בהדרגה קרקע נוחה להשתלטות של משפחות פשע ולהידרדרות האזור מבחינה חברתית. היו צריכים להכניס לשם משרדים לעיצוב, בוטיקים ומסעדות יוקרה, הדברים שמצפים לראות לדוגמה בכיכר המדינה. אם זה היה קורה, הכיכר הייתה רלוונטית ותורמת מאוד גם היום", אמר
לדבריו, הכיכר גם נבנתה בזמן בעייתי מבחינת התמורות שחלו בציבור התל-אביבי. "בימי השיא של הכיכר התחילה תחרות קשה עם תרבות הקניוניםבעצם תחרות בין התרבות האמריקנית לתרבות האירופית (כיכר אתרים), ומבחינת ישראל כמובן אמריקה ניצחה.
"באותה תקופה גם רחוב דיזנגוף הלך לאיבוד, חוויית העיר, כעיר שמחה שאנשים מבלים בה את החיים בחוץ, עברה מטמורפוזה, וזה בדיוק היה ההבדל בין ערי כרך אירופיות, כגון רומא, פריז וברצלונה ובין עיר אמריקנית בפרוורים.
"תל אביב נהייתה עיר אמריקנית שמוכרת מהסרטים של דיוויד לינץ(, עיר בורגנית של חברת צריכה שמרבית חיי הפנאי של התושבים מתנהלים סביב הקניון, העדיפו את החלל הממוזג מן החוויה האורבנית".
מי אחראי היום להזנחה הרשלנית והפושעת במשך השנים?
"היות שהמקום לא היה רווחי ולא משך משקיעים נתנו לו להידרדר. תנאי השטח וכוחות הטבע שפעלו על הכיכר הביאו חול וחלודה. מלבד זה, הכיכר לא נבנתה לצערנו מלכתחילה מהחומרים שמשרד רכטר תכנן מכיוון שהקבלן פשט את הרגל, ולבסוף הגימור היה עם חומרים הרבה פחות טובים. לכיכר פשוט לא היה סיכוי", הוא טוען.
רכטר (50) היה בן 17 כשהוקמה הכיכר, והוא מספר על ימי הזוהר של הקולוסאום ועל האנשים שהיו באים לאכול במקום, סתם לשבת ולשחק בשולחנות הקרמיקה שצוירו עליהם לוחות שחמט ודמקה.
לדבריו, היום חל שינוי מגמה לטובה בתל אביב-יפו, וזה בא לידי ביטוי גם בפרויקט המוצלח של נמל יפו המתחדש. "עשו שם את מה שצריך לעשות בכיכר, לא שינו את המהות, לא נגעו במחסנים ובקונטיינרים אלא רק שיפצו את החלל הציבורי ויצרו את אחד ממקומות הבילוי החמים בארץ. זה רק מוכיח כי אילו דאגו בעבר גם לכיכר היא הייתה אחרת.
המאפיינים שלה מצוינים, המקום שלה מרכזי, בקצה שדרות בןגוריון, יש שם חניה בשפע, והיא נהנית מתנועה רוחבית ואורכית - האנשים בטיילת והאנשים בשדרה; ברגע שיהיה חלל נעים יתחילו להיפתח חנויות חדשות והמקום יעבור שדרוג בלתי רגיל".
התאכזבת שלא פנו אליך לצורך עבודת שיקום הכיכר?
"אני לא אדריכל נוף ולא עוסק בפרויקטים מהסוג הזה. עם זאת, אם היו מציעים לי את העבודה הייתי שמח, נענה לאתגר ועושה אותו טוב. מלבד זאת, אני בטוח שאם תהיה בעתיד התייחסות למבנים, אהיה מעורב. חוץ מזה אני אהיה בקשר עם האדריכלים המשפצים".
לקראת סיום ציין רכטר כי לאביו היה קשה מאוד עם ההזנחה של יצירתו. "היה לו קשה עם זה שהציבור לא הבין את האמירה הארכיטקטונית של המקום. זה הקדים את זמנו, אך אני שמח כי היום הכיכר זוכה אט-אט לעדנה. הרבה אנשים שאני פוגש מדברים על הכיכר באהבה רבה. מלבד זה, היא נותנת השראה לעבודות סטודנטים ".
נא להמתין לטעינת התגובות
