בירושלים אוהבים לשנוא את דני קליין
שלום ירושלמי לא מבין את ההתנפלות על היו"ר המסור של הפועל בעקבות פרשת קטש
גודס לא הוכיח מנהיגות ראויה. הוא הצליח לנפק עונה שקטה, אבל אנחנו דווקא אוהבים את הרעש, השמחה וההתלהבות. גם הישגים לא יזיקו, מן הסתם, אבל הם לא רשומים כנראה ביומן העבודה של המאמן.
הפועל תחת גודס נעה בכיוון הפוך. היא התחילה מצוין ומאז הלכה והידרדרה, עד לביזיון המוחלט בפיינל פור ביד אליהו. כך לא בונים קבוצה. מאמן רציני צריך להתקדם עם הקבוצה שלו בקו עלייה, לא בקו ירידה. במשחקים החשובים ביותר שלנו גודס קרס.
הפועל היא לא קבוצה שתובעת הישגים בכל מחיר. אנחנו רוצים דרך, נחישות ומלחמה. גודס איבד את הכיוון בחצי הגמר מול מכבי חיפה, גם בחצי גמר הגביע וגם בחצי גמר הפיינל פור. במשחק על המקומות שלוש-ארבע מול גליל~גלבוע היו"ר דני קליין כמעט פרץ לתוך המגרש כדי לחטוף את המשרוקית מהשופט ולשרוק לסיום. עד כדי כך הוא סבל.
אני לא מתרשם במיוחד מכך שלא הפסדנו בבית. הניצחון במרבית המקרים שייך לקהל, לא לקבוצה וגם לא למאמן. שחקני הבית מתקשים להפסיד במלחה גם אם הם מגלים יכולת רעה, בדיוק כמו ששחקני הקבוצה היריבה לא מצליחים לנצח כאן. ולמרות זאת, הפועל הפסידה לקבוצות בדרג הבינוני-נמוך מאירופה במסגרת השולית של היורוצ'אלנג'. אוי לגודס ואוי לבושה.
גודס ידע שההנהלה מתלבטת בקשר לעתידו. מישהו מצא כי התפקוד הלקוי במשחקי מפתח אפיין את גודס גם בקבוצות הקודמות.
הוא היה עוזר המאמן של ספחיה במכבי תל אביב, אז הפסידה הקבוצה את הגביע והייתה רחוקה 2.2 שניות מהפסד האליפות. הוא היה העוזר של צבי שרף על שלל הכישלונות שלו. הקריירה שלו מזכירה לי את זו של מאיר טפירו. ציון טוב במשחקים לא חשובים, ציון רע בהתמודדויות בעלות ערך.
גודס לא היה באזור כדי לשמוע את ההערכות הלא מחמיאות שלו מצד חברי דירקטוריון הקבוצה. הוא נסע וחזר, נסע וחזר. בשיחות הטלפון שניהל עמו דני קליין הוא הסביר לו בעדינות כי המנהלים לא רואים את ההמשך וגודס השלים עם רוע הגזירה.
לתוך הוואקום הזה מיהר לקפוץ עודד קטש. ביום ראשון האחרון הוא הגיע עם עוזרו, ליאור לובין, לביתו של קליין בבית זית. השניים לא הפסיקו להתלהב. למחרת הם התקשרו לקליין והודיעו לו, "אנחנו איתך בעונה הבאה". "יופי", אמר קליין,
קטש לא עמד בדיבורו. הוא התקפל בפני הלחץ שהפעילו המנהלים בגליל, מה שמלמד משהו על עמוד השדרה הרופף שלו ומזכיר את חוסר היציבות בעונות קודמות, בעיקר את החתימה בנהריה, שממנה חזר בו.
קליין מצדו עמד חסר אונים, חשוף לביקורות קטלניות של כתבי ספורט אוהדי מכבי, בסגנון נמוך שאופייני לילדים טעוני טיפוח. הם ירדו לחייו, אף שהוא לא עשה שום דבר חריג. הוא בסך הכול חיפש לקבוצה שלו מאמן טוב בסוף עונה. כאילו קליין הוא לא האיש שמציל מזה שנים את הכדורסל הישראלי בכוחות עצומים, וכופה כאן מראית עין של תחרות אמיתית.
אגב, מעניין מה היו כתבי החצר הללו מלהגים אילו מכבי תל אביב הייתה פונה לקטש, גם באמצע העונה כפי שהיא אוהבת לעשות עם שחקני הקבוצות היריבות. כמה דברי הלל היו נשפכים אז על שמעון מזרחי וחבריו. כמה המלצות לפרס ישראל היו נמרחות. כמה הם אוהבים לשנוא אותנו. כמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
