יצירות גרפיטי על גדר ההפרדה: כשאמנות פוגשת פוליטיקה
אקטיביסטים פלסטינים ירססו בשבילכם כל כתובת שתבקשו על גדר ההפרדה. ב-30 יורו בלבד תקבלו דרך מקורית להציע נישואים, ועל הדרך לתמוך במאבק נגד הגדר. עמרי מניב יצא לשטח ההפקר וגילה כי בלי ששמנו לב הגדר הפכה לכר פורה לאמנות חזותית
אמן גרפיטי עובד על גדר ההפרדה. צילום: אי.פי.איי
באותו ערב שודרה כתבה שעסקה, בין היתר, בגדר ההפרדה באיזור א-ראם, הסמוך לירושלים. על קטע קטן בגדר נכתב באותיות גרמניות "התינשאי לי?", וההצעה שוגרה היישר אל ביתם המרווח של בני הזוג. רות' הזילה דמעה וכמובן הנהנה בחיוב. אלא שלא רק רות' הזילה דמעה. גם מיליוני צופים גרמנים בכו יחד איתה ובלי משים גם עם העם הפלסטיני.
את מקוריותה של היוזמה לא ניתן לקחת מהגבר שיישא את בחירת ליבו בחודש יולי הקרוב, אולם הרעיון צמח על קרקע פורייה. עמותה הולנדית בשם "שלח הודעה" ("Send a Message") כיוונה בדיוק לשם כאשר היא יזמה פרויקטים סביב הגדר.
אחד ממנהלי העמותה הגיע לשטחים לפני כמה שנים, הזדעזע והחליט כי הוא חייב לעשות מעשה. הוא רתם את ארגון הצדקה ההולנדי, ושם לו למטרה "לתת לפלסטינים את התחושה שהם לא נשכחים מעבר לגדר". לשם כך, הוא יצר קשר עם קבוצה פלסטינית צעירה ברמאללה, חזר להולנד והחל להוביל את הפרויקט הראשון.
השיטה שהנהיגו הוא וחבריו עובדת כך: אנשים מכל מקום ברחבי העולם המעוניינים להביע את עצמם על גדר ההפרדה, נפרדים מ-30 יורו ובתמורה מקבלים היישר לתיבות המייל שלהם או לדואר הרגיל שלוש תמונות המתעדות את ההודעה שבחרו לרשום מרוססת בצבע דווקא על הגדר. זו יכולה להיות אמירה פוליטית, משפט סרק או כאמור הצעת נישואים.
העמותה ההולנדית מארגנת את ההזמנות, ומתנדבים פלסטינים מה-פי.אף.אף. ("פורום הצעירים לשלום וחופש") מבצעים את העבודה בפועל ומתעדים אותה. מובן שהכול מתנהל רק בצד אחד של הגדר, אותו הצד שאנו לא יכולים לראות אם איננו שוטרי מג"ב או טלי פחימה.
בלי אנטישמיות בבקשה
בן מליס, מנהל הפרויקט בהולנד, מסביר כי "הפרויקט החל לפני כחמש שנים כאשר פתחנו בית מלאכה ברמאללה. שלחנו כמה מומחי פרסום מהולנד שעבדו בשיתוף פעולה עם הפי.אף.אף., וחשבו יחד על רעיונות יצירתיים להעלאת התודעה בנושא גדר ההפרדה.
אמנות על הגדר. רוצים להגיע לבנות 16 שלא נחשפו לסכסוך צילום: פלאש 90
"לאחר כמה שבועות של עבודה משותפת אחד הרעיונות שעלה היה 'שלח הודעה', שלפיו אנשים מכל רחבי העולם יכולים להזמין הודעה ואנחנו נכתוב אותה על הגדר, נצלם שלוש תמונות שלה ונשלח להם". מליס מוסיף כי "כל המשתתפים בפרויקט הם אקטיביסטים צעירים מתנדבים. המטרה העיקרית היא לתת לפלסטינים את התחושה שהם אינם נשכחים".
פיראס ארורי (27) משתייך לפי.אף.אף. ברמאללה, והוא אחד האקטיביסטים המתנדבים בפרויקט. ספק אמן, ספק קבלן עבודה, ארורי מוצא את הזמן בין לבין כדי להשקיע בפרויקט שהוא כה מאמין בו: "כולנו מתנדבים בפרויקט הזה. אנחנו עובדים ולומדים ביום יום, ומתכננים יחד את החודש כך שנוכל להקדיש זמן לפרויקט, כדי שכל יום יגיעו אנשים לרסס צבע על הקיר".
הנושא המטריד בדרך כלל את הישראלים הוא מה שנעשה עם הכסף, והחשש
הקבוע המקונן בלבו של כל ביטחוניסט כי הכסף מוסט למטרות טרור. מתברר כי בנושא זה העניינים מתנהלים באופן שקוף לחלוטין וניתן לקבל את הנתונים על מאזני החברה בקלות, כנראה מתוך התקדימים של שימוש בכסף המועבר לשטחים לפעולות טרור או לארגוני צדקה בשליטת חמאס.
מליס מסביר כי "רבים שואלים אותי את השאלה הזו והתשובה היא חד משמעית – לא! הכסף לא מגיע לארגוני טרור או לקניית נשק או לכל דבר מעין זה, הוא מגיע לשירותי כביסה ולכיסוי הוצאות".
ארורי מספק תשובה מפורטת יותר: "מתוך 30 היורו שמשלם מזמין הודעת הגדר, עשרה יורו מגיעים להולנד לכיסוי ההוצאות שם ו-20 יורו מגיעים לארגון שלנו, חלקם לכיסוי הוצאות והיתר לשירותי כביסה עבור הסטודנטים של ביר זית". בפרויקט השתתפו עד כה 800 אנשים וגויסו 14 אלף יורו.
אתם מוכנים לכתוב על הגדר כל דבר שתתבקשו?
"לא. יש לנו אמנה שבה מובהר כי לא ניתן במה להודעות שנאה, לאנטישמיות, לגזענות או לפורנוגרפיה. מסרים פוליטיים כמובן מתקבלים בברכה, אולם בעינינו האפקט שלהם דווקא קטן יותר. הסיבה שבגללה אנחנו רושמים, למשל, הודעות נישואים היא פרסום וחשיפה. פחות חשוב לנו תוכן ההודעה ויותר ההיחשפות לנושא גדר ההפרדה.
"לדוגמא, גבר הציע לחברתו נישואים באמצעות גדר ההפרדה וההצעה שנרשמה על הגדר הופיעה על כרטיס ההזמנה לחתונה. 500 אנשים נחשפו לכך, כאשר רובם ודאי לא הכירו לפני כן את נושא הגדר. זה עושה פרסום לנושא בצורה הטובה ביותר. הם חשובים לנו יותר מאדם המבקש לרשום הודעה כמו 'אנו רוצים שהחומה תיפול', כי הנושא כבר מוכר לו. אנו רוצים להגיע לנערה בת 16 שלא נחשפת ביום יום לנושאים הבוערים במזרח התיכון. אין צורך לשכנע את המשוכנעים".
על הצד הישראלי לא ראיתי הודעות שלכם.
"אנחנו לא מורשים לעשות זאת בצד הישראלי, אך אם נוזמן, נהיה יותר משמחים. בתחילת הפרויקט כוחות הביטחון הישראלים הקשו עלינו לרסס צבע גם בצד הפלסטיני, אולם היום אין בעיות כאלה".
בין ההודעות שארורי אוהב, הוא מציין אחת שבה נכתב "Ctrl + Alt + Delete", ומליס נזכר דווקא במתכון לפלאפל שנכתב על הגדר. על השילוב בין אמנות לגדר השנואה כל כך על הפלסטינים מסביר ארורי כי "כדי להתנגד למשהו, לפעמים אתה צריך להתחבר אליו. אי אפשר להתעלם מהחומה".
החיבור היה כה עמוק עד שעמותת שלח הודעה ופי.אף.אף. בחרו ליצור פרויקט חדש וגרנדיוזי אשר הסתיים לפני שבועיים: "המכתב הארוך ביותר" ("The Longest Letter"). הכוונה היא למכתב הנמתח לאורך 2,625 מטרים של גדר הפרדה באיזור א-ראם, וכולל 1,998 מילים, כל אות בגודל של כ~50 סנטימטר.
לשם המבצע נדרשו 400 בקבוקי ספריי. מי שכתב את המכתב הוא פאריד אסק (50), סופר מוסלמי מדרום אפריקה, פעיל זכויות אדם וידידו של נלסון מנדלה, נשיאה לשעבר של דרום אפריקה. אסק גם מרצה באוניברסיטאות שונות, ביניהן הרוורד. מליס: "פנינו לאסק ושאלנו אם יהיה מוכן לכתוב מכתב מסוג זה ולהיות שותף בפרויקט, והוא נענה בחיוב".
בצד הישראלי, יש לציין, לא כולם מקבלים בזרועות פתוחות את הפרויקט החדש, משום שהמכתב משווה בין האפרטהייד בדרום אפריקה ובין המתרחש כאן. בין היתר נכתב על הקיר: "האם אחינו ואחיותינו היהודים שכחו את ההשפלה שלהם? בארץ שלכם אנחנו רואים דבר ברוטלי יותר, חסר רחמים ולא אנושי יותר ממה שאי פעם ראינו תחת האפרטהייד".
דרך אגב, עבור השתתפות בפרויקט הזה, נדרשו התורמים שמימנו אותו לשלם 15 יורו תמורת מטר וחצי של מכתב. בסמוך לקטע שאותו רכש יירשם שמו של התורם וכמובן שלוש תמונות יישלחו היישר לתיבת הדואר האלקטרוני שלו.
חומות של תקווה?
גדר ההפרדה החלה להיבנות בשנת 2002, חלקה כגדר אלקטרונית וחלקה כחומת בטון. לטענת הוגי הפרויקט העצום בהיקפו, מטרתה היא למנוע כניסה של מפגעים אל תוך ישראל. ואכן, מאז תחילת בניית הגדר פחתה בצורה משמעותית כמות הפיגועים.
הגדר. הפלסטינים מפסידים בגדול צילום: פלאש 90
מנגד, נטען כי הגדר נועדה גם להציב עובדות בשטח ולספח התנחלויות לשטח ישראל. הגדר חוצצת בין שטחי הגדה המערבית ובין מדינת ישראל. אורכה הסופי, על פי התכניות, יהיה 790 ק"מ, אולם מקטעים רבים ממנה נתונים למחלוקות משפטיות ופוליטיות. ירושלים מהווה איזור מורכב ביותר בנושא הגדר, היוצר חילוקי דעות אף בתוך הימין בישראל.
מחד, טוענים רבים, רק כך יימנעו פיגועי התופת בתוככי העיר ירושלים, אולם רבים בחוגי הימין דווקא מוכנים לאחד כוחות בעמדתם עם הפלסטינים מתוך הבנה כי הגדר מחלקת את ירושלים הלכה למעשה ולמשמעויות הפוליטיות-מדיניות של תהליך זה הם אינם מוכנים. בין המתנגדים ניתן למנות את השר לתשתיות לאומיות עוזי לנדאו, ואת שר ההסברה והתפוצות, יולי אדלשטיין.
התוואי בירושלים סבוך ביותר וחותך את שכונות מזרח העיר. דרך יריחו, לדוגמה, העוברת בראס אל-עמוד, נחצית על ידי גדר ההפרדה המחלקת את השכונה עצמה.
המרוויחים הגדולים מהמחלוקת הזו הם מובילי העפר, תעשיות הבטון, תעשיות האלקטרו-אופטיקה ואף חברות פרטיות המציעות חבילות תיור לאורך הגדר (אם כי רוב מארגני הטיולים הללו הם מתנדבים), אך לא רק הם. גם בעלי הדירות בראס אל-עמוד, בבית חנינא ואף בפסגת זאב זוכים לעדנה, כאשר ערך הדירות שלהם נאמד במחיר כפול לזה שלפני בניית הגדר.
לעניין זה גם השלכות מסוכנות כגון העימותים החוזרים ונשנים בין יהודים לערבים בפסגת זאב. עם זאת, רוב התושבים הפלסטינים מפסידים בגדול. חלקם מנותקים ממשפחותיהם, וגם העסקים נחלשו. אחד הבולטים מביניהם הוא חסאן עכראווי, בעל חנות מכולת בשכונת ראס אל-עמוד, השוכנת בסוף דרך יריחו, הנעצרת בגדר עצמה.
עכראווי מספר כי "לפני הגדר היה יותר טוב. אבא שלי פתח את החנות ב-1963, ואני בעצמי כאן כבר 30 שנה. פעם בשבוע או שבועיים מגיע לכאן אוטובוס של תיירים המסיירים בגדר, וכך אני מסוגל להתפרנס. בעבר הייתה זו הדרך ליריחו, לעמאן, לים המלח, וכולם עברו דרכי".
אפילו הנחה בארנונה לא קיבל עכראווי בעקבות בניית הגדר, שנדמה שמקיפה את החנות שלו, והוא נאלץ לשלם את המחיר הנקוב עוד מתקופת טרום הגדר, 9,000 שקל בשנה.
עו"ד דני זיידמן, מנהל עמותת "עיר עמים", מספר כי "לקחתי את יוסי בנאי לסיור לאורך הגדר במזרח העיר. נכנסנו למכולת כדי לקנות משהו לאכול. יוסי יצא מהחנות חיוור כולו ואמר לי, 'אתה לא יודע מה עשית לי! החזרת אותי 60 שנה אחורה לילדותי. כך נראתה המכולת שלנו בנחלאות'. כשבועיים לאחר מכן יוסי נפטר והבנתי כי היה זה סיור הפרידה שלו".
החיילים העירו על טעות כתיב בגרפיטי
על הגדר בסמוך לחנות ניתן להתרשם גם מהגרפיטי בצד הישראלי ולחוש בחתיכת היסטוריה על אף הזמן הקצר שעבר מאז הקמתה. חוסאן, אחד מתושבי המקום, אשר ישב כמה פעמים בבית המעצר במגרש הרוסים, מסביר כי "במקום בית הסוהר הקטן, עכשיו אני בבית הסוהר הגדול", ומתרגם כתובות גרפיטי המרוחות על הקיר.
תמונות פרצופים על הגדר. הצד השני אנושי ומצחיק צילום: פלאש 90
"'כהנא צדק" מופיע לצד "שולם על ידי ארצות הברית" ו"אל תתנו לזה להפוך לעוד ברלין". כל אלה, זה בתוך זה, מרוססים על הקיר בצבעים עזים ובפונט שלא ניתן לפספס. שרידים של טפטים על החומה מייצגים את הניסיון של משרד הביטחון דווקא להפוך את החומה ליפה ונעימה יותר למתבונן, כנראה כחלק מניסיון ההסברה לגדר ההפרדה. בסמוך מופיע חץ ענק הפונה כלפי מטה, כלפי הקרקע, ונכתב באותיות הפוכות "This Side Up", כנראה ברמיזה לכך כי החומה הזאת נבנתה הפוך.
סיפור שהגדיר את הקשר האבסורדי בין הגדר ובין אמנות התרחש ממש כמה ימים לאחר הקמתה, 50 מטרים ימינה מהמכולת בראס אל-עמוד במעלה התלול של הכביש. עו"ד זיידמן מספר על "הגרפיטי הראשון שנעשה באיזור".
לדבריו, לפני כארבע שנים נבנה חלק קטן של חומת ההפרדה וכמה חיילי מג"ב אבטחו בסמוך. ב-9:00 בבוקר הגיע צעיר ישראלי מזוקן עם מכל צבע, ניגש לחומה והחל לכתב ציטוט מספר מלאכי: "הלוא אב אחד לכולנו, הלוא אל אחד בראנו... בגדה יהודה וטועבה נעשתה בישראל ובירושלים".
חיילים שהבחינו בנעשה ניגשו אליו והחלו בנוהל מעצר בגין השחתת רכוש ציבורי. לפתע הבחין אחד החיילים כי יש שגיאת כתיב במילה תועבה. במקום מתפתח דיון מלומד בין האמן ובין החיילים, וכעבור זמן קצר משתכנע האמן בטעותו ומתקן את השגיאה על הקיר. החיילים שנקשרו עתה לבחור הצעיר כבר לא היו מסוגלים לעצור אותו והוא שוחרר לדרכו כאשר הציטוט נותר על החומה.
שני פרויקטים גדולים נוספים קמו בעבר משני צדי הגדר. האחד שייך לבית האופנה "קום איל פו" שבחר לצלם את קטלוג בגדי הקיץ שלו לפני ארבע שנים דווקא על רקע גדר ההפרדה, בשכונת עזריה. הרעיון, שנלקח מהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, אומץ בחיבוק גדול על ידי מנכ"ל החברה דאז, סיביל גולדפיינר, תחת הסלוגן "נשים חוצות גבולות".
פרויקט גרנדיוזי נוסף בשם "פנים אל פנים" היה יוזמה של שני אמנים אנרכיסטים מצרפת. השניים התפרסמו בצרפת לאחר שצילמו את הסבל בפרברים האפריקאיים והמוסלמיים בפריז טרם פרוץ המהומות. את תמונות הענק תלו והדביקו במרכז פריז ויצרו הד גדול, כאשר הממסד הצרפתי אימץ וחיבק אותם. כאשר פרצו המהומות, הם קיבלו מעמד של נביאים בעיני תומכיהם.
הם החליטו להעתיק את הרעיון לכאן. השניים צילמו פרצופים של בעלי מקצועות זהים, האחד ישראלי והשני פלסטיני. כך ביקשו משני נהגי מוניות, זה מחיפה וזה מקלנדיה להוציא לשון ארוכה או לעשות פרצוף מבחיל. את התמונות, בגודל תשעה מ"ר כל אחת, תלו משני צידי הגדר, במטרה להראות כי גם הצד השני אנושי ומצחיק.
נא להמתין לטעינת התגובות
