עוצר לדבר: ראיון עם הבוס החדש של מגרש הרוסים
מפקד בית המעצר במגרש הרוסים, סגן גונדר ישראל שושן, מדבר על החששות מנסיונות התאבדות של עצירים, על השיפור הקולינרי ועל כבילת העצירים, שזוכה לביקורת חריפה בסנגוריה הציבורית
ישראל שושן, מפקד בית המעצר מגרש הרוסים צילום: שימי נכטיילר
לכן, מאז כניסתו לתפקיד לפני כשמונה חודשים, עמל שושן על שיפור נהלים. מעתה על הסוהרים להיות קשובים לכל התנהגות וטרוניה בלתי שגרתית מצדו של העציר. נוסף לכך, הקצאת משאבים בסך של מיליוני שקלים הובילה לשיפור משמעותי במסדרונות בית המעצר: שיפוץ כללי של כל תאי בית המעצר ודאגה לעציר מא' ועד ת'. השבוע הודיעו בבית המעצר על סיומו של הליך השיפוצים ופתיחת אגף העצירים החדש לקליטתם.
"לפחות פעם בחודש יש לנו כאן עציר שמאיים בהתאבדות", מספר שושן במשרדו, בראיון מיוחד לזמן ירושלים, "לכן אנחנו חייבים להיות הכי דרוכים שבמשמרת שלנו אף אחד לא יצליח במזימתו".
שורה של פרשות, שכללו עצירים שהתאבדו ועציר ששוחרר בטעות מכותלי בית המעצר, הביאו בסופו של דבר להעברתו של נחום לתפקיד זוטר יותר, כסגן מפקד בית הכלא עופר. במקומו, כאמור, מונה שושן, דור שני למפקדים בשב"ס.
על פי נתונים רשמיים של השב"ס, במהלך שנת 2008 נכנסו למעצר במגרש הרוסים קרוב ל-10,000 עצירים. הנתונים ממחישים עובדה מדאיגה: בעוד שמספר הגברים העצורים בבית המעצר הוא 7,997 איש, כמות הנערים והקטינים עומד על 1,077 עצורים.
"מדובר בנתון מדאיג במיוחד", סבור שושן. לעומת זאת, בשנת 2008 נכנסו לבית המעצר 145 נשים בלבד. למעשה, בעת ביקורנו בבית המעצר לא הייתה אישה אחת כלואה בין כותלי המבנה העתיק.
במקום קירות מהבילים ומיטות מתפרקות הצליחו קבלני הבנייה, בתקופה של פחות מחצי שנה, להעמיד תאים נסבלים לאסירים.
במסגרת השיפוצים ושיפור התנאים במקום הורחבו התאים לאכלוסם הבטוח של 12 אנשים בתא אחד. זאת ועוד, מפקד בית המעצר הורה במפורש על בנייה של בית כנסת חדש במקום, שאליו יוכנס השבוע ספר תורה בעלות של יותר ממאה אלף דולר.
שיפוץ בית המעצר הביא לשינויים גם לרווחת הסגל. במקום תא בידוד הוצב חדר ישיבות לסגל בית המעצר. זאת ועוד, שושן הורה על הקצאת שלושה חדרי המתנה לדיונים המתקיימים בבית משפט השלום הסמוך, הקורס תחת עומס.
גם התאים לפגישה עם עורכי הדין נבנו מחדש וכעת מציעים מיזוג אוויר וכיסאות נוחים לפרקליטים. וזה עוד לא הכול: הוקם חדר המשמש לשיחות ועידה שבנייתו הושלמה בימים אלה. חדר זה נבנה במסגרת ההחלטה להקל על עומס בבית משפט השלום.
כעת דיונים בעלי פרוצדורה קלה יחסית יוכלו להתנהל באמצעות שיחות וידאו, כאשר השופט יכול לקבוע את החלטותיו באמצעות שידור המצלמה לתוך החדר.
זכות לתת שירות
ביניים: שושן מתגאה במערכת מצלמות במעגל סגור העוקבת 24 שעות ביממה אחר תנועותיהם של עצירים המגיעים לבית המעצר. "גם כשאסיר מגרד באף אני יכול לראות את זה", הוא אומר. "כל תנועה של עציר, כל התנהגות בלתי שגרתית וכל דבר שהוא עושה, אני יכול לדעת ולראות.
מנשה נחום, המפקד הקודם. הועבר לתפקיד זוטר יותר פלאש 90
"בעזרת המערכת הזו אנחנו יכולים לעזור למשטרה לפענח פשעים בתוך התאים. למשל, באחד המקרים אסיר הוציא מנת סם וניסה להשתמש בה. מיד עצרנו אותו והעברנו את החומר למשטרה, שם ממש התלהבו מזה. זה היה פשוט מדהים".
מה עם התנאים הקולינריים, גם בהם חל שיפור?
"כשהגעתי לבית המעצר לראשונה, עניין האוכל לא היה מוצלח. האסירים ששהו פה התלוננו שהם לא מקבלים אוכל במהלך מספר שעות בלתי מבוטל. עשיתי כל שביכולתי כדי לתת שירות הולם לאסיר. מהיום יש כריכים מהבוקר ועד הלילה לכל מבקש. מבחינתי אני נותן שירות לאסיר. אני מגלה אפס
סבלנות וסובלנות למי שלא נותן מענה לבקשתם של האסירים".
מבחינת היחסים הבין-אישיים בין מפקד בית המעצר ובין האסירים, שושן אינו מסתיר את גאוותו. לאורך פסיעתו במסדרונות מגרש הרוסים מחלק שושן צ'אפחות ידידותיות לאסירים, שפורסים בפניו את בעיותיהם האישיות.
מותר לעצירים לעשן?
"אתה יכול לשאול כל עציר והוא יאמר לך שלא מפריע לו שמעשנים. 90 אחוז מהעצירים מעשנים, ככה שזה לא מהווה בעיה. חוץ מזה החוק קובע כי תא מעצר אינו מרחב ציבורי, ובמקום זה העישון מותר. מי שכן מפריע לו שמעשנים לידו, אנחנו מעבירים לתא אחר".
למרות דבריו הנחרצים של שושן צועק עציר אחד מעבר לתאו: "אני לא מעשן ואני מבקש שיעבירו אותי למקום אחר. כל היום אני מבקש ולא מקשיבים לי".
עם הישמע הדברים, וככל הנראה עקב נוכחותנו במקום, הורה שושן במיידי על העברתו של אותו האסיר לתא אחר, נטול ניקוטין.
"אני ממש לא רוצה שימותו יותר"
על אף השיפור המסוים, לא הכול ורוד בפרוזדורי המעצר. אגף שלם בבית המעצר ממשיך לאכסן אסירים בתאים צפופים, הקירות עדיין מהבילים, המיטות עדיין חורקות ואפשרויות להתאבדות עדיין קיימות.
מגרש הרוסים. התאבדות עצירים? בוא נעבור נושא צילום: שימי נכטיילר
מציאות זו מחייבת את הסגל להמשיך במדיניות כבילת העצירים המונעת אסונות, לטענתם. "אם יש עציר שהשתולל, אנחנו כובלים אותו, אולם ללא יותר מרבע שעה", מסביר שושן. "אחרי רבע שעה אנחנו משחררים אותו ובודקים אם הוא נרגע. הבעיה האמיתית היא עם עצירים בעלי נטיות אובדניות.
"כל הזמן מגיעים אליי מן הסנגוריה הציבורית ואומרים לי שכבילת עצורים זה לא אנושי. אבל אמרתי להם 'אתה צודק, אבל אם אני צריך לבחור בין כבילה למוות, אני בוחר בכבילה'. אין לאדם זכות בסיסית יותר מן הזכות לחיות. אין מה לעשות. כבילת עצירים שומרת על החיים".
במהלך 2008 התאבדו שני עצירים בבית המעצר לאחר שהתריעו בפני הסגל על נטיותיהם. מה עשית עד כה בנידון?
"הם מתו לנו. למרות שהייתי כאן, הם מתו לנו. אני ממש לא רוצה שימותו יותר. כל יום אנחנו מנסים להתחקות אחר העצורים. כל יום יש בחינה מחודשת של פעילויותיהם, ואם אין ברירה אז כובלים. אחרי 24 שעות של כבילה, עצור שאומר שיותר הוא לא רוצה להתאבד, משחררים אותו ומחזירים אותו לשגרה".
טוב, מי שרוצה להתאבד, יצליח בסוף.
ברגע זה שולף שושן שרוך נעליים בצבע לבן ומסביר כי רק לפני זמן קצר ניסה אחד העצירים להתאבד באמצעותו. "אתה רואה את החוט הזה?", שואל שושן. "הוצאנו אותו מהצוואר של אחד העצירים. הכול בזכות הערנות שלנו. אחת לחודש יש ניסיון התאבדות, אבל הבטחות יש מפה ועד להודעה חדשה.
"זו משימה לא פשוטה כלל. כדי לזהות סימן המעיד על זהות אובדנית, צריך חוש. רמת ההתרעות לניסיונות אובדניים עולה בעת החגים והשבתות. אם לדוגמה מגיע עציר שיש לו נטיות אובדניות והוא חושב למשל איך היה בפסח שעבר ואיך זה שבפסח הזה הוא כלוא בבית המעצר, הוא עלול להזיק לעצמו".
בשלב מסוים דפק שושן על השולחן שלוש פעמים וביקש "בוא נעבור נושא, טפו-טפו-טפו מאז כניסתי לתפקיד לא התאבד אף אחד".
נא להמתין לטעינת התגובות
