המושיע: שי אהרון מסכם את העונה של הפועל ירושלים
שי אהרון סוחב כבר כמעט שנתיים את הפועל על הגב, אבל גם לו מתחיל להישבר. "אם המשא ומתן בין קטמון לסאסי לא יצליח, זו תהייה בכייה לדורות. בסופו של דבר העסק יטבע"

נקודה אחת מתוך 18 אפשריות - זה מה שצברה הקבוצה שבתחילת הסיבוב השלישי עוד פנטזה על מקום שיוביל אותה לליגת העל, וכיום מסתכלת בחשש לתחתית הטבלה.
במועדון עצמו עומדים אובדי עצות לנוכח המשבר, ומתקשים לספק סיבה הגיונית לקריסת המערכות של הקבוצה בחודשיים האחרונים. למרות זאת, הקפטן הוותיק של הקבוצה, שי אהרון, הסכים לנסות להסביר מה קורה, לעזאזל, בקרית יובל.
אהרון: "הדבר שאני הכי שונא בעולם זה לתרץ כישלונות, אבל לצערי יש נסיבות למצב וצריך לקחת בחשבון שיש סגל קצר, שחקנים פצועים וסוג של עייפות החומר שנובעת מכך שהעומס לא התחלק בין כל שחקני הסגל. בקבוצות בכירות יותר יש סגל רחב והרוטציה גדולה יותר, אצלנו לצערי זה לא קיים.
אסור גם לשכוח שבחודשיים האחרונים שיחקנו נגד הקבוצות שממוקמות מעלינו בטבלה, אבל למרות זאת האחריות למצב הקבוצה היא שלנו בלבד. עכשיו זה הזמן לשנס מותניים, ולסיים בטעם טוב את העונה הזאת, שהיא לטעמי עונה מבוזבזת. היו הרבה משחקים שבהם היינו יכולים לעשות את קפיצת המדרגה בדרך לליגת העל, אבל לצערי גילינו בדרך הקשה שזה פשוט גדול עלינו".
בשנה שעברה קרעתם את הליגה הארצית והשנה אתם מתקשים בלאומית. ההבדלים כאלה גדולים?
"בקריירה שלי שיחקתי בשלוש הליגות הבכירות, ולדעתי הליגה הקשה מכולן היא הלאומית. בשנה שעברה הליגה הארצית הייתה חלשה מאוד, ועם סגל של ליגה לאומית היינו גדולים בכמה רמות על הקבוצות ששיחקו מולנו.
"גם אם הקבוצה הייתה תופסת יום חלש, תמיד היה את השחקן שבהברקה אישית גמר את המשחק בזכות הכישרון. בליגה הלאומית רוב הקבוצות משחקות על התוצאה, וקבוצות החליטו שהמטרה מקדשת את האמצעים והחליטו לעלות בכל מחיר ליגה".
ולמה הפועל לא עשתה את זה?
"כי בהפועל כמו בהפועל, תמיד יהיו בעיות אובייקטיביות שיפריעו להכנה של הקבוצה, ואלה התוצאות. רק כדי שאנשים יבינו עד כמה המצב של הפועל היה ועדיין קשה: במחזור הראשון של העונה נקבע שאנחנו מארחים את הפועל רמת גן בטדי ביום שני, כי עד מוצאי שבת לא היה שחקן אחד חתום בקבוצה.
"זה מצב חסר תקדים, ויש לכל הדברים האלה השלכות. נוסף לזה, היעדר הקהל זה אחד הגורמים המרכזיים לחוסר ההצלחה של הקבוצה. העלייה בשנה שעברה ללאומית לא הייתה אמיתית ואותנטית בגלל שהיעדר הקהל מזער אותה. זה היה פשוט עול שהורדנו מעצמנו, לא הייתה שמחה אמיתית".
קיים הבדל בין ניהול הקבוצה בעונה שעברה בראשות רביב צחי ובין הניהול כיום בראשות צחי בזיז?
"בשורה התחתונה, שום דבר לא השתנה בגלל שגם בעונה שעברה וגם העונה הקבוצה תלויה כלכלית ביוסי סאסי, וביכולת של ויקטור יונה לגייס כספים מההתאחדות לכדורגל. קבוצת הניהול של השנה שעברה לא הצליחה להביא שקל למועדון, אבל למרות זאת הצליחה לשמור על שקט תעשייתי, מה שלא קיים העונה.
"יש ביקורת שרובה ככולה נכונה על אופן ההתנהלות של סאסי ויונה לאורך השנים, אבל
"השנה היה הרבה יותר חשוב להישאר בליגה הלאומית מאשר לעלות לליגת העל, כי עלייה לא הייתה פותרת את בעיית המתקנים במועדון, את בעיית מחלקת הנוער ואת הבעיה הקשה עם הקהל".
מה דעתך על המשא ומתן שמתקיים בשבועות האחרונים בין נציגי האוהדים לסאסי?
"הדעה שלי ברורה – המהלך הזה חייב להיעשות. הכניסה של האוהדים לקבוצה היא יותר מהכרחית, והעתיד של המועדון תלוי במידה רבה בהצלחת המהלך הזה. יש פה חשיבות עליונה להצלחת היוזמה של אנשי קטמון, ואם המהלך הזה לא יצליח זאת תהיה בכייה לדורות".
יש לא מעט אנשים שמצפים ממך, בתור הסמל הכי גדול של הפועל ירושלים בעשור האחרון, שתצא בפומבי ותביע תמיכה ביוזמה, דבר שעדיין לא נעשה.
"כל עוד אני משחק והקבוצה לא סיימה את העונה, אני לא לוקח על עצמי שום דבר מעשי. למרות זאת, אני מנהל המון שיחות עם אוהדים ובעלי עסקים הנוגעים לדבר, אבל ביקשו ממני לשמור על פרופיל נמוך עד שההסכם ייחתם.
"להגיד שלא אכפת לי זה לא נכון, וכדי שלא יהיו אי הבנות נוספות בנושא - אני קורא לכל מי שהפועל ירושלים יקרה לו ולא משנה אם הוא עזב לקטמון או נשאר, לעשות את הכול כדי להציל את המועדון, ואם זה אומר לקנות מניה, אז לקנות אותה".
אתה תקנה מניה?
"כאקט ייצוגי וכדי להראות שגם לנו, השחקנים, אכפת מהמועדון שלנו, לא רק שאני אקנה מניה, אני מתחייב בשם כל שחקני הבית של הפועל שהם יקנו מניות.
"אם צריך, אני מוכן לעבור דלת~דלת כדי לאסוף מספיק כסף. מעבר לזה, ניהלתי כבר מספר שיחות עם אנשי עסקים שהתחייבו בפניי לרכוש עשרות מניות כדי שהפועל ירושלים תמשיך להתקיים".
איך אתה רואה את העתיד של הקבוצה?
"מה שהכי יפה בהפועל זה שאתה לא יכול לדעת מה יקרה עם הקבוצה מחר. אני רוצה להיות אופטימי, לקוות שההסכם ייחתם, שהמועדון ייצא לדרך חדשה מבחינה ניהולית ומקצועית, שישקמו את מחלקת הנוער ויחיו מחדש את האידיאולוגיה והערכים שייצגו בכל השנים את המותג הפועל ירושלים.
"אם המהלך לא יצליח, אז נמשיך לצוף כמו שצפנו בשנים האחרונות, אבל בסופו של דבר העסק יטבע וזה יהיה הכי כואב לכל מי שנוגע בדבר".
עד כמה חסר הקהל ביציע?
"זה לא שהוא חסר במגרש כמו שהוא חסר בתמיכה שלו. היו שנים שלא באו הרבה אוהדים למשחקים שלנו, אבל למרות זאת ידענו שיש גרעין שלם של אנשים שהמועדון הזה יקר להם, והדבר הזה בא לידי ביטוי בעונת רעננה. באותה עונה כולם ראו את הצימאון של הקהל של הפועל להצלחה".
דווקא בשנתיים נטולות האוהדים פורח אהרון על המגרש. בשנה שעברה הוא היה מלך השערים של הליגה הארצית, והעונה מאזן הכיבושים שלו עומד על עשרה שערים.
השנתיים האחרונות היו מהטובות בקריירה הארוכה שלך, איך אתה מסביר את זה?
"מבחינה סטטיסטית תמיד סיימתי כמלך השערים של הקבוצה, כך שבקטע הזה אין שוני, אבל אני מרגיש שיש סוג של בשלות והתבגרות במשחק שלי.
"היום אני אחראי הרבה יותר מבעבר. כיום אני יודע תוך כדי משחקים ללכת צעד אחד אחורה כשצריך, ולכוון את שאר השחקנים, ואני יודע שיש מידה של השפעה של היכולת שלי על היכולת על הקבוצה. אני מודע לאחריות שלי ולכן אני נותן טיפה אקסטרה, עוד ספרינט ועוד גליץ', מה שלא הייתי עושה בשנים הקודמות שכשהייתי מחכה שהכדור יגיע אליי להבקיע".
בתור אחד שספג תקופה ארוכה קללות מהקהל, מה אתה חושב על מה שהקהל עושה ללופא קדוש?
"יש משפט שהרבה מאמנים ישראלים אומרים אותו בסוף כל משחק ואני שונא אותו: 'הקהל שורק בוז, אבל אנחנו מבינים אותו'.

"מבחינתי, אני לא מוכן להבין את הקהל שמקלל ולא מסכים עם הדבר הזה. הקהל בארץ צריך ללמוד משהו מהכדורגל האנגלי, שמייצג בצורה הטובה ביותר את המושג אהבה ללא תנאים.
"קללות כלפי שחקנים ומאמנים זו יריקה בפרצוף של מי שמייצג אותי, וברגעים האלה חייבים לחזק ולעודד, כי הכי קל זה לחפש אשמים ולקלל אותם. לכן אני סולד מהתופעה הזאת".
הרבה אנשים בקבוצה טוענים שאתה המושך בחוטים במועדון ושלמעשה אתה מקבל את ההחלטות במגרש.
"אני שומע את הקולות האלה, אבל אני חייב להגיד דבר אחד משמעותי וחשוב: כל מה שאני עושה זה נטו מתוך רצון ודאגה לשפר ולגרום למקום שאנחנו נמצאים בו להיראות יותר טוב. היו דיבורים על זה שאני קובע הרכבים וחילופים גם בתקופות שהיו פה מאמנים אחרים, אבל אלה שטויות, כי מעולם לא פניתי למאמן בבקשה להביע דעה על דבר זה או אחר.
"מה שכן קרה, וקורה במועדונים בכל העולם, זה שמאמנים, באופן טבעי, מתייעצים באופן נקודתי עם הקפטן ועם השחקן הוותיק בקבוצה. לא פעם נתתי עצה שמקצועית היא הנכונה ביותר למועדון, אבל מבחינה רגשית היא הייתה לי קשה מאוד".