ג'וש אריה מציג: כך תעשו זאת ביג טיים
כבר עשור שג'וש אריה הוא אחד משחקני הפוקר המובילים בעולם. ביקורו בירושלים איפשר ליובל הימן לפתוח איתו שולחן. זה היה בערך כמו לשחק סטנגה נגד וויין רוני. בראיון מיוחד מסביר אריה איך אפשר לאבד את הכול וגם להפוך למיליונר מ"טקסס הולדם"
כמו שכל כדורגלן חובב רוצה לשחק נגד וויין רוני, ככה כל מי שאי פעם החזיק צמד קלפים ביד בשעות הפנאי רוצה ראש בראש עם מקצוען פוקר.
בעיקר כשמדובר בקלפן פרופסיונל שמתהדר בשני צמידים (המקבילה לגביע העולם בפוקר) וזכיות בסך 4.5 מיליון דולרים, כל אחד מיושבי השולחן רצה להוכיח עד כמה הוא טוב. האתגר, או ההתרגשות, מטפסים עד השורשים של הפדחת. טורניר ה"הולדם" בן 11 המשתתפים אורגן בשבוע שעבר, אי שם פה בסביבת עיר הקודש, לכבודו של כוכב הפוקר ג'וש אריה.
נכון יותר יהיה לומר שאריה, בטובו, נאות לשחק איתנו. בכל זאת, הוא מקצוען, אנחנו חובבנים. וחלילה, כדי שהרשויות לא יבואו בטענות, יובהר כי כסף לא היה חלק מהעניין. כל משתתף הפקיד בקופת המשחק ליטוגרפיה אדמדמה בודדת עם דיוקנו של זלמן שז"ר או שני פורטרטים של יצחק בן צבי בגוונים חמים של חום.
אריה האמריקני, שבדיוק חזר מסבב הפוקר האירופי במונטה קרלו מוקדם מהמתוכנן, אחרי שהשאיר שם רבבת יורו, בחר להביא עמו אמנות בין-לאומית בדמות הדפס ירקרק של בנג'מין פרנקלין. כל אחד מהמשתתפים קיווה לסיים עם גלריית אמנות מכובדת. הבעיה הייתה אריה.
בדרך כלל, טורניר פוקר שכזה אורך בין ארבע לשש שעות. הפעם הוא התקצר משמעותית. החלל הראשון נפל אחרי 20 דקות. השני, דביל שלא יודע מימינו ומשמאלו, מסר את אחרון ז'יטוניו בחלוף עשר דקות נוספות. אחרי שעה של משחק סטיפת הז'יטונים של ג'וש אריה הזכירה את הסקייליין של מנהטן, בעוד ערימת הז'יטונים שלי, למשל, דמתה לקו הרקיע של כפר מל"ל.
כמה ימים אחרי שהוא טחן לכולנו את הצורה בקצב שיא, ביקשתי לברר איתו האם משחק בין חובבן פוקר למקצוען משול למשחק כדורסל אחד על אחד נגד קובי בראיינט.
"זה לא ככה, היה לי קצת מזל", מצטנע אריה. "היכולת הכי טובה שלי בפוקר היא נגד שחקנים חלשים וגרועים שמשחקים רק עם קלפים טובים. נניח שלך יש שני קלפים ולי את שאר החבילה. אם תקבל שני קלפים מסוימים, תנצח, אם לא, אני אנצח. כשאני מגיע לשולחן אני בוחר טקטיקה שתהיה הדרך הכי טובה שלי לניצחון. זה כמו שיש לך אפשרות לבחור בין כמה סמטאות כדי להגיע ליעד: בסמטה אחת יש צבא, בשנייה חבורה של בריונים ובשלישית אישה זקנה, ברור באיזו סמטה תבחר.
"אותו הדבר בפוקר. היכולת לא באה לידי ביטוי בתחילת המשחק, כי לכולם אותו מספר ז'יטונים. אז אני מחפש את הדרך הכי טובה להשיג ז'יטונים, ואין לי כוונה לחכות לזוג אס. הדרך הטובה ביותר היא לשחק נגד שחקן חלש בהתחלה ולבודד אותו מולי. כך היה במשחק ששיחקנו. הרעיון הוא לבחור מישהו שלא יבלף אותך. לפעמים אני טועה, גם זה קורה. אני יכול לדבר עם מישהו בשולחן ותוך שלוש דקות אני יכול להגיד לך איזה שחקן הוא".
אריה (34) הוא בנו של ישראלי שהיגר לארצות הברית וחי באטלנטה. הוא עצמו נולד שם ולמעט כמה מילים בודדות, הוא לא יודע עברית. מה שכן, אריה הוא אחד מתוך רשימה מפוארת של כוכבי פוקר שבגיל שמונה ימים הורידו להם את העורלה.
סטו אונגר, בארי ("רובין הוד") גרינסטיין, אלי אלעזרא, ג'יימי גולד, מייקל ("הגריינדר") מזרחי, לייל ברמן והווארד לדרר, והיריעה יש לציין קצרה מלהכיל את כל אלה שיושבים על הסטריאוטיפ של יהודים שיודעים לעשות כסף. למי שמצוי בעולם הפוקר נדמה כי כל יהודי שני בעולם הוא ארכי קלפן.
"יהודים הם חכמים והם מתחברים טוב לכסף", מספק אריה פרשנות שאילולא היה יהודי בוודאי היינו פונים בקובלנה לאיפא"ק. "כל יהודי שאני מכיר אוהב לנתח דברים, יש המון יהודים במשחק וזה זהה בכל עסק. יהודים יודעים למצוא דרך להצליח בכל תחום חוץ מבספורט, משום שזה דורש שרירים, אני מניח. מבחינה מנטלית יהודים לא מדשדשים, הם רוצים להצליח ואני שמח שיש לי את זה בדם".
החיבה של אריה להימורים החלה בכלל על השולחנות הירוקים במועדוני הסנוקר של אטלנטה. "שיחקתי הרבה סנוקר על כסף, וכשהמקום היה נסגר ואף אחד לא רצה ללכת הביתה, השחקנים גררו כיסאות לשולחן הביליארד
בגיל 19 הוא נהג לקחת את רישיון הנהיגה של אחיו המבוגר ונסע 640 ק"מ במכונית כדי לשחק פוקר בבתי הקזינו שבקרבת המיסיסיפי.
"הייתי מגיע לקזינו, משחק קלפים ולא ישן עד שנשארתי בלי כסף או שהמשחק נגמר", נזכר אריה. "אם הייתי מתרושש, הייתי נוהג חזרה את כל הדרך לאטלנטה, ואם היה לי כסף הייתי לוקח חדר. התקופה הכי ארוכה שנשארתי הייתה שבעה חודשים ברציפות, עד שהתרוששתי, חזרתי הביתה ולקחתי לעצמי איזה עבודה קטנה כדי להתחיל לשחק מחדש. אם היו לי אלף דולר הייתי יורד לשם שוב. הייתי בן 20-19, יכולתי לעשות אז מה שאני רוצה פחות או יותר".
פוקר של ימינו הוא בבחינת אפידמיה חובקת עולם. קשת השחקנים אדירה. אם אתם לא משחקים הולדם, קחו בחשבון שאתם כמו הצ'צ'נים, מיעוט שבמיעוט. עם זאת, כשאריה התחיל עם פוקר כמעט אף אחד לא שיחק.
"לפני 15 שנה", הוא יורה, "אם אמרת למישהו שאתה שחקן פוקר מקצועי, הוא היה מסתכל עלייך בצורה משונה ואומר, 'מה, אתה מהמר?', לא היה דבר כזה. אנשים לא הבינו שמישהו יכול לעשות כסף מלשחק בקלפים.
"כל מי ששיחק אז שיחק בשביל הכיף ולא ציפה להרוויח כסף. להיפך, אנשים ציפו להפסיד ואני רציתי להיות האדם שזוכה בזה, כי אני רציתי לנצח ואני אוהב להתחרות. זה היה קל יותר. היום כשאני משחק בטורניר כל מי שנמצא בשולחן הוא שחקן מקצועי, שזאת הכנסתו היחידה. בעבר זה לא היה כך".
כמה כסף עלה לך להתחיל את הקריירה?
"אני לא יודע. אני די עצלן. אני לא עובד קשה, אני נהנה מהזמן החופשי שלי ותמיד הייתי כך. עבדתי בעבודה קטנה, כמו שליח במשרד עורכי דין, אבל העניין המרכזי שלי תמיד היה פוקר.
"אתה לא יודע שאתה הולך להיות שחקן פוקר, זאת פשוט הדרך הכי טובה לעשות כסף בזמן נתון. אני נהנה מזה. אם הייתי עובד עבור מישהו לא הייתי עושה עבודה טובה, כי כל מה שרציתי זה לשחק פוקר. הייתי מתעורר, מתקלח ומחפש משחק פוקר, משחק עד שהאחרון היה פורש, מתעורר, מתקלח והולך לשחק פוקר".
מה היה המשחק הכי ארוך ששיחקת?
"ארבעה ימים ברציפות. התחלנו בשלישי בצהריים והפסקנו ביום שישי בסביבות חצות. אנשים התחלפו במשחק אבל אני נשארתי. אני לא מסוגל להפסיק. עד היום יש לי את הבעיה הזאת. אני לא יכול לפרוש ממשחק פוקר. אם מישהו יושב לצד השולחן, אני אשחק. ככה אני, ככה גם שיחקתי ביליארד".
אנחנו במרפסת של מלון קינג דיוויד, מסתכלים על החומות. אני שואל את אריה אם הוא מעוניין לפתוח שולחן כעת. "כן, אם הסכום היה מעניין אותי", הוא מסכים עם הסתייגות.
אני מציע כניסה בת מאה שקל. "מאה שקל, 50 שקל, בטח", הוא צוחק. "כדי לעניין אותי היום זה צריך להיות המון כי זה היום האחרון שלי בירושלים. אבל בדרך כלל, בבית, זה יהיה משהו כמו 5,000 דולר לכל שחקן. זה סכום שמעניין אותי".
האינטרנט עשה לפוקר מה שטלוויזיה צבעונית עשתה לביליארד. בכל יום מיליוני בני אדם דבוקים למסך המחשב ומשחקים מול יריבים מכל העולם. חלק על כסף אמיתי, חלק משתעשעים בכסף וירטואלי. אריה אמנם התחיל לשחק בעולם הישן, אבל למד מהר מאוד מהם מנעמי הרשת.
כיאה לכוכב שלקח שתי אליפויות וזכה בשני מיליון דולרים וחצי כשסיים במקום השלישי במיין איוונט בשנת 2004, אחד מאתרי האינטרנט המובילים לקח אותו תחת חסותו.
"זה הפך את המשחק לקשה יותר", אריה מסביר מה עשה האינטרנט לפוקר. "כל משחק שמשתפר ומשתכלל, זה טוב יותר. בוא נגיד את זה ככה, לפני שלוש שנים הרמה של השחקן הממוצע הייתה נמוכה יחסית והיום השחקן הממוצע הרבה יותר טוב".
אני מניח שההיסטריה סביב המשחק תרמה לעלייה במספר השחקנים הטובים.
"זה כמו בכל דבר. לפני שלוש שנים היו מעט מאוד שחקנים שיכלו לנצח טורניר פוקר או שהיית מפחד לשחק נגדם. היו עשרה או 15 שחקנים גדולים שיכולת למנות את שמם. היום יש משהו כמו אלף שחקנים מעולים".
בנוסף לגלובליות של הרשת, היא אפשרה לשחקנים מתחילים להשתפשף בלי להוציא סנט מהכיס. השאלה היא, אם בתנאים האלה אריה היה בכלל מתחיל בקריירה.
"זה לא היה מעניין אותי היום", הוא אומר. "האספקט שאני אהבתי הוא התחרותיות, ההימור, את 'אולד סקול לאס וגאס' ואגדות כמו דויל ברנסון וג'וני מוס, מהמרים ותיקים, שהיו צריכים למצוא דרכים להימלט עם הכסף שלהם ממקום, כי פחדו שירו בהם. היום זה יותר כמו משחק וידאו. זה לא מה שזה היה.
"זה עדיין משחק מצוין והוא עדיין מעניין אותי, אבל אני יודע שאם הייתי בן 17 היום, לא הייתי יכול להצליח גם אם הייתי רוצה. אני לא חכם מספיק ואני לא הייתי משקיע כמו שבחור צעיר משקיע היום. החבר'ה היום משחקים 5,000 ידיים באינטרנט ואז הם לומדים את כל הידיים. הם יסתכלו על כל יד, ילמדו אותה ויראו את הטעויות ואיך לתקן ולשפר את המשחק ואני לא אעשה זאת.
"אם אני אצטרך לעבוד כל כך קשה, אבחר בעבודה שמישהו משלם לי בה כל יום ולא אצטרך להביא את העבודה הביתה. אם יש דבר אחד שאני לא אוהב בעבודה שלי זה העובדה שאני מתעורר כל בוקר ותוהה מאיפה אביא את הדולר הבא שלי".
מה ההבדל בין שחקן מעולה לשחקן בינוני?
"שחקן מעולה תמיד ישחק הכי טוב שהוא יכול. לכל אחד יכול להיות רצף מטורף של משחקים טובים, אבל מי שמסוגל לשחק טוב כל הזמן, הוא הטוב ביותר. כשהייתי צעיר והיו לי מעט ז'יטונים, הייתי מאבד סבלנות והולך למצוא כיוון אחר. היום, ככל שהתבגרתי, אני מוצא בזה אתגר ואני מנסה להישאר מפוקס. פעם עברתי מטורניר לטורניר והסתובבתי במשך שלושה שבועות מתוך חודש. זאת אומרת, אם הפסדתי במקום אחד, הייתי אומר 'לעזאזל', נוסע 160 קילומטר, והולך לשחק בטורניר אחר.
"היום אני משחק פחות, ולכן אני מנסה לעשות את המקסימום בכל הזדמנות כי הן מעטות. אני מנסה להתענג על ההזדמנות. יכול להיות ששחקן צעיר הוא יותר חכם וטוב ממני אבל עמוק בתוך טורניר, לי יש את הניסיון שישאיר אותי נינוח יותר. כמו טייגר וודס במגרש גולף, ולא שאני טייגר וודס".
אחד האלמנטים היותר חשובים במשחק זה סטטיסטיקה. כל שחקן מתחיל יודע לדקלם כמה שווים אס וקינג מול זוג שביעיות למשל. השאלה היא כמה מקום נשאר לתחושת הבטן כשבטווח הארוך, המספרים אמורים לשחק לטובתך.
"ססטיסטיקה היא לא הכול", מסביר המקצוען. "רובוט משחק סטטיסטיקה ורובוט תמיד יפסיד. אתה חייב לקבץ כמה אלמנטים: איך לשחק נכון מבחינה סטטיסטית, איך לשחק לפי הסיטואציה ולפי האנשים ולפי מה שיעשה אותך מאושר. אני יכול להיות ביד שמשנה לבן אדם את השנה מבחינה כלכלית, יד של מאה או 200 אלף דולר.
"עכשיו נגיד שאני פייבוריט ביחס של 55 אחוז ואני יודע שמהבחינה הזאת אני צריך לשחק, בינתיים עולה משוואה שבתוכה יש שאלות כמו האם אני אתחרט על היד, האם היא תישאר לי בראש לכל החיים ועוד המון דברים. יש המון פרמטרים שנכנסים למשוואה".
כמה זמן לוקח לך לעבד את הנתונים האלה?
"אין לי בעיה, וזה מה שמשונה באיך שהראש שלי עובד. כשזה נוגע לקלפים אני יכול לחשוב על המון דברים בבת אחת. תיקח סודוקו כדוגמה, אני לא יכול לעשות את זה. אני יכול לפתור רק את הפשוטים ביותר כי אני מתבלבל וחושב על יותר מדי דברים בבת אחת. בפוקר, כל הדברים נכנסים ומתאחדים. לפעמים אני צריך לעשות ריסטרט אבל בדרך כלל זה הולך היטב".
מי נחשב בעיניך השחקן הטוב בעולם?
"הטוב ביותר בעולם הוא פיל אייבי. התחלנו לשחק בערך באותו זמן, ואני הגעתי לשולחן הגמר של הטורניר הראשון שבו הוא זכה. הוא נשר מבית הספר התיכון, אבל יש לו איי-קיו גבוה ובעיקר יש לו יותר חכמת רחוב מל-99.9 אחוז מאוכלוסיית העולם. הוא באמת מבין את החיים וזה מה שהופך אותו לשחקן שבלתי אפשרי לשחק נגדו.
"'נו לימיט' הוא משחק שצריך לזכות בו בז'יטונים מתי שנראה שלא תוכל לזכות. כדי להיות שחקן ענק אתה צריך להיות על גבול המשוגע ואסור שיהיה לך כבוד לכסף. אתה צריך להיות מסוגל להכניס כל סכום לקופה ולשחק עם אומץ.
"זה מה שעושים שחקנים גדולים ובמשך זמן רב. פיל אייבי משחק ברמות הגבוהות ביותר במשך עשר שנים, דויל ברנסן עושה את זה 50 שנה. הזמן יגיד אם שחקני האינטרנט יהיו גדולים כמוהם.
"יש משחק שנקרא 'אומהה פוט לימיט' ואני החשבתי את עצמי הכי טוב בעולם בזה (במשחק הזה אריה זכה באליפות העולם - י"ה). המשחק השתנה. היום יש הרבה אנשים שמבינים אותו, והיום אני לא הכי טוב.
"יש שחקן פיני באינטרנט בשם זיגמונד שמשחק על סכומים גדולים. ראיינו ושאלו אותו מי השחקן הכי טוב בעולם והוא אמר 'מד קאו' (פרה משוגעת), בלי לדעת שזה אני. היום הוא אחד משחקני 'האומהה' הכי טובים ומשחק על מאה ומאתיים אלף דולר כל יד. אתה מבין, עד לפני שנתיים הייתי הטוב ביותר. אולי יום אחד אני אשחק על הסכומים האלה, מי יודע".
כחלק מהאופנה העולמית, ערוצי טלוויזיה מצלמים משחקי פוקר בלייב. אחד המעניינים שבהם נקרא "היי סטייקס פוקר" והוא מיועד לכרישים ולווייתנים בלבד. המשתתפים נכנסים במאה אלף דולר ואם הם מתרוקנים הם מחויבים להיכנס בעוד מאה אלף. לא מזמן הראו שם יד שנגמרה בכך שגאס הנסן הדני זכה ב-850 אלף דולר. יד בודדת, כן.
"מעולם לא שיחקתי ב'היי סטייקס פוקר' ואני גם לא אשחק", מתנער אריה. "רוב אלה שמשחקים עושים זאת בשביל יחסי הציבור והפרסום. לי זה לא חשוב, אותי מעניין לשחק פוקר. הם משחקים 11 ידיים לשעה במשחק הזה ואין מצב שאני אעמוד בזה. זה לוקח יותר מדי זמן ולא תהיה לי סבלנות. אני רגיל לשחק ארבעה משחקים בו בזמן באינטרנט, לשחק 50 עד מאה ידיים בשעה בכל שולחן. אתה מבין, לעבור מ-200 עד 400 ידיים בשעה ל-15 בשעה, במיוחד אם אני מנסה לזכות בכל הקופה, נגד שחקנים גדולים זה בלתי אפשרי".
בעולם הפוקר נודע אריה כטראש טוקר כבד. באחד הטורנירים בטלוויזיה הוא הצליח להעליב קולגה ומאז יצא לו שם של ילד רע. "כן, אני ידוע בזכות הטראש טוק", הוא מודה. "אני אוהב את זה, זה הופך את המשחק לכיפי ואחד האלילים של הילדות שלי היה מייקל ג'ורדן, הטראש טוקר הכי גדול בכל הזמנים. שיחקתי איתו גולף והוא לא סתם את הפה לרגע כל המשחק. הוא רוצה לתת לך להבין שהוא הגדול מכולם ואתה כזה קטן. במקרים מסוימים, כשאני מרגיש שזה מתאים ושזה יתן לי יתרון, גם אני אעשה את זה".
ברוב המקרים טראש טוק מתקבל בהבנה אך יש שחקנים, כמו מייק מטיסואו ופיל הלמות', שהצליחו להמאיס עליהם את כל עולם הפוקר. "טראש טוק יכול לעורר גועל, זה נכון", הוא מסביר. "מטיסואו והלמות' הם דפקטים גמורים. הטראש טוק שלהם הוא על גבול הבכיינות ויש כאלה כמו טוני ג'י האוסטרלי שנהיה מגעיל. אם היית מראיין אותו הוא היה אומר לך שהוא משתמש בזה לטובתו. אני לא רוצה להיות נבזי אבל פוקר זה תחרות, ותחרות זו מלחמה, ואני אשתמש בכל דבר שייתן לי כוח".
אריה נשוי לאנג'לה ולהם שלושה ילדים, בהם בת חורגת בת 16 בה הוא רואה בת לכל דבר. למרות התדמית שדבקה בו, אריה משתדל לחיות חיי משפחה בריאים. הוא מספר כי אשתו הצליחה למתן אותו בצורה חיובית, ושיש לו מקום רגוע אחרי קרחנה של טורניר על סכומי עתק, במיוחד בימים אלה, שבהם שחקני פוקר הם אלילי הנוער, על גבול כוכבי הרוק.
בגלל המעמד, חלק לא מבוטל מהכנסות שחקני הפוקר מגיע ממכירת מרצ'נדייז, כתיבת ספרים, הרצאות, הופעות וכדומה. "עד לפני שנתיים הכירו אותי בכל מקום ואני עצרתי את זה", הוא מספר על התרחקותו מהסלבריטאיות.
"אני משחק פחות ואני כמעט ולא מתראיין. יש כאלה שינצלו כל הזדמנות להופיע בטלוויזיה או בכל מקום. חלק מהאנשים רוצים את זה, אני לא. תראה, הלחם והחמאה שלי הוא במשחקים יומיים, באינטרנט או בטורנירים קטנים. שחקן מוכר יכול לקבל הזמנה לטורניר טלוויזיוני כל שבוע. השחקנים צריכים את הטלוויזיה כדי לעשות כסף ברמות אחרות.
"יש שחקנים לא מי יודע מה, ואני לא רוצה להזכיר שמות, שיודעים למכור את עצמם. הם משעשעים, אבל כשחקני פוקר הם בינוניים למדי. לי אין בעיה עם זה. אם זה מה שהאדם רוצה לעשות, זה בסדר מבחינתי. יכול להיות שיום אחד אהיה עני ואצטער שלא נהגתי כך, אבל אני לא רוצה לעבוד קשה כל כך ולהיכנס לסיטואציות כאלה".
אריה מודה שהוא בר מזל. הוא יודע שרוב הגברים בעולם היו מתחלפים איתו לא היום, שלשום. מי לא היה רוצה לשחק קלפים לפרנסתו ועוד לעשות מזה בוחטות? אבל כנראה שצריך להיות מזן מאוד מסוים כדי להיות שחקן פוקר טוב. אחד הטרנדים בין המקצוענים הוא התערבות על גולף. אריה הגשים חלום פרטי כששיחק נגד אלילו מייקל ג'ורדן וסיים בתוצאת תיקו.
"אנחנו משחקים על 300-200 דולר לגומחה" הוא מספר על הטרנד. "נגד חברים מהפוקר אפשר להפסיד 30-20 אלף דולר במשחק. אנחנו אוהבים להתחרות, וככל שהתחרות אינטנסיבית יותר, כך היא מהנה יותר. תמיד שואלים אותי איך אני מתמודד עם הלחץ ולא מבינים שזה לא מלחיץ אותי, שזה מה שגורם לי לתקתק.
"כשהלב שלי דופק חזק, אני מאושר. אני ג'אנקי של אדרנלין וככל שהוא גבוה יותר כך אני נהנה יותר. אם אני אהמר בקטן, אני לא אוכל להיות בשיאי אבל ככל שההימור גבוה יותר האדרנלין עולה והטוב שבי יוצא".
לאחרונה יצא לי לשמוע על בחור ישראלי בשנות העשרים לחייו ששיחק באתר על כסף וירטואלי וצבר עשרות מיליונים. הוריו היו בטוחים שיש להם ביד שולף אסים מדופלם וליוו אותו לטורניר אמיתי בלאס וגאס. חוץ מהטיסה והמגורים, הכניסה לטורניר עלתה כמה אלפים טובים. כמה זמן שרד הבחור בעולם האמיתי? רבע שעה.
"העצה הכי טובה שלי לשחקן מתחיל היא לא להפוך לשחצן", מלמד אריה. "המשחק יכול להוריד לשחקן את הראש. לא משנה כמה השחקן טוב, תהיה תקופה שבה הוא יעביר שלושה או ארבעה חודשים כשהוא חושב שהוא לא יכול לנצח יד. הוא יחשוב שרואים לו דרך הקלפים. אתה יכול לעבור חודשים על חודשים כשאתה עושה הכול נכון ואתה מפסיד כל יד. מאידך, כשאתה זוכה בכל יד זה משמח מאוד".
לפי הצורה שבה אתה מדבר נראה כאילו עברת לא מעט תקופות כאלה.
"כן, בטח. אני משחק פוקר 15 שנה, זאת ההכנסה היחידה שלי בעשר השנים האחרונות, ואני משחק כל שבוע כבר 15 שנה. ראיתי המון, אפשר להגיד שראיתי הכול. כשאשתי הייתה בהיריון הראשון, חסכתי מאה אלף דולר, כדי שלא יהיו לנו דאגות, כדי שלתינוק יהיה הכול.
"במאי 2002 הגיעה הוורלד-סיריז (אליפות העולם) והיא הייתה בחודש השישי. נסעתי לשם עם 30 אלף דולר, שזה המון כסף. זה אחרי שבמשך שנתיים ניצחתי הכל. הרגשתי שאין סיכוי שמישהו ינצח אותי. היה לי צמיד והרגשתי שאני אחד הטובים בעולם בכל משחק.
"לא עברו ארבעה ימים והתקשרתי לאשתי, שהייתה בדרך אליי, וסיפרתי לה שאני מרושש וביקשתי שתביא עוד 20 אלף דולר. ידעתי שיש לי 50 אלף בבית וברגע שאחזור אגש לעבודה. היא הגיעה עם ה-20 אלף והם הלכו מהר מאוד. הייתי במצב רע כי איבדתי חצי מהמשאבים הכלכליים שלי.
"במהלך החודש של הטורניר נשארו לי מהמאה אלף רק 2,000 דולר. הגעתי הביתה בטיסה ולא האמנתי. עשיתי את החטא האולטימטיבי: רוששתי את המשאבים שלי וזה אחד הדברים הכי גרועים ששחקן פוקר יכול לעשות.
"חזרתי לאטלנטה, דיברתי עם חבר שערך משחקי פוקר, וסיפרתי לו את הסיפור. הוא זורק שלשות, אסיאתי בגובה מטר וחצי. הוא סיפר לי שהוא בדרך לאולם כי הוא התערב על 30 אלף דולר שהוא יכול לקלוע 73 שלשות מתוך מאה.
"אני יודע שהוא טוב ושאלתי אם אני יכול לשים הימור. הוא שאל כמה ואמרתי 2,000. הוא אמר, 'זה הכול?'. אמרתי לו, 'זה מה שנשאר לי'. הוא אמר שילווה לי 2,000 ואם אפסיד אחזיר בהזדמנות. באתי הביתה, זרקתי את התיק, והלכתי איתו לאולם.
"הוא התחיל וקלע רק שלוש זריקות מתוך העשר הראשונות. אחר כך הוא התחמם והגיע למצב שמעשר הקליעות האחרונות, הוא היה צריך להשחיל שבע. שש ושנינו מרוששים. מתוך החמש הראשונות הוא שם ארבע. עכשיו הוא צריך לשים שלוש מתוך חמש. הוא קלע את השלוש הראשונות והלכנו עם הכסף. ככה היו לי 6,000 דולר. באותו ערב הלכתי לשחק פוקר והרווחתי 7,000.
"באתי עם 2,000, עשיתי 13 אלף, הצלחתי לשלם את החשבונות, וזאת הייתה הפעם האחרונה שהייתי מרושש", הוא מסיים לספר בחיוך.
מאז כאמור אריה הרוויח 4.5 מיליון דולרים, וזה רק בטורנירים גדולים, לא כולל את הלחם והחמאה ואת מה שהולך על מגרש הגולף. "אני אוהב להתחרות", הוא מסכם. "זה התחיל כשהייתי הסלר בסנוקר וממשיך עד היום. אם תגיד לי שאתה יכול לפגוע בעץ עם אבן ותשים על זה כסף, אני איתך וככל שההימור גבוה יותר, ככה אני אהנה יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
