חגיגה בכרם התימנים: שמשון תל אביב חוזרת לעניינים
אז עם כל הכבוד למכבי יפו המתחדשת, לקטמון המתנדנדת ולמרמורק שתמיד חלמה להיות שמשון - קצת רספקט. הסיפורים שלנו ועלינו לא פחות מרתקים. אבי רצון עולה לליגה הלאומית
וגם אם הנעליים של גידי דמתי ויואל מסוארי ומומי מזרחי נותרו ענקיות על בני כל הדורות שבאו אחריהם, עדיין עליה של שמשון לליגה הלאומית גורמת לי להחסיר פעימה. גם אם זה בשיתוף בית"ר תל אביב.
אינני מכחד. בשנים האחרונות אני לא מקפיד לפקוד את משחקיה של שמשון. המעקב קהה לפני כמה שנים לאחר ששני הבנים התאומים של לינדה וגילי יהודאי, אוהד ואורי, פרשו מפעילות.
אורי, אוהד וגילי חיברו אותי און ליין לנעשה בשמשון לפני או אחרי הקידוש של יום שישי. אני בבית אמי עליה השלום ברמת ישראל והם בבית סבתם עליה השלום. בית מול בית שנות דור. בזכות אור ואוהד ידעתי הכול על שמשון. כולל אחרונת גחמותיו של מאיורה יחזקאל.
היום הקשר הוא בעיקר דרך עמי פזטל, גדול המנהלים בכדורגל הישראלי בכל הזמנים (מי שזקוק להסברים מפורטים, יפנה לחתום מעלה או לבן ציון יהודאי המיתולוגי, העזר כנגדו של עמי) וחברי הטוב פיני ויטל.
מבחינת פיני, הזמן לא עצר מלכת, והוא מתייחס לכוכבים של היום - שחר שמש, שלמה טולדו ואלירן אלקיים באותה הערכה ויראה כאילו היו ממשיכי דרכם של גידי, יואל ומומי.
אפרופו, אם כבר אוהדים לרגע של ברצלונה, פיני הוא דוגמה לאוהד אמיתי. ללא תנאים מוקדמים. בארבע עונות השנה. יהיה המאמן אשר יהיה. דוביד שוייצר עליו השלום או רונן וינשטיין ייבדל לחיים ארוכים וטובים.
עכשיו אין בררה, חובה לחזור לעניינים. ההנהלה, המאמן והשחקנים עשו את שלהם. אנחנו, האוהדים, חייבים לתרום את חלקנו. אמנם רק ליגה לאומית, אבל השם מחייב. כאשר שמשון שיחקה בלאומית היא הייתה הליגה הראשונה. האחת והיחידה.
ליגת-העל? פששש... אני כבר מציע לאבי לוזון להחזיר
זה בדיוק השם שמתאים לשמשון. אם חס וחלילה לא נעלה, טפו-טפו-טפו, שימשיכו לקרוא לליגה הראשונה בכל שם שהם רוצים. אבל אם כן, אז רק ליגה לאומית. כי על הליגה הלאומית ההיא הייתה ונותרה תפארתנו. גם אם עמי ובן ציון כבר לא שם.
מי כן שם? היהלומן שמואל שניצר והמנכ"ל שי בללי. מקובלים עליי דבריהם של פיני ועמי כי מדובר בשני אנשים טובים שעושים עבודה מצוינת. אחרת היינו תקועים אי-שם באחת הליגות שמכבי יפו או קטמון משחקות בהן. לא, אצלנו יש מחויבות לדורת הבאים, ובזכות העבר יש לא רק הווה אלא גם - ואולי בעיקר - עתיד.
לא אשלה את אוהדי שמשון-בית"ר. הימים שנשלחנו על ידי ההורים להביא את המרק התימני לקלישר או למגרש האימונים בספורטק, לא יחזרו.
עמי לא יגיד לי בדקה השמונים כאשר הולכנו 4-1 על עוד איזה פקקטה קבוצות כמו הפועל ומכבי תל אביב בהאי לישנא: אביל'ה, תפסיק להתחבק ולהתנשק, תן לי להוציא פה נקודה... ובן ציון יהודאי היה מתפרץ כלפי השופט נפתלי איתן או משה אשכנזי באותו משחק, באותה דקה ובאותה תוצאה:
תשרוק כבר, על מה אתה מוסיף חצי שעה... כשהיית אומר לבן ציון שיש עוד עשר דקות לתוספת הזמן הוא לא היה נרגע ומוסיף את המשפט הקבוע: השופט הזה רוצה שנרד ליגה. אתה מנסה להרגיע את בן ציון ומסביר לו שאנחנו במקום השני או השלישי ושוב מתמודדים על הסגנות, אבל בן ציון בשלו: השופט הזה לא אהב מעולם תימנים.
ועמי, בן ציון, ועמי? גם הוא לא אוהב תימנים? ובן ציון: הוא תימני יותר ממך, ממני ומכל כרם התימנים. ואלה סיפורים קטנים על קצה המזלג. אז עם כל הכבוד למכבי יפו המתחדשת, לקטמון המתנדנדת ולמרמורק שחלמה תמיד להיות שמשון - קצת רספקט.
הסיפורים שלנו ועלינו מרתקים לא פחות. מאז יום שישי האחרון והניצחון החלק 3-0 על בני תמרה (שערים: שי והבה 37 בפנדל מדוד, שלומי טולדו 67 בבעיטת יעף ושלומי דהאן 90 בשער חכם) שמשון היא לא רק נוסטלגיה אלא אקטואליה קשה.
אקטואליה במיטבה. כי בעוד בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב מחפשות משקיעים או שותפים מהליגה של אלכס שניידר וגומא אגאייר, נציג של שמשון כבר פתח במגעים עם לא פחות ולא יותר מוורן באפט. אם כבר משקיע מבחוץ אז מהליגה הלאומית.
הלוא כן, חופני כהן? האומנם, אביהו מדינה?
