בסגנון דחיקה
התעלמות והיעדר אכיפה מצד אחד, חוסר פתרונות דיור מצד שני: כך מזניחים את היפואים
יפו, כך על פי כותבי הדוח, סבלה במשך עשרות שנים מהזנחה ומהיעדר אכיפת חוק מצד אחד, ומגידול באוכלוסייה המקומית שלא זכה למענה מצד הרשויות מצד שני. כאשר התברר הפוטנציאל הנדל"ני העצום שגלום בעיר החלו גם הרשויות להתעורר ומאות צווי פינוי נשלחו לדיירים שהוגדרו כפולשים.
תופעת הפלישה הבלתי חוקית ביפו, כך מתאר הדוח, היא במידה רבה תוצר של הרפיסות המכוונת של הרשויות עצמן שלא גבו במשך שנים את שכר הדירה כיוון שעלות הגבייה עברה את סכום השכירות - וכעת טוענות כי מי שלא שילם מוגדר פולש על פי חוק ונדרש לעזוב את ביתו.
הרשויות מנסות למעשה לגזור קופון כפול - גם על המשפחות שנדרשות לעזוב את בתיהן ללא כל פיצוי (כיוון שעברו על החוק) וגם על הקרקע שהפכה למניבה במיוחד.
הדוח מתמקד בדיירי השכירות המוגנת בעיר שמתגוררים בדירות בבעלות הרשות לפיתוח - הגוף שאחראי לנכסים שעברו לאפוטרופוס הכללי. דיירים אלו נהנים מהנחה מפליגה בשכר הדירה החודשי, אולם מאבדים את זכאותם ברגע שלא שילמו את שכר הדירה, הקימו תוספות בנייה בלתי חוקיות או הנם בני דור שלישי לזכאי המקורי באותה דירה. במילים אחרות, כמעט כולם יאבדו בשלב כזה או אחר את זכאותם וייאלצו למצוא פתרון אחר.
"משבר הדיירות המוגנת הוא שילוב של שני גורמים: עיריית תל אביב ומינהל מקרקעי ישראל", מסכמת האדריכלית נעמה מישרי, שכתבה את הדוח יחד עם סבסטיאן ולרשטיין וד"ר אמילי סילברמן מהמעבדה לתכנון עם קהילה של הטכניון.
"מצד עיריית תל אביב, היא זו שמאז 48' ועד 92' לא נתנה כל מענה למצוקת הדיור אלא רק תרמה לה. זאת משום שהאיזור היה במסגרת תוכנית פינוי-בינוי ולכן לא ניתנו שום אישורים לתוספת בנייה. למעשה האוכלוסייה הטבעית גדלה, ולא היה לה לאן, אז נעשתה בנייה בלתי חוקית. מצד שני, יש את מקרקעי ישראל, שבשנת 96' החליט למכור את כל הנכסים שבידו והחל לשלוח לדיירים שמתגוררים בנכסים האלה צוי פינוי, בטענה שהם עברו על החוק ולא עומדת בפניהם האפשרות לרכישת הנכס במחיר מוזל.
"הדוח גם מראה שאלה שכן קיבלו הצעה לרכוש את הבית בו הם התגוררו במשך עשרות שנים לא קיבלו הנחה שעלתה על 200 אלף שקל. אם בוחנים את עליית מחירי הנדל"ן המטורפת באזור מבינים שהתושבים המקומיים פשוט לא יכלו לשלם את הסכומים האלה. האוכלוסייה המקורית של יפו פשוט נדחקת החוצה בשיטתיות ללא כל פיצוי או יכולת לקנות את הבית בו היא מתגוררת".
עו"ד אמיר בדראן, שמייצג עשרות משפחות שקיבלו צווי פינוי, אומר שמספר הצווים ילך ויגדל בשנים הבאות. "לדיור המוגן יש מנגנון שקובע כי הדור השלישי לא זכאי ליהנות מדיור מוגן ואנחנו מתקרבים
"המדינה בטוחה שבזה היא סיימה את תפקידה, אבל הסיפור ביפו לא ייפתר מעצמו. מישהו צריך לחשוב על מה שקורה שם ובינתיים עושה רושם שזה לא יקרה".
בחברת עמידר, שמנהלת עבור רשות הפיתוח את הנכסים, טוענים שהמציאות הרבה יותר מורכבת. בעמידר מודים שדיירים מקבלים צווי פינוי מאיימים וקנסות שמגרדים את מיליוני השקלים, אך טוענים כי בסך הכל מדובר בניסיון למשוך את תשומת הלב של הדיירים על מנת למצוא להם פתרון.
"אנחנו עושים מאמצים אדירים על מנת לפתור את בעיית הדיירים המוגנים בעיר", אומר יעקב ברוש, מנכ"ל עמידר. "גם המספר של צווי הפינוי, אותן 500 משפחות, לא עשוי מקשה אחד ויש כמה סוגים של משפחות. עמידר אכן רוצה למקסם רווחים עבור המדינה אבל מנסה למצוא קודם כל פתרון לתושבים. היתה תקופה ארוכה שבה ניהלו את הנכסים חברות פרטיות שהשאירו אחריהן הרבה בלגן ובשנים האחרונות עשינו שם סדר".
נא להמתין לטעינת התגובות
