שבח וייס: אני מרגיש רמוס מבחינה נפשית
שבח וייס חי את השואה ממנה ניצל מדי יום, ועדיין גם הנוראה שבזוועות לא הכינה אותו למותה אשתו אסתי. בראיון כואב הוא מספר על החור העמוק שנפער, ממשיך לתמוך באהוד ברק ובטוח שעיר מגוריו, חיפה, נמצאת בדרך הנכונה לשגשוג
מי שחייו ניצלו במהלך המלחמה ואחר כך הקדיש אותם, הן כפרלמנטר מוערך והן כדיפלומט בשירות מדינת ישראל, להנצחת הטרגדיה, כואב זה ארבע שנים את מותה מסרטן של רעייתו, אסתי, עד כדי שכוחותיו תשו. אותם כוחות שסייעו לברוח מאימת המוות של הנאצים.
"אני מרגיש רמוס מבחינה נפשית", אומר וייס בכאב. "אני מרגיש רגשית נכה מאה אחוז. הייתי מעדיף שאסתי תחייה ושאני לא אחיה. זה קשה. זה קטלני. אני חש תחושה של אי צדק, למה היא ולמה לא אני. זו תחושה של אי צדק נורא.
"אסתי הייתה אדם יותר טוב, מוצלח, טהור וקרוב לאלוהים. יותר ממני. בתוך העצב יש הרבה דמיון נורא. אני אראה לך משהו שמעולם לא דיברתי עליו. ארבעה חודשים לפני מותה של אסתי כתבתי ספר בשם 'מצד אחד, מצד שני'.
"במסגרתו כתבתי על שתי תאונות מטוס שכמעט קרו לי. באחת מהן היה גלגל מטוס שניתק וזה היה מאוד מסוכן. עכשיו אני אספר לך משהו שאני אומר לראשונה בחיי: בתוך תוכי רציתי למות. ידעתי את מצבה של אסתי וידעתי מה יקרה לה, והעדפתי למות. אחרי ארבעה חודשים היא הלכה לעולמה. איזו אישה אסתי הייתה".
מה התחושות שלך בשבוע שכזה?
"בשביל איש כמוני הזיכרון של השואה הוא מצב קבוע. אני מעריך שאף אחד מהניצולים לא יצא משם שלם. ככל שאני מתבגר אני חש את המחושים הפיזיים. אני ומשפחתי נשארנו בחיים בזכות תושייה, מזל וסיוע של חסידי אומות עולם בפולין.
"היינו שבעה חודשים בתוך מקום מסתור קטן, עם מנות מזון קטנטנות. הפכנו לשלדים. אחר כך היינו במרתף שמחובר לתעלת ביוב, בתוך הריקבון. תופעות פיזיות שונות שאני ובני משפחתי עברנו ועוברים הן תולדה של אבק המחצבות במחנות ועוד. אנו חיים את הנושא כל הזמן ולא רק בשבוע הזה וביום השואה עצמו. זה חלק ממני".
אתה סבור שמשמרים באופן נכון את זכר השואה ואת לקחיה?
"ברור שאנחנו הם אחרוני האחרונים של אלה שעברו את הזוועה הזו. השואה היא החור השחור של ההיסטוריה האנושית והזדון הגדול ביותר בתולדותיה. הכול התרסק בתקופה הזו. אני הייתי שלוש שנים שגריר בפולין, ואחרי כן ביקש ממני נשיא פולין להקים קתדרה ללימודי ישראל בוורשה.
"יש לי שם מאות סטודנטים. זה מראה שרבים מאוד בעולם לא שוכחים ורוצים ללמוד ולדעת. זה נכון גם לגבי פולין, שכבר הפכה מארץ היהודים
"לעומת זאת, את הנסיעות לפולין הייתי עושה לגמרי אחרת. לא הייתי קורא לזה מצעד החיים אלא מצעד המוות. כיום זה הופך למצעד של עוצמה. לדעתי יש לנו מספיק מצעדים של עוצמה. שם הייתי מקדיש את הכול רק לנושא האבל, הפשוט והאנושי".
ועדיין קם אדם כמו מחמוד אחמדיניג'אד, מכחיש את השואה ומאיים לבצע אותה שוב.
"אני בכלל לא מפחד מנשיא איראן. אני מרגיש כלפיו פשוט גועל נפש וסלידה. העולם לא ירצה להתאבד ולכן לא יאפשרו לאיראן להגיע למצב של פיתוח נשק גרעיני. גם אנחנו לא נאפשר לאף אחד להכחיד אותנו. אני מרגיש בוז עצום וגועל נפש כלפי מי שמעניק לאיש הזה יחס של בן למשפחת האדם התרבותי".
גם בלי אחמדיניג'אד, ואולי בגללו, רואים שהאנטישמיות בעולם נמצאת במגמת עלייה.
"האנטישמיות הקלאסית מבוססת על שנאה ליהודים כרוצחי ישו וכו', והיא נמצאת במגמת ירידה. עכשיו מצטרפת אליהם תופעת אנטישמיות אשר מונעת על ידי המוסלמים ועל ידי השמאל הקיצוני באירופה.
"על רקע הסכסוך שלנו עם הפלסטינים הלבישו עלינו את הסטריאוטיפים של האנטישמיות הקלאסית. האנטישמיות הזו מאוד מסוכנת, כי היא מהווה בסיס לטענה נגד עצם קיום מדינת ישראל.
"כמובן שהפעולה שלנו בעזה גרמה לעוד עלייה בגל העכור הזה".
19 שנים כיהן וייס בן ה-74 כחבר כנסת, מתוכן ארבע שנים כיושב ראש הכנסת. הוא נחשב לאחד מחברי הכנסת המצטיינים והפעילים במיוחד וגם לנציג מובהק של אזור חיפה והקריות.
"בניגוד לשנים בהן כיהן וייס כפרלמנטר, כשלצידו משרתים כמותו פוליטיקאים מזן שכבר כמעט ואינו קיים כאן, בתקופה האחרונה חל פיחות ברור במעמדם של הפוליטיקאים. חבר כנסת הופך למטבע לשון הבאה לתאר אינטרסנטיות, אופורטוניזם ולעתים גסות. ממשלות קמות ונופלות בתדירות מסחררת, ולציבור נראה כי מה שמעניין את נבחריו הם עצם השלטון ומנעמיו בלבד.
"נער הייתי וגם התבגרתי", הוא נאנח, "ומאז שהתבגרתי שמעתי את הסיסמה שהולך ופוחת הדור. מאז בן גוריון אמרו תמיד שהדור הולך ונגמר. אמרו, אבל אחר כך היו ראשי ממשלה מעולים כמו לוי אשכול ויצחק רבין, שהיו מגדולי ראשי הממשלות שלנו. אז מספיק עם האמרות האלה. הפוליטיקה שלנו נאלצת להתמודד עם בעיות שאף מדינה אחרת לא מתמודדת איתן, וזה הדבר המרכזי".
מה הפועל היוצא של זה?
"שיטת הבחירות שלנו גורמת לריבוי מפלגות, וזה יוצר פחות יציבות שלטונית. הפוליטיקה אצלנו הפכה להיות פוליטיקה אתנית, כך שכל שינוי דמוגרפי מביא איתו אי יציבות של השלטון.
"אז מה? אני מעדיף שיהיו בחירות כל שלוש שנים ולא כל ארבע שנים, אבל שיגיעו עולים לישראל. סתם מבלבלים את המוח עם כל מיני סיסמאות, ומתעלמים מהדבר המרכזי, שיש לנו את ציר הצירים של הרשע והטרור, שזו איראן על גבולותינו. יש עשרות חברי כנסת מצוינים, שמביאים כבוד לכולנו".
מי הם חברי הכנסת הטובים ביותר?
"קח את חיים אורון ואילן גילאון ממרצ או את חבר הכנסת לשעבר ניסן סמוליאנסקי מהמפד"ל. הם עושים שליחות מעולה בכנסת, ואין זה חשוב השיוך המפלגתי שלהם. יש לנו בחיפה את משה כחלון שהתמנה לשר, והוא עשה בכנסת עבודה מצוינת כל השנים. יש מספיק חברי כנסת מעולים".
וייס, להבדיל מרבים מחבריו לפוליטיקה, לא החליף מעולם סוסים. הוא תמיד היה חבר במפלגת העבודה, וכך גם נשאר. אותה מפלגה שהייתה במשך שנות דור המפלגה המרכזית במדינה, אבל בבחירות האחרונות הגיעה לשפל חסר הנמוך ביותר בתולדותיה, עם 13 חברי כנסת בלבד. למרות זאת, וייס לא נוטש את הבית הפוליטי שלו.
"אני לא מחליף מפלגות", הוא קובע. "הייתי כל חיי נשוי לאותה אישה ואני נשוי כל חיי לאותה מפלגה. ההישג הגרוע בבחירות לכנסת הוא בגלל שהדמוגרפיה השתנתה. כבר אין דור שלישי של זיכרונות מימי תנועת העבודה ההיסטורית. ציבור התומכים שלנו הפך לציבור של מצביעים סלוניים, כאלה שהולידו את ד"ש, את שינוי, את מפלגת המרכז ואת קדימה.
"וכמובן, יש את האכזבה הטוטאלית מהריאליזם של יישום השלום. הפלסטינים, החמאס והחיזבאללה עזרו לזה מאוד.
"כל התקווה מהשלום התמסמסה. בסך הכול רוב הסיבות לירידת הכוח של המפלגה נכונות לגבי כל המישורים, וזה מסביר גם את הירידה בהרבה רשויות מקומיות, בהן חיפה".
רבים מאשימים בכישלון את אהוד ברק.
"תמכתי בברק והצבעתי עבורו גם בבחירות הכלליות וגם לפריימריס. אני אומר שאם ברק לא היה עומד בראש המפלגה היינו מקבלים רק 9 מנדטים ולא 13. אני גם תומך בהחלטה להצטרף לממשלה. חשוב מאוד שישראל תונהג על ידי ממשלה שתשקף גם את המרכז–שמאל.
"הליכוד התחיל להיות מפלגה ריאליסטית כבר בימי מנחם בגין כראש הממשלה. כאשר בתוך חצי שנה תעוצב המדיניות של הממשלה החדשה, ואם היא תמשיך בדרך אוסלו, אז מקומנו בהחלט בתוכה. אם לא, אז תמיד אפשר לפרוש".
איך אתה מתייחס לאנשים כמו שמעון פרס, שפרש מהמפלגה כשהיא בתקופה כל כך קשה?
"אני לא נוהג לבקר נשיא מדינה".
בזמנו אתה היית מועמד לתפקיד נשיא המדינה. אתה חש טעם של החמצה?
"אם זה היה קורה הייתי עושה את זה לא רע, אבל פרס הוא נשיא יוצא מן הכלל. הוא אדם מכובד בארץ ובעולם ואחרי משבר הנשיאות בתקופת משה קצב הוא מרים את המשרה לגבהים. אני לא חש החמצה".
אתה נמצא לא מעט על הקו ישראל-פולין. מה אתה עושה שם?
"אני דיקן בקתדרה ללימודי ישראל בוורשה. כל עשרה ימים אני נוסע לשם לארבעה–חמישה ימים. אני נמצא בערך 100 ימים בשנה בפולין".
וכשאתה בארץ אתה מסתובב הרבה בחיפה?
"אני עכשיו יוצא מעט מאוד מהבית. עומס הזיכרונות והלבדיות קשה לי מאוד. אני נוסע פעם בשבוע לתל אביב ומבלה עם הבת, החתן והנכדה. אני נוסע גם פעם בשבוע לירושלים לכנסת וליד ושם.
"אני יושב בעיקר בבית ועושה עבודת מחקר גדולה על פרלמנטריזם וגם עבודה גדולה על הזהות היהודית. עד כה הוצאתי 82 ספרים. קשה לי לצאת מהבית.
"כל מקום בחיפה מזכיר לי את החיים המשותפים עם אסתי. יש לי בשביל מי לחיות. יש לי את הבת יפעת, את הנכדה שירה ואת הבן נועם, את החתן נתן ואת אחי הבכור לונק. אני חי איתם ובשבילם, אבל מאז שאסתי נפטרה אני מרגיש לבד מאוד".
רבים רואים את חיפה כפספוס, בעיקר בפן התיירותי. מה דעתך?
"ממש לא. חיפה זוכה בשנים האחרונות לתופעות של חיוניות מחודשת. קח את אזור הנמל והמכללות שנמצאות שם, זה פשוט מצוין. תראה את ההתרחשות במושבה הגרמנית, את הטכניון ואת האוניברסיטה. חיפה לגמרי לא מתה. היא פשוט לא תל אביב.
"נתניה וחולון ועוד התקרבו לתל אביב והפכו אותה למעשה לעיר של שלושה מיליון איש. לעומת זאת הסביבה של חיפה אינה מחוברת אליה בצורה כזו. חיפה זה דבר לגמרי אחר. תל אביב היא תל אביב וחיפה היא חיפה".
מדוע הקריות לא מחוברות באופן כזה לחיפה?
"בקריות יש המון מקומות בילוי. התושבים שם לא חייבים לבוא לבלות בחיפה. יש שם תיאטרון, יש שם הכול. זה טבעי שחיפה היא מרכז האזור, אבל יש לאנשים בקריות חיים משלהם.
"קח למשל את תיאטרון הצפון. יש לאנשים את התיאטרון הזה, אז הם לא צריכים לבוא לחיפה כדי לראות הצגות. אני לא רוצה לחיות בעיר שדווקא מהווה מרכז לערים אחרות. חיפה היא עיר יפה, אנושית, ויפת נוף, וזה טוב".
מה דעתך על יונה יהב?
"יונה יהב ממשיך את הפיתוח של חיפה, ובמקביל הוא מטפח היטב את העיר. אני הצבעתי עבורו והוא ראש עירייה טוב. זה שהוא היום בקדימה לא מפריע לי בכלל.
"קדימה היא מפלגה מתונה ורוב אנשיה באו ממפלגת העבודה. זה שאנשים, והם צעירים, עוזבים בחלקם את העיר, זו תופעה טבעית שבוודאי לא מאפיינת דווקא את חיפה ולא קשורה ביונה. יונה הוא ראש עיר טוב מאוד".
אתה בעד הפרדת קרית חיים מחיפה?
"למה צריך לפצל? אין שום סיבה לפצל. קרית חיים שייכת לחיפה וזה נראה לי טבעי. אין מקום דווקא עכשיו לכל מיני רפורמות.
"הייתי מעדיף לעסוק בטיפוח המקומות מכל הבחינות. הנושא של זיהום האוויר, למשל, גם בחיפה וגם בקריות, בהחלט השתפר. צריך לעסוק בזה בכל הכוח ולהמשיך את מגמת השיפור".
נא להמתין לטעינת התגובות
