זה היה ביתי: הבית ברחוב שלמה המלך 31 ישוב לימי הזוהר
ת"א: "מלון חיים", ששימש בעבר בית מלון, בית החייל ובית תמחוי עבור אמנים, יהפוך בקרוב לבית דירות מפואר. הדייר לשעבר ארקדי דוכין: "היו מבחני קבלה, והייתי צריך להוכיח כמה אני חסר כול"
הבית המסוגנן, שנקרא לתקופה "מלון חיים", עבר גלגולים רבים מאז הוקם ב-1942 בידי רפאל חביב, יהודי ציוני שעלה מטריפולי, שם היו למשפחתו עסקי דפוס ונדל"ן.
בתקופות הזוהר של הבית הוא שימש את מיטב האמנים והזמרים בישראל בעת שירותם בלהקות צבאיות, ואף היה מקום מגוריהם והשראתם של חברי להקת "החברים של נטאשה" לפני הוצאת אלבומה הראשון.
"זה היה בניין המגורים שתוכנן בסטנדרטים מודרניים, והיו בו חדר מרכזייה, פירים של אשפה ועוד, הכול על פי הסטנדרטים הכי חדישים", מספרים נכדיו של חביב, שניהם נקראים רפי על שם סבם.
לדברי הנכדים, חומרי הגלם הכי טובים וארכיטקט מנוסה מאיטליה הובאו לבניית הבניין. עם זאת, מכיוון שהיה זה בתקופת מלחמת העולם השנייה נשארו הדירות ריקות. הבריטים תפסו את הבית ועשו ממנו מפקדה, ועיריית תל אביב שלפני הקמת המדינה אף יעדה את המרתף של הבניין לצורכי בית חולים עירוני, כך מספרים הנכדים.
לקראת שנות החמישים של המאה הקודמת הוחלט להסב את המקום לבית מלון. משה שקוביצקי, שהתגורר בבניין בילדותו, מספר: "היה יפה ומעניין מאוד. באיזשהו שלב שהתה שם משלחת של נכבדים מאפריקה, עם גלימות וכובעים צבעוניים ועם הגינונים הנאותים. גם פנינה זלצמן, פסנתרנית מוכרת מאוד, גרה שם תקופה".
בשנות השישים עשה רפאל חביב עסקה עם משרד הביטחון, והבניין החל לשמש בית החייל, שם שיכנו חיילים מהקריה וכן חיילים מהלהקות צבאיות. "כל שנות השישים היה הבניין בשיא פריחתו", מספר רפי חביב הנכד.
"להקת הנח"ל ולהקת פיקוד צפון התגוררו שם לתקופה הכי ארוכה, אבל גם להקת פיקוד דרום ולהקת חיל הים. היו שם ששי קשת, מירי אלוני, דודו טופז, ירדנה ארזי ועוד רבים וטובים. אני זוכר שדודו דותן ז"ל לימד אותי לנגן דו רה מי בסלון שלנו".
משפחת חביב המשיכה כל התקופה להתגורר בבניין, בדירה נפרדת. "הרחוב כולו, מפרישמן עד הבניין, היה מלא אוטובוסים צבאיים, מוסיף חביב. "היה מועדון שהיו מתרכזים בו, וההוויי והפולקלור שטפו את כל העיר. עם זאת, לקראת סוף שנות השישים בחר הצבא לסיים את החוזה. בשנות השבעים שב הבניין לשמש בית מגורים. עם פטירתו של הסב רפאל חביב התגלע סכסוך בין הילדים, עד שהשתלט יעקב חביב, אחד הבנים, על הבניין ורוקן אותו מדיירים.
"היה מאבק שליטה נורא", מספר רפי חביב הנכד. "כנראה לא היה אפשר להיאבק משפטית ביעקב. הסכסוך בין האחים הביא להידרדרות הבניין וגם לפגיעה בשאר הנכסים שהיו לסבא
"הוא לא הצליח לעמוד בתשלומי הארנונה, אז הוא החל להשכיר חדרים לכל מיני תפרנים", מוסיף רפי הנכד, "ובעצם הכריז על המקום כמעין בית לנזקקים. במקום היו בית תפילה, חדר תרבות, מקווה וחצר. במשך השנים הוא ניסה לקבל קצבאות מכל מיני אנשי עסקים ומהממשלה, והמנטרה שלו הייתה להילחם ברשויות, באיזשהו שלב הוא אף סגר את הדלתות בבלוקים ואטם את הבניין, בדרך זו הוא העביר מסר לעירייה שאין על מה לשלם ארנונה".
באותה תקופה נהיה הבית מוזנח מאוד, הגג לא טופל ותשתיות החשמל והמים קרטעו. "אלו היו תנאים של גסט האוסים בהודו, כל התפרנים היו מגיעים לבניין,'הומלסים לייט' היינו קוראים להם", מספרים הנכדים.
עם זאת, לפחות להקה מצליחה אחת שהתארחה במקום באותה תקופה זכתה לקבל בו השראה. הלהקה "החברים של נטאשה" הוציאה את אלבומה הראשון בימים שגרו בבית, ואף צירפה את יעקב לתצלום שעל עטיפת האלבום.
"הגעתי לתל אביב בשנת 1984, שנתיים אחרי השירות הצבאי", נזכר ארקדי דוכין. "בהתחלה גרתי לבד ברחוב מאז"ה, ואז שמענו שיש בית שמוגדר'בית מחסה לעניים ונזקקים', אפילו ששכר הדירה היה 250 שקל לחדר, וזה לא היה כזה זול.
"היו מבחני קבלה, והיית צריך להוכיח עד כמה אתה מסכן וחסר כול. היו הפסקות חשמל כדי לחסוך ומים קרים בחורף, אבל זו הייתה שמחת עניים. היינו אוספים כסף לאסימונים כדי להתקשר לחברות תקליטים, ונהנינו מכל תפוח אדמה אפוי ומכל חתיכת עוף שמיקי הררי היה גונב מגל"צ, שם הוא שירת במטבח. מיכה שיטרית היה עובד רס"ר בבניין, והיה עושה עבודות עבור יעקב".
דוכין מספר שבבית הזה ממש החלה הקריירה המוזיקלית שלו ושל חברי הלהקה. "בבית החלה הקריירה הממשית שלנו", הוא מצהיר. "השחקן שרגא הרפז גר אתנו תקופה, ובכלל התגוררו שם יוצרים נוספים כמו רוני סומק ואיה קניוק.
"הבניין נתן השראה, זה היה כמו להתבונן מתוכו על תל אביב, כמו לשבת בכלוב של קופים ולהתבונן בחיים של תל אביב, שנראו צבעוניים כל כך לאנשים שבאו מהפריפריה. משם הגיעה התנופה לכל מה שקרה אחר כך. נעים להיזכר שלא היה לנו כלום ובכל זאת הרגשנו שיש לנו המון".
כאשר נפטר יעקב בתחילת2006 התאחדו בני היורשים, וכעת הם מתכננים להחזיר עטרה ליושנה. "כשנכנסנו לבית לראשונה הכול היה פרוץ, מלא יונים ופגרי חתולים", מספר רפי. "הוצאנו כמאה מכולות אשפה, ואט-אט התחלנו לשקם אותו.
"כל אחד נתן מעצמו, ולקחנו הלוואת מבנקים. התכנית שלנו היא לעצב שם דירות מגורים כמו שהיו בהתחלה, וגם לשפץ את החזיתות, את המרצפות ואת ברכת הדגים ואת המזרקה בכניסה. אנחנו נלך לפי החזון של סבא, ונחזיר את הבניין לימיו כאייקון בעיר ".
נא להמתין לטעינת התגובות
