יחיאל לסרי יוצא לקרב מול גבי כנפו
ראש עיריית אשדוד, יחיאל לסרי, לא תיאר לעצמו כי ייאלץ להתייצב לקרב ראש בראש מול האיש המקורב לו ביותר, גבי כנפו. אבל זה בדיוק מה שקרה
עכשיו, כשהסיפורים כבר מתחילים לצאת החוצה, הסכר נפרץ ומה שזורם ממנו, ועוד יזרום, אינם מים זכים, אלא מים דלוחים,שלא טוהרו ולא טופלו בזמן.
כן, חברים, בעיריית אשדוד מתנהלת מלחמה. הפעם, לשם שינוי, לא בין לסרי וצילקר. מה גם שחילופי המהלומות בין השניים האלה, ממילא סתמיות. רק להנאה. איך אומרים הילדים, לא כוחות.
מלחמה היא אף פעם לא דבר נעים, אבל מה שקורה עכשיו בעירייה הוא, מבחינתו של לסרי, סיפור מביך מאד ועגום מאד, שכן הוא נאלץ, שלא בטובתו, להיאבק דווקא נגד האיש, שלא העלה מעולם בדעתו, כי ייאלץ אי פעם להתייצב מולו.
קשה להאמין, אבל המדובר דווקא בידידו האישי, נאמנו ואיש סודו, גבי כנפו. האיש השני, מיד אחריו, ברשימתו למועצה והשני, מבחינת כוחו וסמכויותיו, בעירייה.
גבי כנפו, עורך דין במקצועו ואיש עסקים מוכשר ומצליח, נכנס לעירייה במרץ ובהתלהבות. אבל מה, קצת יותר מדי במרץ וקצת יותר מדי בהתלהבות, עד כי שכח את מקומו בהיררכיה המקומית.
כשמישהו, ובייחוד חבר ובן ברית קרוב של לסרי, כמו גבי כנפו, שוכח, ועוד כל כך מהר, מי ראש העירייה כאן ומי אחריו, בין אם הוא עושה זאת במודע ובין אם לאו, זו שגיאה חמורה, שהשלכותיה חמורות עוד יותר.
ראשית, כי מבחינתו של לסרי, מדובר בחבר. לא סתם. ידיד נפש. כזה שהוא נותן בו אמון וסומך עליו בעיניים עצומות. שהרי הפקיד בידיו של כנפו את ניהול מועצת העיר ואת תיק כוח האדם, הנחשב לאחד התיקים החשובים ורבי העוצמה בעירייה.
נו, ומה עושה גבי כנפו? השמועות בעירייה אומרות, שהוא עוקף את לסרי ולא משתף אותו בנושאים רבים, כולל חשובים, וקובע לא אחת עובדות כאלה ואחרות על דעת עצמו.
אינני יודע עד כמה השמועות האלה מדויקות. ייתכן שהן מוגזמות. אבל אם רק 10 אחוזים ממה שדולף החוצה, נכון, זהו, מבחינת לסרי, מצב בלתי נסבל, המחייב אותו להגיב, לנקוט בצעדים.
ואם לא די בכל אלה, הרי לכם פקעת נוספת, המסבכת את מערכת היחסים בין לסרי וכנפו עוד יותר. אשתו של כנפו, לאה, שהייתה מזכירתו של לסרי עוד
וזו, כמובן, שגיאה חמורה. שכן חברים טובים שמים לעצמם, מרצונם וביוזמתם, סייגים וגבולות. אם לאה לא ביקשה העברה לתפקיד הולם אחר לאחר שלסרי נבחר לראשות העיר ובעלה נבחר, במקביל, למועצת העיר והפך ליד ימינו של לסרי, גבי היה צריך לעודדה ולזרזה לעשות כן. ואם לא עשה כן, וגם לסרי התמהמה, כי לא היה לו נעים, מישהו אחר היה אמור ליזום את העברתה של לאה באופן מכובד ושקט. אבל מי בעירייה יכניס את ראשו בין הרים כל כך גבוהים?
ואולם, עכשיו, כשהיחסים בין יחיאל לסרי וגבי כנפו נסדקו, נוכחותה של לאה בלשכתו של לסרי הפכה ממש בעייתית. היא חייבת נאמנות לבוס, כי היא מזכירתו, וחייבת נאמנות לבעלה, כי היא אשתו. נו, היא תספר לו, או לא תספר לו, את מה שהיא רואה ושומעת
בלשכת ראש העיר? כל מה שייראה טוב לאחד, ייראה רע לשני וזה, כמובן, מבחינת כולם, מצב בלתי נסבל. אז למה היא אינה עוברת, כאמור, לתפקיד אחר? שאלה.
מה גורם לגבי כנפו לפעול בעירייה באופן כה בוטה ועצמאי? אולי כי כך הוא רגיל בעסקים וכך נראה לו שצריך לנהוג גם בעירייה. אולי כי הניצחון בבחירות גורם לו שיכרון כוח. ואולי כי הוא בטוח, שלסרי ניצח בעיקר בזכותו ולא בזכות עצמו. בכל מקרה, האיש מפגין שרירים, גם כלפי לסרי וגם כלפי אחרים.
בכלל, על רקע זה ודומים לו, כמו מינויים חדשים ואיוש מישרות בעירייה, נוצרו בין לסרי וכנפו מתחים קשים, עד כי לא החליפו ביניהם, לאורך ימים, מילה וחצי מילה. השניים פעלו כל אחד בנפרד. ככה לבד. בנתק מוחלט.
מה הפלא שלסרי לא מוכן להשלים עם מצב אבסורדי שכזה? מה הפלא, שהוא נעמד על רגליו האחוריות ונלחם? נכון שזו מלחמה שקטה, בפרופיל נמוך , בחדרי חדרים.
אחרי הכול, זו אינה מריבה פוליטית, אלא סכסוך במשפחה, בין חברים. ואולם, סכסוכים במשפחה הם לפעמים, כידוע, מאד יצריים.
במאבק בין יחיאל לסרי לגבי כנפו, אנחנו בעד לסרי. לא כי אנחנו אוהבים אותו יותר, או מצפים לקבל ממנו יותר, אלא כי אנחנו בעד שהעירייה תתנהל בהתאם לכללים ולנהלים הישנים והטובים.
מי שנבחר על ידי תושבי אשדוד בבחירה אישית, בפתק הצהוב, הנפרד, הוא לסרי. יחיאל לסרי. ולכן, מי שאמור לשלוט בעירייה, אינו גבי כנפו, אלא יחיאל לסרי. הוא ראש העירייה. האחד. והיחיד. נקודה.
נא להמתין לטעינת התגובות
