שערוריות המאה: בביצה הספרותית
איך השפיע מאמרו של נתן זך "הרהורים על שירת אלתרמן" על השירה העברית, איך ניצלו חייהם של השניים בערב הלום אלכוהול ולמה ויתרה ברוריה אבידן על מעמדה כאשת המשורר
היא אותו אהבה, הוא את בית המרזח. היא, מלכת הבמה העברית. הוא גבה קומה, שפתיים חושניות, עוטה מעיל עור ונועל מגפיים שחורים תואמים. אה, ועוד משהו. היא חצתה כבר מזמן את גיל 40, הוא אז משורר מתחיל. אלכסנדר פן הכיר את חנה רובינא כאשר ביקרה בדירת חברתה הטובה פאני לוביץ', שעימה ניהל הפואט גדל הממדים רומן אהבים (לאחר שחילצה מזרועותיו של אהרון מסקין).
וזה הלך ככה:
בשלהי שנות ה-30 נישא נתן אלתרמן לשחקנית תיאטרון הקאמרי המוערכת, רחל מרכוס. זמן קצר לאחר מכן החל לנהל רומן גלוי עם הציירת צילה בינדר, עד יום מותו. זקני היישוב זוכרים מסיבה רבת משתתפים, שאלתרמן הגיע אליה עם רעייתו רחל, וכטוב לבו באלכוהול פנה בסופה אל אשתו במילים: "צילה, בואי הביתה".
בשנת 1970 אושפז אלתרמן לצורך ניתוח קל בבטן. הוא חשש שייאסף אל אבותיו בעודו צעיר, בדיוק כפי שקרה לאביו, וצדק. תוך כדי ניתוח משהו השתבש, ובמשך כמה ימים הוא שכב כצמח בבית החולים. יוסי גולדברג, חוקר ההיסטוריה התל אביבית ומדריך סיורים, מספר: "מנחם דורמן, ידיד המשפחה, כותב בפרקי ביוגרפיה תיאור של רעייתו רחל ובתם תרצה אתר, יושבות ליד מיטתו בבית החולים איכילוב. מרכוס אומרת לדורמן שהיא רוצה לדבר איתו על משהו. על משהו, כלומר על צילה.
המאמר "הרהורים על שירת אלתרמן", שפורסם בכתב העת "עכשיו" על ידי נתן זך, כלל מתקפה יוצאת דופן על נתן אלתרמן, אולי המשורר המוערך והמכובד דאז בארץ. במאמר מנסח זך כללים חדשים לשירה, שהיו שונים בעליל מכללי החריזה והמשקל שהיו נהוגים אז בשירה בארץ.
זך טען שהכללים בשירתו של אלתרמן - הסימטריה הנוקשה והריתמוס הקבוע - מכניים ומקובעים, ולפיכך תמונת העולם שמתקבלת בשירה כזו היא מלאכותית. לדידו של זך יש להעדיף את המשקל החופשי, שרק הוא מבטא את טעמו של המשורר בן התקופה המודרנית, שצריך לכתוב "בגובה העיניים" ולא לקשט את המציאות.
בדיעבד העקרונות החדשים האלה השתלטו באופן כמעט מוחלט על השירה העברית עד ימינו; למעשה, מאז שנות ה-60 רק משוררים מעטים כותבים במבנה השירי הישן. (יונתן אסתרקין)
הימים היו ימי כסית העליזים, ובאותו ערב ספציפי נתן אלתרמן ונתן זך היו עליזים במיוחד לאחר כמה כוסיות אקסטרה. השעה הייתה מאוחרת, כסית עמד להיסגר, והשניים, שביקשו להמשיך לשתות, נאלצו להמשיך את הלילה בבר הזונות האפלולי "קוויק".
למעשה, הסיפור החל להתגלגל עוד קודם לכן, בכסית, כשזך השיכור ניגש אל שולחנם של אלתרמן, דוד אבידן ויאיר הורוביץ, כרע ברך וביקש מאלתרמן סליחה על מאמר נאצה שכתב עליו כמה חודשים קודם לכן - מה שהוביל לנתק בין השניים באותה תקופה.
אלתרמן התרצה, ומפה לשם העניינים התגלגלו לידי כך שזך נעמד שיכור כלוט על שולחן ב"קוויק", כשאלתרמן ומשוררים ידועים נוספים יושבים תחתיו, ופצח בנאום שעיקרו גידופים וזלזול בזונות ובסרסורים שנכחו בבר. כשכמה מהם החלו מתקרבים לעברו בתנועות מאיימות, הוא מיהר לתקן את עצמו וזעק "אם יש בבר הזה זונות - זה רק אלתרמן ואנוכי!". כך ניצלו חייהם של שניים מעמודי התווך המוצקים של תרבותנו באותו לילה. (רועי בהריר)
יום אחד, כשגבריאל מוקד הגיע לבקר ואבידן נם, היא העירה אותו, וספגה סט מהלומות אכזרי. באותו רגע החליטה שהיא עוזבת אותו. הוא לא הסכים. היא השאירה לו הכול: רהיטים, דירה, בגדים, ספרים. בדרך לא דרך, כפי שסיפרה בריאיון למוסף "סופשבוע", החתימה אותו על מסמך שמעניק לה גט. "ושם הוא גם מת", היא סיפרה, "בין הכותנות שלי". ( גבי בר-חיים)
נא להמתין לטעינת התגובות
