חלום מתוק: ביקורת במסעדות לה טרטוריה וסושימאניה ברעננה
פולה ויואל ברמי פתחו ברעננה מסעדה יפנית ומסעדה איטלקית. התוצאה: צמד מסעדות מעולות, שמגישות מנות מהטובות בארץ, אבל לוקחות קצת יותר כסף מהרצוי. בשורה התחתונה: לרוץ
לה טרטוריה. צילום: אלה פאוסט
רגע אחרי שהצליחה המסעדה האיטלקית, לה טרטוריה (שנפתחה ב-2006), החליטו בני הזוג להתרחב ולהקים לצידה עוד מסעדה. צרפתית? לא ממש. הפעם דווקא החליטו בני הזוג ללכת על מסעדת סושי יפנית, סושימאניה. את המסעדות מיקמו זו לצד זו, ברחוב בן גוריון, כשביניהן מעין חצר משותפת.
הזוג הוסיף עוד החלטה מעניינת, לפיה בכל מסעדה ניתן יהיה להזמין גם מתפריט המסעדה האחרת. כך אפשר לראות בשולחן אחד זוג יושב וסועד פיצה, סושי, מרק מיסו יפני ומקנח בעוגת טירמיסו איטלקית.
אנחנו בחרנו להתיישב בצד האיטלקי של המסעדה, מסיבה פשוטה – הוא הרבה יותר מרווח. המלצריות הזריזות כיבדו אותנו מיד בצמד התפריטים (לצערינו, זה לא טריוויאלי בכל מקום).
כבר מצפייה בתפריט האיטלקי, שמחנו לגלות מקצוענות נדירה במקומותינו. בלה טרטוריה מגישים תפריט כמו שמגישים בטרטוריה איטלקית. המילה טרטוריה מציינת במולדת הפיצה מסעדה משפחתית קטנה, לא יקרה מדי, עם אוכל צנוע ואיכותי. כך גם נראה התפריט בלה טרטוריה הישראלית. צנוע, מורכב מכמה מנות ראשונות איטלקיות טיפוסיות (סלט קפרזה, ברוסקטות, כדורי מוצרלה פריכים ועוד), מנות איכריות שהן בעיקר פיצה ופסטה, וכמה קינוחים טיפוסיים (בולט – הטירמיסו).
עושים כבוד למוצרי היסוד
בראיון ישן לאתר אינטרנט, סיפרו בני הזוג שהחומרים מגיעים טריים מאיטליה, ושאם במקרה אין אספקה, אז פשוט מוותרים על המנה. בדיוק כמו באיטליה. בדיוק כפי שאנחנו אוהבים.
מנה בסושימאניה צילום: אלה פאוסט
הדבר השני שראינו, אחרי שהצצנו בתפריט היפני, הוא המחיר. אני מבין שבני הזוג הגיעו מצרפת, ארץ בהחלט לא זולה. אני גם מבין ומעריך את העובדה שהחומרים הטובים ביותר מגיעים בטיסה ישירה למטבח המסעדה. ובכל זאת, מסעדה שקוראת לעצמה טרטוריה, לא יכולה לקחת 49 שקלים על סלט מוצרלה עם עגבניות, וזו רק דוגמא. המחירים בלה טרטוריה מזכירים מסעדת פאר איטלקית, ולא מסעדה אמיתית, צנועה ואיכותית, כפי שלה טרטוריה צריכה להיות.
בשאר הפרמטרים עומדים במסעדה (או אולי צריך לומר, מסעדות) בכבוד. האוכל, הן היפני והן האיטלקי, הותקן עם המון כבוד למסורת. מנת הברוסקטה הגיעה טרייה, פריכה, והדגימה איזון נדיר בין טעמים.
פיצת הפטריות שהזמנו ב-49 שקלים לא זולים (לצערנו המקום כשר, כך שעל הפפרוני האהוב ויתרנו), הגיעה בדיוק כמו באיטליה. בצק דק (ולא הבצק האמריקני השמן והמאוס), מעט רוטב איכותי, מעט גבינה סופר איכותית, ותוספות בכמות מכובדת. כך צריך לעשות פיצה, מדובר על אחת הפיצות הטובות בארץ!
גם הסושי לא בייש את ארץ השמש העולה. קיבלנו קומבינציית סושי
איכותית בעלות של 109 שקל (שוב, 20 שקל פחות והיינו הרבה יותר מרוצים). הדגים שהרכיבו את הסשימי היו טריים. שילוב האינסייד אאוט היה מושלם, וחתיכות הסושי לא התפרקו לנו בצ'ופ סטיקס, מה שהצביע על איש סושי שיודע את מלאכת הגלגול.
מבחינה קולינרית נטו, קשה למצוא בשרון, ובכלל בארץ, מסעדות שכל כך מכבדות את מוצרי היסוד (ולא פלא בהתחשב בכך שבעלת הבית היא תזונאית) ברמה של סושימאניה/לה טרטוריה. קשה גם למצוא מסעדות שמחזיקות שפים שיודעים להשתמש במוצרי היסוד במשורה, לא להעמיס יותר מדי מהם על כל מנה, ולשלב טעמים בצורה אופטימלית. בדיוק כפי שעושים במטבח האיטלקי והיפני, מטבחים שבנויים על הרמוניה בין טעמים ועל מוצרי יסוד איכותיים.
למרות זאת, היינו רוצים לראות, בעיקר בתקופת מיתון, ירידה מסויימת במחירים. עם כל האהבה, אנחנו לא יושבים בשאנז אליזה, אלא בשאנז בן גוריון ברעננה, והמחירים חייבים להיות בהתאם.
אם אתם בכל זאת רוצים להנות מאוכל איטלקי/יפני מעולה, וכסף לא מהווה בעיה, טוסו ללה טרטוריה/סושימאניה. מבטיחים שלא תתאכזבו.
לה טרטוריה וסושימאניה, בן גוריון 5, רעננה
מנה בלה טרטוריה צילום: אלה פאוסט
לשימור:
קשה למצוא אוכל יפני ואיטלקי ברמה כזו בארץ.
לשיפור:
חבר'ה, אתם ברעננה, תורידו קצת במחיר.
בשורה התחתונה:
זה מה שקורה כשנותנים כבוד למוצרי היסוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
