ב"ש: למה אנחנו מתרפסים בפני סמי עופר?
אורי בינדר תוהה: 330 מיליון שקלים תרמה משפחת עופר ל-3 בתי חולים. רק 30 מהם יועדו לסורוקה. אז למה ראשי העיר מתרפסים בפניו? וגם: למה תרמה המשפחה להקמת אצטדיון בחיפה, אבל בבאר שבע לא?
סמי עופר. צילום: יח"צ
נכון, כאשר מקבלים תרומה, זה לא מנומס למתוח ביקורת על גובהה, אבל בנגב נוצרה כבר בעיה
שורשית ציבורית: אישי ציבור באזור מתחרים ביניהם, מי יתרפס יותר בפני התורמים במקום להסביר להם בצורה ברורה, כי מי שמרוויח מיליארד דולר בשנה מהמחצבים בנגב, יכול לתרום לתושבי האזור תרומה מחוללת שינוי במקום להשוויץ בתרומות קטנות, שהן מאוד חשובות למספר משפחות, אך אינן מחוללות שינוי באזור.
את התרומה היפה לבית החולים סורוקה הייתי מקבל בהתרגשות גדולה וברגשי תודה לסמי עופר, שאת
ההון הרב שלו עשה בעצמו ומגיע לו כל כבוד שנותנים לו.
כעסתי, כי מי שעושה בשנה כל כך הרבה כסף מהמחצבים בנגב, ומשאיר כאן רק גרגרים, ואילו באזורים אחרים תורם ביד הרבה יותר נדיבה, ראוי לשאלות הקשות שלנו.
האשמה היא בנו, תושבי הנגב, שלא הצלחנו להסביר לבעלים של כימיקלים לישראל, שיש גבול לחוצפה של המחליטים על חלוקת התרומות האלה.
באירוע המרגש שוב חזרו על הנתון: משפחת עופר תרמה 330 מליון שקלים לשלושה בתי חולים: רמבם, איכילוב וסורוקה.
זה נשמע מצוין ומרגש, אולם חלוקת הסכום מקוממת: 30 מיליון לסורוקה, ו-300 מיליון שקלים לאיכילוב בתל אביב, ולרמבם בחיפה.
התרומות לקהילה ראויות, אבל מה עם האצטדיון?
כתבתי לא מעט פעמים על אותה תרומה של 100 מיליון דולר, שאותה פרט סמי עופר בעיתונות: כ-30 מיליון דולר להקמת איצטדיון כדורגל בחיפה, כ-30 מיליון דולר לבית החולים איכילוב ותרומה בהיקף זהה לבית החולים רמב"ם בחיפה. רק לסורוקה נשארו שבעה מליון דולר, שעבורם התרפסו בתחילת השבוע מנהיגי הנגב בפני התורמים.
מסתבר, כי לקרבת האוזניים והעיניים של משפחת
עופר לא הגיעו הנתונים על הצרכים של תושבי הנגב, וזו אשמתם של מנהיגי הנגב. התרומות של המשפחה לפרויקטים קהילתיים בנגב ראויה לכל שבח ודי אם אזכיר את התרומות למועדוניות, לעמותת "עלם", למגורי נערות בסיכון ועוד ועוד.
היכן ראוי היה לראות עוד תרומה, אבל ממש מחוללת שינוי?, בהקמת איצטדיון החדש, שנגדו התגייס ראש העירייה, רוביק דנילוביץ'.
תרומה להקמת איצטדיון חדש בחיפה מקובלת על סמי עופר, אבל בבאר שבע לא? הרי בחיפה יוקם איצטדיון גם ללא התרומה של סמי עופר, ואילו בבירת הנגב...
ביקשתי השבוע לרענן את סיפור האיצטדיון, שאותו זרק רוביק דנילוביץ' לפח, וגורמים מטעמו מנסים
להצדיק את המהלך, שלדעתי הוא המשגה הגדול של רוביק בקדנציה הראשונה בחייו כראש עירייה.
רוביק דנילוביץ' צילום: יהודה לחיאני
המועמד לראשות העיר, יוסי שלי, התייחס השבוע לפרשת ביטול הקמת האיצטדיון החדש, באומרו כי תקציבים גדולים הוצאו על הקמת בית הספר לתיאטרון, כאשר רוב התלמידים בו הם מחוץ לבאר שבע, וגם את היכל האומנויות החדש, שבו הושקעו מיליוני דולרים, מאכלסים צופים מחוץ לבאר שבע ושחקנים מחוץ לבאר שבע.
איצטדיון הכדורגל, לעומת זאת, הוא הליבה של העיר באר שבע. עשרות אלפי אוהדים יש לקבוצה העומדת להעפיל השנה לליגת העל, אלפי ילדים ונערים יהיו במסגרות של ספורט במקום להסתובב ברחובות ולהיחשף לפשיעה.
מקומות עבודה חדשים יוסיף המתקן המודרני, וגם התיירות לעיר תקבל תנופה. את כל העובדות האלה ידעו בעירית באר שבע, ולכן אישרו את הקמת הפרויקט. הטוטו הקצה 50 מיליון שקלים, והלוואה של 110 מיליון שקלים אושרה בידי החברה למשק ולכלכלה של מרכז השלטון המקומי.
רוביק דנילוביץ לא השמיע את קולו נגד הפרויקט בהיותו ממלא מקום ראש העיר והממונה על תיק החינוך. תחילה הוצאו מכרזים להקמה בסכום של 160 מיליון שקלים, ולאחר מכן העריכה חברת "גדיש" את עלות ההקמה ב-180 מיליון שקלים.
בינתיים נבחר רוביק דנילוביץ' לראשות העירייה, מחירי הברזל ירדו באופן משמעותי ביחס לשנה האחרונה, מחירי הבטון ירדו באופן משמעותי, אבל במקום להסתער על הפרויקט החלו אנשיו של רוביק להסביר לנו, שזה יפגע בתקציב העיריה.
גם יוסי שלי יודע כי החזר ההלוואה יעמוד על שישה מיליון שקלים בשנה. מתקציב של כמיליארד שקלים, זה ממש גרגרים שלא יורגשו.
במקביל יועמד למכירה המתחם הישן של וסרמיל,שעליו ניתן לתכנן מעין עיר לאנשי הקבע, שיגיעו לנגב, עולים חדשים, עיר סטודנטים ועוד. איש לא חשב בעירייה לרוץ עם רעיונות כאלה, כי המטרה היתה להרוג את העתיד של תושבי באר שבע.
איצטדיון חדש יביא תנופה גדולה לעיר בזמן ההקמה ולאחריה, ואילו במתחם וסרמיל ניתן להקים פרויקטים מדהימים, שמההכנסות שלהם יקוזז סכום ההלוואה הגדולה.
כל זה ידוע למקורביו של ראש העירייה רוביק דנילוביץ', אבל רק אחד מהם הסכים לומר לי באומץ ולא לייחוס, כי זו הטעות גדולה הראשונה של רוביק דנילוביץ'.
נא להמתין לטעינת התגובות
