כפיר אודי: "חזרתי, כי התאהבתי מחדש בכדורגל"
ריאיון נדיר עם חלוץ עירוני ראשון לציון על הסיבה בגללה נטש את הכדורגל, מדוע חזר לשחק ומדוע הסכים לשחק בליגה השלישית
שניהם היו חלק מהפועל תל אביב ב"עונת השרוכים" המפורסמת, וכיום הם משחקים בהתקפה של הפועל ראשון לציון, אז בליגה הראשונה והיום בשלישית.
בעוד שטרית ראוי להערכה על היותו שחקן ליגה ארצית לגיטימי, בגיל 38, ואף יותר מכך, הרי שאודי, בסך-הכל בן 29, יכול או צריך היה להיות במקום אחר.
אודי, קשר התקפי במקור, גדל במחלקת הנוער של הפועל תל אביב. הוא נכלל בנבחרת הנערים, שזכתה במקום השלישי באליפות אירופה ב-96', הישג השיא שלה אי-פעם, לצד יוסי בניון, גיא צרפתי וטל חן.
משה סיני העלה אותו לקבוצה הבוגרת לפני שפוטר בעונת 96/7', וכעבור שנתיים אודי זכה עם האדומים בגביע המדינה, תואר ראשון למועדון מזה 11 שנים.
בעונת 99/00' נראה היה שאודי עושה את הפריצה הגדולה. דרור קשטן נתן את המושכות לארבעת ה"תינוקות" שלו - אודי, סלים טועמה, פיני בלילי ועומרי אפק - ואלה הובילו את הפועל תל אביב לזכייה בדאבל.
אודי, אז רק בן 20, הוכיח את עצמו גם בנבחרת הבוגרת, כשריצ'רד נילסן בנה עליו כחלוץ המוביל בסגל. הוא כבש שער כבר בהופעת הבכורה שלו, בניצחון 1-4 על רוסיה בפברואר 2000, אך כעבור חודש, במשחק נגד גיאורגיה, שבר את עצם השוקית ואת הזרוע בעקבות כניסה ברוטאלית של שוער היריבה.
האבחנה הרפואית הייתה שלושה חודשים בחוץ, וכפיר נאלץ לחזות בחבריו מניפים את צלחת האליפות ואת הגביע בלעדיו, למרות תרומתו המשמעותית באותה עונה. חוסר המזל המשיך לפקוד אותו גם באימון הראשון בעונה שלאחר מכן, כשהוא שבר את ידו ושבת מפעילות למשך שלושה חודשים נוספים. בהמשך, אודי היה שותף
למרות זאת, אברהם גרנט החזיר אותו לסגל הנבחרת, וברזומה של אודי יש שבע הופעות ושלושה שערים. בקיץ 2003 התעופפו "תינוקות קשטן" לכל עבר, ואודי נחת בשכונת התקווה ביחד עם בן לוז. השילוב בין השניים היה פורה, עד פציעתו של לוז לקראת סיום העונה, והרבה בזכותו בני יהודה סיימה את אותה עונה במקום השישי, הרחק מקרבות התחתית שהיא הורגלה בהם.
בהיעדרו של לוז, גם היכולת של אודי נפגעה, ובסיום העונה הוא עבר למכבי פתח תקוה. הלוזונים אמנם סיימו במקום השני, הגבוה בתולדות המועדון, אך כפיר מצא עצמו בלא מעט משחקים על הספסל, ובקיץ 2005 נדד למ.ס. אשדוד.
הוא שותף בשני משחקים בלבד לפני שחזר לבני יהודה, אך לא זכה לאותו קרדיט כמו בקדנציה הראשונה ולא נטל חלק פעיל בהישגי הקבוצה, סיום במקום הרביעי והגעה לגמר הגביע. יצחק שום החזיר אותו להפועל תל אביב ולא שיתף אותו ולו לדקה, עד שבדצמבר 2006,
כשהכח עמידר רמת גן כבר החליטה להחתימו, אודי הדהים בהודעת פרישה מהמשחק. זו לא ארכה זמן רב מדי, ובאמצע העונה החולפת הוא נקלט בהפועל רמת גן, שם התנדנד בין ההרכב לספסל.
העונה, כאמור, הוא הגיע לסגל הפועל ראשון לציון, במטרה לסייע לה (ולעצמו) לעלות לליגה הלאומית. "אין ספק שלא מימשתי את הפוטנציאל שלי עד עכשיו", מודה אודי.
אפשר לומר שמאז הפציעות לא חזרת לעצמך?
"זה לא שלא חזרתי לעצמי. הייתה לי עונה מצוינת בבני יהודה, הבקעתי שערים ואי-אפשר להגיד שאלה הפציעות. גם במכבי פתח תקוה הייתה לי עונה טובה, כשהגענו לחצי-גמר הגביע וסיימנו במקום שני. יכול להיות שלפציעות יש חלק בזה, אבל לא הכל. אתה יכול למצוא מיליון סיבות. לפעמים אני חושב על זה, אבל אין לי תשובה חד-משמעית. את הסיכומים אעשה בסוף הקריירה, ואני עדיין לא שם".
עד עכשיו לא מובן למה פרשת.
"בא לי לעשות הפסקה, לראות את עצמי בלי הכדורגל. כל החיים הייתי במסגרת ושיחקתי, ורציתי לראות איך זה להיות בלי, מה אני יכול ואוהב לעשות. לא חשבתי מה יהיה הלאה. זו יותר החלטה שלי מאשר העובדה שלא שיחקתי, זה משהו שהתגלגל אצלי כמה זמן. גם הפציעות זה משהו שאולי איפשהו הפריע לי. המשפחה והחברים ניסו להניא אותי, אבל עשיתי מה שחשבתי לנכון".
מה עשית באותו זמן?
"לקחתי חופשה, הייתי קצת בחו"ל. בעיקר נחתי וניקיתי את הראש. כשפרשתי הרגשתי שנגמרו לי האנרגיות, והפרישה הייתה סוג של טעינת מצברים, נקרא לזה ככה. משהו דומה לשנת שבתון שמורים לוקחים. זו הייתה הרגשה אינדיבידואלית שלי".
ובכל זאת חזרת.
"כן, הגעתי למסקנה שאני אוהב את הכדורגל מאוד ושהוא היה חסר לי. בסוף אותה עונה אמרתי לעצמי שאולי אחזור, נראה איך אני מרגיש. התחלתי להתאמן עם מכבי הרצליה, הרגשתי טוב, היה לי כיף וראיתי שאני רוצה לחזור, אבל מכל מיני סיבות זה לא הסתדר. עכשיו כשאני מסתכל אחורה, חצי שנה בחוץ לא הספיקה לי.
"הייתי צריך שנה, וכשהתאמנתי בהרצליה לא הייתי החלטי בקטע הזה. לפני כן התקשר אליי אמיר סולרסקי מהנהלת נחלת-יהודה והציע לי לבוא להתאמן ולשמור על כושר. הלכתי על זה, הורדתי קצת את החלודה והתחלתי לחזור לעניינים".
לא היה מוזר לך להתאמן עם קבוצה מליגה א' אחרי שכבר שיחקת בליגת העל?
"בנחלת נתנו לי את ההרגשה הכי טובה, זה מקום נחמד להתחיל את החזרה שלי שם. נכון שאין תנאים של ליגת העל, אבל בסופו של דבר האנשים עושים את האווירה. אם אתה בא לאימונים בכיף ונהנה מהאווירה והאנשים, זה מחפה".
בסוף הגעת להפועל רמת גן.
"אחרי שלא שיחקתי שנה, לא הייתי יכול להתפנק יותר מדי. הגעתי לשם באמצע העונה שעברה דרך הסוכן שלי בשביל להיכנס לכושר, לא ציפיתי לשחק הרבה. הייתי צריך לחזור למסגרת שמשחקים ומתאמנים בה בצורה מסודרת כדי לחזור לעניינים.
"בסך הכל הלך בסדר בר"ג, למרות שלא שיחקתי הרבה. היו לי כמה משחקים טובים שם" (תשעה מסודרתונה שעברה דרך הסוכן שלי בשביל להיכנס לכושר, לא ציפיתי לשחק הרבה. שערים. נטל חלק פעיל במקום הרביעי בסך הכל, נ"א).
בראשון לציון היבול של אודי כבר הרבה יותר מרשים. הוא הבקיע חמישה שערים ב-15 משחקי ליגה, ועוד שלושה שערים במשחק הגביע נגד מכבי אום אל-פאחם מליגה ב'. ועדיין, גם בליגה הארצית, אודי לא מצליח לתפוס מקום של קבע בהרכב, ובשני המשחקים האחרונים הוא כלל לא שותף. "מה זה שחקן הרכב? אני משחק וזה מה שחשוב", קובע אודי.
אתה נשמע צנוע משהו.
"אני לא אגיד שלא היו לי מחשבות בהתחלה על זה שאני מצטרף לקבוצה מהליגה השלישית, אבל המטרה היא לחזור לשחק ולהרגיש את הדשא, כי לא שיחקתי שנה ואחרי זה לא שיחקתי הרבה. היו לי עוד הצעות, אבל מבחינת כל התנאים העדפתי את ראשון לציון. חשבתי שזה הכי נכון לי כרגע. בליגת העל ובלאומית, אולי הייתי יושב על הספסל".
עד כדי כך?
"תשמע, החלטתי שאני הולך בשלבים. לחזור לשחק, להיכנס לכושר ולאט-לאט להתקדם. בשנה הבאה בע"ה נהיה בליגה הלאומית, כך שאנחנו מתקדמים. אני לא חושב שזה נכון לבנות יעדים רחוקים, אלא ברי-השגה. עכשיו אני רוצה להציג יכולת טובה ומה שיהיה יהיה. כבר שיחקתי בליגת העל, זה לא שאני לא יכול לשחק שם, אבל כל דבר בהדרגה. אחד השיקולים לבוא לראשון לציון זה שיש שם תנאים של ליגת העל, מבחינת מתקן והנהלה חדשה עם מוטיבציה שרוצה לבנות משהו יפה".
טוב לך שם?
"כן, גם הופתעתי לטובה מהרמה. אנחנו מתאמנים ברמה מאוד גבוהה, חשבתי שהקצב יהיה הרבה יותר אטי ועם פחות יכולת. האימונים שלנו הם כמו בליגת העל, קשים ועם עצימות גבוהה. אני בא לאימון ונהנה מהמשחק, לא מסתכל אם אני משחק בברצלונה או בראשון לציון.
"ברור ששחקנים רוצים להצליח ולהגיע לרמות הכי גבוהות, אבל בסופו של דבר הכדורגל זו הנאה פשוטה, כמו שאתה משחק בשכונה ונהנה. זה המשהו המדהים הזה שמעבר לכסף ופרסום. התנאים הטובים הם רק הבונוסים. אני נהנה גם מבעיטה מול שער ריק. בשנים שלפני כן לא נהניתי".
עדיין מזהים אותך עם הפועל תל אביב?
"הפועל זה מועדון גדול, ולכן תמיד מזהים אותי איתם. האוהדים שלהם תמיד עוצרים אותי ברחוב ומרעיפים עליי אהבה. הם לא שוכחים, זה משהו מדהים. אני עוקב אחרי הפועל, מתעניין ואכפת לי מהמועדון, בכל זאת גדלתי שם. אגב, אני עדיין שייך להפועל. כשפרשתי הם רשמו אותי כשחקן פעיל, אולי הם ידעו משהו שאני לא ידעתי (צוחק). בקיץ הלכתי לאריה הרשקוביץ' שיחתום לי על טופס ההשאלה. מי יודע, אולי עוד אחזור לשם".
בינתיים זה קצת רחוק.
"הכל יכול להיות. זה יישמע מצחיק, אבל היום אני מרגיש יותר טוב מאז. צברתי ניסיון ואני מבין יותר את המשחק.
"אני מתמקד ביכולת שלי ולא בטייטל 'ליגת העל', יותר מעניין אותי לשפר את עצמי כשחקן. אם זה יוביל אותי לליגת העל מה טוב, אבל זו לא מטרה בפני עצמה".
אתה שלם עם התנהלות הקריירה שלך? יתר ה"תינוקות" הגיעו יותר רחוק.
"אני לא רואה משהו חריג שהייתי עושה אחרת, ואני לא חושב שעשיתי טעויות כשעזבתי קבוצות. ניסיתי הכל ועשיתי את המקסימום. הגעתי עם הפועל להכל, דאבל, מסע לאירופה - ההישגים הכי גדולים שיכולים להיות.
"אני לא מקנא באף אחד, לא משווה את עצמי לאף אחד ולא רוצה להיות במקומו של אף אחד. שכל אחד יצליח איפה שהוא נמצא. אני מקבל את המקום שלי וטוב לי בו".
נא להמתין לטעינת התגובות
