רוז'ה חטב: אסור להשבית את אשקלון
השבוע היו שני ויכוחים סוערים בעיר, בהקשר למצב הביטחוני: האם לשלוח את הילדים לבתי הספר הלא ממוגנים והאם לקיים את חגיגות הפורים. רוז'ה חטב חושב שתושבי אשקלון צריכים לשמור על שגרת חיים רגילה עד כמה שאפשר ולא להשבית את העיר
רוז'ה חטב זמן הדרום
הצדדים התווכחו ביניהם על השאלה האם יש לשלוח את הילדים לבתי הספר או לא.
בעניין הזה, אני מסכים עם העירייה. אני חושב שראש עיר נבחר בגלל שמאמינים באופן שבו הוא יודע לקבל החלטות. הרי במהלך המלחמה כולם חלקו לו שבחים על הניהול המוצלח שלו.
מעבר לזה, גם לבני וקנין יש משפחה – ילדים ונכדים. אבל אני חושב שכל ראש עיר מרגיש כאילו התושבים הם ילדיו הפרטיים.
בכלל לא אהבתי את התנהלות ועד ההורים העירוני. אני מאמין שבשעות לחץ אי אפשר לקבל החלטות נכונות ובגלל זה הם החליטו לא לשלוח את הילדים לבתי הספר. ההחלטה ההיסטרית הזאת של ועד ההורים מורידה את הביטחון של הילדים עוד יותר. הם עלולים לקבל התקף חרדה רק בגלל ההתנהלות של ההורים.
זה לא שאני לא מבין את ההורים ואת הפחדים שלהם. ברור שכל הורה דואג לילדים שלו, בוודאי כאשר אנחנו נמצאים במציאות ביטחונית כמו זו הנוכחית. אבל ראינו את ההתנהגות הבוגרת של תושבי שדרות בשמונה השנים האחרונות. שם כמעט אף פעם לא השביתו את הלימודים.
גם לא כשנפלו שם עשרות טילים ביום. אני חושב שהעובדה שבשדרות הילדים נשלחו לבתי הספר, היא זאת שנתנה להם את הכוח להמשיך הלאה למרות המצב. אם הם היו נשארים בבית ופוחדים ממר גורלם, הם היו יכולים להשתגע.
מעבר לזה, אסור לנו להשבית את העיר ולתת לחמאס תחושה שהוא ניצח את אשקלון. אנחנו צריכים להפגין את חוזקה של העיר, דווקא בימים האלו. כי אם אנחנו נשבית את העיר, איך תהיה לנו את הזכות להתלונן על התיירים שלא יגיעו לבקר אצלנו בימי הקיץ?
המדינה צריכה לממן מורים פרטיים
עם זאת, אני חושב שאסור לנו לוותר על המיגון של מוסדות החינוך בעיר. שמעתי את הדיבורים על כך שאולי אפשר להסתפק במיגוניות שיפוזרו בבתי הספר, מטעמי חיסכון.
יש פתגם בצרפתית שאומר שהזול הוא יקר. ואם אנחנו מסתפקים באמצעי מיגון זולים, זה יעלה לנו בחיי אדם יקרים. כמו שכל בן אדם יודע שיש לו מיגון בתוך הבית או בבניין שבו הוא מתגורר, ככה גם התלמידים צריכים להיות ממוגנים. אחרת לא יהיה פלא שההורים יפחדו לשלוח את הילדים לבית הספר.
אנחנו נמצאים בבעיה בכלל לא קלה עם כל נושא החינוך בעיר. מצד אחד, אי אפשר לשלוח את הילדים לבית הספר בכל מצב. מצד שני, אם הם יפסידו יותר מדי לימודים, איך הם יתפתחו? אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במצב שתלמיד בכיתה א' מפספס כל כך הרבה לימודים, שהוא יגיע לכיתה ב' בלי לדעת לקרוא.
זה מצב בלתי מתקבל על הדעת.
אני חושב שהעירייה צריכה לדרוש מהממשלה לממן מורים פרטיים עבור ילדי הדרום, עד אשר ישלימו את כל חומרי הלימוד החסרים. אם המדינה החליטה לפצות את בעלי העסקים בדרום, אפשר וצריך לפצות גם את הילדים.
עוד ויכוח שהתנהל בעיר בשבוע האחרון הוא לגבי חגיגות פורים – האם צריך לקיים אותן או לא, כמובן בהקשר של המצב הביטחוני. אתם יודעים איך אומרים בשיר המפורסם – פורים יש רק פעם בשנה. ואסור לנו למנוע מהילדים את החג הזה, שהם כל כך אוהבים.
ההורים צריכים לקחת חופש ביום הזה ולצאת לבלות עם הילדים, שגם ככה סבלו הרבה מאוד השנה. אנחנו לא ניתן לחמאס להרוס לנו גם את פורים. רק בקשה אחת יש לי: שיפסיקו לזרוק את כל הנפצים האלו פה. נשארו לנו מספיק נפגעי חרדה בעיר מתקופת הלחימה.
נא להמתין לטעינת התגובות
