ברקת, תתעורר
פרופ' דני מנדלר, שנעצר לחקירה בשבוע שעבר לאחר שעל פי החשד ניסה להסיר עמודי עירוב בשכונת קריית היובל, מאיים להצית מחדש את המאבק על צביונה של ירושלים. ומה עושה העירייה? מקימה עוד ועדה שתבדוק את העניין
(מתוך פשקוויל שהופץ בשכונות החרדיות השבוע)
מאז הבחירות לעירייה לא נרשמו באתר האינטרנט החרדי בחדרי חרדים כאלה חילופי תגובות מהירות וסוערות כפי שהיה השבוע.
רק שלושה חודשים עברו מאז נכנס ניר ברקת אל כס ראש העירייה ונראה שהמתח החילוני-חרדי שוב מבעבע ומאיים להבעיר את העיר.
באתרים החרדיים עלו השבוע אחת אחר השנייה כתבות שהתחרו ברמת החריפות שהפגינו נגד פרופ' דני מנדלר, שעל פי החשד ניסה להסיר בערב שבת האחרון עמודי עירוב בשכונת קריית היובל.
עמודי העירוב, המחוברים באמצעות חוט, נועדו לתחום שטח מסוים ולסמל מבחינה הלכתית כי בשטח המתוחם רשאים שומרי המצוות לשאת חפצים בימי שבת. כזכור, עוד לפני הבחירות ניצתו עימותים בהקשר זה בין תושבים חרדים שביקשו למתוח אותם סביב כמה שיותר שכונות לבין תושבים אחרים שראו בהם סימן מקדים להשתלטות חרדית על האזור המתוחם.
בחדרי חרדים זעקה השבוע הכותרת: "איש רוח חילוני, פרופסור
באתר האינטרנט החרדי צופר אף הגדילו לעשות, ואחרי שכינו את התושבים החילונים "בריונים", "חברי כנופיות" ו"פורעים", פרסמו את מספר הטלפון הנייד של מנדלר ואת הכתובת במקום עבודתו. והיו מי שעשו שימוש בנתונים. מנדלר אמר השבוע ל"כל הזמן" כי בעקבות המקרה הוא אינו מפסיק לקבל איומים טלפוניים על חייו.
בפשקוויל שפורסם השבוע ברחובות השכונות החרדיות כונה מנדלר "משחית", "שטן" ו"מלאך המוות". מי שציין את שמו, לרוב עשה זאת בתוספת הכינוי "שר"י, כלומר "שם רשעים ירקב". מנדלר הפך לסמל שעשוי להצית מחדש את המלחמה בין החרדים לחילונים, והחרדים, שבטנם עוד מלאה על ההפסד בבחירות, נראו השבוע כמי שמוכנים לקרב.
בקריית היובל התושבים בלחץ. שלושה חודשים מאז הבחירות, ארבעה חודשים מאז שחסמו בגופם את הדחפורים של העירייה שבאו לשכונה כדי לשטח בה הקרקע לשם הצבת קרוואנים לתלמידים חרדים, הם שוב מרגישים שהקרקע בוערת.
מתברר שתושבי השכונה החילונים פיתחו אירוע חברתי ייחודי. בכל ליל שישי מגיעים כמה מהם לנקודה שבה מוצב עמוד עירוב בשכונה ויחד הם מנסים להסיר אותו. אך בניגוד לפעמים הקודמות שבהן הוסרו העמודים בפעולה חלקה, הפעם הצליחו מי שמוגדרים "רבני העירוב" בשכונה, הרב דוד אייזנשטיין והרב יעקב רוכמן, ללכוד את התושבים בשעת פעולה.
זאת, כתוצאה ממארב שהציבו מבעוד מועד. גם הרבנים שפשפו את עיניהם בהפתעה גמורה כשגילו כי המשחיתים אינם צעירים משוטטים אלא תושבים מן היישוב, ביניהם פרופ' מנדלר, ראש החוג לכימיה באוניברסיטה העברית.
"האכזבה ממנדלר היא שהכי כואבת לי", סיפר השבוע ל"כל הזמן" הרב אייזנשטיין, "הוא תקע לי סכין בגב". מנגד, טוען מנדלר כי "כמו שלא יציבו שלטי חוצות על גגה של מסעדה לא כשרה בשכונה חרדית, אין צורך שיציבו עמודי עירוב באמצע שכונה לא חרדית. מי שעבריין כאן הוא מי שהציב את העמודים. ברקת נותן פרס לעבריינים".
בתום האירוע עיכבה המשטרה לחקירה ארבעה מעורבים בקטטה שפרצה במקום. שניים חילונים ושניים חרדים. זאת, לאחר שמאות חרדים הגיעו לאזור ואיימו בלינץ' על השניים שנתפסו. "זיהינו שבלילות מושחת העירוב", מספר אייזנשטיין.
"בלילה שלפני התפיסה, דיבר איתי הרב רוכמן ואמר לי, 'דוד אנחנו חייבים לגלות מי זה ומה יוצא להם מזה. סתם להכאיב לציבור החרדי? למה?'. החלטנו ששנינו נצא למארב אחרי ארוחת השבת וכך עשינו. ישר אחרי שנגמרה הארוחה ביצענו מארב במקום. ממש ככה. שלא תבין לא נכון, לא היו נשקים ולא כלום, פשוט התחבאנו בסמוך לעמודי עירוב המוצבים בהר הרצל.
"לפתע, בשעה 23:00 בלילה, מנדלר הגיע בכבודו ובעצמו עם עוד אדם, מצויד במקל עץ ארוך וסכין חדה ענקית. הבחנו שהוא חותך חוטים.
"כשהחל לחתוך את החוט הרביעי יצאנו ועצרנו את שניהם. אתה מבין? פרופסור בעל שם עולמי חותך חוטים ומשחית רכוש פרטי, כמו גנב בלילה".
הזמנתם משטרה?
"זה היה בשבת ולכן החלטנו לחכות עד לצאת השבת. אמרנו לו שאנחנו מעכבים אותו שם ושהוא לא משתחרר עד שהמשטרה לא מגיעה. ראינו שבהתחלה הוא פחד מאוד. הוא הבין את המשמעות של הזמנת המשטרה. הוא הבין שהוא הפליליסט פה, אבל הוא הבין שהוא לא יכול להתחמק מזה, מכיוון שכל התושבים בבית וגן ירדו לשם. לאט~לאט הידיעה הגיעה לכל הציבור ואנשים החלו לזרום למקום. נשים עם עגלות, אברכים ועוד".
המשטרה, כאמור, החליטה לעכב את מנדלר וחברו, אך גם את שני הרבנים. "למרבה הכאב", אומר אייזנשטיין, "עצרו גם אותי. אני לא מבין למה. נלקחתי לחקירה בכוח והכניסו אותי אל כלי הרכב, למרות שאני הפצרתי בהם שאני שומר שבת".
בסופו של דבר שוחררו הארבעה בתום חקירה קצרה. מנדלר וחברו שוחררו בערבות וקיבלו צו הרחקה מעמודי עירוב למשך 30 יום. "לבי~לבי על דני", ממשיך אייזנשטיין. "אנחנו מתכוונים להגיש נגדו תביעה אזרחית בגין השחתת רכוש פרטי. לא האמנתי שנגיע למצב כזה אחרי שניהלנו משא ומתן יחד על הסכסוך הזה. חשבתי שאפשר לדבר איתו".
כצפוי, לפרופ' מנדלר יש גרסה אחרת לאופן השתלשלות האירועים בשבת האחרונה. מנדלר: "היינו שני אנשים שבעזרת מקל ארוך ניסינו להוריד את חוטי העירוב.
"פתאום שמעתי צעקות ותפסו את הבחור שהיה איתי. מצאתי אותו על הרצפה, כששישה חרדים יושבים עליו. הם לא רצו לשחררו. הם רצו לקחת אותו לישיבה שלהם. התקשרנו למשטרה ולקח זמן עד שהם הגיעו. החרדים סירבו לשחרר אותו וסירבו ללכת עם השוטר.
"המשטרה עצרה שניים לחקירה ואנחנו עוכבנו לחקירה. אני לא גאה במה שעשיתי. איני מיליטנט, אך את החוק יש לקיים. אני לא אחראי לכל חיתוכי החוטים. חילונים גרים בעיר ורואים איך בראש חוצות מפירים את החוק והעירייה לא עושה כלום. מה יעשה אדם שרואה את העבירה על החוק ונפגע ממנה, מדווח לרשויות, והן לא עושות דבר? אני לא מעודד לקחת את החוק לידיים. מה שעשיתי זו רק פעילות מחאה שאמורה לעורר את העירייה".
אייזנשטיין טוען שניהלתם שיחות ביניכם.
"מעולם לא דיברתי איתו. מעולם לא הוצגתי לפניו או להפך. אני חושב שהוא איים עליי לפני כמה חודשים. הוא גם הגיש עליי תלונה במשטרה. מעולם לא דיברנו על פשרה".
פרופ' מנדלר (51) נשוי ואב לשלושה, נולד בבואנוס איירס בארגנטינה ועלה לארץ בשנת 1963. בצבא שירת כקצין בדרגת סרן. את לימודיו הגבוהים החל באוניברסיטה העברית בשנות השמונים. בין השאר למד במסלול הישיר לדוקטורט במכון לכימיה באוניברסיטה.
לזכותו של מנדלר נרשמו כמה הישגים חשובים בתחום המחקר ובתחום ההוראה. בין השאר, מנדלר הקים את מאגר טביעות האצבע של משטרת ישראל. למעשה, לא מעט מקרי פשע פוענחו בזכות מערכת שהמציא. אירוני משהו.
מנדלר נחשב לאחר מהפעילים הבולטים בשכונה ושמו נקשר לרבים מהמאבקים שניהלו התושבים. "מי שפורע את החוק פה אלה לא אנחנו, אלה הם", טוען מנדלר. "אנחנו אזרחים שומרי חוק. ניסינו בכל דרך חוקית ואפשרית להוריד את עמודי העירוב הפיראטיים. פנינו לכל ערכאה אפשרית. הראשונים שהסירו את עמודי העירוב היו אנשי המינהל הקהילתי.
מתקיני עמודי העירוב השתמשו בגדרות ציבוריות ופרטיות שעליהן ריתכו מסגרות שישמשו בסיס לעמודי העירוב. כל עמודי העירוב הוצבו בניגוד לחוק.
חלקם עשו זאת תוך פלישה למרחב הפרטי של תושבים. פנינו לעירייה עוד בתקופתו של ראש העירייה הקודם, אורי לופוליאנסקי, בבקשה לטפל בעבירה על החוק. לופוליאנסקי בהתחלה לא ענה ואחר כך נתן תשובה מתחמקת ולא עשה דבר. אחרי הבחירות פנינו לברקת ולמנכ"ל העירייה, יאיר מעיין.
מעיין הורה להוריד את עמודי העירוב הבלתי חוקיים, אבל המחלקות הרלוונטיות בעירייה לא עשו דבר. לפני שלושה שבועות אפילו היועץ המשפטי לעירייה, עו"ד יוסי חביליו, קבע שעמודי העירוב הוצבו שלא כחוק. אבל ברקת לא אוכף את החוק ומקים ועדה. אנחנו היינו נגד הוועדה מכיוון שאנחנו חוששים שהיא תכשיר את עמודי העירוב. למה ברקת רוצה לתת פרס לחרדים ולהכשיר את זה? זה פרס לעבריינים".
מאז האירוע מדווחים במשטרה על מספר רב של התרעות באשר לפגיעה במנדלר. מעבר לכך, במשטרה חוששים כי בעקבות העימות יוחרפו העימותים האלימים בין חילונים לחרדים בעיר. פרופ' מנדלר עצמו טוען כי "אין לי שום בעיה עם החרדים. בשכונה יש מזה שנים חיים משותפים בין סוגים שונים של אוכלוסיות. הבעיה היא עם גורמים חיצוניים שמנסים לשנות את הסטטוס קוו בשכונה. אני רק רוצה שקט".
תזכורת למי שלא מכיר את נושא עמודי העירוב. הכול התחיל ב-2004. עד אז היו בירושלים חוטי עירוב כמו בכל עיר, מסביב לתחומיה.
בשנת 2004 החליט מי שהחליט כי לירושלים מעמד מיוחד ושבעיר הקודש יש צורך בתיחומה של כל שכונה חרדית בנפרד, כדי למנוע כל צל של ספק. על כן החלו בהקמת עמודי עירוב מהודר, שסובב מתחמים קטנים יותר.
למרות זאת, לאחר שכל השכונות החרדיות הוקפו בעמודי עירוב הוחלט, לא מעט בהשפעת התהליכים הדמוגרפיים שיצרו זליגה של תושבים חרדים אל עבר שכונות חילוניות, להתחיל להקיף גם שכונות מעורבות וגם שכונות חילוניות מובהקות, כמו קריית היובל. העמודים הוקמו באופן בלתי חוקי וללא כל אישור מהרשויות.
הרבנים שהקימו את עמודי העירוב עשו זאת לעתים תוך פלישה למרחב הפרטי של התושבים וכן בתוך אזורים ציבוריים כמו גינות ובסמוך למבני ציבור. המתקינים היו מצוידים בציוד ריתוך ובאישור עליו היה חתום חבר המועצה שמואל יצחקי (ש"ס), מחזיק תיק האכיפה והחנייה בעירייה דאז.
שמאל יצחקי מסר בתגובה כי "עמודי העירוב הוקמו כדת וכדין על פי האישורים שניתנו על ידי המועצה הדתית והעירייה. לעמודי העירוב אין צורך ברישיון או בהיתר כלשהו. מאז הקמתה של המועצה הדתית בירושלים וגם לפני כן קיימים עמודי עירוב דבר שלא מהווה בעיה ו/או מטרד לגורם כלשהו. עמודי העירוב מותקנים מאחורי השכונות ובשטחים פתוחים ולא נמצאה שום הצדקה לפרובוקציה שעוררו תושבי השכונות בדרומיות בעיר".
כאמור, לאחר בחירתו של ברקת ציפו תושבי קריית היובל כי מי שנבחר בזכות הציבור החופשי ישים סוף לעמודי העירוב הבלתי חוקיים. אולם, באופן מפתיע ברקת החליט שלא להחליט ובחר להקים ועדה המורכבת מנציגים חילונים וחרדים, שתקבע את חוקיותם של עמודי עירוב. התושבים החילונים, כצפוי, לא התלהבו יתר על המידה מהפתרון הדיפלומטי.
"יש ניסיון של החרדים להשתלט על השכונות החילוניות וכתוצאה מכך העיר בכלל והשכונה שלנו בפרט מאבדת את הצביון שלה", אומרת רונית גלבוע, מראשי המאבק בשכונת קריית היובל.
"לפני כחמש שנים החלה האוכלוסייה מבית וגן לזלוג לאזורים יותר זולים של קריית היובל. זה תהליך טבעי, מכיוון שאין מספיק בנייה בירושלים. הדיור היה זול יחסית ולכן זה משהו טבעי. בעיניי זו לא הבעיה.
"הבעיה הייתה היא שמאז הם החלו להשתלט על שטחים ולהקים עוד בתי כנסת. לפני שלוש שנים, קמנו וראינו עמודים שהוקמו על גדרות, בסמוך לבניינים וליד כניסות לבתים. אחרי בירור התגלה שמדובר בעירוב בכל מקום. מדובר במשהו לא בטיחותי, לא אסתטי.
"הם גם שרפו עצים. אם תיסע בהר הרצל תראה שיש שם עמודים מכוערים. החלטנו שאנחנו מקימים קול זעקה. הם מנסים לדחוק את החילונים החוצה. אומרים לנו: 'אתם לא תהיו פה'. צריך לזכור, המאבק שלנו אינו בחרדים אלא בעירייה. הכול הוקם בהתערבות של המועצה הדתית, שלא מתפקדת, ובהסכמת העירייה, שבוחרת להתעלם".
מה דעתך על הפעולה של מנדלר?
"הפעולה של מנדלר הייתה מחאתית. היא כתגובה להחלטה להקים ועדה שרק בה יתברר אם להסיר את עמודי העירוב. מעבר לזה אני חושבת שאין לנו הרבה ברירות אלא לקחת את החוק לידיים. חוץ מזה שיש תושבים בשכונה שחתכו להם את הצמיגים של האוטו, הרסו עציצים בכניסה לבית. אין ברירה אלא להיאבק".
"דני מנדלר הוא אנטישמי", טוען בתוקף הרב רוכמן. "העירוב לא מפריע לאף אחד. יש פה רק שניים עד ארבעה אנשים שעושים את הבעיות. למה הוא מסכן את כל הקריירה שלו על כך? זה מעשה ונדליזם שמתאים לנער בן 15". כמו רוכמן, כך גם הציבור החרדי קם נגד האקט של מנדלר.
בפשקוויל שהופץ השבוע בשכונות החרדיות נכתב: "הוא מלאך המוות הממית את כל העירובין אשר בירושלים וגורם לחילול שבת נורא ואיום. ה' ירחם. וכאשר ראו אנשי הבליעל הללו את קול זעקת ומחאת היראים והשלמים השואגים שאבעס!
"הזעיקו את המשטרה והללו כאנשי חוק סדום ועמורה הפעילו את כוח הזרוע כנגד שומרי השבת והובילו בכוח למאסר בעצם ליל השבת קודש את רבני העירוב המהודר המוסרים נפשם למען העירוב המהודר".
אייזנשטיין: "שאלתי את מנדלר, 'איך אתה מעז לגעת בחוטים הקדושים האלה ולחתוך אותם? מה הם הכאיבו לך? אתה יודע מה, אני מבין את זה שאתה יהודי ורוצה לנסוע בשבת וזורקים עליך אבנים, אני מבין את זה. יש שני צדדים. מנגד העירוב לא מפריע לאף אחד.
"לא נמצא ליד השכונה ולא בבתים. הוא בגבול. אם אתה מפחד שירושלים תתחרד, יש לי רעיון בשבילך: לך תוציא מזוזות מהקירות ומהבתים וירושלים לא תתחרד'. אם הייתי תלמיד של מנדלר, הייתי מתבייש".
"כשנפגשתי עם ברקת", מספר אייזנשטיין, "אמרתי לו: 'את קריית היובל איבדת. יש תושבים חרדים בקריית היובל. תוך חצי שנה השכונה תהפוך לחרדית לגמרי. אם אתה רוצה להציל את שאר השכונות - מלחה, גבעת משואה ועוד - תקצה לחרדים דיור. ברקת הוא ראש עירייה על תנאי לקדנציה אחת, אלא אם כן הוא יהיה חכם וייתן לאוכלוסיה החילונית הצעירה מקום לחיים טובים יותר".
אז המתח החרדי-חילוני הולך לגבור?
"יש שני תרחישים. יכול להיות שמצאנו את הפורע והכול ייגמר. האפשרות השנייה היא שיכול להיות שתהיה הקצנה בשבועות הקרובים. למרות שאני אומר לך את זה באחריות, הציבור החרדי לא אלים. מעבר לכך, מי הקצין את זה? הציבור החילוני בדמותו של דני מנדלר. הוא זה שהצביע על כך שיש עירוב בכלל בעיר. אף אחד לא ידע בכלל שיש עירוב".
אביתר אלעד, דובר ראש העירייה, ניר ברקת, מסר בתגובה כי "ראש העירייה רואה בחומרה כל פעילות הנעשית נגד החוק, תוך הפרת הסדר הציבורי וקורא לכל הצדדים להימנע מצעדים שיש בהם משום לקיחת החוק לידיים, ליבוי הרוחות והגברת החיכוך בין קבוצות שונות באוכלוסיה בעיר.
"בדיוק כפי שמבנה לא חוקי אינו נהרס בטרם התבצעו הליכים מסודרים, כך העניין יוסדר בתום עבודת הוועדה שמינה ראש העירייה להסדרת הנושא במטרה להגיע לפיתרון המקובל על כל הצדדים ומתוך הסכמה והבנה הדדית. הועדה עורכת דיונים במכלול הנושאים הקשורים לתחום העירוב בירושלים.
"במסגרת זו יובא לדיון הן התוואי הכללי והן העירוב המבוצע בשכונות על ידי גופים פרטיים, וכן ההיבטים הנלווים לנושא העירוב כגון דעת תושבי השכונות והמינהלים הקהילתיים, היבטים סביבתיים, בטיחותיים, חוקיים והלכתיים".
הזליגה המתמשכת של תושבים חרדים לשכונת קריית היובל יצרה כר פורה למאבקים. מצד אחד, רוב חילוני ומסורתי מובהק, אך מנגד אוכלוסיה חרדית הולכת וגדלה המבקשת שצרכיה ימולאו גם במסגרת השכונה החילונית.
רק בשנה שעברה גילו התושבים בשכונה כי למגרש ורבורג, הממוקם במרכז קריית היובל, ושיועד על פי התכניות לבניית בית אמניות ואתר הנצחה לחללי השכונה, הגיעו דחפורים מטעם העירייה כדי להכין את השטח לטובת הנחת מבנים ניידים שישמשו גן ילדים חרדי, ביזמת עמותת "עץ הדעת" ובעידוד גורמים בעירייה. התושבים יצאו למאבק, הפגינו, החתימו על עצומות ואף ארבו לפועלים ולמשאיות שאמורות היו להניח את הקרוואנים.
במקביל נלחמו תושבי השכונה בהקצאת עתודות הקרקע של בית הספר בויאר בשכונה לעמותות חרדיות. המאבק קיבל רוח גבית בית מראש האופוזיציה העירונית דאז וראש העירייה היום, ברקת. ברקת ביקר באוהל המחאה שהקימו התושבים, ואף הבטיח את עזרתו בפניה לגורמים בעירייה ובממשלה.
כשעלה ברקת על כס ראש העירייה בדצמבר 2008 הוא ביטל את הקצאת מגרש ורבורג לעמותת "עץ הדעת". גם אז היה זה מנדלר שהתבטא בעניין ואמר לכל הזמן כי "מבחינתנו לא נגמר המאבק. העירייה משכה את החלטתה הקודמת.
"אנחנו עכשיו ממשיכים ומגישים בשבוע הקרוב הצעה להקים במקום מרכז אמנויות, פארק ואתר הנצחה לנופלים בני השכונה. נקווה שעם העירייה החדשה תתחיל תקופה חדשה של אמון בין העירייה לתושבים".
כאמור, עמודי העירוב כבר מאיימים להצית את האש התורנית, וכרגע לא נראה שיש מי שיכבה אותה.
נא להמתין לטעינת התגובות
