בגובה העיניים עם שרי אנסקי
היא נולדה בירושלים, אבל עברה לתל אביב. הייתה רוצה להיות בלתי נראית. מעדיפה את העיר העתיקה על פני פריז וחולמת להיות עקרת בית. 1,620 מילים עם שרי אנסקי (52), חיה עם בן זוג + 3, שכותבת ספרי בישול ומאמינה שהיא בעצם מכשפה
"המקום שלי. המקום שאני שייכת אליו, המקום שהכי מזוהה איתי, שעשה אותי מה שאני. גם אם אני כועסת עליה וגם אם היא מעצבנת אותי ברוע שלה, אני מתפייסת איתה. בעיניי זה כבוד גדול להיות בת ירושלים. זה לא כמו להיות בן של עיר בכל מקום אחר בארץ או בעולם, זה שונה. יש בעיר הזאת משהו שמעמיד אותך במקום שמחובר מאוד לעבר.
שרי אנסקי איור: מירב שלום
"עיר שמנהלת כל הזמן דו~שיח עם אנשים שמתו. אנשים שמתו בה משפיעים לא פחות מהאנשים שחיים בה. זו בשבילי ירושלים. רגש חזק מאוד, לפעמים כבד. אבל בהחלט לא הייתי יכולה לחיות בה מבלי שיש לי מפתח לבית בעיר אחרת.
"היא חונקת וקשה, מעין סיר לחץ כזה, אין בה רחמים, אין גדלות נפש אצל האנשים שמנהלים אותה, יש בה קרתנות כזו. כמו הכניסה אליה, שהיא כל כך מכוערת. ירושלים כל הזמן עטופה וכל הזמן מתגלה ומתנערת והופכת להיות כל כך ענקית ויפה, גדולה ונצחית".
נווה שאנן
"הבית. אני גרה שם כל החיים שלי, נולדתי שם ואני גרה שם. אלה שדות ופרחים שלא קיימים יותר. האור הזה קיים רק כאן. המקום לא כמו שהיה, אבל אני מתחזקת את מה שיש".
שוק מחנה יהודה
"הסרט שאני חיה בתוכו. אני אדם שחי בסרט, שתמיד רואה את עצמו בתוך סרט והסרט שאני חיה בתוכו זה מחנה יהודה, זה הלוקיישן שלו. מחנה יהודה הפך להיות שינקין.
"אני מגיעה לשם כל יום. ואם לא הגעתי לשם ביום מסוים זה רק במקרה, ואגיע למחרת. אני אמנם מאוד אוהבת את מזרח העיר, זה סרט אחר, אבל לעבור במחנה יהודה זו חובה, זה נותן לי השראה, זה מרגיע אותי".
בלדי
"מושג שאיבד את המשמעות שלו מרוב שעשו ממנו דברים אחרים. הוא מייצג בשבילי התחלה של הסתכלות על מה שיש אצלנו".
העיר העתיקה
"פלא. קסם שאין לו סוף. עשר דקות מהבית אני נכנסת לעולם אחר לגמרי. לפעמים אני שואלת את עצמי איפה אני רוצה להיות יותר, בפריז או בעיר העתיקה ואני בוחרת בעיר העתיקה. כל כך מדהים העבר שקיים בה, יותר מאשר במערב העיר. הפולחן הדתי, הקדושה, האור, הריח".
תל אביב
"את ירושלים אני אוהבת כמו שאוהבים הורים או את הבית. את תל אביב אני אוהבת כמו שאוהבים אהוב. אני נורא אוהבת את תל אביב. בסוף השבוע שעבר היה לי יום הולדת וחשבנו לנסוע לחו"ל ובחרתי לנסוע לתל אביב ואפילו חשבתי לשחק כאילו שאנחנו בחו"ל, אבל בתל אביב.
"אני אוהבת את ההומור של בני האדם שם, שום דבר לא נורא רציני, זה בא לידי ביטוי בצורה שמסתכלים עליך, שמחייכים אליך ברחוב. ההתייחסות הרבה יותר קלה, מבודחת, נורמלית, זאת עיר שבעיניי היא אחת המדהימות בעולם, מבחינת הדופק שלה, ההרגשה שקורים בה דברים".
אלכס ליבק
"המלך שלי. האיש שבזכותו הגעתי למה שאני. השותף שלי והחבר שלי. כמה שאני איתו יותר אני אוהבת אותו יותר. לעבוד יחד זו זכות גדולה. אני מאוד מאושרת ככה ואני מתפללת ששום דבר לא ישתנה לי".
מטבח
"הממלכה שלי".
חמין
"המאכל שאני הכי אוהבת, וגם שהכי קל לי להרגיש שאני עושה אותו יותר טוב מאשר מאכלים אחרים שאני יודעת לעשות. אני יודעת את הקודים שמובילים אותי להצטיינות, לשליטה בסיר. אם אמרתי שהמטבח זו הממלכה שלי, אז אם יורד גשם ואין לי חמין אני מרגישה כמו מלכה שאין לה ממלכה.
"לעבוד
על הספר היה יותר קל מאשר דברים אחרים, כי שאתה מחליט ללכת על האמת זה הרבה יותר פשוט וקל. אני מתחברת לאמת הזו אחרת ממה שהתחברתי לדברים אחרים. זה יוצר ספר על עצמי, על נשמתי על האהבה הכי גדולה שלי, כמו רגע שבו אתה אומר: 'יאללה, בוא נגיד את האמת'".
חמוצים
"זה החיבור שלי לכישוף של האוכל. איך אתה יוצר משהו חדש מאוכל שמתקלקל ומת, מאבד את התוקף. איך אתה יכול לשלוט בו ולגרום לכך שהוא ימשיך את החיים שלו. זה הקסם של הכבישה והשימור שתמיד מושך אותי, ופלאי בעיניי. זה הקסם של הספר הזה שעליו עבדתי הרבה מאוד שנים והאמת היא שעד היום אני ממשיכה לעבוד עליו. זה נושא שנורא מעניין אותי, זה תחום בקולינריה שתמיד ריתק אותי ועד היום מסעיר אותי ומרתק אותי".
אלכס אנסקי
"שחקן מדהים שלימד אותי הרבה דברים ועשה לי שני ילדים מדהימים".
תאנים
"העץ בגינה של ההורים שלי שהייתי מטפסת עליו וצועקת".
צנצנות
"אוצרות, ושוב כבושים. תמיד יותר טוב צנצנת מאשר קופסת פלסטיק".
דיאטה
"מלחמה אבודה, הסיבה לכך שהשמנתי. לפני שחשבתי על דיאטה הייתי איכשהו מאזנת את עצמי. בואי נגיד שכשאני בדיאטה כל ההנאה שאני יכולה להפיק מזה שאני שולטת בעצמי לא קיימת, בשבילי אין סיבה לקום מהמיטה. זה כל מה שהפוך ממני, מהאופי שלי, מהדברים שאני מייצגת, ומאיך שאני רואה את עצמי. אבל אני נורא סובלת מזה שהשמנתי, אז מאוד כדאי שאסתכל על זה בצורה יותר אוהדת".
מתכונים
"אני מקווה שאחד הדברים שנתתי בעבודה שלי וביצירה שלי, בעבודה העיתונאית שלי ובספרים, זה שאני כותבת מתכונים. התחלתי לכתוב בשנים שבהן מתכונים היו בגדר המלצה ותמיד חשבתי שזה איום ונורא.
"יש מתכונים שאני עושה אותם עשר פעמים רק כדי שאגיע לרגע שבו אני יודעת שהאדם שיעשה אותם, יצא לו דבר מדהים כמו שיצא לי. אני חושבת שזו אחריות מאוד גדולה לכתוב מתכון. צריך לסמוך על האדם שכתב את המתכון וקודם לעשות כמו שהוא אמר ואולי ללמוד משהו, וצריך להאמין מחדש במתכונים".
שבת
"אחד מהחוקים הכי מדהימים של הדת היהודית, שקובעים שיש יום בשבוע שבו אתה לא עושה דברים אחרים, חוץ מאשר לנוח או להיות עם המשפחה שלך, או לא לעשות את העבודה שלך. בעיניי זה ענק. יש עוד הרבה חוקים יפים בדת היהודית ואחד הדברים שמרגיזים אותי, כמי שפעם הייתה דתייה והיום כבר פחות.
"זה שהדת הפכה להיות מאוד פוליטית ואיבדה קשר עם הדברים החשובים, כמו לזכור מהי שבת, מהי תפילה, מהם החוקים של הכשרות וחוקים אחרים של דת. ובכלל, איסורי דת באים לגונן על הדת, ולא להיות אמצעי פוליטי ואמצעי להפחדות. זה מאוד חורה לי, הדת התקלקלה בעיניי, אולי לא רק הדת היהודית, אבל זה לא מענייני".
אלכס ליבק מיכה קירשנר
אוכל כשר
"גם תחום שיש בו הרבה בורות. אנשים שלא מבינים בחוקי הכשרות חשבו שבשר כשר לא יכול להיות טעים. זו שטות גמורה.
"היום משתמשים בטכניקות של המלחה בהרבה מתכונים שמייצגים קולינריה. מאוד חורה לי הסיפור עם ההסתכלות במיקרוסקופים על שרצים. החליטו שבעשבים שבכרובית ובברוקולי יש שרצים כדי לעזור לחקלאי גוש קטיף.
"קבעו חוק שהמזיקים הקטנים הם שרצים ושצריך עשב ללא חרקים. אם אתה מתחיל להסתכל במיקרוסקופ, גם בעגבניות יש חיידקים ואולי בלחם שעור. הרי השמרים יכולים להיחשב לשרצים ואין לזה סוף. זה דבר שאסור היה להיעשות וצריך לעשות לזה סוף וצריך לעצור את זה ולבטל את החוק הזה מיד. זו שטות ממדרגה ראשונה, לא בשביל זה נחקקו החוקים של הכשרות, זה מקומם אותי".
כתיבה
"עינוי נוראי והנאה עצומה. שילוב של שני הדברים האלה. יש אנשים שקשה להם לכתוב. אני מרגישה שזה גם יוצא בתוצאה, אני חושבת שבגלל החלום שלי להיות סופרת התחיל כל הסיפור, אבל נהייתי כותבת ספרי בישול".
"חידון התנ"ך"
"אבא שלי. זה מחזיר אותי לילדות, זה גורם לי לעשות חשבון נפש על החיים שלי. לאן הלכתי? מה עשיתי? המושג 'חידון התנ"ך' מאוד חזק בשבילי. היום אני חושבת שזה הפך להיות נורא פוליטי. פעם הבקיאות בתנ"ך באה מנקודת מבט יותר של שורשים היסטוריים, אבל זה בסדר, זה לגיטימי, אני לא באה בטענות.
"אבא שלי המציא את 'חידון התנ"ך' מתוך מטרה שהתנ"ך יהיה חלק מהתרבות שלנו בארץ. במובנים מסוימים הוא הצליח. הוא גם היה עוסק בפרשת השבוע אצל מנחם בגין ובן גוריון כשהיו ראשי ממשלה. זה עולם ומלואו. אפשר לקחת את זה לפוליטיקה וגם למקומות אחרים משמעותיים, הכי חשוב זה להבין. אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי מאבא שלי, זה תמיד להמשיך ללמוד, אף פעם לא להגיד שאני יודעת הכול, ללמוד עוד".
שרה
"שם שהייתי מתה לחזור אליו, אני אוהבת אותו. זה שם מקסים ואני לא מבינה איך איבדתי אותו. אני ממש מצטערת, צער גדול. את יודעת מה? אם אי פעם אכתוב או אעסוק בתחום אחר, אקרא לעצמי שרה".
ניר ברקת
"הוכחה שהעיר הזאת לא רדומה. אחרי שהיה ראש עירייה שעשה לה מכל מיני בחינות דברים לא טובים מספיק, קמו כולם להצביע ולשנות. הרגשה מאוד טובה. ואני מקווה שיצליח".
פירות ים
"לאחרונה קצת אלרגית".
"פינק"
"מקום שהיה בשבילי מעין מפגש עם עולם כל כך ישן ורחוק ועם רגעים כל כך היסטוריים. חבל לי מאוד שהוא לא ממשיך לחיות בינינו, אבל אולי דברים צריכים להסתיים כדי שיהיו דברים חדשים".
עקרת בית
"זה החלום שלי. אני רוצה להיות עקרת בית עם סיפוק מלא מהעבודה של עקרת בית. אני רוצה להיות עקרת בית בלי לרצות להיות סופרת ועיתונאית ועוד אלף ואחד דברים.
ראש העיר ירושלים ניר ברקת צילום: פלאש 90
"להיות שמחה מזה שאני מכינה אוכל טעים למשפחה שלי, ומנקה את הבית שלי ותולה כביסה, והולכת לשוק לקניות. פעם רציתי להיות עקרת בית ומרגלת, היום אני רוצה להיות רק עקרת בית".
"מעריב"
"העיתון שלי. כשהגעתי אליו בפעם הראשונה אמרו לי שריח הדפוס ממכר ומשכר ושאני אף פעם לא אוכל להשתחרר משם. נורא מוזר שכל האנשים שהיו שם כבר לא שם, חוץ ממני, אז נראה שזה נכון. אני כבר 31 שנה ב'מעריב'".
מדור אוכל
"הדבר שאני לוקחת הכי ברצינות ואני נורא אוהבת".
כישוף
"אני בטוחה שאני מכשפה. אני לא יודעת איך עושים כשפים, אבל אני יודעת שאני מכשפה. מכשפים יודעים. לפעמים אתה יודע שיש לך כוח ועם כוח הרצון אתה יכול לעשות דברים חזקים מאוד. אם הייתי חיה לפני מאה שנה הייתי מכשפה רצינית מאוד. גם אם אני לא מכשפה, לפעמים זה מחזק אותי שנדמה לי שאני מכשפה".
"קפה אלנבי"
"היינו יושבים על הברזלים. שם למדתי פעם ראשונה לאכול פיצה וגלידה אמריקנית. שם הייתה הרגשה גלובלית. אקשן בעיר הגדולה".
גירושים
"זה מעורר בי תמיד אסוציאציה של התחלה וסוף. גירושים יכולים להיות התחלה חדשה. כמו שהייתי שמחה שהייתי דתייה, אני שמחה שהייתי נשואה. זה לא נחמד כמו להתחתן, אבל זה גם מעניין".
אוכל
"אני אוהבת את המילה הזו, אני אוהבת אוכל, אני לא אוהבת את המילים מזון או גורמה".
שרי אנסקי
"זו אני. אחד הדברים שאני אוהבת זה שלא יודעים מי אני בדיוק ולא יודעים איך אני נראית בדיוק. ואני אוהבת לפגוש אנשים שלא יודעים שזו אני ולהגיד להם, 'שרי אנסקי זו אני', ואז דרך הפנים שלהם לפגוש את הדמות שלי כפי שהם דמיינו להם. אני חושבת שאני צריכה להיות בלתי נראית, אנשים שמתעסקים באוכל לא צריכים להתראיין. אני צריכה להיות כמו שאנשים מדמיינים להם אותי".
נא להמתין לטעינת התגובות
